מהרש"ם חלק ב רמו

שהביא רו"מ מדברי הט"ז סי' קע"ו דדוקא בהבטיח קודם התנאים הוי בכלל נדונית חתנים ולא אח"כ יעוין בבל"י שכתב שם דבזה"ז עיקר התנאים הם תנאים אחרונים שעושים קודם החופה ומה שנותנים מקודם קנס הוא רק מחמת הביוש עסמ"ע ח"מ סי' רמ"ה ועט"צ שם א"כ עד החופה שייך היתר של הרמ"א בפשיטות ע"ש ואף שגם בקונטרום הסמ"ע כתב ע"ד הרמ"א וז"ל ונלע"ד בזמנינו לא סגי במה דמתנה קודם כניסה לחופה אלא צריך להתנות כן בשעת כתיבת התנאים שאז מתחייב נפשו להחתן בק"ס וקנס ליתן לו הנדוניא ואם לא התנה עמו דינו כאחר. עכ"ל אבל דברי הבל"י נראים נכונים והגם שבזה"ז שכותבים בהתנאים בלשון התחייב א"ע א"צ לתנאים אחרונים כמ"ש בתשו' ח"ס א"ע סי' קל"ה וכ"ה בתשו' משיבת נפש סי' ע' ותה"צ חא"ע סי' ע"ז וצה"ב שבסו"ס בית מאיר סי' י"ב אבל הנה בתשו' גא"י חיו"ד סי' ק"ו העלה דכיון דאם לא הי"ל לסלק בזמנו יוכל שכנגדו לבטל הקשר א"כ במה שהבטיח ליתן הריבית נתרצה שכנגדו בזה הוה כהתחלת החיוב ודמי שפיר לנדונית חתנים והוכיח כן מתשו' הריב"ש עצמו ודלא כהט"ז שלא עיין בגוף תשו' הריב"ש יעו"ש באורך והביא ג"כ מדברי הלבוש שלא העתיק הט"ז בשלימות אך בנ"ד שלא הבטיח ש' בעצמו אלא גיסו על כן פשיטא דבזה אינו מתחייב בשתיקתו וענה"מ ס' רצ"א סק"ה ובמח"א הל' שומרים סי' ב' וע' ברמ"א ח"מ סי' רמ"א ס"א בהג"ה בשם הריב"ש ובב"ח סוס"י קפ"ט אך דמ"מ כיון שהעביר זמן הסילוק בלא אונס כבר העלה בתשו' בר"א יו"ד סי' ע"ב דיוכל השני להתיר הקשר וע' תשו' נו"ב מ"ת יו"ד סוס"י ר"ד ובפרט שגם עתה אינו רוצה לסלק ד' מאות עד סוף ה' חדשים וגם בדבר שרוצה לנדן פחות ב' מאות רק ליתן טראטע לסלק שנה א' אחר הנישואין כבר העליתי בחיבורי לח"מ סי' ר"ז דבלא אונס יוכל השני לבטל הקשר ע"ש באורך. ומה שרוצה ליתן טראטע אין זה במזומנים כמ"ש בתשו' הר המור סי' ל"ו ומשיבת נפש סי' ס"ד וחסל"א ח"מ סי' מ"ב אבל הדבר פשוט שצד המבטל צריך להחזיר המתנות. ובדבר זמן הנשואין כבר העלה בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"א דגם בכתבו מתי שיתרצו ב' הצדדים נותנים לבתולה יב"ח ועי' תשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ב בזה

סימן רסז להרב מו"ה יוסף פאללאך נ"י מק' הערמאנשטאנדט במדינת זיבעגבערג

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אם מותר לשלוח בשר מעושן על הבי דואר ע"י חותם של נייר שמדביקין על קשרי תפירת השק הנקרא וויגנעט ויש בכל חתיכה חותם של עופרת ורשום עליו תיבת כשר וגם הוא תפור כדינו ותוכו מונח כתב כמה שולחים ואיזו משקל ורו"מ הביא מדברי הברכ"י סי' קי"ח ס"ג בשם שערי ישועה בדין יין הבא בכד שפיו סתום בזפת ועל הזפת דבוק נייר וכתוב עליו תיבת כשר ואפשר לחמם הזפת שיתפשר ולהסיר הנייר ולחזור ולדבקו והשיב דכיון דהוי טרחא לא טרח לזייף ומיקרי חותם ומכ"ש בנ"ד ויש לפקפק דשא"ה דהוי בסתם יינם דרבנן משא"כ בבשר דאיכא חשש איסור תורה אבל המעיין בברכ"י שם ימצא דס"ל דהוי כחותם בתוך חותם ובאמת דמבואר בתשו' עבה"ג סי' צ"ח דסתימת המגופה שהוא חתוך בשוה עם דופני החבית כיון דאיכא טירחא רבה להוציא הוי כחותם גם בלא טיט ודלא כהט"ז והכל לפי הטרחא ואף דבתשו' שב"י ח"א סוס"י ס"ג פקפק בזה והעלה דאין להתיר אלא בדאיכא עוד צד להקל היינו לפמ"ש שם דאינו טרחא רבה אבל בנ"ד שצריך להסיר הנייר הדבוק על קשרי התפירה ולחזור ולדבק לכ"ע הוי טרחא רבה ומיחשב חותם ואני מצאתי בשו"ת מהרי"ל סי' ל"ח שכתב כדברי עה"ג ושו"ר בעה"ג שרמז לתשו' מהרי"ל וכיון דאיכא נמי בכל חתיכה חותם עופרת הוי כחב"ח גם יש לצרף דהממונים על הפאסט דינם כאומן דלא מרע נפשי' וע' שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ס' שצירף סברא זו וגם בתשו' אבני צדק סי' נ' הביא צדדי קולא בממונים מן המלך ובצירוף המשקל ומנין החתיכות הנרשם בכתב המונח בפנים פשיטא דיש להתיר וע"ע בשו"ת צ"צ החדש א"ח סי' נ"ה ותוסי"ר א"ח סי' תנ"ג ותשו' ברכת יוסף א"ע סי' פ"ו ותשו' ב"ש חיו"ד סי' קפ"ז וסי' קפ"ח מ"ש בזה ויש לדון מדבריהם לנד"ד וקצרתי: סימן רסח להרב מו"ה חיים נתן גראבין ז"ל מו"צ דק' דוליטין

בדבר מה ששאל בדין ב' בתים ושני בע"ב תחת נימער א' ושלמו מס יחד כמה שנים כ"א החצי ואח"ז נמכרו ב' הבתים לאחרים היינו א' נמכר לציבור על בית תפלה והב' נמכר לסופר ונהגו ג"כ כמה שנים וזה ערך ז' שנים שנשרפה השכונה הנ"ל ונבנתני כמקדם ומאז ועד עתה לא שלמו המס כי אדון העיר העלים עיניו מהם וכעת תובעים מהם המס בעד כל משך הזמן למפרע ואנשי הקלויז טוענים כי מדד"מ הם פטורין יען כי היא בית תפלה והבית, נכתב על שם הסופר ותובעים ממנו כל המס. והנה הדבר פשוט שכל זמן שלא השיגו אנשי הקלויז פיטור מערכאות על חלקם בוודאי מחויבים לשלם מזמן הנזכר ועיקר הספק אם יכולין להשתדל לחלק הנימער לשנים ואז יופטרו הם רק שיחויב הסופר ליתן מן נימער שלו הכל דוודאי כל זמן שלא יתחלקו ושנים מד"מ לא יופטרו כלום כי בדיניהם חדר א' במחויב במס מחויב כל הבית רק הספק על אופן הנ"ל

והנה רו"מ הביא מהא דחו"מ סי' קס"ב ס"ו אחד מבני מבוי שביקש לסתום פתחי ולהחזירו למבוי אחר בני המבוי מעכבין עליו דשמא יבא עליהם מס ויתמעט מחלקו וישלמו הם הכל וה"ז כנד"ד והאריך בזה והנה לפענ"ד הרי מבואר בסי' קנ"ד ס"ד דאם יש מעזיבה שהמים נבלעין בה ואינם יורדין מיד אלא לאחר מכאן יורדים ומזיקים הוי רק גרמא בעלמא ועושה אדם בתוך שלו ואינו חייב לסלק היזקו וכ"ה שם בסעי' ל"א בהג"ה וגם בסעי' ל"ב שם במי שהי' בתוך שדהו סמוך לבור חבירו או בא לנטוע אילן דאין בעל הבור יכול לעכב ולומר הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי שזה נזק הבא מאליו, לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו ועושה אדם בתוך שלו בכה"ג ע"ש ולכאורה לפי"ז יש לתמוה בהא דסי' קס"ב הנ"ל דהא כשסותם פתחו היא עושה בתוך שלו ומדוע יוכלו בני המבוי לעכב עליו ובעכצ"ל דהתם מיירי שיש חשש שיבוא עליהם מס מכח זמן העבר ואף שעדיין לא נודע להם מזה אבל מסתמא ידוע היא למלך ולכן הוי כעושה הנזק מיד בשעה שסותם פתחו ובכה"ג אסור, ויותר נראה דהתם הרי כשפותח למבוי אחר הרי יתחייב במס שיבנה על מבוי האחרת ולא ירויח בזה כלום ורק שיפסיד לבני מבוי שלו ובכה"ג כופין על מדת סדום דהוי ז"נ וזה ל"ח אבל בנ"ד שעדיין לא חל חיוב המס משנה הבאה והם עושים בתוך שלהם לחלק ביתם שיהי' בנימער אחד וירויחו שלא יצטרכו לשלם כלל בכה"ג וודאי אין מקום לאסור עליהם והן אמת דלפמ"ש בהגמי"י פ"י משכנים בשם ריב"א דהא דנוטע בתוך שלו היינו רק בדבר שגורם ישוב העולם כנטיעת אילנות וכדומה אבל בדבר שאין בו משום ישוב העולם גם בכה"ג אסור א"כ י"ל דבנד"ד גם בכה"ג אסור ובזה יש ליישב ד' הב"ח שהביא הט"ז ביו"ד סי' שע"א סקי"א שפסק דאם נפל בבית דליכא משום כבוד כופין אותו להוציאו בשביל הכהנים דעל המזיק להרחיק א"ע והשיג הט"ז שהרי אינו עושה היזק בידים רק ממילא נעשה ודמי להא דחו"מ סי' קנ"ה סל"ב ע"ש ולפמ"ש ניחא דהתם דליכא בי' משום גרם ישוב ל"ש דין זה כלל אבל כבר כתב במרה"פ על הירושלמי פ"ב דב"ב הל"י דמכל הפוסקים נראה דלא כהגמי"י ואני מוסיף דמהא דסי' קנ"ה ס"ד בדין המעזיבה מוכח ג"כ להיפך והיא מהש"ס אבל בזה י"ל דהתם נפל ההיזק מיד אלא שאינו עושה בידים ועכ"פ כיון דלא קיי"ל כהגמי"י הנ"ל אם כן שוב גם בנד"ד דינא הכי

ומ"ש רו"מ מהא דסי' קס"ג בסופו דאין רשות לגרום עם המלך שיפטור אותו מן המס ודוקא קודם שקבע המס קיי"ל דשרי כמ"ש הנימוק"י בהא דב"ב (דף נ"ד) הנה מלבד די"ל דהתם מיירי במס שכבר חל החיוב לשלם אבל כאן הרי המס אינו חל עד שיגיע הזמן על השנים הבאות ושפיר יוכל להשתדל מקודם שיופטר מזה ועוד דדיני מס של קהל שאני שהרי קיי"ל בכל מקום דשותף חולק לעצמו במקום פסידא אך כבר ביאר בש"ג רפ"ק דב"ב דכיון דהיא מטעם אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא נשתתף אבל הכא אדרבה מתחלה אדעתא דהכי נשתתפו לפרוע את המס ביחד ע"ש באורך והיינו בדבר הנוגע לכל הקהל דמסתמא משתתפים לעולם וכמ"ש כה"ג בתשו' מיימוני בשם מהר"ם והובא בפסקי מהרא"י סי' קמ"ד דאין לבקש צד ועילה להיות נחלק ונבדל מן הציבור במשא עול גלות אבל בשנים שנשתתפו בבית דוודאי רשות לכ"א לחלוק א"ע בכל עת שירצה ובפרט בזה"ז כמה פעמים עושים כן בכדי ללות מעות בהבאנק על נימער שלו ומכש"כ בזה וגם לחד טעמא שכתב. הב"ד שם דהא דשותף חולק במקום פסידא היא רק להציל חלקו אבל לא לקחת משל חבירו היינו היכא דאם לא יקחו משל חבירו הכל לא יופטר גם היא אבל בנד"ד הרי כיון דמדד"מ בית תפלה פטור ואם גם חבירו יעשה מביתו בית תפלה יופטר גם היא א"כ מדוע נחייבם שיזיקו הם ע"י