מהרש"ם חלק ב נא

אין הפרש בין אם הוא שותת או דרך דחי' בסירוגין ובכל גוונא אסור אפי' דבר מועט אלא דאם אין שם ר"ר כלל אז אם יוצא מהמעי מבפנים אז א"א בלא צחצוחי צואה והוי צואה במקומה דנפיש זוהמא וצריך לרחוץ יפה שלא יהא ממנה במקומה כלום ואז אף שנפל ממנה על בשרו במק"א או על בגדיו שרי ואם אינו היוצא מהמעי אלא מפי הטבעת לבד ה"ז כדם מגופתו וכמו ליחה ביוצא ממנה ואין שם ר"ר דמותר בכל דבר שבקדושה ואפי' בשעה ששותת ויורד שרי וסיים וז"ל וא"ת במה יוודע אם הוא מהמעי או מפי הטבעת אם יוצא בקישוי דרך דחי' בסירוגין ה"ז מן המעי ואם שותת ויורד תדיר מעצמו ה"ז מורה שיש מכה או מורסא בפי הטבעת וממנה שותת ואין בזה מיחוש כלל והכל חוזר לעיקר אחד והוא לראות אם יש בדבר השותת ריח רע או לא שאם יש לו ר"ר אין לו תקנה כלל עד שיוסר הריח ואם אין לו ר"ר יש לו תקנה ברחיצת מקום הזוהמא ואם הוא מפי הטבעת אין צריך תקנה דהוי כדם מכתו עכ"ל, ומבואר דאין ההבדל בין, שותת תמיד או רק בסירוגין אלא החילוק בין יוצא דרך דחי' כיציאת צואה אז הוא מן המעי ואסור ואם יוצא מאליו הוא דם מכה והא דנקט שותת אורחא דמלתא נקט שהרי נודע בחוש שלפעמים זב דם מורידין בנטיפה טיפין טיפין אף שאינו מגוף המעי וא"ב צואה כלל ובנ"ד כפי הנראה זב מאליו בלא דחיי' א"כ דינו כמכה ותליא אם יש לו ר"ר או לא. ולענ"ד אם יחזיק שם דבר שמריח בטוב שיתגבר על הר"ר ולא יורגש כלל יהי' מותר לו בכל. והנלע"ד כתבתי

סימן לט עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל אם מותר להקהל למכור להשר את הדרך אשר בו נושאים מתים לביה"ק כי רוצה לשלם הרבה ויש להם דרך אחר או דמי לקרשים שבמשכן שאמרו קרש שניתן בצפון וכו'

הנה רו"מ רמז לאס"ז כתובות (ד' כ') ולא מצאתי שם שום ראי' אבל לדינא הדבר פשוט להתיר חדא דל"ש דבר זה רק בדבר שבקדושה דמעלין בקדש ולא מורידין משא"כ בדבר מצוה דקיי"ל כהמרדכי שהובא בש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"א דתשמושי מצוה מורידין וע' מש"ז או"ח סוסי' קנ"ג מ"ש בזה ואף שהמג"א סי' ח' סק"ו בשם של"ה הביא ד"ז לענין טלית הוא רק מדת חסידות (וע' בר"ן סו"פ הבונה בשם ירושלמי לענין כניסה לבית הנשיא דמשמע להיפוך אבל י"ל כמובן) ועוד דגם בדבר שבקדושה הרי קיי"ל דרחוב של עיר אף שמתפללים בו בתעניות ומעמדות כיון דהוי באקראי בעלמא אין בו קדושה ומכ"ש בדרך שאין מתפללין בו ורק שנושאין דרך שם את המתים וברוב הימים הולכים שם דרך רשות כל מי שירצה וע' במגלה (דף כ"ז ע"ב) אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא שאין לך ד"א שלא התפללו בהן עוברי דרכים כמ"ש רש"י שם ואף דשא"ה שהוא תפלת יחיד כמ"ש בהגהת ב"ח (דף כ"ו) הרי בנ"ד אין מתפללין שם כלל ותדע דאם נימא לאסור א"כ יהא אסור לקהל לשנות ולעשות להם דרך אחר כשירצו הקהל ומעשים בכל יום להיפוך ועוד דכיון שיקנה ממעות אותה העיר שאין דרך לנדב ממק"א א"כ הרי בביהכ"נ של טרסיים שמכרוהו לר"א ועשה בה כל צרכיו כדאי' במגלה שם משום דאינהו עבדוה ומכ"ש בזה ולכן הדבר פשוט שאין בזה שום חשש אלא דכיון שהוא של רבים ויש לכל א' זכות צריך לעשותו בהסכמת כולם דלא גרע ממיצר שהחב"ר ומכ"ש הכא שהוא שלהם ממש וכל א' יכול למחות וע' בר"ן רפ"ג דמגלה דבמקום שמותר למכור אף שיש נשים וקטנים הרשות לבה"ע למכרו דהקהל כאפטרופסין שלהם ע"ש מ"ש בשם הרא"ה בדין קרקע שהוא הקדש לעניים. והנלע"ד כתבתי

סימן מ ב"ח ו' קרח תרנ"ח להרב המאוה"ג וכ' מוה' יצחק מחק טייטלבום נ"י אבד"ק הוסאקאב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שסופרת ז"נ ועושית לצורך רפואתה בכל יום קילוח מים לתוך הרחם אם יש לחוש שמא הי' דם באותו מקום ויצא ע"י רחיצת המים וכן אם הרופא בחן באצבע אם מבטל ספירת ז"נ

הנה בבדיקת הרופא כבר נתבאר בהשמטות לקו"א שבחיבורי גי"ד אות ס"א שאין בזה חשש ואח"ז ראיתי בשו"ת ב"ש ח"ב יו"ד סי' ל"ט ואבני צדק סי' פ"ג שהקילו ג"כ בסתם זולת כשאומר שהגיע לתוך הרחם אבל לענ"ד אין להחמיר גם בכה"ג כמ"ש בחיבורי שם שהוא בגדר הנמנע וכה ראיתי בשו"ת מנ"ש שנדמ"ח סי' נ"ד שנדפס תשו' מהג' מהרמ"ז בעל שו"ת מ"מ שפסק להקל וגם בקילוח מים אין שום חשש דכיון שפסקה בטהרה ה"ז בחזקת טהרה כמ"ש ברשב"א נדה (דף ב' ע"ב) ד"ה התם וגם (בדף ה' ע"א) הביא כן בשם הרמב"ן דלשיטתו א"צ בדיקת חורין וסדקים אלא בהפסק טהרה אבל אח"כ סגי בבדיקה בעלמא מפני שהיא כבר בחזקת טהרה ואף דהרשב"א שם חולק דכיון שצריכה בבדיקה ואם לא בדקה ה"ז בחזקת טומאה היינו בלא בדקה כהוגן אבל אם בודקת בכל יום בבקר ה"ז כל היום בחזקת טהרה ויעוין בחידושי הר"ן לנדה (דף ס"ח ע"ב) ד"ה וחכ"א וכו' שהביא בשם הרמב"ן דדוקא בשנים לנדתה הויא בחזקת טהרה ולא בראשון אא"כ ידה בין עיניה כל ביה"ש והרשב"א חולק דגם בראשון הויא בחזקת טהרה ולכאורה דברי הרמב"ן נראים כסותרים זא"ז ועכ"פ אם בדיקת הפסק טהרה הי' ע"י מוך שהי' ברחם כל ביהש"מ כדרך נשים הצנועות לכ"ע הויא גם ביום א' בחזקת טהרה ומדברי אס"ז ב"ק (דף י"א ע"א) בשם גליון נראה דגם אחר הפסק טהרה הויא בחזקת טומאה וצ"ע וע' בשו"ת נטע שעשועים סי' כ"א שהביא משו"ת פ"י חיו"ד סי' ו' וסי' י"א שפסק בפשיטות דבימי ספירת ז"נ הויא בחזקת טהרה והשיג שם ע"ד הנו"ב מה"ק סי' נ"ז שהביא ראי' מהתוס' זבחים וגם החו"ד שם השיג על הנו"ב והנט"ש האריך שם לדחות כל דברי הנו"ב שם וע"ע בשו"ת נו"ב מ"ת סי' קנ"ז ושו"ת ב"א יו"ד סי' מ"ח בכ"ז וע' שו"ת אמרי אש סי' ע"א שהוכיח ג"כ דבימי ז"נ הויא בחזקת טהרה ודחה ג"כ ראיית נו"ב וכבר נתבאר דגם ביום א' הויא בחזקת טהרה לכן גם בנ"ד אין לחוש אחר שבדקה בבקר שמא הי' עוד דם ברחם ויצא ע"י הקילוח וכבר הבאתי בחיבורי בשם שו"ת שם אריה להתיר בקילוח לפי שחקר ונודע לו שאינו נכנס למקור

ומה ששאל בדין מוכר לעכו"ם שבסי' קע"ה ס"מ אם גם בישראל אלם דלא ציית דינא כן הוא הדבר פשוט שאין חילוק ועמ"ש בחיבורי לחו"מ שם סל"ח דגם בקונה מעכו"ם דל"ש דדבמ"צ גם בישראל דלא ציית דינא הוה כן וה"נ בזה. והנלע"ד כתבתי

סימן מא להרב הנ"ל

ומה ששאל בלוי שהחזיק האקציו כמה שנים ואח"כ שכרוהו ראובן ושמעון בשותפות בהוספה גדולה ויודעים שיהי' להם היזק ועתה רוצה לוי להחזיר לראובן מעותיו שיהי' עם שמעון בשותפות ויוכל להזיקו בכל העסק כמעט כל מעותיו ושמעון מוחה בראובן שלא ימכור חלקו כי לא נשתתף כ"א עמו ולא עם לוי שונאו וראובן טוען שאינו רוצה להפסיד בשביל טובת שמעון ואם אין רצונך בזה קח אתה חלקי

הנה בחיבורי סי' קע"ו ס"מ ובהגהות שבסוף חיבורי דע"ת בשו"ת סי' ח"י לסי' קע"ו ס"מ הבאתי מכמ"ק בזה דודאי יוכל למחות מדינא בשותפו שלא ימכור חלקו לאחר רק בדין דיעבד הארכתי שם דמה שעשה עשוי וע' בשו"ת שם ארי' סוס"י ל"א בדין שותפים בריחים שמכר א' חצי חלקו לשותפו בריחים האחרת הסמוכה לשם והביא ג"כ מדבריו צ"צ ושע"מ שהובאו בחיבורי והעלה דבכה"ג שזה הקונה יזיק להעסק מפני ריחים שלו שהם צרות זל"ז לכ"ע יוכל לעכב מלמכור לו ואפי' כבר מכר המקח בטל ע"ש ומכ"ש בנ"ד שכל הקני' רק אדעתא דהכי להפסיד לשמעון ואף שטוען שאין רצונו להפסיד י"ל דהוה כמציל א"ע בממון חבירו דאסור והנלע"ד כתבתי: