מהרש"ם חלק ב פב

מלתא בעלמא ואח"כ יעידו ב' העדים לפני השליח שמכירים שזאת היא אשת פ' ומה שהחמיר שם בענין כיסוי פני האשה בשעת קידושין ונמשך אחריו בחידושי מהרי"ט הנה אני מצאתי כדבריו בתשו' רי"ן הרא"ש סוס"י צ"א אבל באס"ז לכתובות (דף ט"ז) הביא בשם תר"י דסגי במה ששומעים מקול הברת העם שזאת היא המתקדשת וע"ע בחידושי מהרי"ט בסוגיא דשליח נעשה עד ועכ"פ גם המבי"ט שהחמיר דצריכין ב' עדים היינו רק שיעידו הם בפני השליח ע"ז אבל מ"מ סגי במה ששמעו קודם מעשה מפי אשה או קרוב שזאת היא בין בקידושין בין בגיטין ומבואר שם שביאר דברי הפוסקים שכתבו דהשליח צריך שיכירה ע"פ ב' עדים היינו שיעידו ב' עדים לפני השליח כן אבל העדים יוכלו לסמוך ע"פ עדות אשה או קרוב והביא שם מדברי ריב"ש וגם ליישב החילוק בין שליח הגט דצריך ב' עדים וגבי הכרת יבם ויבמה סגי בע"א קרוב ותי' ע"פ הנ"ל דבאמת שניהם שוים אלא דבפני השליח צריך שיעידו שנים ע"ש היטב והאחרונים לא ידעו מזה

ובגוף דינו של התה"ד ורמ"א ע"ע בס' מכתב מאליהו שער ו' סי' ח"י שפלפל הרבה בזה בדברי הראשונים וגם הביא דברי הריב"ש שדברי הרי"ף בהא דאשתמודעינהו היינו במעידים שלא בשעת מעשה והעלה שכ"ה דעת הרא"ש והגמי"י ושכ"ה דעת הנימוק"י והסיר מעליו תמיהת הב"י סי' קכ"ט אבל דעת רמב"ם והה"מ ומרדכי דגם בשעת מעשה נאמנים ע"ש ואני בתשו' לק' באלחוב בניתי דייק בס"ד והבאתי מלשון הרמב"ן נדה (ד' מ"ח) שרמז הריב"ש שם שלא פי' דברי הרי"ף כדעת ריב"ש וגם פלפלתי שם בביאור דברי הרי"ף בענין אחר והשגתי ע"ד הח"ס סי' ז' וסי' נ"ה שהביא רו"מ וגם השגתי ע"ד עה"ג סי' ק' ק"א וגם הבאתי מהג"פ לא"ע סי' ק"כ סק"ד שהביא מתשו' ראנ"ח ובני שמואל שדחו דברי הריב"ש וגם הוכחתי מהרא"ש פג"פ סי' י"ז דמוכח דלא כהריב"ש וזהו כדעת נו"ב סי' צ"ג בדעת הרא"ש ודלא כהח"ס וגם הבאתי מתשו' מהרי"ק שרש קע"ו דמבואר דלא כהריב"ש בדעת הרי"ף וגם הבאתי מהר"ן בחידושיו לנדה דס"ל כן ומצאתי גם בתשו' רח"כ א"ע סי' נ"ט ותשו' הרי"מ חא"ע סי' מ"ב שפסקו דלא כהריב"ש ואחרי שגם הב"י סי' קנ"ז כתב שמדברי הפוסקים נראה דלא כהריב"ש כדאי הם לסמוך עליהם בשעה"ד

וכה ראיתי בספר אמרות טהורות מגדול א' בדור קדום לאה"ע סי' קמ"א סכ"ד שהאריך ג"כ בדברי תה"ד ואחר שסתר ובנה בדבריו העלה דגם הוא לא החמיר אא"כ בשעת נתינת הגט מעידים הקרובים שזאת אשתו אבל אם נודע לשליח מקודם נתינה ע"פ קרוב כן שפיר יוכל ליתן לה הגט ע"ש והאריך לבאר עפ"ז דברי הרא"ש ומרדכי והג"א וטור שדעתם כן הוא ע"ש באורך וגם בתשו' רדב"ז ח"א סי' ל"ו (שרמז הפת"ש) הביא ד' תה"ד וסתר דבריו וסיים דודאי בדליכא עיגון אין להקל בלא עדות ב' עדים כשרים אלא דדוקא לכתחלה אבל בדיעבד או במקום עיגון יש להקל וסיים שגם מ"ש הסמ"ג ומרדכי וטור שיתנהו לה ע"פ עדים י"ל דלאו לאפוקי קרובים באו אלא לאפוקי מדעת הסוברים דבאינו מכירה הוי שליח שלא ניתן לגירושין וא"י לגרשה גם ע"פ עדים לכן קמ"ל שיוכל ליתן ע"פ עדים שיאמרו לו ותדע דאם בעינן עדים הרי צריך שיעידו כן בפני ב"ד של ג' ואמאי סגי במה שיאמרו העדים לשליח ובע"כ דהכא גילוי מלתא בעלמא היא וא"צ דין עדים א"כ ה"נ באשה וקרוב עכת"ד. והן אמת דלפי חד טעמא שכתב שם דמהני משום דאתתא דייקא ואינסבא ובנ"ד ל"ש זה שהרי זינתה בפרהסיא. בעודה תחת בעלה אבל התם מיירי בעדות שזה בעלה אבל על עדות שזו אשתו ל"ש טעם זה וגם בנידון הרדב"ז כ"כ רק דרך כ"ש דכיון דבכל האיסורים מהני בכה"ג מכ"ש באשה דדייקא ומינסבה אבל אין טעם זה מעכב ובפרט אם יעשה כפי שכתב המבי"ט שיעידו אשה או קרוב מקודם בפני עדים כשרים שזאת היא אשת פ' ושני עדים יעידו כן בפני השליח הרי יש לנו עמוד גדול הוא המבי"ט לסמוך עליו לכן כן יעשה והנני מסכים עם כת"ר להקל במקום שא"א בענין אחר ובנ"ד שהיא יושבת באיסור עם הפושע בודאי מצוה למהר מעשה הגט להצילם מאיסור ועון א"א ואין לך שעה"ד גדול מזה

ומה שנסתפק כת"ר בהא דמבואר בסדר גט שלישי אות כ"ח שצריך לידע שזאת היא פלונית כמ"ש בגט והכא לא נודע שמה אלא שם חניכתה שנקראת בפ"כ שם המשפחה הנה כיון דהעיקר לידע שזאת היא ושם חניכה שוקראת בו בפ"כ כתוב ג"כ בהגט ואם לא הי' כתוב רק שם החניכה הי' הגט כשר הנודע והשליח יודע שם משפחתה שהוא כן הר' מגונה סגי בשם משפחה כמו שם אביו כמ"ש הח"ס ח"א סי' מ"ה וכ"ה בכ"ס סי' כ"ג אות ג' וע' בקו"ע סי' ק"ב ק"ה ש"ל שס"ו תי"ח עוד בדין כינוי אשכנזי וא"כ ה"נ בזה כיון דעי"ז השליח מכירה ובפרט שהרי נודע לו מקום דירתה כעת עם הפושע ואם יחקור שם בעירה שאין שם אשה אחרת ששמה ושם משפחתה כך בצירוף ישיבתה עם הפושע וע' נו"ב מ"ק א"ע סוס"י מ"ב ופת"ש סי' י"ז סקפ"ה ע"ש כמה טעמים ובפרט אם יוודע לשליח בעירו גם שם הפושע שיושבת עמו ויעידו בפניו שם בעירה ע"ז ג"כ שהאשה פלונית דרה עם פ' פשיטא שיועיל. ואם א"א בכך יש להקל גם אם יוודע לשליח בעירו שמה ושם משפחתה בצירוף שם העיר שיושבת שם וכמ"ש. והנלע"ד כתבתי

סימן צב להרב וכו' מו"ה אשר אנשיל גאסאווסקי נ"י מו"ץ דק' חוואסטיוו. ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שנתגרשה בר"ח מרחשון העבר ושני חדשים קודם הגט גמלה את הילד שהי"ל מבעלה יען שלא היתה בבריאות וצוו הרופאים עלי' לגמול הילד לצורך בריאתה וזה ב' שבועות שנשתדכה לאיש בלא ידיעה אם יש איסור בזה והמשודך דוחק השעה לעשות הנישואין יען כי זה שנה ומחצה יושב גלמוד וטפלי תלוים בי' ואם יתעכבו הנישואין ינתק הקשר וכעת הולד כבר בן ט"ו חדשים וגם אבי האשה התחייב ע"פ כתבים והשלשה בב"ד ונימוסי קיר"ה קודם הגט שהולד חל עליו בכל הצטרכותו עד ששה שנים ועתה נשאל רו"מ אם מותרת להנשא ורו"מ פתח פתח להתיר והביא מד' הב"ח ומהרמ"פ ותשו' תוע"ר והעלה דבגמלתו אין הכרח מהפוסקים להצריך ג"ח מקודם ורק מתשו' הרמ"א סי' קכ"א שהובא גם בבאה"ט ופת"ש מפורש דגם בזה צריך ג"ח וגם בתשו' תוע"ר חוכך להחמיר בזה אבל בתשו' ח"ס א"ע ח"ב סי' קע"ג האריך לדחות דברי רמ"א והתיר עכ"פ אחר ח"י חדש בצירוף דבגרושה קיל מאלמנה והביא בשם אחרונים שהביאו כן גם בשם המא"נ ועצי ארזים ובשו"ת שו"מ מ"ת ח"ג סי' ל' פסק ג"כ להקל וגם מה שהחמיר בתוע"ר שם היינו משום שהי' נראה שגמלתו כדי שתנשא וגם לא הי' רק ב' שבועות קודם הגט אבל בנ"ד שהי' ב' חדשים קודם וגם נתברר שעשתה כן ע"י חולי בפקודת הרופאים וגם נתקשר אביה להחזיק הולד עכת"ד

הנה בגוף מחלוקת ר"ש הזקן ור"ת כבר ביארתי בתשו' א' למדינת רומעניא דעיקר טעמו של הר"ש משום דבגרושה שאבי הילד קיים ועליו מוטל לפרנסו וימסמס לו חלב וביצים או ישכור מינקת לכן אין איסור על האשה להנשא דליכא שיעבוד עלי' שכ"ה להדיא בספר הישר לר"ת סי' תקמ"א ובא"ז הל' יבום וקידושין סי' תרנ"ט וכ"ה באס"ז לכתובות בשם הר"י מטראני שפסק ג"כ כהר"ש וביאר ג"כ הטעם כמ"ש ולכאורה לפ"ז יש לפקפק בנ"ד שקיבל עליו אבי האשה טיפול הילד אף שרחמי האב גם על נכדו כמ"ש בב"ר ורש"י פ' וירא בפסוק אם תשקר לי ולניני ולנכדי מ"מ אפשר דמ"מ לא דמי לרחמי האב עצמו ואולי גם הר"ש מודה בזה דאין להקל אבל נראה דלפמ"ש בזוה"ק פ' ויחי בפסוק ויברכם ביום ההוא וכו' (דף רל"ג ע"א) ת"ח ברכתא דבריך לבני יוסף אמאי אקדים לון ברכאן עד לא נברך לבנוי אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עלי' דב"נ יתיר מבני וכו ע"ש א"כ יש להקל ועוד דזה דוקא אם לא הי' מתחייב א"ע אבל בנ"ד שהתחייב א"ע בהשלשה בב"ד וע"פ נימוסי קיר"ה פשיטא דאין לחוש

ובדבר מה שהאריך רו"מ בדין גמלתו אי בעינן ג"ח דוקא יש לדון לפמ"ש בתשו' רח"כ חא"ע סי' י"ג בדין אשה שנתגרשה והיתה מינקת ואח"ז אירע לה מכה בדדין והוכרחה ליתן הולד למינקת ופסק להתיר לה להנשא עפמ"ש רש"י בכתובות בהא דגמלתו אסור וז"ל שגמלתו מחמת שרוצה להנשא עכ"ל. והביא כמה ראיות שאין הטעם משום גזירה גמלתו אטו לא גמלתו כמ"ש בתשו' פ"י ומהרמ"פ אלא דחיישי' דגמלתו מפני שרוצית להנשא וגם אם פסק חלבה וכדומה שמא גרמה בפשיעתה פיסוק חלבה לכן יש לאסור אא"כ פסק חלבה בחיי הבעל אבל אם הי' לה מכה שהוא מקרה ביד"ש עד שהוכרחה לגמול הולד א"צ שיהי' בחיי הבעל ולכן בצמקו דדי' א"צ שיהי' בחיי הבעל ולא נזכר בחיי בעלה אלא גבי פסק חלבה דאפשר ע"י סיבה