מהרש"ם חלק ב כז

גם ברה"י ולא דמי למ"ש בפ"ג דדמאי ורמב"ם וראב"ד פי"א ממעשר דחיישי' לחליפין וכמ"ש גם בחי' סי' תמ"ח סק"ד ומל"ז סק"ו ומק"ח שם דשא"ה שהחזיק בביתו חיישי' שמא, החליף, באחרים אבל הכא שאין שם בהריחים חמץ והחשש שמא הביא ממק"א הוי כספק ביאה דגם ברה"י טהור וע' ברש"י נדה, (דף ד' ע"ב) ד"ה מכדי האי ככר ס"ט ברה"י הוא וכו' אבל אקופה לא פריך דהא לא אתחזיק טומאה בזוית של בית הראשון וכו' ומבואר דכיון דאין מחזיקין ממל"מ גם ברה"י טהור ומצאתי בתשו' הרשב"א דאין סי' שנ"ט שהאריך בביאור סוגיא הנ"ל אם הקושיא גם אליבא דחזקי' וכתב וז"ל וטעמא דמלתא דלא אמרי' ס"ט ברה"י ספיקו טמא אלא דומיא דסוטה דישנה לטומאה בודאי דהיינו בועל שנכנס עמה למקום הסתר אלא דמספק"ל אם נגע בה או לא אז ברה"י ס"ט אבל היכי דלא ידעי' אי הוית טומאה זו ברה"י כלל בשעה שהי' שם הטהרות כי הא דקופה בכי הא ודאי לא מטמאינן מדינא במקום ספק דהא סוטה דכוותה טהורה וכו' ע"ש באורך וזהו ג"כ כמש"ל בשם הראב"ד וא"כ כיון דהיכי דאין מחזיקין ממל"מ גם ברה"י ספיקו טהור ונודע דעת הראב"ד פי"ז מאה"ט ה"א דמכלי לכלי לכ"ע אין מחזיקין וגם לשי' רמב"ם יש לחלק בין בית א' מזוית לזוית דפליגי בי' חזקי' ור"י ובין מבית לבית אחר דדמי ללא הוחזק בכל הבקעה דלכ"ע טהור וכמש"ל בכם הלח"מ א"כ גם בנ"ד שפיר י"ל דכל הקמח כשר דשפיר הוי משומר דאין לחוש שמא הביא קמח מבית אחר והחליף בקמח זהו והא דבס' ת"ס כתבו המג"א והאחרונים שצריך שיהי' הישראל טע"ג כל שעת טחינה י"ל דהיינו בדאיכא באותו בית עוד קמחים של חמץ וגם י"ל דהוא רק אזהרה לכתחלה וגם י"ל דבכה"ג שהחשש שמא יחליף בקמח מבית אחר גם בהיות היהודים ישנים הוי בכלל שימור שהרי יתיירא העכו"ם לעשות מאומה פן ביני וביני יקיצו משנתם ויהי' נתפס כגנב והא דגבי שמירת המקדש אין להשומרים לישן כמ"ש המל"מ סופ"ח מביהב"ח היינו משום דהתם כל ענין השמירה שיהי' לכבוד ולתפארת דוגמת חצר מלכים כמ"ש הרמב"ם שם פ"ח ה"א דשמירת המקדש מ"ע הוא ואע"פ שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים שאין שמירתו אלא כבוד לו אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין וכ"ה בספרי כמ"ש הכ"מ שם לכן הי' צריכים לשמור בהקיץ משא"כ הכא וכן אינו דומה להא דפ"ח דפרה מי"א באמת המים הבאה מרחוק דבעי' שישמרנה ולא סמכי' אחזקה לרבנן דר"י דשא"ה דבעי' שימור גמור משא"כ בנ"ד

ומ"ש רו"מ דגם שינה מקרי היסה"ד ולא דמי לתפילין דאיסור שינה רק שמא יפיח משום דהתם כל האיסור רק מחשש קצות ראש אבל היכי דבעי' שימור גם בשינה מקרי היסה"ד יפה כ' וראי' לדבריו מהתוס' זבחים (דף כ' סוע"א) ד"ה מיתיבי וכו' ושם רע"ב בהג"ה וז"ל וי"ל דס"ד דמאן דלא פסיל בלינה לא פסיל בהיסה"ד ומאן דפסיל בהאי פסול בהאי והני כהני הו"ל היסה"ד שהי' ישנים בבית המוקד עכ"ל ומבואר דשינה הוי היסה"ד אך דמ"מ הכא דכל מצות העומר לשמרו שלא יחמיץ כדאי' במכילתא ורש"י פ' בא בפסוק ושמרתם את המצות שפיר י"ל דסגי באופן שיהא בטוח מחימוץ דאטו אם יטחון יהודי בריחים סגורה ויישן בשעת טחינה יהי' הקמח אסור ולכן גם מ"ש רו"מ בשם המ"ח מצוה י' שהביא מחגיגה (ד' כ') דחזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו וס"ל דגם הכא ל"מ שימור של אחר לענ"ד ליתא ותדע דהא בפ"ג דפרה מ"ה מבואר דלאחוריו ל"ה שימור אטו נימא גם הכא כן וכן מבואר שם דבהראה הדרך או שנטל אוכלים והצניעם פסול משום היסה"ד כדאי' שם (ד' מ"ט) ועוד כמ"ד לכן נ"ל כמ"ש ובפרט בנ"ד שהיו שם בהרחים ב' יהודים פועלים י"ל דגם בישינים שרי דהא גם גבי יחוד בא"ע סי' כ"ב הא דבשלשה שרי אף שישנים כבר ביאר בשו"ת ב"ש חא"ח סוס"י מ"ח משום דגבי שלשה שיש עמו עוד שני אנשים יחוש שמא ייקץ א' מהם משא"כ בשנים שישאר רק א' מהם והוא ישן ע"ש וטעם א' שכתב שם הוא דחוק ע"ש ותבין וה"נ י"ל בנ"ד וגם בלא"ה יש לחלק בין דין יחוד דבישן השומר אסור דהתם חיישינ' שמא יצרו תוקפו והוא עם האשה בבית א' משא"כ הכא שצריך להביא קמח מבית אחר וצריך שהות הרבה להוציא קמח זה מהריחים להבית ולהביא מביתו קמח אחר וגם אם נחוש למעט קמח י"ל דבטל ברוב מדאורייתא וגם שמא יש ס' נגד החמץ. לכן לענ"ד הגם שיש להחמיר על הקמח הנטחן ע"י הא"י לבד בכ"ז כל הקמח שעמד שם בהריחים בשקים צרורים וקשורים ושקולים במשקל אין להחמיר בו והוא כשר לאפות מצות של שמורה ואם כבר נתערב הכל וא"א לידע איזו מהם נטחן ע"י הא"י לבד יש להתיר הכל ע"פ טעמים הנזכרים וכה ראיתי בס' שד"ח מערכת חו"מ שנדמ"ח ונשלח לי מהרהמ"ח למנה ושם בסי' ו' הביא מדברי כמה גדולים שחלקו ע"ד השו"מ הנ"ל וע"ש סי' י"א אות ו' בשם כמה גדולים במה ששולחים קמח ע"י באהן וכדומה והעלו ג"כ דהשימור הבא מצד ישראל שלא יתחמץ וליכא חשש חילוף שרי ע"ש. והנלע"ד כתבתי

סימן ד עוד להרב הנ"ל

וע"ד שאלתו היות שבשנה זו רבו הגשמים מאוד בעת הקציר עד כי שבכמ"ק עמדו בשדות נחלי מים אם יש להתיר החטים לפסח כשאין רואים בהם שום ביקוע כי לפמ"ש בש"ע סי' תס"ז ס"ב דהיכי דמינח נייחי אתי לידי חימוץ ואפי' לא נתבקעו אסורות כמ"ש הרמ"א שם וגם הרבה תבואות עמדו במחובר אחר שכבר נגמר גידולו וכמאן דמינח בכדא דמי

והנה מה שהאריך בביאור דברי תשו' הרשב"א ח"א סי' ק"ב שהובא בב"י שם כבר האריך בשו"ת בנין ציון החדשות סי' ה' והביא בשם יצחק ירנן שביאר ד' הרשב"א דלא אספו אז בשעת הקציר כל התבואות להבית אלא יש שהיו מדגישים הערימות ע"פ השדה והיו מונחים זמן רב אבל זה הי' ע"צ המיעוט ורובן אספו מיד בעת הקציר לבית ולכן כתב הרשב"א שהולכין אחר הרוב ותולין שהתבואה הוא ממה שהובא לבית בעת הקציר והוא השיג עליו וביאר בדרך אחר קצת וסיים דעיקר הסמיכה הוא עמ"ש הרשב"א בסוף התשובה דכיון דשהו החטים זמן רב ולא נתבקעו למה נחוש להם גם צידד דהתם הי' מונחים החטים עצמן ויש שנחמצו ע"י הגשמים משא"כ היכי דירדו הגשמים על השיבולים שהי' החטים בלבושיהם י"ל שאין מחמיצים כ"כ ע"ש ואף דבתשו' הרשב"א אחרת שהובא בב"י כתב דגם במחובר מקבל חימוץ והביא ראי' מפסחים (ד' ל"ג) דמוקי להא דהחמיץ ואח"כ הפריש בדאתחמץ במחובר ובע"כ דהיינו אחר שכבר נתייבש לגמרי הנה בתשו' מעיל צדקה סי' ס"ט השיג על פי' זה והביא מחולין (ד' קי"ח) דפירות שיבשו מטמאים טו"א א"כ גם לענין טומאה נטמאו בעודן מחובר ואיך קאמר הש"ס שם התם הו"ל שעה"כ הכא לא הו"ל שעה"כ והול"ל התם בדהו"ל שעה"כ והביא עוד ראי' דא"א לפרש דמיירי בנטמא אח"כ ולכן העלה דהא דאחמיץ במחובר מיירי גם בעודן לחין אלא שראו שנתבקעו וניכר שהוחמצו אבל בסתמא אגב מדלייהו לא מחמיץ כדאמר אביי לקמן ופסקו כן הרז"ה וש"פ ואף דאנן לא קיי"ל כאביי לענין דגן תלוש מ"מ בעודו מחובר י"ל דגם רבא מודה לסברת אביי וכן אחר שנתייבש לגמרי י"ל דכל זמן שמחובר ומכוסה בקליפתו אין לחוש לחימוץ ואת"ל דכשנתייבש גרע טפי מ"מ הרי זהו רק ספק אם גם באגב מדלייהו מחמיץ א"כ בדאיכא עוד ספק שמא לא הי' יבש בעת הגשמים הוי ס"ס ואף שאינו מתהפך יש להקל ובפרט די"ל דרבא לא פליג כלל אדאביי ומודה דאגב מדלייהו אינו מחמיץ אלא דמוסיף לומר דמ"פ אינו מחמיץ ונ"מ דגם בדרך הנחה אינו מחמיץ וכל שאפשר להשוות המחלוקת נקטינן הכי והרי מבואר בב"י בשם הגמי"י בשם ר"י דבמקום מדרון או עפר תיחוח אין לחוש ואף שהב"י כתב שהוא קולא יתירה ואין לסמוך ע"ז היינו במונחים בעין על הארץ בלא קליפתן משא"כ בעמידתן על הארץ בקליפתן אין לחוש אפי' בודאי נתייבשו לגמרי ואין להחמיר אלא בנתרבו הגשמים יום ולילה עד שהפילו השיבולים לארץ והגשמים מזלפים עליהם בחוזק עד דהוי כמונחים כבושים בכלי מלא מים אז יש לאסור אבל בגשם שאינו חזק כ"כ באורך זמן גדול אין להחמיר כלל ומכ"ש בספק שמא הי' עדיין לחים קצת אין להחמיר אא"כ רואים אותם מחומצים וביקועים ולכן א"צ שימור לכ"ע משעה שנתייבשו החטים אלא משעת קצירה עכת"ד. וראיתי בס' יוס"ד (להגאון בעל שו"מ) ליו"ד סי' של"א סנ"ה שכתב ליישב תמיהת המע"צ על הרשב"א ובעיקר סברת המע"ל הביא מפסקי תוס' מנחות פר"י אות ר"ו ר"ז ר"ח שנראה בעליל שיש בהם ט"ס וגם בפירוד בין הדבקים וכצ"ל תבואה השוכבת על הארץ והמים שופכים עלי' הוה חימוץ במחובר אך רוב שבלים עומדים ואין נופלין על הארי ואגב מדלייהו