מהרש"ם חלק ב מו

(דף קכ"א ע"ב) נתכוין להתיר בא לב"ד משמע דבלא בא לב"ד אפי' נתכוין להגיד רק שלא נתכוין להודיע מיתתו לבני ביתו וכו' וכ"נ פי' הירושלמי כל ששואלין אותו והוא משיב דוקא בב"ד ור"י אמר כל שמזכירים בב"ד אבל שלא בב"ד וגם במקום שאין הגוי יודע כלל בטיב ישראל הי' נראה להתיר אפי' שואלין אותו והוא משיב וקצת נראה דאמר בגיטין (דף כ"ח) מקומטריסין של אה"ע איש פ' מת וכו' אין משיאין וכו' והא קיי"ל מסל"ת כשר וכו' ולמה לא נעמיד כששואלין אותן וכו' א"ו כה"ג הי' קרוי מסל"ת וכו' ומשם נראה ראי' דדייקא ומינסבא אפי' שהוא תפוס ביד גוים וכו' עכ"ל ומכ"ש בנ"ד שהשיבו כן לפני השרים הממונים ע"ז לצורך המלך וחילו ולא לצורך ישראל כלל ולכן הגם שהמהר"ח א"ז סיים שם בצ"ע היינו במשיבין לישראל משא"כ בנ"ד וע"ע בתשו' תפארת צבי א"ע בקו"ע סי' כ' שכתב ג"כ כעין זה ע"ש וע"ע בתשו' ד"ח ח"ב בהשמטות סי' כ"א וסי' ל"ט שצירף עדות הערכי

וגדולה מזו מצינו בנדה (דף ל"ג) במעשה בצדוקי אחד שסיפר עם כ"ג בשוק ונתזא צנורא מפיו ונפל על בגד כ"ג וקדם אצל אשתו אמרה לו אע"פ שנשי צדוקים הם מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים ובחידושי הר"ן הביא בשם הרשב"א שהקשה איך האמינה הא החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ועוד לישיילי' לדידי' ול"נ דכיון דמדרבנן הוא סמך עליה במסל"ת דבפ' הגוזל מוכח דבדרבנן אפי' עכו"ם מהימן כל שהוא מסל"ת והיינו דתניא והוריקו פניו של כ"ג ולמ"ל למתני הכי לומר דמש"ה לא הכניסו בדברים לצדוקי עצמו שיהא מסל"ת לפי שחשש שמתוך שהוריקו פניו הרגיש בדבר ולפיכך קדם אצל אשתו קודם שיבא בעלה וישוח לה כל המאורע עכ"ל. הרי שאף שהיא השיבה כן ע"י סיבוב דבריו ע"י שאלה מ"מ כיון שלא ידעה שיש נ"מ להישראל הוי בכלל מסל"ת ומכ"ש בנ"ד שהודיעו כן לשרי הערכאות לצורך ידיעת חיל הצבא אפי' אם הי' ע"י שאלה בודאי יש לו דין מסל"ת. וגם מ"ש הד"ח דבעינן דלא מקבלי שוחדא הנה בזה יש לצרף עדות רב הממשלה שנמסר המת מהצבא להח"ק לקבלו והוא מלתא דעל"ג וגם הוא מנהיג המעטריקא אשר שומר נפשו לבל יענש אם יעשה שקר בנפשו והוא אומר תא ואחוי לך ספר המעטריקא לכ"ע בהצטרף שניהם בודאי אין ספק שדבריהם אמת ובפרט שיש ספק אולי אינו פסול מדאורייתא וכשר לעדות אשה

ובדברי הר"ן הנ"ל יש לי לדון במ"ש הב"י סי' י"ז דהר"ן בתשו' חולק ע"ד תה"ד בדין מסל"ת ע"פ שאלה מעכו"ם דא"כ יסתרו ד' הר"ן א"ע וא"ל דשאני בהא דנדה דהוי בדרבנן דז"א שהרי לגבי עדות אשה הקילו כמו בשאר איסורים בדרבנן ומזה נראה דהר"ן בתשו' מיירי שהעדים ידעו שאין שום צורך בשאלת השופט לעצמו רק לצורך השליח שבא מישראל לכן ס"ל דע"י שאלה כזו לא מקרי מסל"ת משא"כ היכי שהעכו"ם אינו מרגיש אם יש צורך לישראל בזה כהא דנדה שם גם ע"י שאלה מקרי מסל"ת ומכ"ש בנ"ד שכל שאלתם לצורך עצמן בודאי מדקדקים לומר כפי ידיעתם והוי בכלל מסל"ת גם ע"י שאלת השרים ובפרט דקיי"ל דגם במקום פלוגתא אי מיקרי מסל"ת מקולים בעגונה כמ"ש הט"ז והב"ש ואני מצאתי בתשו' גאו"ב סי' י' תשו' התוי"ט שהעלה דלדידן קיי"ל כלישנא דאב"א בבכורות (דף מ"ו) דגם בתחלת עדות מקילים בעגונה ודלא כהריב"ש והמרדכי ע"ש ובתשו' עבוה"ג סי' ע"א פסק להחמיר אבל מצאתי גם בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א דיש להקל בספק פלוגתא ואף שסיים דאין להקל למעשה רק בצירוף עוד סניפים הנה גם בנ"ד יש סניפים וכמ"ש

והנה רו"מ חקר לאשר שמע כי אחי המת שאל מהגדוד ע"י ט"ג על אחיו והשיבו לו א"כ אולי גם להרב דממשלה ולהפאווייאט השיבו אח"כ ולא אדע מהו שהרי מבואר במכתב הרב כי תיכף כשמת הודיעו לו להוציא את המת ולקברו א"כ בודאי הי' קודם ששאל עליו אחיו ע"י ט"ג וגם מסתמא עשו כפי הנימוס להודיע למעטריקא ולפאווייאט כפי חובתם בדקדוק וחקירה ולא יכריע לזה מה ששאל אחי המת מהם לשנות תעודתם בזכרון ספרי הצבא כמובן

וכה ראיתי בתשו' רע"א מ"ת סי' ע"ו שכתב ג"כ דאמירת נכרי הראשון שהודיע להשר ממיתתו הוי כמתכוין להעיד כמ"ש הב"ש דשאלת השופט הוי כמכוין לעדות ושר הצבא מחיוב להודיע יום יום מאנשיו מה שמודיעים לו ובכה"ג לא מקרי מסל"ת וגם הוי כשייך בגוה דמלתא כיון שמספר אנשי הצבא בידו והוא מוכרח לתרץ עצמו מה שנחסר מאנשיו אבל כבר נתבאר בראיות דכל שאינו לצורך דת ישראל גם ע"י שאלה מקרי מסל"ת מכ"ש בהודיע בלא שאלה וגם נראה דלא מקרי שייך בגווה שהרי אם נחסר ע"י בריחה ג"כ אחריותו עליו ובפרט בנ"ד שהודיעו כן לרב הממשלה בעל המעטריקא שיוציאו מידם ויקברוהו בודאי הוי מסל"ת במלתא דעבידא לגלויי מיד דעדיף ממלתא דאפשר שלא יתגלה וכמ"ש התשב"ץ ח"א סי' פ"ג דבכה"ג מקרי גילוי מלתא בעלמא ועדיף ממלתא דעבידא לגלויי ע"ש באורך

ומ"ש שלא הוזכר במכתב הרב דממשלה לא שם אביו ולא שם עירו אלא שהוזכר שם הכינוי הנה הגם שבתשו' ד"ח ח"א א"ע סי' ל"ז וח"ב סי' מ"ו פסק דכינוי שם לעז גרע משם משפחה אבל מ"מ כינוי המשפחה מהני שפיר כמ"ש רו"מ מדברי הב"ש סקנ"ח בשם רשד"ם ובאמת שכ"ה גם בקו"ע סי' ש"ל ובתשו' ב"י דיני משאל"ס סי' ב' כתב דיחוס משפחה עדיף משם אביו והח"ס סי' מ"ה וכ"ס סי' כ"ג פסקו דדמי לשם אביו ובפרט בנ"ד שנכתב שם הפאלק ושם הפאווייאט ומספר שנותיו במכוון כפי שהוא בודאי מהני וגם הלא שלחו בגדיו בחזרה וניכרים שהם שלו וגם ידוע שהי' מונח שם חולה. ז"ז מה שפלפל בדברי תה"ד בדין אם אומדנות המוכיחות הוי כמשאל"ס ואפי' במסל"ת ע"י שאלה אם ניסת לא תצא ובט"ז וב"ש דעכ"פ בספק מסל"ת יש להקל וה"נ בנ"ד שהי' חולה בשפיטאהל הזה וזה יותר מן ב' וחצי שנה שאבד זכרו וגם שלחו בגדיו לעירו יש להקל גם בספק מסל"ת אך שהקשה ע"ז מעובדא דפונדקית דשלהי יבמות שהוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת ולדעת הרשב"א והרא"ש טעמא דהתם משום דהוי מסל"ת ובאמת שכבר האריך בזה בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ק"י והביא מדברי תוס' שם דגם למאי דמשני כיון דחזיתינהו בכיא ל"ה מסל"ת ממש וגם לשי' ש"פ בעכצ"ל דהא דכיון דחזיתינהו בכיא לא מקרי מסל"ת ממש דאל"כ למ"ל לר"ע להשיב לחכמים דהפונדקית הוציאה מקלו ותרמילו וס"ת הול"ל בקיצור מסל"ת היתה ובע"כ דרק בצירוף הוכחות אלו נחשבה למסל"ת והביא כן בשם מהרי"ק ע"ש. ולפ"ז מה שהוכיחו הרשב"א והרא"ש מהתם דהיכי דהוה מסל"ת מתחלה אע"ג דאח"כ שאלוהו לברר דבריו מקרי מסל"ת היינו משום דודאי באינו מסל"ת כלל לא מהני צירוף שאר אומדנות רק במסל"ת קצת ואף דהתה"ד פסק דגם ע"י שאלה אם ניסת ל"ת מ"מ לכתחלה לא תנשא ובפרט לפמ"ש בתשו' תפ"צ חא"ע קו"ע סי' ז' דהא דבכיא קמייהו אין מזה הוכחה שרצתה לומר שמת אלא שמא צרה אחרת רצתה לספר להם ולכן בכתה רק ממה שהוציאה מקלו ותרמילו ונשארו בידה איכא הוכחה שרצתה לומר שמת והויא שפיר מסל"ת גמור ע"ש א"כ פשיטא שצדקו דברי הרשב"א והרא"ש וע"ע בתשו' זכרון כהונה (דף כ"ז ע"ג וע"ד) בשו"ת נט"ש סי' נ"ז באמצע התשו' ותשו' פרמ"ר סי' כ"ה וסי' כ"ו מ"ש בזה סוף דבר הכל נשמע כ' בצירוף כל הצדדים הנ"ל הנני מסכים עמו להושיב ב"ד של ג' ויתיר העגונה סערקא בת רא"מ מקהלתכם מכבלי העיגון. והנלע"ד כתבתי

סימן לג ב"ה ה' שלח כ"ו סיון תרנ"ח להרב החריף מו"ה דוד שפירא נ"י חתן הרב מבאקאווסק

מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל במי שעושה דבר להפקיע הקידושין למפרע אם עושה בזה איסור תורה לשי' רמב"ם פ"א מאישות דבפנוי' שלא לשם קידושין עובר משום לא תהי' קדשה ולשי' המקנה בקו"א סי' כ"ו דהיכא דנושא לשם אישות גם להראב"ד בעי קידושין א"כ כשמפקיע הקידושין למפרע וגורם שיהי' כל בב"ז בודאי עושה איסור ועפ"ז הקשה לפמ"ש האחרונים דלשי' רמב"ם דעדות שבשטר ל"מ אלא מדרבנן ולפ"ז בגט בעדי חתימה ל"מ רק משום דאפקעינהו לקידושין כמ"ש במרגניתא טבא שעל סה"מ להר"מ וחידושי הרי"מ לחו"מ סי' כ"ח א"כ איך פסק הר"מ פ"ו מה"ג הט"ו דגם ע"י שליח כשר בע"ח בלא ע"מ בדיעבד הרי נימא דאשלד"ע והשליחות בטל לחד תי' בתוס' ב"מ (ד' י') ולשי' נו"ב א"ע סי' ע"ה גם הרמב"ם סובר כן עכת"ד

הנה בגוף הדבר נראה דלא עביד איסורא כלל וראי' מדברי הרא"ש פ"ב דקידושין (דף ח') בדין קטנה שהלך אביה