מהרש"ם חלק ב לז

כשי"מ וע"ז כתב הר"מ שאין המנהג כדבריו דגם בכה"ג מתירים ומוכח דלפי המנהג גם בכה"ג מתירים ומוכח דגם בעיסה גדולה הוי כעוסק בכל העיסה וגם אי נימא דשהיות מצטרפות היינו בשהה בלא עסק כלל משא"כ בעוסק במקצת העיסה בלא שהיי' באמצע כגוונא דנ"ד שפיר יש מקום להקל אבל מ"מ לכתחלה בודאי אין להתיר וזה לא נחשב לשעה"ד כיון דאפשר בלישה שיעור ט"ו פונט ועוד דגם הם לא נהגו אלא בעיסה גדולה אבל הוא לש בעובי' והוא שטח גדול ואז הוי כעסק בכל העיסה אבל בנ"ד שהעיסה נעשית דקה וארוכה כמה אמות לכ"ע לא מקרי עסק שבקצה א' לכל אורך העיסה הדקה ועוד דעכ"פ בזה לא הי' מנהג מעולם להקל ואין בידינו להוסיף על המנהג ועוד שגוף דברי הד"מ צ"ע שהרי הר"ן לא יחיד הוא בר"ז שהרי גם הרא"ש וטור ס"ל כן ובמג"א סי' תנ"ו סק"ד התאים דברי הרא"ש ור"ן כאחד והביא בשמם דכל טעמא דמותר בדיעבד מפני שלא שהה שי"מ וכבר הביא שם בפמ"ג בא"א דברי הב"ח סי' תנ"ט שכתב להדיא דלשיטתם אם שהה בלישה בעיסה גדולה יותר משי"מ אסור גם בדיעבד וא"כ יש לתמוה שלא הזכיר אלא דעת הר"ן לבד. ונראה כונתו דהמעיין בב"ח שם סי' תנ"ט ס"ג ימצא שגם הוא הביא ד' הר"ן בתחלה וכתב וז"ל מיהו הרא"ש כתב בפא"ע ע"ש הר"י דחכמי צרפת אוסרים בלש יותר משיעור עור חלה והוא ז"ל חלק וכו' ואפשר דהרא"ש לא נחלק אלא על מה שהי' אוסרים מיד אפי' לא שהה שיעור מיל ע"ז לבד אמר דתימה הוא אבל מה שאוסר הר"ן אם שהה מתחלת לישה עד תחלת אפיי' שיעור מיל בזה אין ראי' להתיר דשמא לחה"פ נאפה תוך שי"מ והכי נקטינן להחמיר באיסור דאורייתא עכ"ל. וא"כ גם הב"ח הוי סד"א דהרא"ש חולק עם הר"ן וגם בשהה שי"מ מתיר הרא"ש בדיעבד ודלא כהר"ן ואפשר דגם הד"מ ס"ל כן ולכן כתב שאין נוהגים כן אבל באמת העיקר כדעת הב"ח דאל"כ איך יסתור הרא"ש א"ע מתחלת דבריו שכתב דטעמא להתיר משום שלא שהה שי"מ ואח"ז חזר להביא ראי' מלחה"פ דגם בשהה שי"מ מותר וזה סותר למ"ש בתחלה ועוד דמנ"ל דבלחה"פ שהה שי"מ ולכן העיקר דכונת הרא"ש הוא דעכ"פ בלא שהה שי"מ יש להתיר ולכן נראה כונת הד"מ דהא הר"ן שם סיים עוד וז"ל או אפשר דקולא הוא שהקילו בבצק החרש לפי שאינו ממהר להחמיץ ואין למדין ממנו לבצק אחר עכ"ל. ולפ"ז גם בשהה הלישה פחות משי"מ אסור אם העיסה גדולה וכ"ה בב"ח שם בד"ה כתב בשה"ג וכו' ולזה כתב בד"מ דאין המנהג כדבריו אבל בשהה שי"מ גם הוא מודה דאסור גם בדיעבד

וראית בד"מ סי' תנ"ו אות ג' שכתב עמ"ש בב"י בשם האגור דגם בתנור גדול נהגו ללוש כדי שיעור חלה שאין המנהג כדבריו ושכ"כ הב"י דבדיעבד אפי' עשה במזיד אין לאסור וכ"ה בב"י שם בד"ה כ' רי"ו וכו' והדר פשיט דהיינו בלא שהה בלישתו שי"מ וכמש"ל. וע"ש בב"ח דגם בדאיכא עוזרים רבים אין להתיר דמ"מ העוסק בלישה א"א לו להתעסק בכל העיסה שלא יצא חוץ מידיו קצת ואיכא חשש חימוץ אבל היינו לכתחלה אבל בדיעבד הכל תלוי אם שהה שי"מ או לא שהה. ולכן בנ"ד די לנו להתיר בשיעור ט"ו פונט שכל העסק שוהה שיעור ט"ו מינוטין ולא יותר ויפה הורה רו"מ

אבל הנה בגוף מעשה המאשיען כבר נודע מהמחלוקת שהי' בימי הגאון מוהרי"ש ז"ל אבד"ק לבוב שיצאו הגאון מהרש"ק ומהרמ"ז ועמהם כמה גדולים לאסור המצות הללו ואחד מהטעמים שלהם שא"א לצאת בהם י"ח מצה מפני שאין המעשה ע"י אדם ונעשה מאליו ודמי למעשה חש"ו שאין בהם דעת והגאון רי"ש ועמו כמה גדולים העידו שהמאשין סובב ע"י כמה ב"א המגלגלין בהגלגל ולא נפסק כח האדם ולכן לא מקרי כח כחו ורמז להא דסנהדרין (דף ע"ז) וא"ח סי' קנ"ט ויו"ד סי' ו' ומשנה פ"ד דזבים מ"ג ועירובין (ד' ל"ה) וגם העידו על כל הכלים ואופנים שאינם מתחממים והם קרים בכל משך זמן העבודה וגם האויר קר ומצונן שם וקצת מהרבנים התירו כיון שתחלת סיבוב הגלגל הוא בכח אדם וכיון שכח ראשון הוא ביד"א שוב חשוב הכל ככח אדם, ולא אדע אם בנ"ד הוא כן ואם אין נדבק בשיני האופן בצק בכל פעם ואם אין שם חום במקום סיבוב האופן לכן על מעכת"ה להשגיח בכל פרטים הנ"ל ואם הכל עולה יפה כפי שנתבאר אז יוכל להתיר כפי שהנהיג בשנה העברה [וע"ע בש"ס דע"ז (ד' ס' ע"א) ויו"ד סי' קכ"ה כמה דינים בענין כח כחו וגם בש"ס דמנחות (דף ז' ע"א) בהא דהחזירו לביסא וכו' ומניד לי' ונפל ממילא דנעשה כמי שהחזירו הקוף ע"ש]. והנלע"ד כתבתי

סימן יז

להרב המאה"ג וכו' מו"ה מרדכי נ"י אבד"ק קאזין. ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה הזקוקה ליבום ואחי המת הגדול נשוי אשה ושאר האחים אין רוצים לחלוץ אלא האח הקטן נתרצה לחלוץ והוא בחור אבל הוא אטר רגל ועתה נסתפק מי מהם יחלוץ דלשי' הב"ש סוס"י קס"א אם הגדול יש לו אשה יחלוץ הקטן אך בנ"ד שהקטן הוא אטר רגל דלשי' הרמב"ן פסול לחלוץ י"ל שיחלוץ הגדול עכת"ד

הנה בגוף ד' הב"ש הארכתי בתשו' לק' דינוב [ע"ל, סי' קנ"א] והעליתי דכונתו רק לבקש מהקטן שיחלוץ אבל אין לכופו ודלא כשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' ס"ט ומ"ש בתשו' ד"ח ח"ב א"ע סי' קע"ו דיש לחוש דאינו עולה ליבום ע"י החדר"ג לשי' כמ"פ והוי ח"פ ג"ז דחיתי שם ואח"ז מצאתי בתשו' רע"א מ"ת סי' מ"ב שדחה חשש זה דאם עבר ונשאה ודאי קיים מצות יבום ודמי לנודרת הנאה מיבם בחיי בעלה דכיון דהיבום כהוגן אלא ארי' דאיסורא רביע עלי' יכולה לחלוץ ודחה ד' הב"ש סי' קס"ה שחילק בין נדר דאיתא בשאלה ובין חרגמ"ה והביא מפסקי מהרא"י סוס"י רס"ג שכתב להדיא דתקנת ר"ג לא שייכא ליבום ולא דמיא להיכי דאיכא איסורא מצד יבום גופי' והביא עוד ראיות וסיים דכונת הב"ש רק דיש מעליותא בחליצת הקטן אבל אם שניהם א"ר לחלוץ כופין לגדול ע"ש באורך וא"כ בנ"ד דלשי' הרמב"ן החליצה של אטר פסולה ולכן פסק הנו"ב דאם יש אח אחר אפי' קטן יחלוץ הקטן ואני מצאתי בתשו' פ"י ח"ב א"ע סי' ע"ד שהאריך ג"כ להוכיח דאם הגדול איטר רגל יש לחוש להמחמירין מכמה טעמים וגם להמקילים קשה לעשות החליצה כדין בין אם יעשו בב"א ובין אם יעשו בזאח"ז ולכן יש להקטן לחלוץ ואף דבכנה"ג הגה"ט אות ע"ה הביא בשם ראד"ב שעשה מעשה כהב"י וע"ש בהגב"י אות כ' מ"מ מי יערב בלבו להקל נגד הרמב"ן ורשב"א ור"ן והפ"י ונו"ב הנ"ל ולכן לענ"ד מהראוי שיחלוץ הגדול שאין בו חשש פסול עכ"פ ובפרט דכל החשש דכל שאינו עולה ליבום וכו' לאו חליצה פסולה היא אלא דהיכי דאפשר לאמתוני משהינן ובתשו' פ"י שם האריך להוכיח כן בראיות ודלא כהד"ח שכתב דיש בזה חשש ח"פ בדיעבד וז"א כמ"ש וא"כ כיון דאם יחלוץ הגדול ליכא חשש רק לכתחלה ואם יחלוץ האטר יש חשש דיעבד יש לנו לבחור הצד הכשר בדיעבד וכמ"ש כה"ג הר"ן פ' הכותב בהא דלוה ולוה ואח"כ קנה דקיי"ל דיחלוקו מ"מ יתנו לבע"ח ולא לאשה כיון דבדיעבד מה שגבה גבה שוב מגבין לב"ח תחלה מטעמא דיותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו' ולאחר גבייתו זכה בהן מן הדין ע"ש וה"נ בנ"ד. (שוב מצאתי בשו"ת דברי חכמים שבשד"ח סי' קכ"ב שהעלה לדינא כמ"ש אלא שלא הביא טעם הנ"ל). והנלע"ד כתבתי

(ובעיקר הדין אם האח הגדול הוא איטר ויש אח קטן עי' תשו' רע"א מ"ת סי מ"ג שפקפק הרבה ע"ד הב"י והעלה שיחלוץ האיטר בשתי רגליו ואח"כ יחלוץ גם הקטן וצירף גם דברי מהר"ז עמריך שהובא בתשו' ח"ס ופת"ש סקכ"ד ע"ש היטב אבל בתשו' מהר"ם שיק א"ע סי' קמ"ט פסק כהנו"ב שיחלוץ רק הקטן וע' תשו' ברכת יוסף א"ע סי' ק"ה שפסק שהגדול האיטר יחלוץ ובפרט אם צריך להמתין על הקטן עד שיביא שערות גם הנו"ב מודה לזה ע"ש באורך)

סימן יח

להרב המאוה"ג וכו' מו"ה שמואל רוטונבערג נ"י מו"ץ דק' ראווני. ברוסיא

מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל בשנים שנתחייבו זל"ז שלא לעשות דבר א' בלא הסכמת חבירו במשך כמה שנים ונעשה בקגא"ס ובאיסור נדר ושבועה ועבר א' ועשה הדבר הזה ומיד התחרט ואומר שלא יוסיף לעשות כן יותר אם כבר נתבטל עי"ז שטר ההתחייבות ורו"מ הביא מהא דיו"ד סוס"י רל"ו ומתשו' ר"מ פדאוה סי' ס"ו במ"ש בטעם הזקן שנחלק עם הרא"ש דשמא ישוב בתשובה אבל בש"ע סתם כדעת הרא"ש ובאמת שהש"ך סי' רל"ו סוסק"ח הביא מתשו' רמ"פ הנ"ל ובסי' רכ"ח סמ"ג בהד"ה מבואר