מהרש"ם חלק ב כח

נפלו וחמץ הידוע אסור במשהו אבל הכא אזלי' בתר רובא או שמא כי קצרוהו בעוד המים על השיבלים מחמיצין במחובר אבל כשקוצרים יבשים אפי' הם לחים ע"י גדולם חוזרים לקדמותם ולכך יש אנשי מעשה קוצרים לצורך הפסח כשהשמש זורח ע"ש הרי כדעת המע"צ ובפרט אם הי' יבשים בשעת קצירה אזיל לי' כל החשש לשי' פסקי תוס' והאריך שם עוד בזה וגם בתשובתו הנדפס עם מד"ר תהלים עם פי' יבקש רצון ודברי פסקי תוס' הנ"ל נעלמו מהפר"ח סי' תס"ז ס"ג שהביא כת"ר ועכ"פ לפ"ז י"ל דהחטים שלא נראה בהם שום ביקוע וצימוח כלל יש הוכחה שלא הוחמצו, וכמ"ש הרשב"א בתשו' הנ"ל ומה שיש בתוכם חטים מבוקעות י"ל דאדרבא מזה איכא הוכחה דאותן שלא נתבקעו לא הוחמצו ומ"ש הרשב"א דחטים שנגמרו מקבלים חימוץ היינו שאינו מן הנמנע וצריך לבדוק אם נתבקעו או שצמחו ובלא בדקו ונטחנו אסור אבל בבדקו ואין בהם ביקוע הרי הרשב"א עצמו בסוס"י ק"ב הנ"ל כתב דזהו הוכחה שלא הוחמצו (וגם יפה הביא כת"ר מדברי הגמר' בשם ראבי' שכתב ג"כ דאגב מידליי' לא מיחמיץ אבל לא מצאתיו שם אבל כ"ה בב"י בשם הגמי"י פ"ה וכ"ה בפסקי רקאנטי סי' קס"א) וכ"נ מדברי מרדכי פ"ב בשם הר"מ והובא בב"י סוס"י תס"ו גבי חטים שהטילו העכברים בהם מ"ר כתב דגם למ"ד לא נתבקעו ממש אין לחוש דקרוב הדבר לודאי דמ"ר אין מחמיצין דאם הי' מחמיצין היו כל החטים (ובמרדכי שם אי' רוב החטים) מבוקעים ואין לאסור אא"כ נראה ביקוע הרי שהוכיח ממה שאין החטים מתבקעים שאין מ"ר מחמיצין אך הרי אנן קיי"ל דמ"ר מחמיצין וע"ש בח"י סקי"ד א"כ בע"כ דליכא מזה הוכחה ברורה מדלא נתבקעו ועוד שהרי אנו אוסרים בחטים שנטבעו בנהר גם אותן שלא נתבקעו אך כונת הרשב"א דהכא דאיכא למיתלי שלא נשרו בהגשמים מדלא נתבקעו שפיר איכא הוכחה ורגל"ד עכ"פ להקל

והנה רו"מ הביא משו"ת פנות הבית סי' י"ח י"ט שהאריך הג' בעל פרי תבואה בחטים שרבו הגשמים דל"ש בהו ס"ס שכתב הרשב"א בערימות מאחר שירדו על השיבלים בנפרד וצידד להקל משום חזה"ת ובאמת שגם בנש"א, כלל קכ"ו ובכתבי הגה"ק בעל ד"ק העירו בסברא זו אבל מ"ש בנש"א שכ"ה בתשו' הרשב"א לא נמצא שם ורו"מ השיג דהא איתרע לפנינו בריעותא ברורה ויש לדון בזה לשי' אבי העזרי וטור ופר"ח ופמ"ג בפתיחתו לתס"ז דבצונן אינו מחמיץ ופסק דבהפ"מ יש להקל ע"ש א"כ י"ל דדוקא בקידושין וכדומה דבשעה שנולד הריעותא נולד לנו ספק שמא כבר נתבטל חזה"ת שפיר אמרי' דאיתרע לפנינו אבל הכא הרי גם בשעת ירידת הגשמים אינו מחמיץ אלא שאם ישהה אח"כ שיעור מיל יחמיץ א"כ בשעת ירידת הגשמים עדיין לא מקרי נולד ריעותא לפנינו ואח"כ לא נודע לנו על איזו שבלת ירדו בשריי' הרבה ומוקמי' בחזה"ת ועוי"ל דהכא שנולד הריעותא קו"פ שעדיין אין לפנינו איסור חמץ לא איתרע עדיין חזה"ת ועמג"א סי' תל"ט סק"א כה"ג לענין נודע הספק א"כ אף דחזה"ג איתרע מ"מ חזה"ת לא איתרע אך דמ"מ יפה תמה רו"מ דחזה"ת ל"מ מדרבנן ואף שכבר העלה התב"ש רס"י כ"ט ואני ביארתיו באורך בחיבורי גילוי דעת בפתיחה דבדאיכא חזה"ג וחזה"ת יש להקל גם מדרבנן א"כ ה"נ בנ"ד אך לפ"ז שוב י"ל דאתרע לפנינו חזה"ג ונשאר רק חזה"ת ושוב אין להקל מדרבנן ומ"מ י"ל דאף דאתרע מהני משום חזה"ת וע' תשו' ח"ס א"ח סי' קל"ו באמצע התשו' שהעיר ג"כ בסברת חזה"ת של כל חטה אף שאיתרע לפנינו ע"ש. ולפמ"ש הפ"י כתובות (דף ט') דשלא להוציא אשה מבעלה מוקמי' בחזה"ת גם מדרבנן י"ל דה"נ בנ"ד בשעה"ד שלא נמצא קמח אחר גם מדרבנן מותר. ואחרי שבשו"ת בנין ציון התיר החטים שאין בהם שינוי מראה והם ככל חטים כדאי הוא לסמוך עליו שהרי המע"צ סובר שאין מחמיץ במחובר אא"כ רואין הביקוע ובתשו' ח"ס סי' קל"ו קל"ז צידד דבמחובר גם אם מחמיץ איננו חמץ של תורה אלא עיפוש והפסד כעין מ"ש הרשב"א והובא בח"י סי' תס"ז סקט"ו והביא ראי' מסוגיא דמצה של טבל ואף שבשו"ת ברכת רצה סי' ע"ז השיג עליו מ"מ חזי לאיצטרופא להקל בשעה"ד

והנה מ"ש רו"מ בשם רב א' בענין הביקוע דאין חילוק באיזו צד בודאי כן הוא אבל נראה ענין ביקוע הוא הניכר לעין הרואה שהוא ע"י ריכוך וניפוח וע' ח"ס סי' קל"ב בענין חטים מרוככים והביא מפר"ח סי' תס"ז אות ג' בשם שיוכנה"ג דריכך לאו ריעותא הוא אבל מ"מ הביקוע דרכו להתהוות ע"י ניפוח וריכוך ואם לא נמצא ביקוע כזה אלא חטים שצמחו יש להתיר אותן שלא צמחו אם יש ס' דהצמיחה לא תסור ע"י יובש החטים כנודע וע"ש בח"ס שכתב ג"כ דהביקוע יוכל לחזור ולהתחבר ע"י שמתייבשין החטים אבל הצימוח נשאר כמו שהוא כנראה בחוש וכמ"ש גם בשד"ח סי' י' אות ד' וא"א לצייר ענין הביקוע במכתב

ומה ששאל מדוע בע"נ מחמירים בענין שיעור ס' בחטים נגד המצומחים הדבר פשוט שטעמם משום שמא אין בילה וכמה כרכר בזה בתשו' בר"א חא"ח סי' ל"ה מהא דקיי"ל דלכל אין בילה חוץ מיין ושמן ע"ש באורך ומ"מ נראה דבדאיכא ב"פ ס' אין לחוש יותר ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר איכא מהא דזבחים (ד' פ') דגם למ"ד אין בילה יזה ב' הזאות ובפי"ח דאהלות מ"ב וכוברו בשתי כברות לר"מ ולרבנן בתבואה ב' ובקטניות ג"פ וע' ביו"ד סי' פ"ג ס"ו

והנה מ"ש רו"מ בשם תשו' רע"א שנדפס בס' שער שמעון על הש"ס, דגם בספק אם הי' ס' כיון דעכ"פ רוב איכא דמי לנשפך ואף דאפשר לברורי לברור החטים זהו דבר קשה וכא"א דמי וכל שעה"ד כדיעבד אך אם בדקו איזו אגרופין ולא הי' ס' אף שאין זה בירור גמור מ"מ יוכל לברור חלק גדול שיוכל לסמוך עכ"פ על הביטול ברוב אך אם ירצה לצאת בהם י"ח מצוה צריך לאכול שיעור יותר מכזית כיון שי"ב מקצת מן החמוצים וליכא כזית מצה דהביטול מסלק האיסור אבל מ"מ אינו יוצא בו דודאי אם נתערב חוט שלא נטוה לשמה בג' חוטין שנטוו לשמה לא יצא י"ח ציצית וכן בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת אטו נימא שיתבטל ברוב ונעשו כולם פסחים כשרים וה"נ בזה עכת"ד. הנה דבר גדול דיבר וכבר כתבתי מדעתי סברא זו ליישב הא דחמשה שנתערבו וכו' בדע"ת סי' ל"א סקט"ו ובקו"א שם הבאתי סתירה לזה מהר"ש פ"ה דמקואות מ"ה שכתב דברבו זוחלין אפי' ליכא שיעור רק בצירף הנוטפין מצטרפין לכשיעור וכבר העיר בזה הרז"ה בחי' למקואות ולכאורה עלה בלבי כעת להביא ראי' לדעת רע"א מהא דפ"ט דפרה מ"ז אפר כשר שנתערב בעפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואין מקדשין בו ורא"א מקדשין וברע"ב דת"ק סבר הזאה צריכה שיעור ורא"א דא"צ שיעור ומבואר דאף שמתבטל ברוב מ"מ אינו מצטרף אבל באמת הרי גם שם משנה א' מבואר כן ובתוס' זבחים (ד' ע"ט סוע"ב) ד"ה תנן וכו' חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא בטל ברובא עכ"ל הרי דאדרבא מדינא מצטרף לכשיעור ורק התם משום חומרא דמי חטאת הוא ובמזבח כפרה בשם תוס' ריב"א וז"ל ול"נ דאע"ג דא"י לאסור מ"מ הוא עצמו אין נעשה כמבטל ולעולם עומד בפסולו כל מקום שהוא ופיגול ונותר שמצטרף להשלים לשיעורו ונהי' כמבטל לפי' הקונטרוס נתתי טעם משום דאשכחן דמצטרפין לענין לא יאכל וזה ל"ש הכא א"כ מדאורייתא נמי הוי עכ"ל (ושו"ר בס' בי"צ שנדמ"ח שנשלח לי מההמ"ח למנה ושם חיו"ד ח"ב סי' ק"ה וגם במפתחות העיר בשם ח"א מתוס' זבחים ומזב"כ הנ"ל וגם הוא לא הביא מדברי הר"ש) ולפ"ז דינו של רע"א הנ"ל תליא באשלי רברבי. והנלע"ד כתבתי

סימן ה

להרב המאה"ג וכו' מו"ה ארי' שלמה נאויימיאסט נ"י דומו"ץ קאמאראווע הסמוך לטאמאשאב. ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבחור סומא בא' מעיניו והרופאים מווארשא העמידו לו עין של זכוכית מזוקק כמראה עין ממש ותחבוהו בתוך מושב העין ובתחלה תחבו עין קטן הרבה ממדת עינו עד שנתקשה הבשר מסביב עד שהורגל בו ותחבו לו כעת עין גדולה עד שאין מרגישים הרואים שהוא עין תותבת עד שמסתכלים בה הרבה ואחר שיורגל בזה כמה שנים יושיבו שם עין מתכות מזוקק שאפי' יפול לארץ לא ישבר משא"כ העין של זכוכית ונסתפק רו"מ אם מותר לצאת בו לרה"ר בשבת

והנה רו"מ האריך בביאור השיטות בטעם דשן של זהב שאין אשה יוצאת ובשל כסף יוצאת דלשי' רש"י בשם רבותיו ומאירי שם הטעם דבשל זהב שמשונה במראה מחייכי עלה ושקלה לי' וכ"ה בש"ע סי' ש"ג סי"ב והביא מדברי הרשב"א והר"ן ודעת הירושלמי דהחשש דלמא נפיל משם והאריך בביאור שי' הרמב"ם וע' בראש יוסף לשבת (ד' ס"ה) מ"ש בזה. והנה בגוף החשש דלמא שליף לאחווי' יש לי לדין לפמ"ש הר"ן במגלה בטעמא דבמילה לא חיישי' שמא יעבירנו שהאחרים יזכירוהו כיון שהם אינם טרודים וע' שעה"מ פ"ב משופר וצל"ח פסחים