מהרש"ם חלק ב לו

בהגהותי שנדפסו בשו"ת שבסוף חיבורי דע"ת סי' י"ח לסי' קפ"ד הבאתי בזה מכמה מקומות וע"ע תשו' ב"ש א"ח סי' פ"ה ויו"ד ח"ב סי' ע"ט וע' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ד' דבתשו' פני משה ח"ב סי' ס"ו הביא בשם מהר"י באסן דאין מחויבות לחתום ומהרי"ט חולק עליו ופסק דחייבות לחתום והביא בשם מכתב מאליהו שפסק ג"כ דאין לכופן לחתום ובזמנו הי' מנהג ליתן להם עישור נכסי עבור חתימתן וע' שו"ת מהריא"ז ענזיל סי' כ"ח כ"ט שפסק לכוף הבנות לחתום. אבל כל דברי המחברים הי' לפי זמנם אבל במדינתינו הדין בנימוסיהם כי מן הערכאות שואל הנאטר לכל היורשים אם רוצים בחלק הירושה וכשעובר הזמן המיועד מאתו ואין היורש משיב אבד זכותו וא"כ לכ"ע מחויבות הבנות בזה להיות בשוא"ת שלא להשיב כלום דבכה"ג ליכא שום זילותא ולא טורח ולכ"ע כופין עמ"ס ואם עברה ע"ז והשיבה שרצונה בהירושה הוי גזל ממש ומחויבת לתקן המעוות ולהשיב את הגזילה שגרמה במעשי' וכל דברי האחרונים אם מחויבת לחתום הם בלא גרמה הקלקול בידים רק בשוא"ת אבל במדינתינו אינו כן ולכ"ע הדין כמ"ש וכ"ה בתשו' ב"ש חו"מ סי' ק"ט. והנלע"ד כתבתי

סימן טז

להרב הה"ג וכו' מו"ה זכרי' יוסף ראזענפעלד ניי רב לאגודת הקהלות בעי סאנטלואוס באמעריקא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שעשו שם בית אפיית מצות ולשין ועורכין ע"י מכונות מאשינען בכח העלעקטריציטעט והמכונות נעשו ללוש בהם עיסה מחמשה ושלשים פונט ומשעת נתינת המים עד זמן הכנסת המצות לתנור מתעכב בערך חצי שעה ואם עושים רק עיסה מן חמשה עשר פונט מתעכב רק חמשה עשר מינוטין ובשנה דאשתקד מיחה רו"מ מלעשות עיסה גדולה מן ל"ה פ' ועשו רק מן ט"ו פונט אבל האופה צורח מר שמפסיד הרבה מפני שנעשים ארבעה עיסות בזמן א' ובמשך זמן עבודת הפועלים בכל יום שהוא עשרה שעות הי' נעשים עשרים פעמים ד' עיסות העולים ששים פ' ובמשך, עשרה שעות נעשים ארבעים פעמים ששים פ' קמח עולה שני אלפים וארבעה מאות פ' קמח ונמצא שנחסר לכל יום ד' מאות פ' קמח העולה ג' מאות פ' מצות בלא עודף הוצאה ובמשך כמה ירחים יעלה סך רב

והנה מעשה המכונה הוא שיש ד' מכונות באחת מתגלגל כעין כף יד ונותנים לשם הקמח והמים ומתערבים ונתהוה עיסה כמו חוטים דקים ומשם מוציאים החוטים ונותנים למכונה שני' שהוא קערה גדולה בעיגולה כשלשה אמות ולמעלה בתוכה ועל פני' אופן בעל שינים עגול מחזיק בעיגול ערך ח"י, אצבעות הקטרה מסתבבת והאופן מתגלגל ובשינוי פוגש בהחוטין שבכל הקערה מסביב דוחק ומדבקם יחד ונעשים פירורים גדולים האופן פוגש בכל פעם בשטח מעיסה ערך ד' אצבעות ודוחק בה ויתר העיסה שמסביב הקערה אינו נדחק אז מהאופן אמנם העיסה, מתחלף זה יוצא מתחת מכבש האופן ואחר נכנס ונדחק מהאופן ונמצא העסק הווה בשטח מחולף זאח"ז ובעת שנדחק שטח מהעיסה של ד' אצבעות אז שטח עיסה מששים ושמנה אצבעות מונח בלא עסק ושוב נותנים הפירורים למכונה שלישית שגם שם אופן א' עגול מתגלגל על העיסה ובדוחקו מדבק הפירורים אחת לאחת ונעשה עיסה מרודדת ארוכה כמה אמות וגם אופן זה עושה עסק בשטח העיסה מחזיק ערך ג' אצבעות מתחלפים תחת מכבש האופן זה נכנס וזה יוצא ומשם מוציאים העיסה הארוכה כשהוא עדיין עבה ונותנים אותה למכונה רביעית שגם שם אופן מתגלגל דוחק ומרדד את העיסה ונעשית דקה ומתארכת שם יותר ויותר וגם שם השטח מהעיסה הנדחק בכל פעם תחת אותו האופן מחזיק ג"כ ערך ג' אצבעות ומתחלפין אל תחת האופן זה יוצא וזה בא ובגוף אותה המכונה מתגלגל עוד אופן א' דקה אשר בו מחטין המנקרים את המצות במקום שפוגש בהם האופן בשטח אצבע א' ומתחלף ג"כ תחת האופן זה יוצא וזה בא ותמיד חלק העיסה שאינה תחת המכבש האופן אין נעשה בה שום עסק עכת"ד השאלה

והנה רו"מ הביא מד' תה"ד שבמג"א סי' תנ"ט סק"ד שכתב שהניקור שבמקום זה אינו מועיל לשאר העיסה ששוהה שלא במקום הניקור והביא מדברי בר"ח סוס"י תס"ו סק"ו דגבי דלף הנופל טיף אחר טיף פועל בכל העיסה שהמים הבאים בכל רגע ונבלעים בעיסה מונעים החימוץ ובזה תי' קו' המש"ז סק"ב ולפי דבריו גם ברידוד ולישה שעוסק רק בקצה א' מהעיסה ל"מ לבטל צירוף השהיות אולם לענ"ד לא כן הוא דא"כ לא הו"ל לתה"ד לחלק בין אם העסק שבין השהיות עסק גמור כגון בעיטת ידים ורידוד ובין עסק מחר מועט דהא העיקר תלוי בין אם העסק בכל העיסה או רק בקצתו וגם ברידוד ולישה משכח"ל שעוסק רק בקצה העיסה וכן בניקור משכח"ל שינקר בכל העיסה כמ"ש רו"מ שנמצא שם כלי בעלת אופנים הרבה ובהעברה א' מנקרת כל העיסה והגם שי"ל דבכה"ג הרי אין שהיי' כלל בין ניקור לניקור אבל הרי בתה"ד מבואר דגם קיטוף הוא עסק קטן ואף שמעכב החימוץ מ"מ אין בו כח להפסיק ולבטל החימוץ והקיטוף יוכל להיות בכל העיסה כמו הלישה והרדידה שהרי הקיטוף הוא הטיחה ע"פ המצה כמ"ז בא"ז סי' רנ"ו והמעיין בתה"ד ימצא שלא נזכר שם שום רמז דטעמא דניקור מפני שאינו על כל העיסה שהרי מדמה ניקור לקיטוף אלא עיקר החילוק בין עסק גדול לקטן והיינו כי בעיטת הידים והרידוד הוא דוחק בכל עובי העיסה ושטח גדול אבל הקיטוף אינו דוחק בעומק עובי העיסה וכן הניקור לכן אינם מפסיקים והמג"א הוסיף מדעתו תיבות אלו שהניקור במקום זה ושוהה במק"א לפי הנראה לא הי' לפניו גוף דברי תה"ד כמ"ש היד מלאכי בכלליו שע"פ רוב לא ראה המג"א דברי הראשונים במקום לפי שהי' מחוסר ספרים וגם אי נימא כהבנת המג"א בדעת תה"ד י"ל דהיינו בניקור שמחזיק חלק קטן בשטח ואינו בעומק העיסה אבל בנ"ד שבכל המכונות כל זמן שאינו מגיע להניקור האופן פוגש בחלק ערך ג' או ד' אצבעות משטח העיסה ודוחק בכח במקום העיסה שם והסיבוב במהירות גדול ובכל רגע פוגע בחלק אחר זה יוצא וזה בא נראה דמקרי עסק גדול לבטל השהיות ועדיף טפי מלישה בידים שלדעת הרא"ש בעיסה שכבר נתעסקו בה בחימום הידים מתחמצת ביד גם בפחות משיעור מיל הנה המעיין בתשו' הרשב"א ח"א סי' קכ"ד ימצא מפורש להיפוך כמ"ש בהגהותי לאו"ח שנדפסו בארץ הגר עם ס' אר"ח וגם הבאתי בשם מהרמ"ז בהגהותיו לאו"ח שהוכיח דאין חשש בזה בדיעבד כל זמן שאין רואים סימן חימוץ בעיסה ובנ"ד י"ל דגם לשי' הרא"ש אין חשש דדוקא בעסק בידים מסתמא מתחמם העיסה ולא בסיבוב אופן של מתכת (אך אם אולי האופן מתחמם בסיבובו בודאי אין להקל בשום אופן וכת"ר למראה עיניו ישפוט) ולכן בעיסה של ט"ו פונט הגם שלכתחלה יש להחמיר בכל שהיי' הנה לפמ"ש רו"מ דשם רובם מחללי ש"ק בפרהסיא והפרצה רבה וגם יש לחוש אם יצאו י"ח במצה הנלושה ע"י אנשים כאלה ונודע דכל שעה"ד כדיעבד דמי כמ"ש בתה"ד שהובא בב"ש בפי' סדר חליצה שבסוס"י קס"ט סעי' ס"ד אבל לעשות עיסה גדולה שישהה בערך חצי שעה אין להקל שהרי דעת כמ"פ לאסור ללוש עיסה גדולה יותר משיעור חלה ומבואר בר"ן פ"ג דפסחים בסוגיא דג' בציקות דמתוך שהעיסה גדולה אין העסק של האשה מצילתו מידי חימוץ והרא"ש שם לא התיר אלא מפני שאינו שוהה שיעור מיל וא"כ התינח כשאינו שוהה יותר אבל כשעושין בדרך ששוהה ח"ש לכ"ע אסור ועמג"א סוס"י תנ"ו מ"ש לדחות ראיית הרא"ש וע' בשעה"מ פ"ה מחו"מ הי"ב מ"ש בזה והרי בכה"ג א"א להקל מפני שהעסק גדול מבטל השהיות אפי' אם נאמר דבנ"ד דמי לעסק גדול מ"מ הרי העיד הר"ן דבעיסה גדולה ל"מ העסק ובפרט בעיסה גדולה מן ל"ה פונט ונעשית ארוכה כמה אמות י"ל דלכ"ע ל"מ העסק שבקצה א' לבטל החימוץ שבשאר חלקי העיסה א"כ שוב השהיות מצטרפות ולכ"ע אסור ולכן אין להקל בזה בשום אופן וכמ"ש רו"מ

והנה רו"מ הביא מדברי הד"מ סי' תנ"ט אות ב' שהביא מדברי הר"ן הנ"ל דבעיסה גדולה ל"מ העסק לבטל החימוץ וסיים שאין המנהג כדבריו וצידד דגם לפי המנהג עכ"פ שהיות מצטרפות דל"ה בכה"ג עסק גדול לבטל צירוף השהיות ומה שעוסק בקצת העיסה מקרי שהיי' לגבי שאר העיסה והנה המעיין בר"ן שם שכתב וז"ל ורבנן פליגו עלי' ואמרי דבג' נשים ליכא למישרי אלא כה"ג וכו' ואה"נ דכל שעה שעסוקה בו אינו בא לידי חימוץ וכשאינה עסוקה בה תדיר א"נ בעסוקה אלא שהוא יותר משיעור עיסה מסתברא דילפי' שיעורא מבצק החרש דאמרי' אין כיוצא בו שיעור מיל וכו' עכ"ל ומבואר דבשהה שו"מ אוסר גם בדיעבד והיינו בשהה בכל עסק הלישה