מהרש"ם חלק ב פט

דניימי אינשי חייב בש"ש ואף דקצת פוסקים ס"ל דפטור וע' תשו' גו"ר הספרדי חח"מ כלל א' סי' א' וסי' ב' דהמוחזק יוכל לומר קים לי דבאונס גמור פטור היינו בניים בעידנא דניימי אינשי כגון בלילה אבל בחצר הבאהן דשכיחי גנבי וגם עיניו ראו שם את המוחיק לגנב בודאי אינו אונס גמור ולפחות הי"ל לקשר הכיס שבמכנסים וכדומה אין להניחם בחיקו בבגד הסמוך לבשר לכן אין שום צד לפטרו כיון שהוא ש"ש והנלע"ד כתבתי

סימן קא

ב"ה ב' צו ט' ניסן תרנ"ט ברעזן. להרב וכו' מו"ה משה יהודא ליב ראגענפיש נ"י מו"ץ דק' ראזוואדאב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה רכה בשנים שזה ז' חדשים א"י ליטהר לבעלה מפני שמוצאת תמיד על עד הבדיקה כמו קורט בשר וע"פ רוב נלקט מהעד ולא נשאר כלום רק לפעמים נשאר רושם במראה נוטה קצת לאודם ומרגשת כאב גדול במקום א' ואם בשעת בדיקה אם נזהרת מליגע במקום זה אין לה כאב ואינה מוצאת קורט הנ"ל ואם נוגעת שם מרגשת הכאב וגם מוצאת הקורט בשר ויש לה ווסת קבוע אבל א"א להפסיק בטהרה מטעם הנ"ל ונתהוו עי"ז קטטות ומריבות בינה לבעלה. ורו"מ הביא מהא דסי' קפ"ז ס"ז דאם מרגשת במקום א' כאב ואינה מוצאת דם אלא שם יש לתלות במכה אבל מדברי נו"ב מה"ק סי' מ"ו מבואר דדוקא ביש לה מכה אלא שא"י אם מוציאה דם יש להקל ונסתפק אם יש להאמין בזה לרופאים

הנה כבר כתבתי בכמה תשו' דבזה"ז שהרופאים הגדולים בודקים ע"י מראה מוטער שפיעגעל ורואים בעיניהם מה שיש שם שפיר נוכל להאמין אם ב' רופאים זה שלא בפני זה מעדים בשוה דהוי כמלתא דעל"ג דגם עכו"ם נאמן כמ"ש בשו"ת ד"ח ושו"ת שם ארי' והבאתי חמח"ק בזה ובפרט דאיכא רגל"ד שהכאב המיוחד במקום א' ומציאת הקורט בשר שם דוקא מסייע לזה והיכי דיש אומדנא ורגל"ד לכ"ע רופא נאמן כמ"ש הרדב"ז סי' ת"י דבכה"ג הרופא נאמן בלא בדיקה ובתשו' ח"ס סי' קע"ה צידד דגם עכו"ם נאמן בכה"ג. ובדבר ההפסק בטהרה שהביא רו"מ ד' החוו"ד סי' קצ"ו דגם במכה מבוררת לא תלינן לענין ההפסק דבעינן שיהי' נקי לגמרי והביא מדברי שו"ת מהרי"א הלוי ח"א ס' קמ"א שצידד דאם הדם הבא מהמכה משונה מדם הווסת יש להקל ולכאורה יש לפקפק לפמ"ש הסד"ט סי' קפ"ז סקי"ד לחלוק ע"ד השב"י שצירף הא דדם מכתה משונה והסד"ט דחה דלא נמצא קולא בזה דהא כל ה' דמים טמאים אבל הביא מתשו דב"ש סי' פ"ז שצירף ד"ז להקל וגם בסי' ק"ע שהחמיר היינו בדליכא מכה אבל בדאיכא, מכה י"ל דמודה דיש לצרף ד"ז וע' תשו' ח"ס סי' קמ"ד שהעלה דאין להקל רק בדאיכא גם ליחה מעורב המעיד על מכה ע"ש באמצע התשו' ואני מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' קי"ב בדין אשה הרמ"ת ומראה הדם משונה מדם ומתה וצידד די"ל דהוי ס"ס שמא אין זה ממראה דמים הטמאים כיון שא"א בקיאים ושמא מן הצדדים בא ואף שדחה אח"כ דלא תלינן בצדדים וחזר וצידד דאף דרוב דמים. מהמקור ורוב דמים טמאים מ"מ כיון שמשונה מדם ראייתה יש לתלותו בטהור או מצדדין ואף שחזר ודחה די"ל דהשמש עכרן היינו ברמ"ת ובסתמא אבל בנ"ד כשיבורר ע"י הרופאים שיש לה מכה ותמיד כשנוגעת שם מוצאת הקורט בשר ונראה בחוש שבא משם שפיר יש להקל בהפסקת טהרה בשינוי כזה כיון שיהי' העד נקי מדם ווסתה. והנלע"ד כתבתי: סימן קב ב"ה ו' ת"מ ד' אייר י"ט למב"י תרנ"ט להרב הה"ג וכו' מו"ה דוד בער עליאש נ"י אבד"ק קאמניץ ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהמקוה שעשו בבנין סקליעפ מיסוד המעין ולמעלה ותוכו תור גדול משפה"נ והרצפה בגובה תחת המקוה בנוי לבנים ואבנים וצרורות ועל הרצפה שפכו צימענט אך נשאר חור פתוח הנ"ל שעי"ז מתחברים המים שבהמקוה עם מי המעין בגובה ג"ט ולפי אורך ורוחב המקוה כבר יש שיעור ב' מקואות וכששופכין לתוכה שאובין עד שיעלו בגובה למעלה מהטבור יוכלו לטבול שם ובצדה מקוה קטנה וביניהם כותל בנוי' ג"כ מיסוד המעיין מפסקת בין מקוה הגדולה להקטנה ותוך הכותל חור טפח על טפח פתוח כדי שהמקוה קטנה תהי' מחוברת עם הגדולה וכותל מקוה הקטנה מחופית מבפנים עם קאחליעס לתפארת והרצפה מאבנים וצרורות ועליהם צימענט שפוך כפי הנ"ל ויען שאין המים שלמעלה מג"ט הנ"ל הנשפכין למקוה הגדולה מחזיקים שם בהיות החור בהרצפה פתוח ומוכרחים לסתום בברזא של עץ הנעשה לשם כך והוא, פשוטי כ"ע כמ"ש הח"ס סי' רי"ח עשו עוד חפירה בצד מקוה הגדולה מחופה מבפנים הדפנות והרצפה מאבנים קטנים וצימענט ועשו סילון של מתכות מחובר להגג שעם שינדלין ולהכותלים ומי הגשמים הנוטפין מהגג נשפכין לארץ ונמשכין בקרקע ראוי לבלוע ג"ט ומשם דרך צינור בנוי מאבנים בקרקע באים להחפירה מ"ס ועומדים שם תמיד וגם יש חור טע"ט בהכותל שבין החפירה ובין מקוה הגדולה פתוח תמיד ומתחברים המים שבמקוה הגדולה עם מי החפירה ע"י השקה תמיד גם בשעת טבילה במקוה הקטנה וכבר טבלו במקוה זו הרבה נשים ועתה ערער הרה"ג ר' אלטר אבד"ק קאסניטין ישן בהיותו שם לפסול המקוה עפ"ד הנו"ב דס"ל דבקבעו ולבסוף חקקו ל"מ בדאורייתא והביא משו"ת צ"צ החדש סי' ק"ע וקע"ב דתליא במחלוקת הקדמונים דלשי' ר"ש ורא"ש בפיה"מ פ"ה דפרה מ"ז גבי שוקת שבסלע גם בדאורייתא מועיל קבעו ולבסוף חקקו אבל הר"מ מפרש דמיירי בסלע שבהר שמחובר מעולם וכ"ד הרמב"ן בב"ב ומ"ש הגי"ט ראי' מירושלמי שבת פר"ע דפריך על רב דאמר המשתחוה לבית אסרו מהא דהשוקת שבסלע ומשני שקבעו ולבסוף חקקו והדר פריך דגם בית הוי קולבס"ח ומשני סתיתן של אבנים לשם ע"ז אוסרתן כתב הרב הנ"ל דהתם למאי דס"ל דלרב בבנאו ולבסוף הקדישו אין בו מעילה אבל להש"ס דילן במעילה (ד' כ') מבואר דלרב מעל א"כ תיקשי לרב מהשוקת שבסלע ובע"כ דס"ל דמיירי במחובר מעיקרא וכיון דבקיבוץ אבנים הוי כלי אלא דקולבס"ח ל"מ בשל תורה ובפרט בצימענט שאמרו קצת בקיאים שיכול להנטל כאחת ועכ"פ הוי סד"א א"כ גם דיעבד צריך תיקון והביא גם מדברי הב"ח סי' קצ"ח ורו"מ האריך להסיר תלונותיו דבנ"ד הוי דרך בנין וגם הנו"ב מודה כמ"ש בנו"ב סי' קמ"ב להדיא וגם הביא מהח"ס סי' קצ"ח וסי' רי"ז כמה תירוצים על קו' הנו"ב ובמלבושי טהרה הביא בשם הג' רש"ק דבכלי מחזיק מ"ס בלח שאינו מקב"ט מה"ת י"ל דלכ"ע הוי רק איסור דרבנן אבל בנו"ב שם מבואר דגם בכה"ג מקבל טומאת מדרס וגם דחה רו"מ פי' הפ"מ בשבת בפי' ד' הירו' פר"ע הנ"ל במ"ש סיתותין של אבנים אוסרתן דמיירי שהשתחוה להן מתלוש ואח"כ בנאן דזה פשיטא שכבר נאסרו בתלוש אלא ר"ל כמ"ש בלו"ש סקכ"ט דלענין ע"ז לא בעינן שיהי' כלי בתלוש דכל דבר תלוש נאסר אף שאינו כלי ומיד שנתלשו האבנים הוי גמר מלאכתן לענין ע"ז לכן גם בתלוש ואח"כ חברן הוי כתלוש משא"כ במה דבעי' שיהי' כלי דוקא ומ"ש לחלק בין יכול להנטל כאחת אין לזה שרש ורק שהצ"צ החדש חידש כן ובנ"ד א"י להנטל כאחת עכת"ד שאלתו

הנה בגוף ד' הנו"ב כבר הארכתי בתשו' [ע"ל ח"א סי' ל"א וסי' קל"ד] וגם בעינן חיבור הצימענט העליתי ג"כ כדברי צ"צ החדש הגם שלא ראיתיו מעולם ואינו ת"י ואולם אח"ז נודע, לי כי בכמ"ק עושים מקוואות כאלו וגם כתבו לי ששאלו לבקיאים ואמרו שהצימענט לבד א"א להנטל כאחת מבלעדי האבנים לכן אחרי שובי נחמתי והסכמתי להכשיר מקוה כזו בשעה"ד שא"א לתקן בענין אחר כי הנה יסוד ראייתי מהש"ס סוף חגיגה אף דמוכח משם דגם בנעשה לשמש עם הקרקע ל"מ בשל תורה היינו בהי' כלי בתלוש כמו המזבח אלא שנעשה לשמש עם הקרקע אבל מ"מ ליכא הוכחה להיכי שקבעו ולבסוף חקקו די"ל דמהני גם בשל תורה והש"ס דב"ב כבר כתבתי בתשו' הנ"ל די"ל דשינוי השם שיקרא בפ"כ מקוה מהני שיהי' הקביעות מועיל גם בשל תורה והבאתי מדברי הפ"י שבת (דף נ"ח ע"א) בתוס' ד"ה אע"פ שחברה וכו' שהוכיח מפכ"ח דכלים דשינוי השם מהני בטומאה להוציא מטומאתו כאלו נשבר וע"ש עוד בסוכה (דף י"ט ע"ב) במשנה דמחצלת מ"ש בזה וא"כ בשלמא הצינור וכדומה שאין בו שינוי השם שפיר ס"ל להש"ס דהקביעות