מהרש"ם חלק ב פא

סימן פח

עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל במ"ש בהתנאים מכח עידור או קטט יעמדו בתקנת שו"ס ובנ"ש סי' ט' אות י"ד הביא בזה ממהרי"ק וגם הביא מהמרדכי שאם לוקה ואכלה חייב הבעל לשלם אבל אין בזה תקנה קבועה ליתן לה איזה פיזור וצידד שהתקנה הי' רק שיתן לה סך הגון לדרכי מזונותי' במשך ימי הקטט ולא נקצב כמה יתן לה

הנה רו"מ נסתפק אם הכונה בהקטט גם אם נתהוה מצד שניהם דלא מיתדר להו או רק אם נתהוה מצד הבעל ורמז למ"ש בתשו' הרא"ש ובטור סי' קי"ח בענין תקנת טילטולה לחלק בין תבעה היא הגירושין ובין תבע הוא וגם רמז למ"ש הפת"ש סי' נ"ג סקי"ג בשם תשו' ב"א ובגדי ישע שדנים גם בקטט תקנת שו"ם אבל הנה לא נמצא שום מקור לתקנה זו ולא נמצא בראשונים מזה כלל ואיך יתכן לבדות מן הלב תקנה נגד הדין אבל הנכון בזה מ"ש בשו"ת גא"י חא"ע סי' ס"ד דתקנת קטט היא הנזכר באה"ע סי' קס"ה שיחלקו החלוץ והחליצה בהנכסים וחז"ל אמרו שלום על ישראל דלא ליתי לידי חליצה ובבעה"ט סו"פ תצא סמך כי ינצו לחלוץ הנעל שע"י חליצה מריבה באה ע"ש וזהו הנקרא קטט שיש בזה תקנת שו"ם ע"ש אבל כפי נוסח התנאים שבנ"ש שם מבואר שאם יעשה הבעל לנגדה דבר שאינו ראוי לעשותו יתן לה פיזור וכו' הדבר פשוט דהיינו אם הוא הגורם ולא אם היא הגורמת הקטט בלא תקנו. והנלע"ד כתבתי

סימן פט להרב וכו' יחידא ארי' הירשפעלד נ"י שו"ב דק' אקערמאן במדינת בעסראביע

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בכבש שתפס השו"ב הסימנים בידו כמנהג שחיטת כבשים ושחט בסכין קטן רק כמלא צואר א' בהולכה והבאה ואומר ברי שלא דרסתי וצידד דאף דבעינן כמלא צואר עם העור ומפרקת הרי באמת המפרקת אינו נשחט אך דבכרתי סי' כ"ד סק"א ביאר הטעם משום דהסימנים נשמטים לכל צד בשעת שחיטה לכן הצריכו שיהי' גם כדי רוחב המפרקת וא"כ התינח בבהמה גסה שאין דרך לתפוס הסימנים אבל בכבשים שאוחז הסימנים בידו כיון שהסכין רחב כפלים מהסימנים ואומר ברי שלא דרס מהראוי להקל בדיעבד ובש"ע הרב ז"ל צידד להקל בהפ"מ גם בבהמה גם בפחות ממלא צואר בהוליך והביא ומכ"ש דיש להקל בנ"ד עכ"ד

הנה אף שהכרתי כתב בטעם הדבר כן אבל בזבחי ריב ממהר"ם כתב הטעם דבעי' שיהי' עם העור ומפרקת יען כי גם העור נתחכת משני צדדי הסימן וצריך שיהא כשיעור א' חוץ לסימנים לכן שיערו כן ע"ש ובשמ"ת סי' ח' מבואר דבפחות משיעור צואר א' עם העור ומפרקת ועוד כ"ש חוצה לה הוי פסולה דאורייתא ואפי' אמר ברי לי שלא דרסתי אין להקל כלל והפוסקים לא חלקו אלא בין עוף לבהמה ולכן קשה להקל בכבש משום לא פלוג ותדע דאל"כ אמאי מוקי הר"ח ורי"ף רק בעוף והול"ל בכבש ותפס סימנים וגם הרב ז"ל כתב רק בדרך אפשר להקל בהפ"מ אך אם כבר התיר ד"ז בהפ"מ יש לו ע"מ שיסמוך אבל לכתחלה אפי' בשעה"ד שאין לו סכין אחר אין לפרוץ גדר

ומה שהקשה עמ"ש הפוסקים להקל בשחט רוב סימן במדידה אם יש כ"ש יותר מחציו דהא קיי"ל דכל מקום שצריך בדיקה א"א בקיאין בבדיקה לענ"ד הדבר פשוט דדוקא בדבר התלוי במראה ומישוש וכדומה א"א בקיאין בבדיקה אבל בדבר התלוי במדידה אינו תלוי בבקיאות והכל בקיאין בזה אם אפשר לצמצם ביד"א אבל גם מ"ש רו"מ ע"פ סברת נו"ב א"ע סי' צ"ד ופת"ש א"ע סי' קס"ט סקי"ז הוא נכון

ומה שהקשה אמאי השו"ב נאמן שנשחט רוב במדידה הא אין עא"נ נגד חזקה והשתא אינו בידו לתקן ולשחוט יותר דיופסל משום שהיי' וגם ל"ש רוב מצוין וכו' שהרי איתרע רובא דלכתחלה צריך לשחוט רוב הניכר לענ"ד לק"מ שהרי הוא מלתא דעל"ג שגם אחרים יוכלו לחזור ולמדוד אחריו וגם אם קרע הסימן בידיו וא"א לבדוק אחריו י"ל דכיון שהי' בידו מקודם שפיר נאמן ועוד דכיון דכבר שחט ורמא"ש מומחין הן א"כ בלא אמירתו ומדידתו נחזיק בהיתר שכבר נשחטו רוב סימנים ורק ע"י מדידתו נודע לנו שלא נשחט אלא רוב מצומצם א"כ הפה שאסר הפה שהתיר דאפי' עכו"ם נאמן בכה"ג וע' בט"ז סוס"י מ"ח. והנלע"ד כתבתי

סימן צ ב"ה נ וארא תרנ"ט להרב המאה"ג וכו' מו"ה חיים רויטנבערג נ"י מו"ץ בק' ראדיוויל. ברוסיא

מכתבו הגיעני ואני משיבו על אתר בדבר המקוה שנודע ששאבה עכו"ם בכלים שאינם נקובים ולא נודע אם אולי שאב למטה מן רושם הלייסטעל לשיעור מקוה והבלן חשוד בעיניו

הנה הגם שיש בזה סד"א דשמא שאב הכל ולא נשאר רוב מימיו אבל לענ"ד הרי היכי דאין העכו"ם נהנה לא חיישי' לחלופין כדאי' בסי' קי"ח והביאו הש"ך גם בסי' ר"א סקט"ז בשם תשו' הרא"ש ובנ"ד הוא להיפוך לחוש שמא טרח א"ע ביותר מן הראוי ושאב יותר בהכלים מכפי הרושם אמאי נחזיק ריעותא גם יש לדון דסירכי' נקט ואתי כמ"ש הט"ז סי' ס"ט ואף דהפמ"ג באו"ח סי' ס"ז בא"א כתב דבספק דאורייתא אין לסמוך אהא מ"מ חזי לאצטרופי בנ"ד דבלא"ה אין לחוש שמא טרח יותר ובפרט שהבלן מעיד ולא נתברר שהוא חשוד רק שרו"מ חושש לכך. אבל מכח מעיין קשה להקל כמ"ש חו"מ אלא דמ"מ יש לצרף דעת מרדכי ורמ"א דבסמוך לנהר חלחולי מחלחל ולא נפסל בפחות משיעור ואף דהל"ש הביא בשם הגה"ק ר"פ מדבריו שהוכיח להיפוך מ"מ חזי לאצטרופי. אך אם הי' באפשר לנקותה בודאי מה טוב ומ"ש רו"מ דיש לחוש שיתעכב הרבה עד שיבואו מים כשיעור יוכלו להביא קרח וכפור כפי שכתב הח"ס סי' ר' ורי"ג ובתשו' ב"ש ח"ב סי' ע"ו החמיר להניח הכפור ג"ט רחוק מהמקוה ולהניח שם אבנים מלובנים עד שיהי' נימוח ויזולו המים בהמשכה ג"ט למקוה ע"ש. ואם אפשר בכך יעשו כן לצאת מכל ספק

ומה ששאל אודות החטים של פסח שבריחים ולא נזהרו לכסותם ונפל עליהם אבק מקמח של חטים חמוצים שנטחן שם הנה כבר כתב הח"י סי' תנ"ג סקכ"ה להקל בכה"ג ובפרט בנ"ד שרוב החטים אינם לתותים ובצירוף ניקוי המליניק

ובענין בונה ביתו מחדש אם יוכל לשנות מקום התנורים מחשש ד' הס"ח הנה ראיתי בכת"י של הגה"ק מבוטשאטש בעל דע"ק שכתב דאם סותר כל ביתו ובונהו מחדש אין שום צד חשש בשינוי מקום התנורים דבכל דבר דינו כבית חדש ובפרט אם יעשה בשט"מ כפי שכתב בשם רב א' בודאי יוכל להקל ושם בכתבי הדע"ק הנ"ל צידד עוד דבשינוי דיורים אולי יש להקל ומכ"ש בשינוי רשות ע"י מכר בינתים

סימן צא ב"ה ד' וארא תרנ"ט ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה יחזקאל בנעט נ"י אבד"ק וואראהל בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שעזבה את בעלה תיכף אחר הנישואין וזה יותר משנה יושבת עם רשע א' ובכ"ז מתרצית לקבל גט מבעלה אם ישלחנו לה ע"י שליח שמכירה ע"י שיעידו לפניו קרובים או פסולים טרם שילך לפני הב"ד דשם שהיא אשת פ' אבל מן הנמנע שימצא שם ב' עדים כשרים שיכירוה שהיא אשת פלוני והביא מסי' קמ"א סל"ו דמוכח דבעינן ב' עדים ומתשו' ח"ס ח"ב סי' ז' וסי' נ"ה שנראה כסותר קצת וביאור הגר"א אות ע"ה למד מסה"ת דשרי באינו מכירה עכת"ד

הנה בכנה"ג ובאה"ט הביאו בשם, ר"מ מטראני ח"ב סי' קי"ט שהחמיר דלא סגי בע"א אלא צריך ב' עדים ועיינתי שם וראיתי שבכל התשו' החמיר רק דבעינן ששני עדים ישמעו מקודם מקרוב או פסול שזאת היא אשת פלוני וקודם מעשה סגי בגילוי