מהרש"ם חלק ב מא

בשעה"מ פי"ב מנדרים ופת"ש רסי' רכ"ט ובשעה"מ שם הביא מתשו' הר"ן וריטב"א ומח"א והעיר שדברי ריטב"א סותרים זא"ז ומצאתי ברדב"ז ח"ד סי' רע"ח שהביא רק דברי ריטב"א דהיכי דממילא לא חל מקצתו לא בטל כולו ואינו בכלל נדר שהותר מקצתו ובתשו' א' הארכתי בזה מדברי הירושלמי פ"ה דברכות ה"ב וגה"ש שם וירו' פ"ה דשבועות ה"ג אבל במרה"פ שם רמז למ"ש שם פ"ג ה"ד דלא קיימא מסקנא הכי גם י"ל דהתם הא קאי לר"ש שצריך שיאמר שבועה לכל א' ולכן בלא אמר כן הוי נדר א' ובטל הכל משא"כ לדידן. ועכ"פ קשה להקל. וגם מ"ש רו"מ דלשון לילך ולשחוט משמע דוקא בהליכה וכן משמע דגם למק"א אסור לו לשחוט גם לפי דבריו לא אדע תועלת דמ"מ אסור לו לילך לשחוט גם למק"א אבל באמת בכל כה"ג אזלי' בתר הכונה כיון דאיכא אומדנא דמוכח כמ"ש בסי' רי"ח ס"א והג"ה שם

אבל לענין אם להתיר לו הנדר הרי מבואר דבסתם לשון רבים שלא פרט מי הם איננו בכלל עד"ר ואף דהש"ך סי' רכ"ח סקס"ו הביא קצת פוסקים מחמירים מ"מ בנ"ד שכל הנדר תלוי בדיעות כמ"פ כמש"ל שפיר יש להקל וכבר כתב הנו"ב מ"ת סי' קמ"ה ופת"ש סי' ר"ו סק"ב דבנדר דרבנן יש להתיר גם בקצת מצוה ובנ"ד שהוא צורך העיר להשמר ממכשול וגם לא יגיע שום היזק להשו"ב הקדום א"כ גם בנדר לטובת חבירו יש להתירו כמ"ש הנו"ב מ"ת חא"ח סי' קי"ז ופת"ש סי' רכ"ח סקי"ב. אבל לא יתיר בפני אנשי העיר שרוצים בו דחשיבי נוגעים כמ"ש בסי' רכ"ח ס"ה וס"ו וגם יתיר כמה לשונות שאמר כל לשון בפ"ע כמ"ש בסי' רכ"ט ס"ג וס"ד גם לא ישאל בחרטה ופתח דמעיקרא אלא בחרטה דהשתא כמ"ש הב"י סי' רכ"ח בשם הרמב"ן ורשב"ץ וע' שעה"מ פ"ו משבועות הי"ח בסופה דבנדר שבא ע"י סיבה כהא דנד"ד סגי בחרטה דהשתא וא"א בחרטה דמעיקרא שהרי לא הי' מתרצה ללמדו באופן אחר

ומ"ש רו"מ שלפני כמה שנים אמר השו"ב כי כאשר ילך בן השו"ב השני לבית השחיטה ויהי' לו יניקה מהטאקסע אזי מוחל ומתיר גם להאברך את הנדר והאיסור וכעת לוקח בן השו"ב השני איזו סך מהטאקסע וצידד רו"מ דתליא בפלוגתא אם מהני מחילה בדנקט שטרא ואי משום הא אין חשש דשטר שמעכב מחילה היינו בשט"ח שיש בו שיעבוד קרקעות משום דהוי כגבוי משא"כ בכת"י כמ"ש בקצה"ח סי' פ"ג סק"ה וא"כ בכתב כהאי דנ"ד אין לו דין שטר אבל גם בלא"ה כיון דהמחילה הי' תלוי בתנאי הרי כל מחילה כזו ל"מ בלא קנין כמ"ש הט"ז בח"מ סי' ר"ז סט"ז ועמ"ש בחיבורי שם ובהגהות שבשו"ת שבסוף חיבורי דע"ת סי' ח"י מכמ"ק בזה א"כ יוכל לחזור בו אך לשי' הסוברים דגם בזה א"צ קנין י"ל כן גם בנ"ד דהוי כנתן לו רשות וי"ל ג"כ דתליא בפלוגתא שבאה"ע סי' ל"ח סעי' י' אי סגי שיאמר פ"א הן. ולדינא כבר כתבתי. הנלע"ד כתבתי

סימן כג ב"ה וו ב"ב ל"ה למב"י תרנ"ח להרב הגדול וכו' מו"ה אלימלך הכהן ראבינשטוין נ"י אבד"ק ראחוב. ברוסיא

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו בנפל טפת חלב על קדירה של בשר ורוטב והי' ס' ברוטב נגד הטיפה והי' מונח כיסוי ע"ג הקדירה אם גם הכיסוי נאסרה כמו הקדירה אף שהרוטב ובשר כשר

הנה בגוף הדין דטפת חלב שנפל על הקדרה ואיכא ס' שאוסרים הקדרה הגם שהת"ח וש"ך פסקו כן הנה בתשו' רדב"ז ח"א סי' רכ"ג מפורש דבנפל כנגד הרוטב גם הקדרה מותרת ע"ש והוא כדעת הט"ז וגם מבואר בח"ד סי' צ"ב סוסקכ"ו דהזיעה אינו מפליט מכלי אף שנבלע בו וא"כ א"א כלל שיפלוט מהקדרה ויבליע להכיסוי רק כשעולה הרוטב עצמו ע"י הרתיחה א"כ הרי איכא ס' ואין הכיסוי נאסר אך שדברי הח"ד הנ"ל צ"ע מהא דמבואר בסוס"י צ"ג בהג"ה דאם הכיסוי צונן והקדרה חמה דאם התחיל להזיע שניהם אסורים הרי דהזיעה מפליט מהכיסוי הצוננת גם בתשו' ב"ש יו"ד סוס"י קס"א השיג על הח"ד דהזיעה מפליט ג"כ דינו כהמשקה שהזיעה העולה הוי כאותה משקה ע"ש וגם בעיקר דינו של הח"ד שם לענין המחבת הגם שבשו"ת בית יעקב סי' נ"ז פסק כן דמלשון הרא"ש וש"ע משמע דדוקא הקדרה והבשר אסורין ולא המחבת והוא משום דאיסורא מטומאה לא ילפי' ודוקא בטומאה הזיעה כמשקה עצמה אבל בשו"ת פרי הארץ סי' י"ד דחה דבריו אלא דמ"מ המחבת לא נאסרה שם משום דהקדרה מפסקת בין הבשר להמחבת והחלב לכן אין הזיעה פועלת לחזור ולהפליט בליעה של כשר לתוך החלב ע"ש אך דבנ"ד ממ"נ יש להקל דאם הזיעה כמשקה עצמה א"כ הכל מחובר ומהני מה שיש ס' בהתבשיל נגד הטיפה ואינו אוסר את הכיסוי ואף דהרש"ל שבט"ז סי' צ"ב סקכ"ח ס"ל דאין הזיעה מתחבר עם התבשיל ובט"ז החזיק בידו משום דהוי ספק שמא לא עלתה ברגע א' הרתיחה הרי גם בזה חולק עליו בתשו' בי"ע והובא בפת"ש שם סק"ג וכן ראיתי בחידושי רז"ה בסופו שדחה דברי הט"ז ופסק כהרמ"א דאין בזה סד"א כיון דגם שלא כנגד הרוטב מתירים בה"מ א"כ הוא רק חומרא בעלמא ובדאיכא עוד ספק הוי ס"ס ושרי ע"ש וגם בתשו' רדב"ז ח"א סי' ר"י כתב דהזיעה הוא כממשו של איסור דכל זיעה העולה מתבשיל הוי כעיקרו של דבר ולא נקרא טעמו אלא ממשו ע"ש א"כ הוי מחובר עם התבשיל שבתוכו ממש וכיון שיש ס' בתבשיל א"א שיאסור מה שנפלט מדופן הקדרה את הכיסוי כלל

וגם בעיקר דברי רו"מ שהביא בשם נפש חיה עפ"ד הרמב"ן ור"ן דבב"ח בעינן ששניהם יאסרו זא"ז והקשה מהא דבשר שנפל ליורה ותי' דהבלוע במאכל אינו מקושר ועפ"ז חידש רו"מ דגבי כלי שהבליעה מקושר גם הבשר שבתוכו לא נ"נ הנה ככל החזיון הזה מבואר בתשו' רע"א סי' פ"ג כדברי הנפש חיה וביאר ג"כ כדברי רו"מ דמה"ט י"ל דבכלי לא נ"נ ותי' בזה דברי העיטור שבסי' צ"ג וגם דברי הש"ך סי' צ"ד סק"ב יעו"ש והנלע"ד כתבתי

סימן כד ב"ה ר"ח סיון תרנ"ח להרב וכו' מו"ה אפרים איש הורוויץ נ"י אבד"ק אוסציא

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו אודות השו"ב מקהלתכם אשר יצא קול שאין להם הרגשת הסכין וגם ההלכות אינם שגורים בפיהם ומשמיטים א"ע מלעמוד על המבחן וגם אחר שהזמינם רב א' שיעמדו שם על הנסיון הקשו ערפם לבלתי שמוע

הנה הדבר פשוט דכל כה"ג אם מונעים מזה יש מזה ראי' שהקול אמת וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' סוטה ה"ב דאם אמרה איני שותה יוצאה בלא כתובה ובכ"מ שם כתב וז"ל ומשמע לרבינו דכל שאמרו אינו שותה אע"פ שלא אמרה בפירוש טמאה אני מפסדת כתובתה דכיון שפחדה מלשתות מוכחא מלתא ודאי שהיא טמאה שאלו היתה טהורה לא היתה נמנעת מלשתות והכי אמרי' בירושלמי וכו' כלום אנו צריכין אלא לבודקה והלא בדוקה ועומדת עכ"ל הרי מפורש כמ"ש וגדולה מזו מבואר באברבנאל פ' נשא דאם אינה רוצה לומר אמן לדעת י"א תיחנק בב"ד וגם הוא מסכים כן וכבר כתבתי בחיבורי דע"ת סי' א' סקי"ב י"ג דגם בשו"ב שכבר יש לו קבלה אם יש איזו חשש צריך לחזור ולעמוד על המבחן ואחרי שכבר הוזמנו השו"ב הנ"ל לעמוד על המבחן והם מונעים בזה הדבר פשיט שאסור לאכול משחיטתם כל זמן שלא יבררו הבחינה כדת בפני שו"ב מובהקים ולפני רב הנבחר מהקהל. והנלע"ד כתבתי

סימן כה ב"ה ר"ח סיון תרנ"ח להרב המאה"ג בנש"ק וכו' מו"ה יוסף בנימי רייך נ"י אבד"ק העליטש

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שהחזיק כמה שנים בשכירות מקום פנוי הסמוך לנהר דניסטער אשר שם מניחים העצים הבאים ברפסודות בעת שטף מים וכדומה ומשם נמכרים ונשלחים למקומות רחוקים ע"י השוכר הנ"ל ונקרא קאמיסיאנער והוא מתפרנס מזה והי' דרכו מעולם לשכור מהגעמיינדע בלא ליצטאציאן בסך מועט לשנה וגם עתה כבר שכרו ראובן בלא ליצטאציע וקם עליו שמעון והערוך למקום הגבוה שיסתרו השכירות של ראובן יען כי