מהרש"ם חלק ב מב

בדיניהם מחויבים לעשות ליצטאציאן ועשו הגעמיינדע ניצטאציאן והלך שמעון והוסיף הרבה על המקח ויען כי הוא אינו בטוח שכרו על שם איש א' מעיר אחרת והוא גבר אלם ולא ציית דינא ועתה שהוחזר על שם ש' תובעו מדדבמ"צ וגם מדין עני המהפך בחררה ורו"מ האריך למעניתו

הנה המעיין בתשו' מ"ב שהובא בחיבורי בקת"ע לסי' רל"ז אות ה' ימצא דכל הטעמים שכתב המ"ב שם דכיון שכבר טרח הרבה וסמכא דעתי' ואומנתו בכך וכבר התחיל בשכירות זה עם הממונים דלכ"ע דנים בזה דין מערופיא וכיון דנכסי עכו"ם הם כהפקר וכבר נגמר ביניהם פיסוק דמים דמי להא דמרחיקים ממצודת הדג ומוציאים בדיינים ע"ש ואף שכתבתי שם דלפמש"ל אות ג' דלא קיי"ל כהא דמרחיקין מן הדג יש לפקפק וע' תשו' ארי' דב"ע חח"מ סוס"י ב' מ"ש בזה מ"מ בנ"ד הרי כבר שכר העסק בלא ליצטאציע כפי שנהגו כן מכמה שנים וכל חיותו בזה. כבר נודע שבתשו' רמ"א פסק בכה"ג דפסקי' לחיותו לגמרי שזוכה מדינא ועמ"ש שם אות ג' מכמה תשובות בזה, ועוד דגם מדדבמ"צ יוכל לתבעו כיון שמתחלה הי' העסק על שם איש א' מעיר אחרת ומוחזק דלא ציית דינא ואף דבקונה מעכו"ם ליכא דרבמ"צ היינו בדאיכא טעמא דארי' אברחית ועמ"ש בחיבורי סי' קע"ה סל"ח בזה שכ"ה דעת רוב הפוסקים ודלא כהאס"ז בשם תלמוד הר"פ ובפרט בשוכר משרי העיר הממונים בודאי דל"ש טעם זה ואף שדעת השבו"י דגם באותו בית שדר בו ליכא דדבמ"צ בשכירות וכן מצאתי בתשו' לחם רב סי' קל"ב אבל היינו בבית וכדומה אבל בחנות באיכא משום פסקי' לחיותא כבר כתב הח"ס חיו"ד סוס"י רמ"ב ובחיבורי שם סעי' ס"ב דלכ"ע שייך דדבמ"צ בשכירות וה"נ בנ"ד ועוד דגם מדין עהבח"ר אף דקיי"ל שאין מוציאין מידו הרי מבואר בתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' רנ"ט דכל זמן שלא ירד לתוכו מחויבים הב"ד למחות בידו שלא יהי' רשע ולכן יש לפסוק שזכה הקודם. והנלע"ד כתבתי

סימן כו

להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמעון ישעי' רייך נ"י מו"ץ דק' קאנטשונא

קונטרסו הגיעני ואם כי אין דרכי להשיב ע"ד פלפול שאינו נוגע למעשה מרוב טרדותי בכ"ז אשיבהו בקצרה מפני הכבוד והנה רו"מ הביא ד' הריטב"א מכות (ד' כ"ב) שהקשה בהא דפריך דליחשב נמי נשבע שלא לחרוש ביו"ט ודחי דהוי מושבע ועומד מה"ס וחזר והקשה דליחשוב נשבע שלא לחרוש בחול וביו"ט דהוי כולל והא גם בלא"ה הומ"ל דליחשוב נדר בקונם מחרישת יו"ט דנדרים הא חלים על האיסורים והוא קושי' הרז"ה שבר"ן פ"ג דשבועות ותי' דה"ה דהומ"ל כן אלא דניחא לי' למיפרך מנשבע גופא ובתשו' נו"ב ע"ת חא"ח סי' קי"ז תמה דהתינח על המקשן אבל אכתי תיקשי על התרצן דמשני דהאי תנא ל"ל כולל ואכתי תיקשי דהומ"ל בקונם דחל על האיסורים והאריך רו"מ בפלפולו הנחמד. הנה כבר הארכתי בזה בתשו' א' וכעת נראה די"ל דהריטב"א לשי' בפ"ב מנדרים במשנה דזה חומר בנדרים וכו' שהביא מירושלמי פ"א דנזיר ובהג"ה שם הוכיח דנזיר הוי איסור חפצא כמו נדרים וכן מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ק"ט וע"ע בריטב"א עירובין (דף ל"ו) וא"כ הרי כל טעם הפוסקים דנדרים חלים על איסורים משום דכל האיסורים הם רק איסור גברא ונדר הוא גם איסור חפצא כמ"ש הר"ן נדרים (דף י"ח) ובתשו' נו"ב שם א"כ הרי בהך משנה דיש חורש תלם וכו' מיירי בנזיר וא"כ לא יחול איסור קונם דחרישה בביה"ק על איסור נזיר שקדם לו דהוי ג"כ איסור חפצא אלא ע"י כולל דחרישה שלא בביה"ק א"כ התינח להס"ד דאית לי' כולל אבל למסקנא דהאי תנא לית לי' כולל שוב לק"מ דליחשב בקונם

ועוד יש לדון בזה כפמ"ש המחברים להוכיח דנזיר הוי איסור תורה ככל האיסורים שהרי קיי"ל בנזיר (דף ג' ע"ב) דהאומר הריני נזיר מן החרצנים וכו' ומן הטומאה לבד ה"ז נזיר לכל א"כ איננו ע"פ דיבורו שהרי האיסור נמשך על מה שלא נזר בדיבורו כלל לכן הוי כשאר איסורי תורה והוי רק איסור גברא ולא דמי לנדרים ובש"ס שם מבואר דר"ש סובר דאינו חייב עד שיזיר מכולן א"כ לר"ש בודאי הוי נזיר איסור חפצא כמו נדרים א"כ בשלמא לפי הס"ד הקשה הריטב"א שפיר דליחשב קונם וא"ל דא"כ לא יחול על נזיר בביה"ק דז"א דגם נזיר הוי רק איסור גברא אבל לבתר דמשני האי תנא ל"ל כולל דהיינו ר"ש ולשיטתו הרי הוי נזיר איסור חפצא ואין הקונם חל וגם לפמ"ש הריטב"א שם לפרש דהא דמשני האי תנא ל"ל כולל היינו באיסור הבא ע"י עצמו כדעת ר"ל הרי בעכצ"ל דהאי תנא סובר כר"ש דאל"כ הרי גם נזיר הוי איסור תורה וכמש"ל לכן לפי המסקנא בלא"ה לק"ט מהא דליחשב קונם

ומה שהקשה רו"מ לפמ"ש השעה"מ פ"ח ממ"א דהך מתני' מייתי ביו"ט של ר"ה דבאים איסורי יו"ט ושביעית בב"א דאל"כ תיקשי איך חל יו"ט על שביעית כיון דל"ל כולל א"כ לפמ"ש השאג"א סי' ע"ב והב"ט בשעה"כ דגם בבאים בב"א אם האחד כולל ומוסיף והשני לא כולל ולא מוסיף חל רק האיסור הכולל ומוסיף שישנו בזאח"ז משא"כ השני משום דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו א"כ הרי שביעית איסור חפצא דכתי' ושבתה הארץ וגו' ויו"ט איסור גברא ומהראוי שיחול שביעית ולא יו"ט דשביעית הוי מוסיף דהוי איסור חפצא אבל יו"ט הוי רק כולל והאי תנא ל"ל כולל ויפה הקשה. אבל נראה לפמ"ש הנו"ב שם דגם בנדרים שחלים על איסורים משום דהוי מוסיף באיסור חפצא מ"מ לר"ש דל"ל כולל הרי גם מוסיף בקל על חמור לית לי' כמ"ש התוס' בקידושין (ד' ע"ז) לכן בנדר דישנו בשאלה אין חל ע"ש א"כ ה"נ הרי שביעית נוהג רק בארץ ויו"ט נוהג גם בח"ל ובפרט לשי' רבי דשביעית נוהג רק בפני הבית וכ"ה בירושלמי וע' רמב"ם וכ"מ ומל"מ פ"ד משמיטה ויובל הכ"ה וכבר הוכיח הלב ארי' בחולין (דף מ') דמתני' דיש חורש וכו' אתיא כרבי דסובר דיוה"כ מכפר גם על שאינם שבים ע"ש א"כ פשיטא דשביעית הוי איסור קל לגבי יו"ט ולא חל גם במוסיף לכן שפיר חלים בב"א ולשי' ריטב"א דכונת הש"ס דבאיסור ע"י עצמו לא חל בכולל בלא"ה לק"מ דלשי' חל יו"ט ג"כ על שביעית בכולל וממילא חלים שניהם בב"א כיון דכל א' יכול לחול על חבירו בזאח"ז

ומה שהקשה לפי המבואר מתוס' חולין (דף י"ד ע"א) ד"ה השוחט וכו' במ"ש דלקמן (ד' מ"א) דפריך מב' אוחזין בסכין ושוחטין וכו' דמוכח דבפ"א לא נאסר שחיטתו ומוכח דמ"מ נחשב להיות מומר באותה שחיטה אם כבר המיר פ"א או עכ"פ ב"פ מקודם א"כ בהא דפריך שם למ"ד אא"א דשא"ש מהא דשנים אוחזין וכו' שחיטתו פסולה לישני שכבר עשה מקודם ב"פ לע"ז ובפעם ג' אחז בסכין עם אחר ויצטרף שיהי' דינו כמומר ולכן שחיטתו פסולה ולענ"ד י"ל דכבר הבאתי בדע"ת סוס"י ב' בשם הא"ז שכתב דשנים ששחטו ושחט א' לשם ע"ז דכשר משום דמסייע א"ב ממש ודעת הפוסלים משום דמאי חזית דקחשבת לזה מסייע דלמא איפכא והבאתי בשם מאירי בהא דשבת (דף צ"ג) דהי' זב רוכב ע"ג בהמה וד' טליות תחת רגלי החמור דחשבי' לכל רגל מסייע משום דס"ט ברה"ר טהור ועפ"ז כתבתי דבדרבנן גם בז"י וז"י נחשב כל א' למסייע ולהקל ע"ש א"כ כל האיסור בזה רק מספק והיינו משום דהוי ספק בשחיטה ובהמה בחז"א עומדת וסד"א להחמיר אבל אם עדיין אין לו דין מומר ובאנו לחשבו למומר בצירוף שחיטה זו ואם הוא רק מסייע בעלמא לא עביד כלום א"כ מספק לא נעשה מומר וכמ"ש בתשו' מהרי"ק שרש קנ"ט דהיכי דאיכא ספיקא אם נעשה מומר מוקמי' לי' בחזה"ת מספק וכיון שאנו מסופקים על האדם אם נעשה מומר מוקמי' לי' בחז"כ וממילא דהשחיטה מותרת שהרי נשחטה לפנינו גם ע"י ישראל השני וכל הספק רק אם הוא נעשה עתה בשחיטה זו מומר וע' בש"ש שמע' ד' פ"ד וש"ו פט"ז בענין חזקת האם להכשיר בתה ובנ"ד לכ"ע נראה כמ"ש ולכן לא משני כן. והא דפריך מהמנסך והקשה רו"מ ג"כ דלישני דמיירי בכה"ג שבצירוף ניסוך זה נעשה מומר ונאסר היין במגעו ע"י הניסוך י"ל ג"כ לפמ"ש בפלתי סי' ד' בסופו דאי נימא דהשא"נ ל"ש היזק והא דבמזיד חייב שלא יהא כל או"א הולך וכו' ל"ש באית לי' שותפות בגוי' שהרי לא יפסיד לעצמו כמ"ש התוס' ב"ב (דף ב') ובע"כ דס"ל כחזקי' דשמי' היזק ובשוגג פטור כדי שיודיע וע' בס' ב"א חדר ל"ג א"כ ליכא לאוקמי בישראל מומר דא"כ אמאי בשוגג פטור דל"ש לומר כדי שיודיעו דהא מומר אינו נאמן וגם חשוד להכשיל הישראל ועוד דהא בגיטין (דף נ"ג ע"ב) מבואר דמתני' דהמטמא וכו' בשוגג פטור אתי' כר"י והוא סובר דקנסו שוגג אטו מזיד בדאורייתא והכא משום חומרא דע"ז בדילי מיני' וכבר נשאל בתשו' רע"א מ"ת סי' קל"א דא"כ איך משני בישראל מומר הרי במומר דלא בדיל מע"ז מהראוי לקנסו