מהרש"ם חלק ב נה

דלא דמי נדון נתינת עורות לעבדן וכלים לכובס נכרי דמותר בקבלנות דהתם אין להישראל ריוח מהמלאכה שעושה בשבת שאם לא יעשנו בשבת יעשנו ביום אחר אבל הכא הרי אם לא יעשה בשבת יפסיד הישראל הריוח ממלח זה או יהא מותר משום פסידא כמו במכס אף דלפעמים יש בו כתיבה ועוד דהמלאכה חוץ לתחום ממקום ישראל אע"פ שיש לו שם משרת ישראל הרי ליכא חשדא שהרי הם יודעים שהעכו"ם עושה המלאכה בקבלת והשיב דכל מלאכה בקבלת שרי בתלוש דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ותדע שהרי ביום א' שהוא איד שלהם אינו עושה ואף דבנ"ד א"י להשלים המלאכה ביום אחר מ"מ י"ל דמשום פסידא שרי כדקיי"ל גבי נותן כיסו לנכרי דאי לא שרי לי' אתי לאתויי ד"א דאדם בהול וכו' אך י"ל דהכא לא מקרי פסידא דהוי רק מניעת הריוח משא"כ במכס מפסיד המכס שכבר נתחייבו לו ועוד דבשמירת המכס יוכל להיות שלא יצטרך לכתוב ורק שמירת המכס משא"כ בבישול המלח הוי מלאכה דאורייתא. אכן נראה דכל קבלת שרי גם במלאכה גמורה אלא דגבי מכס אינו קבלת גמור אלא שיתן לו מ' זהובים כו"כ וז"א קבלת ממש ואדרבא מזכיר לו סכום מעות שדומה יותר לאיסור ועוד מאחר שמשכירו רק ליום השבת שהרי כל ימי השבוע הוא בעצמו מקבל המכס א"כ מוכח דאדעתא דישראל קעביד משא"כ בבישול מלח ואינו דומה לתנור של ישראל שנקרא על שמו משא"כ הכא אפי' בתוך התחום שרי אבל ההיתר של חוץ לתחום של בעל הכלים והוא תוך התחום של יהודים אחרים אינו כלום ועוד דחיישי' לאורחים אבל כיון שהוא קבלת יש להתיר עכת"ד הרש"ל שם. אך דהתם אינו עושה בבית ישראל בנ"ד הרי המלאכה בבית ישראל והרי במפורסים מלאכת ישראל גם במטלטלין דינו כמחובר כמ"ש בש"ע ואף דבנידון רש"ל הכלים של ישראל הרי ביאר שם דקיי"ל כב"ה דא"א מצוה על שביתת כלים אבל לא נזכר שם שהי' הכלים ניכרים ומפורסמים שהם של ישראל ובתשו' נו"ב מ"ת חא"ח סי' ל"ח האריך בחקירה זו אם מותר בקבולת היכי דהישראל מרויח ע"י שעושה בשבת והשואל צידד להחמיר בכה"ג דדוקא היכי דאפשר להשלים ביום אחר שרי והוא חולק עליו ולא הביא מתשו' רש"ל שנשאל בזה ופסק דאין חילוק וכדעת הנו"ב ועכ"פ גם הנו"ב לא התיר אלא כשהפאבריק הוא ברחוב עכו"ם ופלפל שם רק אם יש לחוש לאורחים ע"ש משא"כ בנ"ד. ועוד דגם בגוף הדבר מצאתי בתשו' פמ"א ח"א סי' ל"ח שהאריך בדין חופרי עפר הברזל או עושי זכוכית והאריך להוכיח דהיכי דהישראל מרויח ע"י שהעכו"ם עושה בשבת גם בקבלת אסור כיון שצריך למה שיעשה העכו"ם בשבת ואם לאו יתמעט הריוח והאריך בזה וגם העלה דמניעת הריוח לא דמי להפסד מכיסו ולכן פסק דאין להתיר אא"כ ימכור קודם שבת כל ההוט והסחורה והעכו"ם יעשה לנפשו ובדידי' יטרח ואין כאן משום מ"ע דהורמנא בעלמא שיש לו מן השר מכר לו והישראל יקבל לעצמו בעד החוב הזכוכית שנעשה עכת"ד שם. אולם הנה בשו"ת פרשת מרדכי חא"ח סי' י"א האריך לפלפל בענין זה והשיג ע"ד הפמ"א דהיכי דהעכו"ם לא ציית שלא לעשות מלאכתו אף דחלק הישראל מתרבה עי"ז אמרי' דהעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד אך דמ"מ יש לאסור משום מ"ע ומ"ש הפמ"א דכשמוכר הורמנא דמלכא ליכא משום מ"ע הוא תמוה ואין לדמות כל עניני הפסד זל"ז ולהקל ואין להתיר אא"כ יעשה שותפות ממש בדרך היתר ושם סי' י"ב כתב דבמה שמוכר הבית לגוי ושם יעשו פועלים נכרים מלאכת ישראל בדבר תלוש כיון שהדבר מפורסם שהוא מלאכת ישראל מה מועיל המכירה הרי מ"מ הדבר מפורסם ע"ש

ולכן ידי אל תהי בזה להתיר לעשות המלאכה בבית הישראל גם ע"י מכירה בהערמה וכה הראוני בפת"ש החדש סי' רמ"ד שהביא בשם שמלת בנימין להתיר באומן שיש לו בביתו פועלים עכו"ם שדרכן לעבור בקבלנות דבר קצוב מכל כלי והעכו"ם אין רוצים להתבטל בשבת ויש בזה הפ"מ ופסק להתיר ע"י הכרזה ג"פ שנעשה בקבלנות יען כי היא עיר קטנה ואנשים בה מעט וגם יעשו בחדר מיוחד למלאכתן באזהרה שלא יבא הישראל לאותו חדר בשבת כלל ובדלת סגור וחלונות סגורים באופן שלא יראו ולא ירגישו העוברים בשוק שעושים מלאכה בשבת ע"ש וידוע שהדבר קשה להסתיר הדבר ובפרט שלא יבא הישראל לאותו חדר אם רק יתירו לא ישמעו לנו בזה והגם שהט"ז התיר ביושב ומשמר כבר כתב הח"ס סי' נ"ח שאין להקל ובפרט בכה"ג שהוא רק מניעת הריוח ומלאכה דאורייתא לכן כפי מצב פרצות דורינו זה בעוה"ר אין רצוני להסכים להתיר דבר זה. והנלע"ד כתבתי

סימן מח ב"ה. מטות מ' כ"ה תמוז תרנ"ח להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלום גאלדענבערג נ"י אבד"ק סוואליוול בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד האשה בלומא אשת ר' מענדל שטערנבוך בר"א מכפר הלאוויא אשר נחלה בעלה, בחורף העבר ואחרי שנחלש מאוד הובילהו רש"ל ברי"צ להשפיטאהל למונקאטש ביום ג' דחוהמ"פ העבר ואחר שמנה ימים בא מכתב מהשמש דח"ק דשם שמת איש א' מהלאוויא בשפיטאהל ושמו בעריל ושם אשתו אסתר ביום 17 אפריל למספרם ונסע כת"ר בעצמו למונקאטש להשפיטאהל לחקור על ענין שינוי השם והכותב דשם יהודי מחלל שבת והראהו הפנקס שנכתב יום בואו ביום 11 אפריל שהוא יום ג' דחהמ"פ וכי הוא מכפר הלאוויא בקאמיטאט בערעג ושם אביו אברהם וכ"ז אמת ושם אמו רעזי' ובאמת שמה רבקה אלא דאפשר שבלשונם כינוה רעזי' ומת ביום 17 אפריל ושמו בעריל ושם אשתו אסתר וביום 11 אפריל לא בא יותר שום אדם לשם זולת האיש הנ"ל וערלית אחת והכינוי אשכנזי נכתב שטערנבוך כפי שהוא האמת ואחרי שחקר עוד נודע לו שהי' בהשפיטאהל עוד ערל א' מכפר הנ"ל בזמן שהי' ר' מענדל הנ"ל שם והעיד ר' משה בר"ש ששמע מהערל הנ"ל שסיפר כי ר' מענדל הנ"ל מת בשפיטאהל ובתחלה טרם שעשה רו"מ הגב"ע בב"ד של ג' אמר ר"מ הנ"ל שהוא שאל את הערל ואמר דא"כ אין ממש בהערות וחזר ואמר שאינו זוכר אם שאלו או לא ובפני ב"ד של ג' באליו"ע אמר ג"כ שאינו זוכר אם שאל מהערל או סיפר לו מעצמו וסיפורו הי' שהוא הי' שוכב בשפיטאהל ביום שמת ר' מענדל ובאו משמשי הח"ק ונשאוהו משם לחדר המתים וקללו לבני כפר הלאוויא שגרמו להם טרחא והוצאות ואח"ז בא לפניכם עוד בחור א' צבי בר"ז והעיד באליו"ע שהי' בשדה ובא אליו ערל א' אחיו של הערל שהי' מוטל בשפיטאהל ואמר לו שמת מענדל ומפני טרדתו לא הי"ל פנאי לשאול הערל מהיכן נודע לו עכת"ד הגב"ע

והנה רו"מ חקר על עדות הכותב יהודי הנ"ל יען שנחשד שכותב בש"ק וא"כ פסול לעדות אשה אך שהרי כתב בפנקס וגם כתב להשמש דח"ק במסל"ת ואף שאח"כ שאלוהו י"ל דנאמן והביא מהא דא"ע סי' י"ז סט"ו ואחרונים שם וגם הביא מתשו' עבוה"ג סוס"י פ"ו כי פסול המארקיטער אינם אלא חשודים בחילול שבת והחשוד אינו פסול מה"ת וה"נ בנ"ד

הנה אני מוסיף שהרי מבואר בב"י א"ע סי' מ"ב בשם מ"כ שאין לפסול בעדים משום חילול שבת דשמא לא חילל אלא בדבר האסור מדרבנן ואפי' בפסול דאורייתא אם לא נתקבל העדות בפניהם אינם פסולין מה"ת ע"ש ובב"ש שם סקי"ט הביא ג"כ מזה וגם הביא בשם הש"ג דכל פסול עבירה אינו חשוד אלא לדבר זה והגם שכתב שהוא נגד הפוסקים הנה גם בנימוק"י פז"ב כתב דרשע דאינו דחמס נאמן בכל דבר שע"א נאמן וכשר לעדות אשה ועקצה"ח סי' מ"ו סקי"ז וסי' נ"ב ותשו' רע"א מ"ת סי' מ"ז בזה ובפרט דלשי' כמ"פ כתב שלהם אינו אלא מדרבנן ואף דהמג"א סי' ש"מ תמה ע"ז הנה בא"ז הגדול הל' שבת סי' ע"ו הביא כן בשם ר' יואל ור' יודא ותי' קושית המג"א ע"ש וגם בא"ר סי' ש"ו הביא כן בשם אגודה וא"כ הי' מקום להקל בנ"ד ע"פ עדותו ומכ"ש שהי' מסל"ת בתחלה וזה לא כבר כתבתי בתשו' למעדיניצא דבממונה יש להאמינו יותר דלא מרע נפשי' [ע"ל סי' ל"ב]

אבל דא עקא שהרי עדותו הוא בשינוי השם על בעריל ושם אשתו אסתר ואף דבתשו' הר"ן סי' ל"ג מוכח דעביד להשתנות היינו בדאיכא גי"ד שרצה לשנות שמו משא"כ בנ"ד והנה אף דבתשו' גא"ב סוס"י כ"ז בתשו' הגאון מוהר"י מלובלין מבואר לחלק כן אבל היינו כשהועד שהבעל עצמו אמר שמו בשינוי אבל הכא אפשר שהכותב שמע וטעה בשמיעתו או בכתובתו והבעל אמר כהוגן וכדקיי"ל כה"ג בחו"מ סי' מ"ט ס"ב בהג"ה דכל דמוכח שטעה הסופר השטר כשר ואמרי' דטעה או אפשר מפני שהי' חולה נטרפה דעתו או שגמגם בלשונו ע"י חולשה ואמר שמו ושם אשתו בשינוי וכבר כתבו בעל ספ"י והקצה"ח בתשו' שבסוף ספר אב"מ ח"א דבדאיכא הוכחות תלינן בשינוי מקום שאמר נגד האמת וגם בלא