מהרש"ם חלק ב מד

בדע"ת סי' נ"ה סקע"א ובספק איסור מבטלין לכתחלה לכן יש להקל ע"י ביטול ברוב שומן בהמה כיון שהוא הפ"מ. והנלע"ד כתבתי

סימן כט עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל בגביר א' ששכר מנין שיתפללו בביתו אחר מותו ושכר לו צ"מ א' שיאמר קדיש אחריו ועתה מת אבי הצ"מ הנ"ל אם השכירות קיים יפה כ' רו"מ דבבית הגביר אין רשות לשום אדם לומר קדיש עבור אחר וא"כ הקדיש עולה רק עבור הגביר ואני מוסיף דלפמ"ש בנה"מ סי' רצ"א סקי"ב וסי' של"ג סק"א דשכירות פועל נקנה בכסף לבד וא"י לחזור בקבלנות ואני מצאתי בריטב"א לע"ז (דף ע"א) וז"ל והנכון בעיקר קושיין דהיכי דיהבי להו כסף, שכירות גופם הוא דחשוב וכו' ושכירות גופו דכ"ע בכסף דהא עבד כנעני ונכרי נקנים בכסף וכו' ע"ש א"כ כיון שכבר זכה בו משכיר הרי הקדיש עולה עבורו ואם רוצה לקיים כיבוד אביו יאמר אח"כ קדיש עבור אביו אבל לענ"ד האמת כי גם בלא כונה ברא מזכה אבא בכל המע"ט ותפלותיו ואינו בכלל מ"ש המג"א סי' רפ"ח ובהל' תענית ועכ"פ בנ"ד שהסכים אביו בחייו שישכיר א"ע אצל הגביר וגם מיתה שכיח והו"ל לאתנויי כמ"ש ח"מ לכן הדבר פשוט שהשכירות קיים. והנלע"ד כתבתי

סימן ל ב"ה נ' נשא ב' י' סימן תרנ"ח להרב הגדול וכו' מוה' יחיאל דוב מאנד נ"י אבד"ק מאסטא גדול

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהדו"ד שבא לפניו באשה נו"נ ונשתתפה עם שמעון במסחר וראובן בעלה ידע מזה וכשהוצרכו מעות להשותפות ציותה אשת ראובן להשותף שיוכל ללות לו מעות ויחתום את ראובן על הוועקסיל וכן עשה והניח המעות להשותפות בידיעת אשת ראובן ואח"ז נתהוה היזק גדול ובעל הוועקסיל תובע את ראובן והוא השיב שאין זה חתימתו והנה רו"מ כתב שמחויב ראובן לשלם כיון שאשתו נו"נ בביתו והיא מודית שציותה ללות והו"ל כלוותה מאחרים שהכריע הש"ך סי' צ"ו סק"ט דחייב הבעל לשלם ואף דמתחלת לשונו נראה דמיירי בידע הבעל י"ל דלאו דוקא נקט ועוד שהרי הניח המעות להמסחר שבא ליד אשת ראובן א"כ פשיטא דחייב

הנה גם לענד"נ כדבריו ואני מוסיף דבנ"ד שידע מהמסחר שעשתה בשותפות שמעון ודרך המסחר ללות מעות לצורך העסק א"כ הוי כידע הבעל מההלואה כיון דשכיח לעשות כן וד"ז מבואר בתוס' ב"ק (ד' ס"ח ע"ב) ד"ה הוא דאמר וכו' וכ"ת דהוי יאוש שלא מדעת שא"י אם לקטו אם לאו הא גבי תמרי דזיקא אמרי' בפ"ב דב"מ כיון דשכיחי דנתרי חשוב יאוש מדעת וכו' ע"ש וגם בתוי"ט פ"ד דטהרות מ"ד בהא דהמערה מכלי אל כלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור וברמב"ם רפי"ז מאה"ט מבואר דטעמא מפני שא"ב דעת לישראל ותמה הראב"ד שהרי היא טומאה הבאה ביד"א ובכ"מ תי' דמאחר שלא נודע לשום אדם לא חשיבא ביד"א ותי' דהתם אע"ג שלא ידעה שנטמאה הואיל ודרכן של נשים להתטמא בנדות הו"ל כנודע ע"ש וה"נ, בנ"ד הו"ל כנודע לו מההלואה ובפרט דכיון שידע שנכנסה למסחר הרי נתחייב גם בההיזק ואף דא"צ לשלם מביתו הרי הכל לפי האומדנא עם מי נשתתפו כמ"ש בחיבורי סי' קע"ו ס"ו ואם הניחו מעות שוה בשוה פשיטא דהוי כן כדמוכח מתשו' מבי"ט ח"א סי' ר"ב דבדאיכא הוכחה שהי' המדובר שיהי' שוה בשוה מחויב לשלם גם מביתו ובפרט בנ"ד שכבר הניח המעות לעסק השותפות והוי כבא ליד הבעל ואף די"ל דאשתו אינה נאמנת ע"ז כמ"ש כה"ג בסי' ק"ח אבל כבר האריך בשו"ת נטע שעשועים סי' ל"ה מכמה מקומות והעלה דבנו"נ בתוך הבית נאמנת גם לחייב היתומים ע"ש ומכ"ש לגבי הבעל עצמו לכן יפה דן רו"מ דחייב ראובן לשלם ע"פ הודאת אשתו. ובעיקר דינו של הש"ך יעוין גם בתשו' שב"י ח"א סי' קנ"ה שפסק בפשיטות כהש"ך ובנ"ד שהי' לצורך מו"מ ואם הי' עי"ז ריוח בהעסק הי' הבעל נוטל חלק בהריוח א"כ הלואה זו הי' כשאר מו"מ שמכרה או מקחה קיים וכן מצאתי בתשו' חוט השני סי' מ"ג וז"ל א"א שערבה בשביל אחרים ויש לה ריוח באותו ערבות שהמוכר נותן לה חלק בריוח נ"ל פשוט דאם היא אשה נו"נ בתוך הבית שחייב בעלה לשלם כשאר מו"מ שפוסקים כן בפראג לאשה הנו"נ תוך הבית עכ"ל וה"נ בנ"ד כיון שהי' דרך מו"מ לשם ריוח חייב הבעל לשלם ואף שהמנ"י בשו"ת שבסוס"י תוה"ש סי' ט' חולק על הש"ך כבר הסכימו כל האחרונים להש"ך והעידו שכן המנהג ובפרט בנ"ד לכ"ע הוי כן ושוב מצאתי בשו"ת שו"מ תנינא ח"ב סי' ח"י שהאריך ג"כ בענין זה וגם הוא הסכים לדינא כדברינו. והנלע"ד כתבתי

סימן לא להרב הגדול וכו' מו"ה יהודה כ"ץ ראבד"ק סאניק

מכתבו הגיענו וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן ושמעון שירשו בית א' גדול שי"ב כדי חלוקה וראובן דר במחצית חלקו בהבית ושמעון לא דר בעצמו רק לוי דר בהחלק השני מיד שמעון שנים רבות ועתה מת ש' וטוען לוי שלקחו משמעון זה כמה שנים ושטר הו"ל ואבד וראובן הוציא שטר שמכרה ש' לו ומה שלא מיחה בלוי מפני שהוא קרובו וגם הו"ל עסק פרלאג בביתו שהי' על שם לוי והרויח בו הרבה לכן לא מיחה בו ולוי טוען שהוא קנה הבית עוד טרם שקנהו ראובן וכבר עברו שני חזקה קודם קניית ראובן בשטרו עכת"ד טענותיהם ורו"מ האריך בזה

הנה מה שהאריך רו"מ אי מהני חזקת לוי בכה"ג שלא הוברר עוד חלק שמעון יש לדון דגם אם אין ברירה הרי הוי רק מספק כמ"ש הר"ן וכ"מ ובב"ש א"ע סי' קל"א סק"ד והאחרונים הביאו מהעיטור אות ח' חלוקת קרקעות דמפורש כן ואף שבהגהות ש"ל לא"ע שם הביא מהנימוק"י פ"ג דב"ק גבי מפקיר נזקיו דאם לא זכה לא אמרי' דאפקרינהו דבדאורייתא א"ב אף שהוא להוציא ממון כבר כתבתי בגליון דלק"מ דהתם הא קאי אליבא דר' יהודה דסובר בגיטין (דף כ"ה) דאין ברירה ולדידי' הוי ודאי משא"כ לדידן הוה רק ספיקא והמע"ה א"כ ה"נ בנ"ד הרי לוי מוחזק בהבית וקיי"ל דגם בקרקע המע"ה כמ"ש בת"כ סי' צ"ו בשם תשו' הרא"ש א"כ פשיטא דמהני חזקתו. אבל לענ"ד א"צ לזה דהא כבר העלה בתשו' תועפת ראם חח"מ סי' י"ג דבזה"ז שנהגו בטאבילאציאן גם בכתב שטר דינו כלא כתב שטר ול"מ אלא בדאיכא הוכחה שסמך על השטר לבד ע"ש וגם לפמ"ש בחיבורי סי' ק"צ בשם מהרי"ט בשניות ח"מ סי' ס"ו דבדכתב לך חזק וקני איכא הוכחה שסמך ע"ז כמו אופן המועיל התינח בשטר יהודית אבל בשטר הנעשה בדיניהם הרי נודע שבדיניהם כל זמן שלא נגמר הטאבעלע כל חוב הנכתב בהטאבעלע על המוכר ביני וביני הוא קיים בתקפו ולא סמ"ד דלוקח ועכ"פ צריך למסור לו הבעזיץ בפני עדים אבל בהחזיק בהבית מבואר במהרי"ט שם דמהני דשפיר סמ"ד א"כ הוי בנ"ד אף דראובן יש לו שטר אכתי לא זכה כלום כיון דלא נכתב בהטאבעלע אבל לוי שיושב בהבית שפיר זכה בו אם קנהו אפי' בלא שטר א"כ כיון שהחזיק שני חזקה מהני אך דלפי הנראה ישב לוי בהבית בתחלה בתורת שכירות אם יש שטר או עדים ע"ז הרי לשי' כמ"פ ל"מ חזקתו כלל כמ"ש בסי' ק"נ ס"ג ואף דהתם מיירי במשכנתא הרי בסי' שי"ז מבואר דגם בשכירות דינא הכי או גם בזה תליא בפלוגתא והמע"ה

וכה ראיתי בעט"צ לחו"מ בשו"ת לסי' קצ"ב שהאריך בדין ראובן שקנה מקום בביהכ"נ משמעון וישב ראובן על המקום והמנהג שכל הקונה מקום שכותבים על המקום שם הקונה ועדיין הי' שם המוכר על המקום ושוב חזר בו המוכר מהמכירה ופסק דאף דקיי"ל דחזקה קונה גם בלא שטר אפי' במקום שנהגו לכתוב שטר מ"מ הכא שהמנהג למחוק שם המוכר ולכתוב שם הקונה שעושה מעשה בגוף המקום עדיף משטר ועוד דגם בדין חזקה אם קונה בלא שטר יש פלוגתא כמ"ש בב"י והמוחזק יוכל לומר קים לי בזה דאף שכתב הט"ז דמהני ישיבה על המקום לענין חזקה היינו במקום שאין כותבין שמו על המקום ועיקר התשמיש רק הישיבה אבל