מהרש"ם חלק ב מז

למדה"י והשיאוה אמה דלשי' בה"ג אין לה קידושין אפי' מדרבנן וכתב וז"ל מ"מ אין לאוסרה משום שתחשב כפנוי' ועומדת אצלו בזנות דכיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו אין זה זנות מידי דהוי אקטן שהשיאו אביו דלא חשיב כאלו היא בזנות אצלו אפי' היא גדולה ובת עונשין אע"ג דלא תקינו לה רבנן נישואין כדתנן בפהא"ר וכו' עכ"ל הרי דבנשאה דרך קידושין ונישואין אף שמדינא אין בהקידושין ממש אפי' מדרבנן מ"מ אין זה בכלל בעילת זנות א"כ ה"נ בזה כיון שישב עמה עד עתה דרך קידושין ונישואין אף שהוא עושה עתה מעשה שהפקיעו חז"ל הקידושין מ"מ לא עשה איסור למפרע ובפרט לפמ"ש בתשו' בר"א חא"ע סי' נ"ט דכל ענין אפקעינהו הוא רק שהפקיעו קידושי תורה ומ"מ נשארו קידושין דרבנן ע"ש א"כ פשו' דליכא ב"ז. ומ"ש הרשב"א בכתובות (דף ג') לתרץ קו' תוס' גיטין (דף ל"ג) דכל א' יפקיע הקידושין ע"י ביטול ע"י שליח דכיון דשויא רבנן בב"ז אין אדם עושה כן מלבד דהרשב"א הביא תי' זה רק בשם י"א ששמע יש מתרצים כן ולא ס"ל כהרא"ש וי"ל דהרמב"ם סובר כהרא"ש ולק"מ אבל גם בלא"ה י"ל דכונת הרשב"א דמ"מ לעיני ב"א יהי' נראה בב"ז ואין אדם עושה כן וכה"ג כתב הרמב"ן בהא דב"ב (ד' מ"ה) דמשני דנוגע בעדות דלא ליהוי לוה רשע ולא ישלם והקשה הר"י הלוי דהא בעדות שקר נמי עובר בלאו ותי' דה"ק דלא ניחא לי' דליקריוהו אינשי לוה רשע ולא ישלם ולהוציא ידי הבריות מתכוין ע"ש והובא גם בש"ך חו"מ סי' קכ"ג סקכ"ד וה"נ י"ל בנ"ד

אולם בגוף הדבר שהביא בשם האחרונים דלהרמב"ם בגט בעדי חתימה לבד ל"מ אלא משום דאפקעינהו כ"ה בב"ש סי' קמ"א סק"ע וע"ש סקמ"ו ועי' בפ"י לגיטין פ' שחידש מטעם אחר, דהגט בע"ח מהני רק מדרבנן דהא הוה עשאאי"ל ורק משום דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וזהו רק מתקנת חז"ל אבל לענ"ד יש לדון למאי דאיתא בקידושין (דף ס"ה ע"ב) דא"ל ר"א לר"כ מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כק' עדים אף כאן וכו' א"ל התם לא קא חייב לאחריני הכא חייב לאחריני ובתוס' גיטין (דף ד' סוע"א) סוד"ה דקיי"ל וכו' משום דגרושה אסר לה אכהן ע"ש א"כ הכא דעכ"פ מדרבנן מועיל הגט ואסורה לכהן כמ"ש הרשב"א בכתובות (דף ג') דאף דאפקעינהו אסורה לכהן מדרבנן (וגם י"ל דלא גרע מריח הגט דפוסל לכהונה מדאורייתא אבל בגיטין (דף פ"ו ע"ב) מוכח דבלא עדים גם ריח הגט ליכא) ושוב ליכא חב לאחריני וממילא מועיל הודאת בע"ד ושפיר מועיל הגט מה"ת גם בלא אפקעינהו ואינו עושה בב"ז וכעין מ"ש הרשב"א בכתובות שם בהא דאם בטלו מבוטל דכיון דע"י תקחז"ל יפקיעו הקידושין גמיר ומגרש מעכשיו כדי שלא יפקיעו הקידושין ע"ש וה"נ י"ל בזה

ובזה מיושב מה שהקשה הרי"מ בחידושיו לח"מ סי' כ"ח דלשי הב"ש הנ"ל מה הועילו חז"ל בתקנתם שתקנו זמן בגיטין הרי אם אין העדים לפנינו או שאין זוכרים הזמן ורק מפי כתבם (דאל"כ הרי יודעים ממילא זמן הגירושין וליכא חשש גם בא"ב זמן) הרי הגט מועיל משום דאפקעינהו לקידושין וממילא לא יהרגו אותה גם בזינתה קודם הגט כיון דאפקעינהו לקידושין ולפמ"ש ניחא דלפי האמת הרי אין מפקיעין הקידושין דמתגרשת מכאן ולהבא ע"פ הודאת שניהם דליכא חב לאחריני וכיון שזינתה בהיותה א"א קודם שנתגרשה שפיר נהרגת וא"ל דהא ע"פ הודאתם אין ראוי להורגה ז"א דנהרגת על שזינתה קודם גירושין אלא דאנן אמרי' דבכה"ג דגם אם לא יועיל הודאתם תיאסר לכהן כיון שיוכשר הגט ע"י תקחז"ל משום אפקעינהו שוב אין הודאתם חב לכהן וממילא לא אפקעינהו ומגורשת מכאן ולהבא ע"פ הודאת עצמם ונהרגת ע"י מה שזינתה קודם הגט וא"ש ודו"ק. עוד יש לדון בדעת רמב"ם דהנה בעיקר עדות שבשטר שכתב הרמב"ם דפסול מה"ת משום דהוי מפ"כ יש לדון דכיון דאין כותבים שטר אלא מדעת המתחייב א"כ י"ל דהוי כקיבל עליו קא"פ ומצאתי בשו"ת ספר יהושע סי' קט"ז שהעיר בזה אך דגם בקבל עליו קא"פ יכול לחזור בו קודם שנגמר העדות אבל הרי מדאורייתא עדות שבשטר כנחקרה עדותן וצ"ל דכיון דמדרבנן צריך קיום הרי לא נגמר העדות עוד ושוב יוכל לחזור בו ובזה ישבתי כמה קושיות ע"ד רמב"ם ואכמ"ל, והנה לדעת תוס' נדה (ד' מ"ט) ורא"ש יבמות פמ"ח גם בגיטין וקידושין מהני מה שקבלו עליהם קא"פ וע' ישויע"ק א"ע רס"י קס"ט סק"ד ומהראוי שיוכשר העדות מפ"כ אלא דכיון דנוגע לאחרים לפסלה לכהן וקרובים הרי הם לא קבלו עליהם העדות מפ"כ ול"מ הגט לדידהו וכבר כתב הפ"י קידושין (דף ס"ה) דאין קידושין לחצאין וכן בגירושין לכן הגט פסול גם לגבי האשה והנה בגיטין (דף פ"ב ע"ב) מבואר דהאומר הרי את מגורשת ממנו ואת מותרת לכל אדם חוץ מזה אע"ג דל"ה גיטא לרבנן מ"מ הוי ריח הגט ופסולה לכהונה מה"ת דכתי' גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה אף שהגט פסול מ"מ נפסלה מכהונה וא"כ בכה"ג דלדידהו מהני גם מפ"כ משום דקבלום עליהם אלא דלאסרה בגט לכהן ל"מ קבלתם ואין גירושין לחצאין אבל הרי עכ"פ לא גרע מריח הגט דפסולה לכהונה א"כ שוב מהני הודאתם דלא חב לאחריני כיון דבלא"ה פסולה לכהן ולכן הגט כשר מדאורייתא וצדקו דברי רמב"ם וא"ש ודו"ק. והנלע"ד כתבתי

סימן לד להרב המאה"ג וכו' מו"ה משלם זוסיא הירטהארין נ"י רב בעיר סטנאב ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שמכר לאטריע צעטיל אחר שכבר עבר יום הוצאת הנומערין ואח"ז נודע שיצאו הנימערין והרויח חמשים רו"כ אם יוכל לבטל המקח או דנימא דהו"ל לאתנויי

הנה אי נימא שיש להם דין שטרות שאין להם אונאה ואפי' ביותר מפלגא הוי סד"ד והמוחזק יוכל לומר קים לי אך די"ל דהוי מקח טעות כהא דכתובות (דף צ"ז ע"א) זביני בטעות הוה דאגל"מ דארבא בעיקולי הוו קיימי וע' ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' קכ"א בחילוף באנקצעטיל אחר שכבר הוקרו כפלים וגם יש לדין מדברי בעה"ת והרמב"ן שהובאו בש"ך חו"מ סי' ס"ו סקי"ג שדעת הרמב"ן דכיון שהי' בידו לחקור על הדבר אינו בכלל מקח טעות ע"ש גבי מכר שטר ונמצא הלוה עני וע"ע בסמ"ע רס"י רל"ב בשם הה"מ בשם י"א לענין מום דאם הי' יכול להבחינו אינו מקח טעות ועמ"ש בנה"מ ובחיבורי לחו"מ שם וע' שאילת יעב"ץ ח"א סי' פ"ה דלאטריע לאזען אין להם דין שטר וע' ח"ס חו"מ סי' קנ"ג ובפרט אם כבר הרויח בו. אך לענ"ד בנ"ד כיון שידע מוכר שכבר עבר יום הוצאת הנומערין הרי אדעתא דהכי מכר שיהי' הריוח וההפסד לקונה ואם הי' אפשר לחקור ולברר קודם מכירתו פשיטא דאיהו אפסיד אנפשי' וכמ"ש הרמב"ן הנ"ל ואם לא הי' אפשר להוודע אז כיון שלא המתין עד שיוודע אדעתא דהכי גמר ומקני וכמ"ש כה"ג בתשו' רשד"ם חו"מ סי' שע"ו ועמ"ש בחיבורי לחו"מ רס"י ר"ט בזה מכמ"ק ולכן לענ"ד הריוח לקונה זולת אם יבורר שהמוכר לא ידע שכבר עבר יום הוצאת הנומערין י"ל דהמקח בטל. אך בגוף הקנין יש לפקפק הרבה שאין הצעטיל נקנה בכסף וע' בשו"ת כ"ש חח"מ סי' כ"א באורך בזה וצידד דגם מש"פ ליכא בזה אבל אם נתן הצעטיל ליד הקונה אז קנהו ואף שפקפק שם גם בזה לענ"ד פשוט שקנה במסירה לבד כיון שלא נכתב שם הקונה וע' בח"מ סי' ס"ו ס"א בהג"ה וש"ך סק"י ותומים ונה"מ שם וגם משום דד"מ קנה בזה שהוא של המלך ולטובתו נעשה וע' תשו' פמ"א ח"ב סי' כ"ב באמצע התשו' בזה

סימן לה להרב וכו' מו"ה צבי הירש ז"ל מו"צ דק' טלוסט

מכתבו הגיעני ובדבר אשר שאל בהדו"ד שבא לפניו בא' שמכר לחבירו מאה קארץ תפוחים שיש לו במרתף א' מושכר לו ובשעת מכירה לא ראו המוכר והלוקח התפוחים כי סמכו א"ע על מה שראו שניהם ב' שבועות מקודם בשעה שהניחם מוכר למרתף ואחר ב' שבועות הלך לוקח ליקח תפוחי' מן המרתף ונמצא נרקבים חלק רביעית מהם ועתה טוען לוקח שבשעת קנין כבר היו התפוחים נרקבי' ואינו רוצה המקח והמוכר טוען כי הגם שלא ראה אותם בשעת מכירה כיון שהיו שלמים כשהניחם שם מן הסתם היו גם בשעת מכירה שלמים ונרקבו עתה והקנין הי' במעות וסטימותא וגם בשכירות מקום והלוקח דרכו ליקח מעט מעט ולמכור לאחדים וגם המוכר ידע מזה עכת"ד השאלה ורו"מ האריך בזה ואני עמוס הטרדות ורק על שרשי הדין אתחקה בס"ד. והנה בגוף הדין הדבר פשוט דבנ"ד בין לשי' הרי"ף והרמב"ם והמחבר בסי' רכ"ד ס"א דס"ל דהא דקיי"ל מי שנולד הספק ברשותו עליו הראי' היינו רשות המקום ובין לשי'