מהרש"ם חלק ב נד

מפני שכתבו מעינות לשון רבים ואינו אלא אחד עכ"ל. ובתשו' נו"ב מ"ח חא"ע סי' קט"ו הוכיח דמהרי"ק מיירי שכתב רק מעינות ולא בארות ובזה פסול ע"ש א"כ כיון שהב"י נסתפק דטעמו מפני שכתב מעינות לשון רבים ואין שם אלא א' מוכח מזה דאף דאיכא נמי בארות מ"מ כיון שהמעין רק א' וכתב מעינות פסול אך לפמ"ש בתשו' ב"ח סי' צ' וז"ל ועוד דכל מי בארות רובם יוצאים ונובעים ממעינות שתחת הקרקע וא"כ בכלל מי מעינות הם ג"כ מי בארות משא"כ להיפוך ולכן בכל הקהלות כותבין מי מעינות ואין כותבין מי בארות אע"פ שמשתמשין רובן מבארות כו' זולת בלובלמא, דאין משתמשין אלא בבארות בלבד אין כותבין אלא מי בארות אבל במקום דאיכא ג"כ מעינות כותבין מ' מעינות בלבד אע"פ שרוב תשמישן בבארות וכו' עכ"ל והיינו משום דודאי בארות אין נקראין בלשון ב"א מעינות אלא דמ"מ כיון שגם הם רובן יוצאין מנביעת שתחת הקרקע נכללים בתוך מעינות וכמ"ש כה"ג גם בב"ש סקט"ז אבל בדליכא אלא בארות אין לכתוב עליהן מעינות וכה"ג כתבו התוס' קידושין (דף י"ג ע"ב) ד"ה חדא וכו' דבמקום שמדבר מכל אדם גם יבם בכלל אחר אבל הכא דבעי למימר דמותרת רק ליבם א"כ הוה יבם אחר ויבם לבד לא מקרי אחר וכה"ג כתב בחידושי הר"ן לחולין י' ע"ב) לענין יציאה דרך אחוריו וברש"י ב"ק (ד' מ"א ע"א) דהנאה בכלל אכילה אבל הנאה לבד לא מקרי אכילה א"כ עכ"פ בדאיכא מעין א' שוב י"ל דגם בארות שיש להם קצת שם מעין מצטרפין עכ"פ להיות נקראין בלשון רבים כדאי' כה"ג בברכות (ד' ג' ע"א) משמורה ופלגא משמורות קרי להו וע' בשו"ת שבסו"ס מנח"י סי' י"ב שצידד כן לענין לחם משנה וע' בח"ס א"ח סי' מ"ו מ"ש בזה ואף דמבואר ברש"י ערכין (דף ט' ע"א) ד"ה ואכתי חד יומא ואע"ג דיומא ופלגא הוא חד יומא קרי לי' י"ל דנקרא חד וגם נקרא תרי גם י"ל דהך מ"ד לא ס"ל כשינויא דר"א בברכות שם ועוד דהכא הרי גם הבאר הוא שלם אלא שבפ"ע נקרא באר ומ"מ בצירוף מעין נקראו שפיר מעינות אף שהמעין רק אחד ומצאתי בשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' ק"ה שכתב דגם במעין א' בצירוף בארות יש לכתוב מעינות ובארות די"ל הכוונה מתחלתו שישיבתו על המעיינות שהם הבארות אף שמוסיף לכתוב גם בארות והוא פי' דחוק לענ"ד ובמק"א כתבתי לדחות דבריו והוא ז"ל בעצמו לא החליט אא"כ יסכימו עמו ב"ד חשוב ועכ"פ פשיטא לי' דבמעין א' יתכן לכתוב מעינות בצירוף הבארות וגם סיים דמסתמא במקום שהמעין הולך נפתחים עוד מעינות ע"ש ולכן אם יסכים רו"מ לכתוב כן יש לו ע"מ שיסמוך וכן אם לא יזכיר רק נהר טאלמיטש ולא מלינייווקא ויכללה במי מעינות ג"כ נכון

והיותר נכון לכתוב כפי שסידר מכבר מחשש לעז כי הנה בתשו' ב"ח סי' צ' שם בדבר עיר טיקטין שכתב הרב טיקטין דמתקריא טיקאטשין כפי שכותבין העכו"ם ומקודם נהגו לכתוב רק טיקטין לבד והשיב דכיון שהרב עשה כן לתומו שלא מצא שום גט מגיטין הקודמין מכמה שנים ואין בזה לעז לגיטין הקודמין שהרי גם בשם כשר והרי כתבו שם היהודים א"כ מהיום והלאה לא יסדרו שום גט בשינוי מכפי הגט זה שיסדר הרב בשני השמות שלא יהי' לעז על הגט הזה וגם אם יבא רב אחר לעיר לא ישנה דגם מרב לרב איכא הוצאת לעז עכת"ד הרי דאף דבדיעבד כשר וגם מקודם כתבו רק שם א' אפ"ה יש ליזהר להלאה שלא ישנו מכפי שכתב הרב ולכן נראה גם במ"ש רו"מ מאז דמיתקריא ניזנאב שלא ישנה עתה ואף דבתשו' מהרי"ל שהובא בב"י מבואר דבמה שמוסיפין לשופרא דשטרא ליכא חשש לעז כיון דבדיעבד כשר מלבד די"ל דדוקא מצירוף כל הטעמים פסק כן ועיקר טעמו לפי שנתהוה שינוי שנתוסף נהר ובב"ש סקי"ז בשם לבוש לפי שנהר יש לו קול משא"כ בלא נתהוה שינוי וגם י"ל דדוקא בהוספה משום שופרא דשטרא מותר ולא לפחות או לשנות ובזה מיושבים דברי תשו' ב"ח הנ"ל שלא יסתיר א"ע מני' ובי' דו"ק ותשכח (ובתשו' א' הבאתי מכמ"ק בזה להיפוך) וע' בג"פ סי' קכ"ה סקל"א (הנכפל) כמה חילוקים בדיני חשש לעז ורמז שם גם לתשו' מהרי"ט ח"א סי' פ"ו ועוד לכמ"ק ולא אכחד כי גם לדעתי ראוי לכתוב דמתקריא ניזניאב כי כן נקרא בפי העכו"ם והערכאות ועל הבאהן בקריאת שם השטאציע וכן נכתב הזיגעל שבהפאסט בהמכתב שבא אלי אם כן כשכותבין דמתקריא על שם העכו"ם יש לכתוב כפי שהם כותבין וכיון שיש שינוי בהמבטא אין לחוש ללעז ויכתוב דמתקריא ניזניאב ואף דבלשון אשכנז נקראת ניזנאב הנה מדינתינו הוא מדינת פולין והם אדוני הארץ וכל הערכאות נמשכין אחר לשונם לכן יש לכתוב כפי לשונם אך לפמ"ש בתשו' ד"ח ח"ב א"ע סי' ק"ד דבשמות עיירות יוכלו לסמוך על וא"ו במקום קמ"ץ א"כ מהני לכתוב דמתקרי ניזנויב. והנלע"ד כתבתי

סימן מו ב"ה ו' פנחס ח"י תמוז תרנ"ח להשו"ב המופלג מו"ה בנימין זאב רויטבערג נ"י שו"ב דק' מאהליב

רוסיא

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו שהי' על אונא העליונה משמאל מקמא סמוך לשיפול עצם על הריאה מונח בארכו לרוחב הריאה וקלפו העצם ובדקו בפושרין ולא בצבץ אך דכיון דכל ההכשר בעצם משום דתולין שנפרד העצם מצלעות ונדבק תיכף להריאה וזה שייך מגבא אבל לא מקמא וכמ"ש כה"ג בשו"ת טטו"ד מ"ש סי' צ"ב דאם נמצא העצם בארכו לאורך הריאה אין להכשיר כיון שהעצם הי' ראוי כפי הנחת הצלעות להיות מונח לרוחב הריאה וכיון שמונח לאורך מוכח שהי' כבר מתנועע אחר שנפרד מהצלע שוב יש לחוש שמא ניקב ומכ"ש בנ"ד שנמצא מקמא אך לפי שהי' סמוך לשיפול והאונא השמאלית מתקצרת והולכת באלכסון במיצר החזה ורוב הצלעות מגולים ויוכל להיות שידבק לשם העצם הנפרד מהצלע מיד בלי שום תנועה אולי יש להכשיר. עכת"ד שאלתו

הנה בד"ז כבר הארכתי בדע"ת סי' נ"א סק"ז ושם הבאתי מתשו' י"מ שחולק על הטטו"ד הנ"ל והבאתי שם מתשו' רח"כ סי' ט' דכל שאפשר שלא ניקב מעולם בשום מקום יש לתלות להקל וחולק על הט"ז אך שלא ביאר רו"מ בשאלתו אם הי' נראה איזו שבר בהצלע קרוב לשם שאפשר לתלות בו דאל"כ א"א להקל ויען כי בחיבורי הארכתי שם בכמה פרטים אין עת להאריך כעת ומיגמר בעתיקא וכו' וע' ברא"פ סי' ל"ט ס"ק קצ"ג וע' בדע"ק סי' ל"ג סק"ו דלאו דוקא מצלע דה"ה אם יש לתלות שנשבר מעצם הלחי וכדומה יש להקל בנמצא סמוך לשם ע"ש

ובדבר הזשאניס הנמצאים בצואר נגד הסימנים ותוחבין האומנים לשם מסמר מלובן באש להוציא הליחה כבר נתבארו דינים אלו בדע"ת סי' ל"ג סקי"ז שאין להקל רק בלא נודע שתחבו לשם איזו קוץ אבל בכה"ג שתחב לשם מסמר מלובן באש לשרוף הליחה והוא מעשה אומן נתבאר בדע"ת סי' כ"ג ס"ק מ' בשם עקרי הד"ט להקל בזה ודלא כהחק"ל שהחמיר בזה ע"ש

סימן מז ב"ה ב' מטות מ' כ"א תמוז תרנ"ח להרב המאה"ג וכ' מו"ה אפרים אויערבויך נ"י אבד"ק הארחיב. ברוסיא

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו באחד שמסחרו לעשות מנעלים עבור ערלים ותנהגו לקצוץ מקח עם בע"מ ערלים עבור כל זוג מנעלים כו"כ והם עושים המלאכה בבית היהודי מפני שהסחורה הוא עור הלעדיר הוא של היהודי ומתיירא שלא יגנבו ואינם מתרצים אא"כ יעשו מלאכתם גם ביום ש"ק ואם לאו ילכו למק"א והמלאכה ידועה ומפורסמת שנעשית בקבלנות ולא בדרך שכיר יום כלל

הנה מ"ש רו"מ ראי' מהא דמכס דסוס"י רמ"ד אין משם ראי' דהתם אין העכו"ם עושה מלאכה דאורייתא רק מו"מ משא"כ בנ"ד אבל מ"ש מתשו' רש"ל שהובא במג"א הנה המג"א קיצר בהעתקתו ובגוף התשובה מבואר שהשאלה יהי' באחד שקנה מהשר בעד סך קצוב לשנה לבשל לו מלח והישראל שכר פועלים עכו"ם בקבלת שאם יעשה כו"כ מלח יתן לו כו"כ והכלים הם של ישראל ונסתפק השואל די"ל