מהרש"ם חלק ב מג

שוגג אטו מזיד ותי' דהיין נאסר בנגיעתו משום מגע ולא הפסידו כלום בהניסוך ובדרבנן לא קניס שוגג וקושי' הש"ס דפריך בגיטין דר"י אדר"י היינו לר"י דס"ל אא"א דשא"ש ומוקי לה בדאית לי' שותפות וחייב על הניסוך והוה בדאורייתא ע"ש א"כ לא הומ"ל אליבא דמ"ד דאין אוסר דמיירי כשהוחזק עתה למומר בניסוך דא"כ הדק"ל דבדאורייתא ראוי לקנסו גם בשוגג והרי הכא אף שאסר היין רק ע"י מגעו מ"מ הרי נאסר רק ע"י שניסך היין ועשה איסור תורה וראוי לקנסו גם בשוגג (וע"ש ברש"י גיטין (דף נ"ג ע"ב ד"ה ור"י באיסור דאורייתא וכו') ולכן בע"כ דלא מיירי בכה"ג ומיושב קושי' רו"מ

ומה שהקשה בהא דקידושין (דף נ"ט ע"ב) בהא דאמר אביי . ולטעמי' דרב בא א' וקידשה מעכשיו ולאחר ל' יום והשני מעכשיו ולאחר עשרים והשלישי מעכשיו ולאחר עשרה מראשון ומאחרון א"צ גט ממ"נ וכו' פשיטא מאי דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותיבעי גיטא לחד וחזרה לחד קמ"ל, אי תנאה הוי לכולהו ובישויע"ק א"ע סי' מ' סק"ג הקשה דגם אי תנאה לחד חזרה לחד הא הוי ס"ס לגבי אמצעי דלמא הראשון לתנאה נתכוין ואת"ל לחזרה דלמא השני ג"כ לחזרה נתכוין וקדמו קידושי שלישי ותי' דהוי ס"ס דסתרי אהדדי דאם באנו לדון על השלישי אם צריכה גט נימא ס"ס להיפוך ובכה"ג ל"ה ס"ם כמ"ש התוס' ב"ק (דף י"א) ובס' אמרי בינה תי' דלא נולדו ב' הספיקות ביחד דספק של ראשון נולד בשעת קידושי שני וספק ב' לא נולד עד שקידש שלישי לכן לא הוי ס"ס ועפ"ז הקשה רו"מ בהא דאמר דאי האי לישנא משמע תנאה וחזרה צריכה גט מכולן כמ"ש ברש"י שם והא אצל שלישי איכא שפיר ס"ס וא"ל דהוי ס"ס דסתרי שהרי גם לגבי אמצעי נימא ס"ס להיפוך דז"א דלגבי אמצעי הרי אין הספיקות באים ביחד אבל לגבי שלישי נולדו ב' הספיקות ביחד ולא הוי ס"ס דסתרי להדדי ולענ"ד עיקר קושייתם לק"מ דהא קודם גירושין אתחזק בה איסור א"א אלא דאחר גירושי ראשון ושני יהי' ס"ס לגבי שלישי א"כ אין להוציאה מחזקת א"א ע"י ס"ס דהוי כס"ס במקום חזקה וגם מאיסור לאיסור אחר נחלקו הפוסקים אם מחזיקים ובנ"ד שהוא מאיסור א"א עצמו לכ"ע מחזיקים שלא להוציאה מחזקתה ועוד דאף דלגבי שלישי באים ב' הספיקות ביחד מ"מ הרי זה הספק עצמו אם הראשון נתכוין לתנאי או חזרה כבר נסתפקו בו לענין האמצעי והחזקנוהו לחומרא א"כ איך נצרפוהו עתה לגבי שלישי עם ספק השני ולכן גם לגבי שלישי לא מקרי ס"ס. ויותר אין פנאי לעיין ביתר דבריו

סימן כז

להרב המאה"ג וכו' מו"ה צדוק צבי וואקסמאן נ"י מו"ץ דק' ריגליץ ומשנהו הרב וכו' מו"ה משה וואוגשאהל נ"י

מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם בחרשת שאינה שומעת ואינה מדברת שזינתה עם ערל והרתה לזנונים וילדה וולד בקראקא בהשפיטאהל שמגדלים שם בנים כאלו ותיכף אחר הלידה עזבה שם הילד ולא התחילה להניק ובאתה לביתה וכעת מפי השמועה כבר עברו כד"ח מלידתה ובא בחור א' והתקשר עמה בשידוכין וגבלו זמן הנשואין על ל"ג בעומר העבר כי נתייראו שלא יחזור בו המשודך ועשו הנישואין בהסכמתכם וכעת נתעורר ח"א לאשר יש שאומרים שחסר עוד ב' חדשים לכד"ח לכן ערער להצריכם פרישה ורו"מ צדדו להקל עפ"ד י"א שהביא רמ"א דבזונה יש להקל ובמופקרת הסכים רמ"א כדי שיהא בעלה משמרה ולשי' כמ"פ בלא התחילה להניק יש להקל ולשי' נו"ב בנכרי ליכא תקנת מינקת וגם משום ביטול פו"ר של הבחור ובנ"ד שהיא יתומה ואם יפרישום עד ב' חדשים תהי' מופקרת גמורה והביא מתשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' ל"ה ובפרט שכבר עברו כ"א חודש והנישואין הי' בהיתר ע"פ שכבר עברו כד"ח עכת"ד

הנה מ"ש רו"מ דהו"ל מופקרת לא נתבאר בשאלתם רק שזינתה עם ערל א ולא מקריא מופקרת אא"כ דיימא דמתא שזינתה עוד עם אחרים ולשי' הב"מ בשו"ת צריך שיהי' ג' ולשון הכנ"י סגי עם ב' כנודע אך בנ"ד שזינתה עם עכו"ם כבר כתב בשו"ת פרשת מרדכי חא"ע סי' ד' דבדליכא תקנת הולד אין לגזור בכה"ג דעכ"פ אין זה בכלל תקנת הש"ס ובנ"ד הרי נמסר לערכאות ואף דקיי"ל דדוקא בריש גלותא ולא בשאר חשובים בחצר המלכים היינו אם הוא ת"י ישראל משא"כ בנ"ד שהערכאות עצמן מפקחין עבור הילד ובזונה מעכו"ם י"ל דקיל טפי וגם לפמ"ש הנו"ב מ"ת סי' ל"ה שהביא רו"מ שאין להתיר משום פו"ר שהרי האיסור גם על האשה והרי בנ"ד היא חרשת ופטורה ממצות א"כ ליכא איסור על האשה ורק על הבעל ושוב י"ל שהתירו משום מצות פו"ר וע"ע בתשו' כ"ס א"ע סי' ח"י שהאריך, בדין זונה מנכרי ובנ"ד בצירוף כל הצדדים הנ"ל וגם כבר נשאת בהיתר בהסכמת ב"ד וכבר עברו יותר מכ"א חודש ויש ספק אולי כבר עברו כד"ח היינו מסכים עמהם שא"צ להפרישם. והנלע"ד כתבתי

סימן כח ב"ה ה' נשא מ"ט למב"י תרנ"ח להרב המאה"ג וכו' מו"ה משולם זוסיא הערשין הארין נ"י מו"ץ דק' סאטניב ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בכוליא שהי' ע"ג בועה נבקעת והיתה לבנה וטרם שנבדק אם מגיע להלובן נאבדה וכבר נמכר קצת, שומן מבהמה זו ונתערב ברוב שומן אווזא והוא הפ"מ ורו"מ הביא בשם יוס"ד דע"פ רוב כשקולפין הכיס מגיע עד הלובן ואינו נכנס לגוף הלובן והביא בשם שלחן גבוה סק"ה שיש בשר לבן תחת הבשר אדום בינו ובין החלב והביא גם מ"ש בדע"ת סק"ך בשם הא"ז ורו"מ העיר לחדש דברש"י לא נזכר חיורא דתותי מהרי ובדף צ"ב ע"ב) פירש"י על לובן הכוליא שתוך החריץ ומתפשט והולך בתוך הכוליא ובאו"ה כלל נ"ג ס"ד כתב למקום חריץ שהיינו עד מקום הלובן בשערים כתב בסתם כי מט' לקותא עד מקום חריץ נראה מזה דהשערים לא גריס היכן מקום חריץ וזה אמצעות הכוליא ולכן פסק דטרפה במוגלא גם בלא הגיע למקום חריץ דבש"ס נקט מליא מוגלא טרפה וקאי על סתם כוליא ולא על הלובן והפוסקים דגרסו חיורא דתותא מתני וזהו הלובן לא מטרפי במוגלא עד שהגיע למקום לובן והא"ז לשיטתו דס"ל דבמוגלא טרפה גם בלא הגיע ללובן לכן ס"ל להקל עד שמגיע למקום חריץ ממש וא"כ א"א להקל תרי קולי דסתרי להדדי לסמוך שהחריץ רק באמצעו ולהקל בלא הגיע מוגלא ללובן

הנה במח"כ יטול מה שחידש שהרי בא"ז הביא בשס רש"י דסובר דגם במוגלא, כשר בלא הגיע לחריץ והביא בשמו להתיר עד שהגיע להחוט שבאמצע הכוליא ולכן אין בהמצאתו ממש וגם מ"ש שהשיג מכבר עמ"ש בדע"ת סי' ל"א סוסק"ח דבהמה ועוף הוי מבשא"מ מהא דאינו דומה טעם דג מעכו לאספמיא אני תמה שלא זכר מה שהשבתי לו מאז לעיין בדע"ת סי' מ"ט סקט"ז וסי' נ"ה סקס"ח בשם פר"ת ונו"ב דהיכא דהוי מבשא"מ בשמא גם בקצת שינוי טעם מקרי מבשא"מ משא"כ היכי דהוי מב"מ בשמא בעינן שינוי גמור א"כ לק"מ דבשר בהמה ועוף הוי מבשא"מ בשמא גם בשינוי קצת טעם הוי מבשא"מ משא"כ בדג ועיינתי כעת בכתבים שלי מכבר אשר משם הוצאתי תוכן הדברים לתוך ספרי והבאתי שם בעצמי מהא דרש"י פ' בראשית שאינו דומה טעם דג וכו' וביארתי כמ"ש וכן רוב דברים שבספרי הם קיצור ממ"ש בכתבים שלי באורך הרבה

ולדינא כיון שבנ"ד ספק אם הגיע ללובן כלל ובצירוף שי' קדמונים שבא"ז י"ל דהוי ס"ס ואף שבסק"ה העליתי דבכה"ג הוי ס"ס לאיסורא מ"מ הרי בנ"ד לא נתברר שהי' מים עכורים ושמא הי' מ"ז אך כפי הנראה ממכתבו קרוב לודאי שהי' מוגלא ואף שביוס"ד כתב דע"פ רוב אינו נכנס ללובן קשה לסמוך על השערתו ובפרט דהוא מיירי שם במים של כרכומי ובזה כתב שע"פ רוב אינו נכנס להלובן משא"כ בבועה של ליחה וראי' מדברי רשד"ם ושפ"ד שהבאתי בדע"ת סקי"א דחשיבי' לי' לספק השקול. ומ"מ נראה להתיר השומן שיבטלנו ברוב שומן של בהמה כיון די"ל דשומן בשומן גם של בהמה בעוף הוי מב"מ ואין ניכר כ"כ שינוי בטעם וגם ע"פ רוב משתמשין בשומן בתערובות ודמי קצת לפמ"ש הדג"מ סי' קי"ח ועמ"ש