מהרש"ם חלק ב כו

כתבו כ"ש דביטול ע"פ כתבו מהני ואע"ג דבתוספתא משמע דאפי' בפקח אין כותבין ע"פ כתבו מ"מ יש לחוש להחמיר וכיון שכן וכו' עכ"ל הרי שברורי העבירות לא הי' בשעת כתבו אלא הם שלחו לקרוא אותו אבל קרקאש שלמה הי' שם וראהו וגם מבואר מזה שאביו נפתלי הוא הי' השליח של הגט וכתב אליו שלא יתן הגט. ודלא כמו שהבין כת"ר שהי' שליח אחר אלא שהי' מופקד ביד אביו ובנה יסוד פלפולו על מה ששינה הרמ"א וכתב בזה"ל כתב כתב אחר השליח וכו' דבאמת הרמ"א כתב כלשון שבר"ן וגם הר"ן שסמך על שי' הסוברים דכתב מועיל לשליחות הגט הביא בעצמו מהתוספתא דמשמע להיפוך ומ"מ יש לחוש להחמיר וא"כ גם לדידן דקיי"ל בסי' קכ"א דאין להתיר בפקח ע"י כתב מ"מ הרי במקום עיגון העלו כמ"פ ובראשם הרד"ך בתשו' גט פשוט ודברי אמת קונ' י"א להקל וע' תשו' בית אפרים חא"ע סי' פ' באורך וגם בתשו' כתר כהונה סי' ע"ו הובא תשו' בעל הפלאה הגה"צ המגיד מקאזניץ והמחבר כמה צדדי קולא וע"ש סי' ע' עוד בזה ובשו"ת גבעת פנחס סי' ל"א וא"כ עכ"פ יש לחוש לדעתם להחמיר ובפרט לפמ"ש בתשו' רד"ך הנ"ל דגם להאוסרים בכתב הוא רק מדרבנן וכ"ה בהגהות תוי"ט על טור א"ע שם א"כ פשיטא דא"א לסמוך להקל עפ"ז לענין הביטול בכתב ולפמ"ש הרשב"א ור"ן ורא"ש סופ"ז דגיטין דגם להאוסרים בפקח בכתב היינו רק לענין לצוות לסופר לכתוב אבל לענין מינוי השליח בכתב מהני שפיר מדינא ואף דבסי' קמ"א סל"ה הובא. יש אוסרים גם בזה אבל במקום עיגון שרי א"כ לענין ביטול השליחות בודאי א"א להקל אם עשהו בכתב

אבל בכנה"ג סי' קמ"א הגב"י סי' פ"ט הביא בשם תשו' מהריב"ל ח"ג סי' צ"ג דדין ביטול ע"י כתב הוי סד"ד והויא ספק מגורשת אבל עיקר ההיתר בנ"ד לפי שאין עדים על הביטול דבנדון תשו' הר"ן שכתב להשליח עצמו ענין הביטול והוי כמבטל בפני השליח דא"צ עדים ומ"ש הר"ן שם דצריך עדים היינו על חת"י שיעידו שאינה מזויפת אבל אם כת"י יוצא ממק"א א"צ עדים כיון דהוי כמבטל בפני שליח כמ"ש הב"ש סק"ל בשם רמב"ם וטור וגם בזה דעת. מכתב מאליהו שער ז' סי' א' דהוי סד"ד דתליא בפלוגתא דרבוותא והויא ספק מגורשת אבל בנ"ד שכתב להרב ר"י היילפרין ולא להשליח עצמו א"כ הי' צריך ב' עדים לזה וכיון שאין כאן עדים לא חל הביטול כלל ובתשו' הר"ן שם מבואר שם דאפי' באומר שיביא עדים אין לחוש לדבריו כל זמן שאינם לפנינו ע"ש ולכן האשה מותרת. והנלע"ד כתבתי

סימן ג'

להרב הה"ג וכו' מו"ה נתן נטע הכהן נ"י דאנער אבד"ק קאדביעל דמדינת פולין גדול

קונטריסו הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא שטחנו חטים שמורים קו"פ בריחים ובליל ש"ק הי' הנאמן ישן בבית שאצל הריחים ושני פועלים יהודים המסייעים להטחינה היו ישנים בהריחים ששם נטחנו החטים ונטחן הכל ע"י א"י המנהל הריחים ובירר גם הקמח לתוך השקים וגם עמדו שם שקים צרורים וקישורים ושקולים במשקל מלאים קמח שנטחן מע"ש ע"י היהודים ואח"ז נתערבו בין השקים גם הקמח שנטחן בליל ש"ק ע"י הא"י בהיות היהודים ישנים עכת"ד השאלה. ורו"מ האריך למעניתו

הנה מ"ש מדברי השו"מ דל"מ ס"ס במצה שמורה והוא בשו"ת שו"מ מה"ק ח"א סי' צ"ד וח"ג סי' פ"ז וראייתו מהרמב"ן וריטב"א פ"ק דחולין כבר כתבתי בפתיחת חיבורי דע"ת אות ה' והבאתי ראיות מש"ס דפסחים (ד' י"ט) ושם (ד' כ') ושבת (ד' ט"ו ב') וסוטה (ד' כ"ט) וחולין (ד' ט' ב') ומשנה פ"ד דטהרות מ"ב ומ"ה ופי' הר"מ שם ותוספתא פ"ה דטהרות דמוכח דגם בתרומה דבעי שימור ס"ט ברה"ר טהור ובפרט בפי"ב דפרה מ"ד ור"מ ורע"ב מפורש דגם לענין הזאה וכניסה למקדש ס"ט ברה"ר טהור ומ"ש רו"מ בשם עזרת ישראל סי' ס"ח לפקפק בראיות שו"מ הנ"ל דשא"ה דהוי רק ספק א' משא"כ בס"ס ורו"מ הביא מהמק"ח סי' תס"ז סק"ט דבס"ט ברה"י או ברה"ר ל"מ חזקה א"כ מוכח דהספק מועיל כמו ס"ס בעלמא אך בתשו' שו"מ מה"ק ח"א סי' ש"ה כתב דבאתחזיק טומאה גם ברה"ר טמא ורו"מ פקפק דאף דרוב מהני לטמא ברה"ר כמ"ש התוס' בחולין (דף ב' ע"ב) ד"ה דליתא מ"מ חזקה אינו דבר ברור כמ"ש הש"ש ש"ז פ"ב מפיה"מ להר"מ סוף נזיר והנה בגוף הדבר אם חזק"א מהני להחמיר בס"ט ברה"ר שצידד בשו"מ שם כן מסברתו בדרך אפשר אני נראתי בפיה"מ להר"מ רפ"ב דמקואות בהא דהטמא שירד לטבול וכו' ספקו טמא וכן מקוה שנמדד וכו' בין ברה"ר טמאות וכתב הר"מ זה מבואר כי העיקר אצלינו העמד טמא על חזקתו וכו' ושם מ"ב כ' וז"ל כבר התבאר שס"ט ברה"ר טהור ולזה יצטרך שאבאר בין ברה"י בין ברה"ר לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה ולז"א העמד טמא על חזקתו וכו' ואפי' בס"ט בדרבנן פליגי ר"מ ור"י אי מוקמי' בחזקת טומאה ע"ש א"כ פשיטא דחז"א מהני גם ברה"ר ומוכח כן ממשנה הנ"ל וכ"ה להדיא בר"ן סופ"ג דגיטין וז"ל דכי אמרי' ס"ט ברה"ר ספיקו טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע דאיכא למיחש שמא לא נגע אבל זה שהי' טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילה ספק אל תטהרנו מספק עכ"ל ובאמת שכ"ה בש"ס נדה (ד' ג' ע"א) בהא דר"ש גמר לה מס"ט ברה"ר ורבנן הכי השתא התם גברא בחזקת טהרה קאי מספיקא לא מחתינן לי' טומאה ופליגי בזה ר"ש ורבנן כמ"ש בתוס' שם ובפרט בתוי"ש בשם מהר"ף ע"ש וכ"ה בתוס' סוטה (ד' כ"ח ע"ב) ד"ה מכאן וכו' וגם מ"ש רו"מ מהתוס' דגם בדליכא חזקת טהרה ברה"ר טהור ע' תוס' נזיר (ד' נ"ז) סוע"א סוד"ה באומר וכו' וע' בש"ש ש"א פ"ז מ"ש בזה ועכ"פ בדאיכא חזקת טומאה הדבר פשוט דגם ברה"ר טמא לדידן דקיי"ל כרבנן דר"ש ולא אדמ מה הו"ל להמק"ח ושו"מ שנעלם מהם ד"ז במחכת"ה וע"ע בש"ש ש"א פ"ח ופ"ט בדין ס"ט ברה"ר ואיקבע איסורא וע' תשו' נו"ב ה"ק א"ע סי' ל"א במה שהשיג מ"ד הח"צ דהא דס"ט ברה"ר טהור היינו בספק נגע בטומאה משא"כ בספק אם הוא טמא אבל מהתוספתא שהובא בר"ש פ"ג דאהלות מ"ה גבי דם תבוסה מוכח להיפוך ועמ"ש בפתיחה שבדע"ת לה"ש אות ז' ואכמ"ל וגם מ"ש רו"מ מדברי פיה"מ לנזיר דענין חזקה אינו דבר ברור היינו בחזקה דדינא אבל חזה"ג הוי דבר ברור כמ"ש בש"ש ש"א פט"ו דגם בס"ט ברה"י מהני חזה"ג לטהר ע"ש שו"ר בתשו' שו"מ תליתאה ח"ג סי' מ"ב שכתב ג"כ דבדאיכא חזקה גם ברה"ר טמא והביא מסוטה (ד' כ"ח) והי' בעיניו כחקירה חדשה ותמה על שלא נזכר ברמב"ם חילוק זה וגם שם לא הרגיש מכל המקומות המפורשים הנ"ל והא דבפי"ב דפרה מ"ד גם בהזאה על טמא ס"ט ברה"ר טהור צ"ל דמיירי כשהי' להמים תחלה חזקת כשרות דאוקי חזקה דמים נגד חזקת טומאה דגברא ולכן שפיר אמרי' דס"ט ברה"ר טהור משא"כ בדליכא חז"כ נגד חזקת טומאה

ובעיקר הדבר שחידש בשו"מ הנ"ל דגם בדאיכא ס"ס אסור משום דלא נקרא משומר יש לדון בזה לפמ"ש הפ"י בכתובות (ד' ט' ע"א) בהא דפריך אהא דאר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאסרה עליו והאיכא ס"ס והקשה הפ"י דהא בס"ט ברה"י אפי' ס"ס טמא ותי' דדוקא גבי סוטה דאיכא רגל"ד שקינא לה ונסתרה משא"כ בדליכא רגל"ד אין להחזיקה בזונה וגם באס"ז שם כתב כה"ג וא"כ גם היכי דבעי שימור ולשי' רמב"ן וריטב"א גם ס"ט ברה"ר טמא מ"מ ודאי דלא חמור מס"ט ברה"י והיכי דגם ס"ט ברה"י טהור פשיטא דגם בקדשים ותרומה טהור א"כ היכי דליכא רגל"ד בודאי מהני ס"ס וה"נ בנ"ד. (ועמש"ל חלק א' סי' ל"ז בדברי הפ"י הנ"ל)

אך בעיקר ד' האס"ז והפ"י לכאורה יש לתמוה דהא אנן קיי"ל כרבנן דר"א דאפי' ספק ביאה טמא כדאי' בפ"ו דטהרות מ"ח ובש"ס דב"ב (דף נ"ה ע"ב) ותוס' שם א"כ הרי גם בדליכא שום ריעותא ורגל"ד ס"ס ברה"י טמא וכבר תמה בזה בישויע"ק ליו"ד בקונ' בנו הג' ז"ל שבסוס"י קי"א ואולם הנה באמת הראב"ד בפי' לעדיות פ"ג מ"ז כתב דגם לדידן בספק ביאה טהור וכ"ה בתוי"ט פ"ו דטהרות מ"ב וכ"ה בהשגות הראב"ד פ"כ מאה"ט ה"ט וגם לשי' הרמב"ם הרי מבואר בלח"מ פ"א מזכי' הי"ב דגם לרבנן דוקא בנכנס עכ"פ לאותה בקעה אלא שיש בה שדות הרבה בזה כיון דהבקעה עכ"פ הוחזקה בטומאה והספק רק משדה לשדה בזה אמרי' דספיקו טמא אבל מבקעה לבקעה גם לדידן טהור ע"ש וא"כ עכ"פ בדאיכה ס"ס שמא לא זינתה י"ל דדמי לספק שמא אין כאן טומאה באותה בקעה כלל ולכ"ע מהני ס"ס (ולכאורה הי' נראה שדעת הפ"י דכיון דהאשה מכחשת בברי לכן בעינן רגל"ד, משא"כ בדליכא מי שיכחיש אבל ז"א שהרי מבואר בירושלמי כתובות דהא דנאמן לאסרה היינו בשותקת וע"ש ברא"ש בשם ר"י ומ"ש עליו ובעכצ"ל כמ"ש) וא"כ גם בנ"ד הרי יש ספק שמא לא הביא הא"י להריחים קמח אחר חמץ להחליף בקמח. ש"פ או חטים ממק"א להחליף בחטים הללו ודמי לספק ביאה לאותה פקעה דלכ"ע טהור