מהרש"ם חלק ב לח

דתליא אם כבר התרו ב"ד קודם שחזר בתשובה ובמח"א הל' נדרים סי' ל"ט הביא מתשו' מהר"ם בנבשת סי' נ"ד דאם חזר בתשובה חוזר האיסור למקומו והביא מהא דסי' רכ"ח ותי' דשא"ה שהח' של שידוכין הוא ע"ד ב"ד לכן כשהתירו ב"ד אזל לי' הח' משא"כ בעלמא והעיר שם מהא דחולין (דף ט"ז) ע"ש מ"ש בזה אבל באמת אין לו דמיון לנ"ד דהתם דתליא בקלקול מעשים וכדומה לכן י"ל דבעשה תשובה ניתקן הדבר אבל בתנאי שב"א לחבירו או באומדנא וגי"ד דהוי כתנאי כיון שעבר פעם א' נתבטל הדבר ואפי' מחילה ל"מ כמ"ש בתשו' ח"צ סי' מ"א באמצע התשו' והביא סיוע מהא דזבחים (דף כ"ט) אחר שהוכשר יחזור ויופסל ובחיבורי לחו"מ סי' ק"צ סט"ז הבאתי מאס"ז בשם הרי"ף כה"ג לענין עייל ונפיק אזוזי ורמזתי לתשו' צ"צ סי' ט"ז שהביא מש"ס דברכות (ד' נ') בהא דפקע זימון ועוד ראיות דבכה"ג שבטל שעה א' אין החיוב חוזר וא"כ בנ"ד דחיוב בשוא"ת ל"מ כמ"ש בתשו' פרח מ"א ח"ב סי' ד' ודלא כמ"ש רו"מ בשמו להיפוך ועמ"ש במשפט שלום סי' ר"ט בזה ואח"כ מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' רנ"א דמפורש כן וד"ז נעלם מהאחרונים אך דמ"מ מכח השבועה חל ההתקשרות אבל כיון שעבר א' והותר באותה שעה אינו חוזר ונאסר

ומ"ש רו"מ מדין שותף ששינה יעוין בתשו' מהרשד"ם יו"ד סי' פ"ח שביאר היטב דדוקא היכא דההתקשרות הי' על כמה פרטים גם בעבר על פרט א' לא נתבטל השאר משא"כ אם כל ההתקשרות בשבועה הי' רק על פרט א' אם האחד ביטל גם השני מותר יעו"ש באורך וה"נ בזה וגם בשותפות אם שינה בפסידא דלא הדר יוכל לבטל השותפות כמ"ש בנה"מ סי' קע"ו ואני הבאתי ראי' לזה מרש"י חולין (דף ל"ט ע"ב) ד"ה ואי לא וכו' מסלק לי' וכו' דא"ל לא לעוותי שתפתיך וכו' ע"ש ותבין וא"כ בנ"ד תליא בזה אם הי' ההתקשרות עוד על כמה פרטים לא נתבטל עי"ז ואם רק על דבר זה לבד נתבטל ההתחייבות

ומה ששאל בדין אם כל האומנים עשו ביניהם קשר כזה ועבר א' ומתחרט מיד דבודאי לא נתבטל הקשר ובזה פי' דברי רמ"א סוס"י רל"ו שכתב בתחלה דאם הם ג' או יותר הנשארים צריכים לקיים דמשמע דגם אם תלוים זב"ז דינא הכי

הנה המעיין בתשו' מהרמ"פ שממנו מקור הדין ימצא מפורש להיפוך וז"ל ועוד מטעם אחר אינו דומה כי כל. אלה מדבר כאשר נתקשרו זל"ז וכרתו ברית יחד וכו' אז שייך לומר אם עבר האחד וכו' ע"מ כן נשבעו אבל אם חבורת ב"א נתקשרו יחד שלא לדבר עם פ' וכו' שאינו שייך בינם לבינם רק חוץ מהם וכו' ל"ש לומר שאם יעבור א' שהנשארים הותרו וכו' ושם לעיל כ' וז"ל ועוד טעם אחר וכו' מאחר כי ג' הם ונשארו שנים א"כ באיסורם קיימי כי נתקשרו זל"ז גם הם ולא דמי לזה שהי' ב' לבד שאם יצא האחד אין עליו עוד שבועה וקשר עכ"ל. והיינו בדבר שאפשר שיתקיים הקשר בין ב' הנשארים ואינו הלוי בהשלישי וכ"ה בתשו' רמ"א סי' פ"ג באמצע התשו' אחר שכתב דבתקנת קהל מהני התרת קצת גם לכולן והביא מדברי הגמר' בשם ר"ש בשנים שנשבעו זל"ז וסיים דזה דוקא בקשר שעשו ב' קהלות זע"ז והותרו צד א' ושאלו על נדרם אבל אם רק קצת מהם נתחרטו נשאר הקשר בין האחרים ורמז ג"כ להריב"ש ומהרמ"פ והיינו ג"כ בקשר שאינו מתבטל לגבי הנשארים ע"י מקצתן שאין מקיימין. משא"כ בנ"ד שתלוים זב"ז ומ"מ בכה"ג שחוזר בו ורוצה לקיים מהיום והלאה י"ל דתליא בדעת רובם שאם הרוב אין מקפידים בזה ורוצים שיתקיים הקשר לא נתבטל הדבר דבכל קשר של רבים תלוי בדעת הרוב וע' בנדרי זריזין בהשמטות לסי' רל"ו שפסק דאם ג' אנשים יש להם מו"מ בעיר ונשבעו זל"ז למכור במקח א' אם עבר א' פטורים כולם דאומדנא דמוכח שלא נשבע רק באופן שיקיימו כולם וזהו כמש"ל אך די"ל דהיינו ג"כ בעובר ואינו חוזר בו משא"כ בנ"ד. והנלע"ד כתבתי

סימן יט

להרב וכו' מו"ה יעקב זילבר נ"י מו"ץ דק' אוליינאב

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן ושמעון ולוי שקנו יער מאדון באופן שבכל משך זמן חטיבת היער אינו רשאי למכור עץ לאיש אחד זולתם וכן הי' כמ"פ ועתה הלך לוי באמצע הזמן וקנה ממנו עץ וטוען שקנה לעצמו ולא לשותפות והם כבר דברו ביניהם כמה ליתן לאדון וכבר הי' פעם א' אצל האדון ביחד אלא שלא נגמר המקח ורו"מ צידד דכיון דהאדון אינו רשאי למכור לאחר כפי תנאי שביניהם ה"ז נכלל בדמי המקח של היער שקנו מקודם הריוח שיהי' בהעץ שימכור מחדש תו"ז חטיבתם וגרע מעני המהפך בחררה ובנ"ד מוציאין מידו והוי כמזיק שעבודו של חבירו

הנה לענ"ד יש ללמוד ד"ז מתשו' הרדב"ז ח"א סי' ת"ס שהבאתי בקצרה במשפט שלום סי' קע"ו סכ"ח ובגוף התשובה מבואר יותר דאף דהמציל במקום פסידא יוכל לומר לעצמי אני מציל מ"מ היכי דנתפשר הגזלן מכח התביעה וכפי ערך התביעה גדלה הפשרה כל מה שהציל הציל לאמצע ע"ש וה"נ בנ"ד הרי כל מה שמוזיל האדון על השער הוא מפני התנאי שיש לשלשתן עליו שלא יוכל למכור לאחר א"כ א"י לומר לעצמי קניתי וגם הרי בתשו' ב"ח הישנות סי' י"ט העלה דאם כבר עסקו שניהם בקניית המקח אצל המוכר שוב א"י לומר לעצמי קניתי אף שלא נגמר המקח בתחלה והלכו להם וחזר א' מהם וקנה אלא שפקפק אח"כ בד"ז דאפשר שכבר נתייאשו מלקנות וקנה זה לעצמו והתינח היכא שאפשר למוכר למכור לאחר אבל בנ"ד שא"א להמוכר למכור לאחר א"כ לא נתייאשו מהמקח ולא יוכל זה לומר לעצמי קניתי ואף די"ל דהב"ח לשי' דס"ל דבעשו מעמד גמור ביניהם א"י לומר לעצמי קניתי כמ"ש הש"ך סי' קפ"ג בשמו משא"כ לפמ"ש החמ"ע שם אבל ז"א דבכה"ג גם הסמ"ע מודה כיון שיש להם זכות בזה מה שאין לשום אדם זכות בזה ויותר אין פנאי להאריך. והנלע"ד כתבתי

סימן כ

להרב וכו' מו"ה אלעזר אלימלך ווידמאן נ"י מק' בארדפעלד בארץ הגר

מכתבו מגלה עפה הגיעני ובדבר מה שהאריך בדין מי שהלוה לחבירו בר"ק וקודם זמ"פ נעשה הלוה א"י אם מותר ליקח ממנו הריבית שנסתפק בשערי דעה להגאון בעל שע"מ ורו"מ ערך קונטרסו באורך להוכיח להתיר דבתר השתא אזלי' ולא בתר מעיקרא

הנה לענ"ד להתיר דהא המלוה יוכל ליקח שלא בתורת ריבית אלא בתורת מתנה אלא דכיון שהלוה נותן בתורת ריבית והוי נתינה בטעות וכגזל דמיא כמ"ש רו"מ מתוס' ב"ק (דף קי"ב) וע' בבית מאיר א"ע סי' צ' ס"ז ומשפט שלום סוס"י ק"צ והרי מבואר בחו"מ סי' רפ"ג דמי שבאו לידו נכסי הנעשה א"י זכה בהם כששלח בהם יד ובתשו' רש"י ומרדכי שבב"י מבואר משום דלא איפסק הלכתא אם מותר לאבד ממונו ביד או לא ועי' בתוס' וריטב"א ע"ז כו' שנחלקו בדין הנעשה א"י ובאמת שבראב"ד פ"ב מעכו"ם ה"ה ומג"ע שם מפורש לאיסור אבל בתשו' הרא"ש שבטוח"מ סוס"י רפ"ה וסמ"ע סקל"ט מפורש להתיר ויש להפליא על הפמ"ג או"ח סי' קנ"ו שחקר בד"ז ולא הביא מכל הנ"ל ולפמ"ש הפמ"ג די"ל דלכ"ע מותר ליקח לעצמו וכפי הנראה זהו דעת תשו' הרא"ש שהבאתי אבל מתשו' רש"י שהבאתי מוכח להיפוך ועי' בש"ך חו"מ סי' שפ"ח סקס"ג וע' תשו' ח"ס חו"מ סי' קנ"ד ועכ"פ טעותו ודאי מותר דאפי' לאבד ממונו ע"י גרמי שרי כמ"ש הש"ך שם ס"ק ס"ב וגם מבואר בב"ח חו"מ רס"י רכ"ח דלהונותו אפי' בידים שרי א"כ פשיטא דמותר ליקח הריבית שנותן זה הלוה בהיותו א"י ויכוין שאינו לוקח בתורת ריבית אלא בתורת גזל בטעותו של הא"י דלכ"ע שרי ואף דבלוה ישראל גם בנותן במתנה אסור היינו משום שבודאי נותן רק עבור ההלואה ואי לאו ההלואה ל"ה נותן ולגזלו אסור משא"כ בנעשה א"י

והנה רו"מ הביא ראי' מש"ס דב"מ (ד' ס"א) דאמר רבא למ"ל לאו בגזל לאו בריבית והא הול"ל דנ"מ בכה"ג שנעשה א"י אח"כ דבריבית אסור דאזלי' בתר מעיקרא משא"כ משום גזל שרי ובע"כ דגם בריבית שרי. הנה זה כמה שנים הקשיתי כן להסוברים דבנעשה א"י מותר להלוותו בריבית דל"ש מצוה דוחי אחיך עמך ולהך מ"ד דאסור לגזלו משום דלמא נפיק מיני' בנין דמעליא א"כ דלמא איצטריך לאו דגזל בכה"ג אבל י"ל דזהו אינו מדאורייתא