מהרש"ם חלק ב נב

סימן מב עי' השמטות להרב המאה"ג. וכו' מו"ה אפרים סטאניסלאווסקי נ"י מו"ץ דק' מיאסקובקא ברוסיא

מכתבו הגיעני ובדבר מה שתמה ע"ד הנו"ב מ"ת תא"ח סי' ס"ו שתי' דברי הש"ך סי' קי"ח סק"ח דבחלב טמא שא"ב מלקות דאתיא מריבויא לכ"ע טכ"ע רק מדרבנן וע"ז תמה מדברי הגהת או"ה שער ל"א דין ט"ו שכתב דחלב טמא שנפל לקדרה הוי סד"א ולחומרא דאיסור חלב טמא דאורייתא בפ"ק דבכורות מריבוי דגמל הגמל הרי מפורש להיפוך

הנה מלבד די"ל דהגהת או"ה ס"ל כדעת התוס' פ"ק דבכורות שהובא בפמ"ג רס"י פ"א דלוקין על חלב טמא ודלא כהרמב"ם לכן ליכא חילוק בין איסור בעין או טעמו וע' במל"מ פי"ג משגגות ה"ה שגם דעת הרשב"א דלוקין אריבויא אכן עוד נ"ל לדון בדבר חדש עפמ"ש הח"ס יו"ד סי' קי"ד דמשקה היוצא ע"י בישול שאסור מה"ת אלא שאינו בכלל אכילה כשבא לדבר מאכל מלקין אותו וכ"ה בבאר יעקב א"ח סי' תמ"ב ועפ"ז העלה בשו"ת מהר"מ שיק יו"ד סי' ש"פ ליישב דברי הרא"ה בחינוך סי קנ"ד שכתב דהשותה חלב טמא שיעורו ברביעית ותמהו דהא בלא"ה אין לוקין עליו ומה נ"מ בשיעור רביעית והעלה דבנבלע רביעית חלב במאכל שנקרא עליו שם מאכל חייב מלקות ואף שפקפק בלשון הרא"ה דא"כ הול"ל שיעורו בכזית ע"ש עכ"פ המצאתו נכונה ועפ"ז י"ל דהגהת או"ה דנקט שנפל לקדרה היינו קדרה של מאכל דבזה לוקין ושפיר טכ"ע מדאורייתא אבל הש"ך ונו"ב דמיירי שנתערב בחלב אחר שהוא משקה שפיר כתבו דטכ"ע דרבנן. ועכ"פ גם דעת הרא"ה דחלב טמא לוקין עליו וע"ש במנ"ח א"כ פשיטא די"ל שגם הגהת או"ה סובר כן. אבל בגוף ד' הנו"ב הקשיתי מש"ס דמנחות (דף ה' ע"ב) דפריך מה למנחת עומר שכן מתיר חדש ומשני בשביעית והא שביעית רק בעשה ועכ"ע דרבנן ואכתי מתיר חדש לענין טכ"ע וע"ש ברש"י ותוס' ובפסחים (דף נ"א) אי מיירי לאחר ביעור וערש"י יומא (דף פ"ג ותויה"ך למהרמב"ח שם בזה ועתו"ס חולין (דף ק"כ ע"ב) סוד"ה היכא

ומ"ש מש"ע הרב א"ח סי' תנ"א סי"ג בהג"ה וסכ"ה דבנצלה בשר בכלי ואח"כ נבלע חלב סגי בהגעלה אף שנבלעו ע"י האור בזאח"ז ותמה עליו מדברי או"ה כלל נ"ח דין כ"ג בסופו דבנבלע בשר בכלי ואח"כ נבלע חלב ע"י אור צריך ליבון וגם מהח"ס סי' קי"א נעלם ד"ז הנה אם כי יפה העיר וזה כביר תמהתי על הח"ס מתשו' רמ"ע עצמו דמפורש שם דגם דמבשל חלב טמא צריך ליבון אבל בשו"ת שם ארי' יו"ד סי' ס"ו הביא ראי' מדברי מרדכי שבב"י יו"ד סי' קל"ה דבמבשל יי"נ בכלי סגי בהגעלה וכ"נ מהרשב"א שבב"י סי' צ"ח ע"ש ואני הבאתי ראי' מדברי הרא"ש פ"ב דפסחים סי' ז' בשם אבי העזרי דמוכח במטגן חלב בכלי סגי בהגעלה א"כ עכ"פ יש להקל במבשל חלב בכלי בשר שהרי ביין לנזיר סגי בהגעלה כדמוכח מכלי מדין שמבואר בתוס' פסחים (דף מ"ד) שהוצרכו להגעיל משום בליעת יין לנזיר ובע"כ דמה שהוא משקה אף שהוא איסור ע"י עצמו מהני הגעלה וה"נ מהני להפליט בליעת חלב ואף שנשאר טעם הבשר הרי הוא כשר ולכן אין. לדחות דעת ש"ע הרב ז"ל מהלכה אף שהם נגד האו"ה. והנלע"ד כתבתי

סימן מג להרב המופלג מהר"א דאהל נ"י בטשארטקוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בפדה"ב שחל ביום ש"ק יום ל"א ונדחה ליום א' שאחריו אם יש לעשות הפדיון והסעודה בליל מוצש"ק כדעת רי"ע בסידורו או כדעת הש"ך דנוהגין לפדות ביום ורו"מ הביא מדברי מג"א ודג"מ סי' תקס"ח והביא מהגהת הגר"א ליו"ד שם שכתב ימתין עד יום א' כמו במילה וביאר דכונתו שלא לעשות בלילה כמו במילה

הנה בד"ז כבר קדמו בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' רס"ב שהביא דברי הגר"א ופירש דבריו כן אבל תמה עליו מה ענין זל"ז ושאני מילה שהתורה מיעטה לילה והביא מדברי התניא רבתא סי' צ"ח דגם בפה"ב מכאן ואילך כל יום ויום עובר עליו בעשה ומדברי הט"א ר"ה (ד' ד') דבפה"ב ליכא בל תאחר וכדעת תה"ד והוא תמה עליו וגם דחה ראיות פסקי מהרא"י סי' רל"ג מרש"י פ"ק דביצה וגם הביא ראי' לדעת התניא מבכורות (דף נ"א) ושם (דף י"ג) ולכן העלה דיותר טוב לפדות בלילה לקיים זריזין מקדימין כמ"ש בב"ב (דף ה' ע"ב) ד"ה כי היכי וכו' ומ"מ כיון דבפדיון איכא פרסומי ניסא נגד נס דבכורי מצרים עדיף טפי ביום ואם משהה עד היום לקיים מצוה מהמובחר שפיר דמי דבכה"ג ליכא משום שהויי מצוה עכת"ד. העתקתי תוכן דבריו יען כפי הנראה אין הספר ביד רו"מ והנה בגוף הדבר אם עובר בכל יום יעוין במהריס"א שעל הרמב"ן הל' בכורות (דף פ"א) אות י"ד שהביא ראי' מהש"ס שאינו עובר וביותר האריך בזה בהגהת רש"ש שבש"ס דפוס ווילנא למנחות (דף ס"ו ע"א) בכמה ראיות שאינו עובר אלא דאיכא מצוה מהמובחר שלא להשהות וא"כ צדקו דברי תשו' מהרי"א דאם עושה כדי לקיים מצוה מהמובחר ביום משום פרסומי ניסא ליכא חששא דשיהוי מצוה ועוד דגם לשי' התניא רבתא הרי כתב רק דבכל יום עובר אבל בעושה המצוה באותו יום אלא שמשהה מלילה ליום לכ"ע אינו עובר כלום וא"כ פשיטא דמשום קיום מצוה מהמובחר יוכל לשהות המצוה ואף שהמג"א רס"י כ"ה כתב בפשי' דגם בכה"ג שיהוי מצוה לא משהינן אבל כבר העלה הח"צ סי' ק"ו דבאותה מצוה משהינן כדי לעשותה מן המובחר ודוקא משום מצוה אחרת לא משהינן ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ ובפרט דמקיימה באותו יום לכ"ע אין שום חשש כמ"ש בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד ס' רמ"ט דמה"ט משהין מצות מילה עד אחר התפלה ואין מזדרזין לקיימה בבקר ע"ש ומכ"ש בזה

ובעיקר הדבר שכתב הר"י עמדין דכיון דמכת בכורות הי' בלילה ראוי לפדות בלילה יש לי לדון להיפוך דאדרבה מטעם זה ראוי לפדות ביום שהרי מבואר במס' שמחות בתחלתה ויהי בחצי הלילה וד' הכה כל בכור וגו' וכתי' כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור וג' ואתה משיב א"ר יוחנן אע"פ שהכה אותם מכת מות מחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבקר משל הדיוט אומר נתת פת לנער הודיע את אמו אף הקב"ה אומר אודיע לבני המיתה המשתקת הזאת ששונאיהם איך מתים בה אלא תשמור נפשותם עד הבקר כדי שיראו בני בשונאיהם עכ"ל הרי דגמר מיתתם הי' ביום ולכן כתי' ביום הכותי וגו' וע' תשו' ח"ס יו"ד סי' שמ"ו אות י"ב מ"ש בזה וכבר כתב בעט"ז א"ת סי' רי"ט דאין לברך על הטובה עד שנגמר במילואו והביא ראי' מרש"י, ר"פ בראשית ע"ש א"כ ה"נ אזלי' בתר שעת גמר הנס לכן יש לפדות ביום ולא בלילה ומה"ט המנהג לפדות ביום כמ"ש הש"ך ואף שהברכ"י הביא בשם תשו' גוו"ר הספרדי שבמצרים נהגו לפדות בלילה ושיבת מנהגם אנו אין לנו אלא דברי הש"ך שהעיד על מנהג מדינות אלו

ועוד יש לי לדון מטעם אחר עפמ"ש בירושלמי פ"ה דשקלים ה"ד רחב"ת הוה מפליג מצוה בליליא חד זמן פגע בי' רבהון דרותייא א"ל לא כן אלפן רבי לא תשיג גבול רעך א"ל ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף והוה מסתפי' מיני' וערק מן קומוי וכו' ובק"ע פי' שהוא לפי שיצא בלילה והעיקר חסר מן הספר דהול"ל אזל בליליא ועוד דא"כ כל שיוצא בלילה יעבור בלאו וחז"ל הזהירו רק לת"ח בדרך עצה טובה לכן נראה דהכונה דכיון שהצדקה מצלת מן המיתה כמ"ש וצדקה תציל ממות לכן אין לעשותו בלילה זולת ע"י מתן בסתר ולכן י"ל דגם מצות פדה"ב שמצלת לחיים כמ"ש בס"ת סי' של"ד בעובדא שאמר תפדוני אין לעשותו בלילה כיון שעושים בפרהסיא עובר משום לא תשיג גבול וגו'

וכה ראיתי בשו"ת גוא"י יו"ד סי' קט"ז שחידש בטעם המנהג עפ"מ דאיתא בכתובות (דף ה') דאין לישא במו"ש משום שמא ישחוט בן עוף ופריך דיוה"כ שחל בשני בשבת ומשני התם לנפשי' לא טרוד הכא דלאחרים טרוד א"נ התם אית לי' רווחא הכא ל"ל רווחא וה"נ בנ"ד אסור לעשות הסעודה בלילה ע"ש אבל אין טעמו עולה יפה דהא אנן קיי"ל כדעת י"א שבאה" ע סי' ס"ד דלא חיישי' להך טעמא. ועכ"פ יש כמה טעמים להחזיק בטעם המנהג שלא לפדות בלילה ולכן נכון הדבר לקיים המצוה מן המובחר לעשות הפדיון והסעודה ביום. והנלע"ד כתבתי: