מהרש"ם חלק ב פג

שנדחה בעצמה ע"ש היטב ומבואר דס"ל דהא דנקט בש"ע בחיי בעלה לא קאי אלא על שפסק חלבה ולא על הקדום וא"כ לא קאי נמי על גמלתו אלא דהיכי דיש לחוש שמא עשתה בכדי להנשא וא"כ לפי המבואר בפסחים (דף ע' ע"ב) לא צריכא דנשיא גוסס בי"ג סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל לה וברש"י שם דגם בנשיא גוסס מ"מ מסיק אדעתי' שמא לא ימות ומטבילה אבל קופיץ דאיכא ב' ספיקי דשמא ימות ושמא תהי' חבורה מועטת ולא יצטרך לחגיגה לא אטביל לה ע"ש ומבואר דבדאיכא ב' ספיקי לא מסיק אינש אדעתי' להסתפק עוד בכך א"כ בגמלתו קודם מיתה או קודם גירושין אין לחוש שמא גמלתו כדי להנשא דשמא לא ימות וכן בגירושין שמא לא יגרשנה וגם בגמרו ביניהם לגירושין הרי קיי"ל דל"מ שום קנין כמ"ש בפסקי מהרא"י וב"ש סי' קל"ד וא"כ שמא יחזור בו ושמא לא יזדמן לה מי שישאנה עד לאחר כד"ח לכן בכה"ג אין לחוש לשמא גמלתו בכדי שתנשא וא"צ שיהי' ג"ח ומצאתי בתשו' מהר"י מברונא סי' קצ"ד שהביא בשם מהרז"כ לענין חדש העיבור דאם גמלתו ב' חדשים קודם חדש כ"ה מותרת להנשא וכתב דבכה"ג דייק הרא"ש מדנקט. לישנא דמניקה משמע דהיכא דלא מניקה בשעת מיתת בעלה שפיר דמי למינסבא אפי' תוך כד"ח ע"ש ומהר"י מברונא כתב ע"ז ומ"ש מהרז"כ בשם הרא"ש וכו' ולא נתן שיעור כמה פסקה מלהניק וכן בסימני אשר"י וטור מיהו בתשו' הרא"ש וחידושי מהר"ם כתב אם נתנוהו למינקת ג"ח קודם מיתת בעלה ע"ש ומבואר שנחלקו בזה מהרז"כ ומהר"י ולשי' מהרז"כ סגי בשני חדשים עכ"פ וכפי הנראה דעת מהרז"כ לחלק בין נתנתו למינקת ובין גמלתו כמ"ש הח"ס סי' קע"ב וא"כ אף דבאלמנה אין לסמוך על כל הנ"ל כיון דמפורש בתשו' הרא"ש בכם סמ"ג והגאונים וגם הוא הסכים דבעינן ג"ח מ"מ בגרושה נ' שדעתו להקל ובתשו' הש"מ סי' ס"א האריך לחזק דעתו ובסהי"ש וא"ז מפורש דגם במכירה התיר הר"ש ובכל ספק הוי סד"ר ולהקל ושכ"ה ברמב"ן א"כ אף דאין להקל גם בגרושה כדעת רוב הפוסקים מ"מ עכ"פ בכה"ג דנ"ד שגמלתו ע"י חסרון בריאות כפי שכתב רו"מ שנתברר לו כן (וצריך שיחקור ע"ז היטב) כדאי הם המקילים לסמוך עליהם וכיון שהח"ס לא התיר אלא אחר ח"י חדש גם אנחנו נצא בעקבותיו וימתינו עד כלות ח"י חדש ובתשו' א' כתבתי לפמ"ש בהגהת א"ש לאה"ע דכפי שנשתנה בזה"ז ואין יונקים כד"ח יש להקל בפחות אלא שיש בזה משום דבר שנאסר במנין וע"ש מ"ש בזה וא"כ לפמ"ש התוס' מגלה (דף ה' ע"ב) בד"ה וביקש וכו' ובגליון שם דהיכי דיש דיעה א' להקל ל"ש בזה דבר שנאסר במנין ע"ש א"כ ה"נ אחר ח"י חדש דכמה תנאי ואמוראי עבדו עובדא להקל יש מקום לצדד בזה"ז אבל ח"ו לסמוך ע"ז נגד הפוסקים וגם בתשו' ח"ס ח"א סי' ל' דחה סניף זה בשתי ידים אבל מ"מ כיון דהוא רק משום דחיישי' למיעוטא כמ"ש בתשו' ח"ס סי' ל' שם דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב לכן פסקו כר"מ דחייש למיעוטא ע"ש א"כ בגמלתו בחיי בעלה דהחשש של ערמה הוא ג"כ רק מיעוטא כמ"ש בתשו' רמ"א עצמו שם וכ"ה בח"ס סי' קע"ב והרי במיעוטא דמיעוטא עם ר"מ מודה דלא חיישי' למיעוטא ומה"ט פסק בתשו' מהר"י מינץ סוס"י י"ד דברוב גמור מוציאין גם ממון וכ"ה בהגמר' כתובות פא"נ סי' ש"ח וגם בפירש ב' חדשים כמה מניקות כבר פסקה החלב אצלם כמ"ש בתשו' הר"ן וב"י א"כ בצירוף כל הנ"ל יוכל להקל שוב מצאתי באב"מ סי' י"ג סקי"ב שהעלה ליישב סתירת דברי הרא"ש מפסקיו לתשובותיו דבגמלתו בחיי הבעל סגי אפי' ביום א' משא"כ בנתנתו למינקת אז בעי' ג"ח ע"ש ולא ראה ג"כ דברי רמ"א בתשובה ומ"מ לדינא הרי גם הוא סובר כמ"ש. והנלע"ד כתבתי: סימן צג ב"ח ג' בא ו' שבט תרנ"ט ברעזן להרב וכו' מו"ה אליעזר יצחק כהנא שפירא נ"י בק' קאליש. בפולין רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי אביו נ"י הוא הממונה בהשגחת בית החולים דק' ובכל יום יבוא הרופא להשגיח על חולים הבאים לשם יום יום והרופא יהודי מחלל שבת ויש פנקס אשר בו כותבים שמות החולים והתרופות שנותו להם אם מותר לאביו להושיט הפנקס בשבת להרופא הנ"ל אם יש בו משום מסייע לידי ע"ע

הנה מה שהאריך רו"מ בענין כתב בלשונם והביא מדברי הא"ז הל' שבת סי' ע"ו כבר זכיתי בזה מכמה שנים וכ"ה דעת האגודה פ' הדר כמ"ש הא"ר אבל מ"מ רוב הפוסקים לא ס"ל כן וגם מ"ש רו"מ דבדרבנן ליכא משום מסייע ידי ע"ע בדאפשר להרופא ליקחנו בעצמו כמ"ש הפמ"ג בא"א א"ח סי' קס"ג סק"ב הנה המג"א רמז שם להא דע"ז (ד' נ"ה) ושם סוע"א ברש"י ד"ה דורכין וכו' ומשום מסייע ידי ע"ע ליכא שהנכרי לא נצטווה על כך ושם (ע"ב) בד"ה וישראל וכו' ע"ש והרי טומאת נכרי דרבנן והתם ליכא לפ"ע שהרי דורך גם בעצמו ואפ"ה איכא משום מסייע ידי ע"ע בדרבנן. ומ"ש רו"מ מדברי הש"ך יו"ד סי' קנ"א ומג"א סי' שמ"ז עמ"ש בחיבורי לחו"מ סוס"י קע"ו ובהגהותי על האו"ח שנדפסו בארץ הגר בסי' שמ"ז וכעת ראיתי בס' שד"ח שנדמ"ח בכללים אות ו' שקיבץ כעמיר גורנה מדברי כמה מחברים בזה כל פרטי הלכה זו אך בנ"ד אין נ"מ לענין לעשותו ביום ש"ק דבלא"ה אסור לטלטל הפנקס המיוחד לכתיבה משום מוקצה כמ"ש המג"א סי' ש"ח סק"י בשם ש"ג דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס ע"ש וה"נ בזה

אך לענין לעשותו מע"ש הביא רו"מ מדברי הר"מ שיק על תרי"ג מצות מצוה רל"ג אות ז' שהביא מדברי מג"א סי' קס"ט סק"ו בשם ב"ח דמוכח דהיכי דליכא איסור בשעת מעשה ל"ש לפ"ע ותמה ע"ז מהא דע"ז (ד' כ"ב ע"א) פריך אהא דלא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו דתיפוק לי' משום לפ"ע והרי הוא משכיר לו השדה בחול וליכא משום לפ"ע ומאז ראיתי בתשו' מהר"י אסאד חא"ח סי' קס"ה שנשאל בזה וכתב שבמק"א כתב ישוב נכון לזה ולא ביאר דבריו ולענ"ד י"ל לפמ"ש המג"א סי' רמ"ד סקי"ח דגבי שכירות שכר כל יום בפ"ע ע"ש א"כ י"ל דהוי כמשכיר לו בכל יום ויום בפ"ע גם י"ל דשא"ה דכשמשכיר א"א לו לבטל עוד השכירות והוי כמשכיר בשבת אבל הכא שבידו לחזור וליטלו משם לא מקרי עושה מעשה בשבת כמ"ש רו"מ בשם תשו' מחנה חיים ח"א סי' מ"ח כה"ג ויש להביא סיוע להקל מהא דא"ח סי' רס"ו ס"ו בהג"ה דהא דאסור לספות לקטן דוקא בנותן לו משחשיכה אבל בנותן מבע"י שרי במקום פסידא וע"ש במג"א שהשיג אבל בא"ר חזר וקיים דברי הרמ"א וע"ש בא"א מ"ש על דבריו וע"ש בתו"ש סקט"ו שכ"ה דעת הרא"ש וטור וב"ח דבכה"ג לא מקרי ספי בידים ע"ש וא"כ ה"נ בזה ועוד נראה דגם אי נימא דגם בכה"ג שייך לפ"ע מ"מ היכי דאפשר שיעשהו בעצמו וליכא רק משום מסייע לעוברי עבירה אין איסור בכה"ג

אבל מ"ש רו"מ ליישב תמיהת ר"מ שיק מהא דע"ז (ד' כ"ב) דשא"ה דזמן ממילא קאתי משא"כ בנותן לאכול למי שלא נטל ידיו דמחוסר מעשה אכילה הוא תמוה דגם התם אם לא יעשה הכותי מלאכה בחה"מ לא קעביד איסורא דלפ"ע ומחוסר ג"כ מעשה המלאכה ומ"ש בשם מחנה חיים ח"א סי' מ"ז דליכא לפ"ע מה"ת אלא היכי שבודאי יעשה עבירה משא"כ בדאיכא לתלות במיעוט שלא יעשה העבירה ליכא אלא איסור דרבנן והביא כן בשם ריטב"א ע"ז (ד' ט"ו ב') ד"ה מי דמי וכו' עיינתי שם ולא נמצא כן אלא שכתב שם דדוקא אם יעשה בודאי אבל בסתמא ואיכא רגל"ד שיעבור העבירה אסור רק מדרבנן ועשה, סתמא כפירושו וע"ש בד"ה מתקיף לה וכו' דהיכי דקרוב דודאי לתלות לקולא שרי ואי ליכא אומדנא דמוכח לקולא לא תלינן ע"ש וע"ע בריטב"א (ד' כ"ב ע"א) דהיכי דרוב כותים צייתי סמכי' ארובא וגם אם אח"כ לא ציית מיחשב ישראל כאנוס ע"ש וא"כ בנ"ד שע"פ רוב יזדמן חילול שבת איכא משום לפ"ע. אך דמ"מ אם יניחהו שם בע"ש יש להקל וכמ"ש ובפרט אם מניחו שם לצורך יום ע"ש ואינו נוטלו אחר יציאת הרופא בודאי ליכא בזה משום מסייע לידי ע"ע אפי' את"ל דמשום לפ"ע איכא גם בכה"ג מ"מ משום מסייע בודאי ליכא בכה"ג וע' בשו"ת בנין ציון סי' ט"ו שפסק דמותר ליתן להדפיס ספר לאומן שיש לו פועלים ישראלים שידפסו בשבת כיון שהוא נותן קודם התחלת העבירה ע"ש דליכא בכה"ג משום מסייע לעוברי עבירה ע"ש באורך ומכ"ש בנ"ד

ובעיקר הדבר שהביא רו"מ בשם המ"ח בענין תליי' להיתרא האריך ג"כ בשד"ח שם אות י' מדברי כמה מחברים ואין חפצי להאריך במה שכבר דשו בו רבים. והנלע"ד כתבתי: