מהרש"ם חלק ב נג

סימן מד כ"ה ה' שוע י' תמוז תרנ"ח ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה יהודא אונגער נ"י אבד"ק סאקאלוב הסמוך לרישא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבהמה שהי' הבשר שע"ג הירך נתקלקל ובחיי' לא היתה יכולה לילך ועצם הירך הי' שבור סמוך למקום האסותא ממש אלא שהאסותא הי' שלם והבוכנא מחוברת בו ומונח בתוכו וגיד הקטן שבראש הבוכנא הי' שלם אבל היתרת שסביב לעצם הי' נראה מעוכל אבל לא נבדק היטב ונאבד

הנה מ"ש רו"מ בדין הניבין איזו מהן העיקר והביא מדברי הל"ש ושאר אחרונים יעוין בחיבורי דע"ת סי' נ"ה סק"ו שהוכחתי שגם הרמב"ם סובר כרש"י דהעיקר הוא גיד הדק והוכחתי כן מדברי הת"ח כלל פ"ו ד"ו ועוד כמה ראיות ושגם הר"ן והא"ז והמרדכי ורי"ו ואו"ה פסקו כרש"י ושכ"ה דעת בה"ג ואחר צאת חיבורי כתבו לי שגם בשו"ת מים חיים סי' כ' העלה כן להלכה למעשה וכמ"ש בהשמטות לקורא אות מ"ו ודלא כלה"ש שכתב להיפוך ובדע"ת סקט"ז דחיתי באורך דברי הטטו"ד מה' סי' ר"ד ובתשו' חסל"א סי' ב"ו פסק להיפוך מהטטו"ד ושם הבאתי מכמ"ק וע"ש סקי"ד ואין לחוש לשמוטה אם רואין שלא נשמט כלל. אך עיקר החשש בנ"ד ע"י שנשבר עצם הירך ורו"מ הביא מהדע"ק סי' נ"ה סק"ח דיש לחוש אם סמוך לאסותא לעיכול הניבין והאריך בזה ואני תמה שהרי מבואר ברש"י חולין (דף כ"א ע"א) ד"ה ניטל ובר"ן סופ"ק דחולין דבניטל עצם הירך עם קצת בשר הפנימי ונשאר בשר העליון עד חצי הירך או שלישותו וחופה המכה טרפה מדין בהמה שנחתכה רגלי' מן הארכובה ולמעלה ובניטל גם הבשר עד שנראית גומא של חתך כעין חלל הויא נבלה וירך היינו העצם שלמעלה מעצם הקולית כמ"ש ברש"י חולין (דף צ"א ע"א) וגם הרי ברש"י ור"ן כתבו דניטל הירך ממקום חיבורו בבוקא דאטמא וכו' והרי ראש הקוליא הוא בוקא דאטמא כמ"ש רש"י חולין (דף נ"ד) והרי קיי"ל דבכל מקום שנחתך רגל' טרפה ה"ה בנשבר ואין עובח"ר א"כ בנ"ד שהי' הבשר מקולקל ע"ג מקום השבר שבעצם הירך בלא"ה טרפה והד"ק שם מיירי במקום דליכא משום שבירת עצם כשעובח"ר או שהעו"ב שלם או בנקשר שאשי"י בזה קמ"ל דמ"מ איכא חשש ניבין בסמוך לאסותא אבל בנ"ד שהעור ובשר מקולקל בלא"ה טרפה מדין נחתך למעלה מארכובא כמפורש ברש"י ובר"ן הנ"ל ושוב מצאתי בתשו' הרשב"א ח"א סי' רכ"ו וז"ל שאלת עצם הירך שנשבר ונטל ממנו קורט וכו' כבר ידעתם שהעצם שנשבר אם עובח"ר כשר וזה לפי שהעובח"ר אלא שניטלו ממנו קורטין וכו' עכ"ל, והובא בב"י ובש"ע ס"ו הועתק בעצם קולית ואינו כן ברשב"א אלא מיירי בירך וי"ל דקרי לעצם קוליא ירך וע' בכורות (דף מ' ע"א) שנשמטה ירכו אבל י"ל דבנשמט הקוליא מהאסותא ממילא נשמט ג"כ הירך מהקוליא לכן נקט ירך

הו"ז מה שפלפל בדין נאמנות העכו"ם עמ"ש בדע"ת סי' ל"ב סקט"ו באורך מכמ"ק בזה וע"ש סי' ט"ז סקט"ז עוד בזה והנלע"ד כתבתי

סימן מה ב"ה ג' פנחס תרנה להרב הה"ג וכו' מו"ה יחיאל מיכל הובנר נ"י אבד"ק ניזנוב

קונטרסו הגיעני וע"ד שאלתו בהגט שחתם, העד בשם אביו כתב צד"י הפוכה דהיינו שרגל הצד"י נכתבה לצד ימין ורו"מ צידד דגם אות הפוכה נקרא אות כדמצינו בנו"ן הפוכה דויהי בנסוע וגו' והה"ג מבראדשין כ' דשא"ה שהוא קבלה לכתוב כן. הנה לענ"ד צדקו דברי הרב מבראדשין וראי' מהתוס' מ"ק (דף י"ט ע"א) ד"ה וטווה על יריכו וכו' גם ע"י הפוך שהוא נקרא מצד אחד לא הי' מתירין וגם אי לא אסור משום מלאכה הא אסרינן אפי' טרחא דלאו מלאכה בפ"ק מיהו נהגו לומר דמתני' לא מיירי ע"י היפוך וכו' והיו"ד שאי אפשר הי' כותב בכתב היפוך עכ"ל ומבואר דאותיות הפוכין אינו בכלל כתב וליכא משום מלאכה בחוה"מ וגם להאוסרים הוא רק משום טרחא ולא משום מלאכה ומהא דלא יכתוב טיתין פיפין שכתב הרא"ש משום שצריך שיהא צד ימין כפוף למטה כמ"ש ר"ת ואם תטה אותה לצדה השמאלי תדמה לפ"א וכן מ"ש הר"ן בהא דלא יכתוב אלפין עיינין שלא יכתוב האלף בענין שיראה ממנו צורת עי"ן הפוכה שאם ירחיק הרגל השמאלי מן הקו האמצעי יראה כאלו הוא עין הפוכה אין ראי' דהתם להחמיר הוא דחיישינן גם שלא יראה כמו אות אחר ע"י היפוך דאל"כ אינו בכלל כתיבה תמה כיון דאיכא למיטעי אבל אם כתב אות הפוך ג"כ אינו בכלל כתיבה תמה

ומ"ש רו"מ שמצא כן בשם הגה"ק מבוטשאטש ז"ל שהסכים להקל בדיעבד הנה מדברי התוס' שהבאתי מוכח להיפוך וא"א להקל נגד דבר המפורש בתוס' וכן אין ראי' מהא דכתב הרשב"א והובא בב"י יו"ד סוס"י רה"ע בנון דוימת תרח בחרן שיש לכתוב הפוכה ע"פ דברי רש"י בחומש ס"פ נח היינו נמי לפי שהי' הדבר מקובל כן משא"כ בעלמא אין זה בכלל כתב כלל

ובדבר המים הנמשכין ממעיין והולכין דרך בריכה להריחים ונקרא מליניווקא שחקר אם נקרא נהר או שנכלל בכלל מעיינות כבר הארכתי בנידון כזה בתשובה להרב, אבד"ק פראבוזנא (ע"ל בחלק ראשון סי' כ"ו] בדברי הג"פ שהביא מרש"י ביצה דאם נמשך להלאה ממקום המעיין נקרא נהר והג"פ כתב דגם בנמשך להלאה ע"י, צינור ולפני הצינור בונים שוקת לקבל המים נקרא מעיין והבאתי מהא דתענית (דף י"ט ע"א) בעובדא דנקדימון בן גוריין שלוה י"ב מעיינות מים ונתמלאו ע"י גשמים ונדחק רש"י לפרש שהמעיינות לא הי' נובעין שיתמלא מהנביעה ובע"י שם הביא הכותב בשם תוס' שהי' בריכות מלאות מים שנמשך לתוכן מי המעיין ולכן נקראו מעיינות ע"ש ומבואר שהבריכות שנחשך לתוכן מי מעיין נקראים מעיינות ואף די"ל דבנ"ד שהמעיין רחוק מן העיר והבריכה נמשכת בתוך העיר הוי נהר מ"מ אין סברא לחלק וע"ש בג"פ סוסקנ"ב בשם ר"מ מינץ בעיר אופנהיים שהמים באים לעיר מהנהר ע"י בריכות וצינורות ונסתפק אם הם בכלל בארות או מעיינות ולא רצה שיסדרו שם גט ומשמע שאם הי' באין ממעיין בודאי הם בכלל מעיינות אבל נראה דזה דוקא אם מתקבצין המים אח"כ לתוך בריכה גדולה אבל אם נמשכין והולכין להלאה ובסופן נופלים לאיזו נהר שפיר הוא בכלל נהר כמ"ש התב"ש סי' י"א סקי"ג להוכיח מכמה מקומות כן וגם הוכיח מהא דב"מ (דף ק"ג סוע"ב) ורש"י דגם אמת המים נקראת נהרא זוטא ואולי יש לחלק דבלשון חכמים הוי בכלל נהר משא"כ בלשון ב"א וגבי גט תליא בלב"א אבל מ"מ בנ"ד שנקרא מיליניווקא אם כתבו בשם נהר לענ"ד אין מקום לפסול דיעבד כמ"ש כה"ג הג"פ סקכ"ו לענין תוך התחום וע' בת"ש סק"א וסקל"א ע"ש ותבין ואף שהב"ש סקי"ג כתב דהיכי שהעיר אין לה נהר וכתבו דיתבא על נהר פסול היינו בדליכא נהר כלל אבל בנ"ד שיש עוד נהר שנקרא עכ"פ בלשון חכמים ופוסקים כן ליכא חשש לעז לטעות עי"ז שהוא עיר אחרת

ולכתחלה נ"ל לכתוב ועל מי מליניווקא ובזכרוני שבעיר פאטק כותבין בהגטין על נהר פאטק ועל מי קאפיעטשקא ועל מי מעינות וספרו לי זקנים מופלגי תורה שנתייסד כן ע"פ הגאון מליסא שצוה לכתוב כן מפני שהוא רק אמת המים קצרה ולא רצה להשמיט ולכלול במי מעינות אף שהמים נמשכין ובאין מן המעיין וכן ה"נ בנ"ד ואף דבתשו' מהרי"ל שבב"י וריק"ש וג"פ סק"ב פסקו דאם יש בעיר מעינות ונהר קטן יכולין לכתוב על מי מעינות והוי האי נהר קטן בכלל היינו היכי שאין שם נהר גדול כלל אבל בדאיכא נהר וכותבים אותו בהגט ולא יזכירו הנהר קטן יהי' נראה שאין שם יותר כלל מים המושכין לכן נ"ל שיש לכתוב לכתחלה כמ"ש אבל בדיעבד בודאי כשר דגם בדאיכא ב' נהרות וכתב רק נהר א' כשר בדיעבד כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי חא"ע סי' נ"א ע"ש

אך במ"ש על מי מעינות ואין שם רק מעין א' ועוד בארות חפורים בזה צ"ע כי הנה בב"י בהביאו דברי מהרי"ק דאם יש מעין רחוק מהעיר יותר משני מילין והעיר מלאה בארות דדבר פשוט שיש לכתוב בארות ולא מעינות ואם כתבו הגט פסול כתב הב"י וז"ל ומ"מ בטעם הפיסול סתם דבריו ולא פירש אם הוא מפני שהמעין רחוק אבל אם היה קרוב הי' מכשיר או אם הטעם מפני שרוב סיפוק העיר הי' מבארות וא"כ אפי' אם הי' המעיין בתוך העיר הי' פוסלו או אם הטמא