מהרש"ם חלק ב רמה

ודמי למקו מועיל לפניו דברבו גם בלא עמד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע דד. והנה לענ"ד גם אם הקריעה היתה כעין אונס יש לחוש כיון צנתהוה ע"י פשיעת הקהל ותחלתו בפשיעה אף דסופו באונס גם באיסורין נחשב לפשיעה כמ"ש הנימוק"י פ"ב דב"ק בסוגיא ראשו משום חציו דלפי פי' הרמ"ה נ"ל ברור דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן מפני שסבור שיש עוד זמן ובין כך עברה השעה דמיקרי פושע שהרי גזרו שלא יעמוד לפני הספר סמוך למנחה ואין לו השלמה ע"ש ומוכח דכיון דהוא פושע בתחלתו אף דבסופו אונס חייב ובש"ס דמ"ק (י"ד ע"א) דלר"י המפרש לים הגדול כיון שיצא שלא ברשות אף שנאנס אח"כ אינו מגלח במועד דתחלתו בפשיעה וקיי"ל הכי ביצא לשוט ע"ש וע"ע בתוסי"ש שבת (ד' ע"א) בהא דהתירו לרדותה כעין זה אך די"ל דכיון שיש שמש הממונה לעשות כל צרכי ביהמ"ד אף דהיכי שלא הזהירוהו הקהל מיקרי פשיעה מצדם דהו"ל להזהירו בזה כמ"ש כה"ג בתוס' כתובות (דף ל"ד ע"ב) בד"ה אבל ארישא וכו' דהתם פשע האב להי"ל לומר לבניו שאינה שלו וכו' וע"ע כה"ג בתוס' ב"מ (דף פ' ע"א) בד"ה ואי וכו' יעו"ש בסוה"ד מ"מ הרי בנ"ד הזהיר רו"מ אותו לקבוע בשפופרת ולא עשה אך די"ל דכיון דכמ"פ עברו אנשים דרך השער וראו שלא עשה שפופרת אכתי איכא פשיעה

ועוד נראה דגם אם אין חייבים לקרוע מ"מ הרי מצינו בש"ס דיבמות (דף צ"ו ע"ב) לא כך הי' המעשה בביהכ"נ של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו ר"א ור"י עד שקרעו ס"ת בחמתן קרעו ס"ד אלא שנקרע ס"ת בחמתן ובערוך פי' זה הי' מושכו אצלו וזה מושכו אצלו עד שנקרע) והי' שם ריב"ק אמר תמי' אנו אם לא יהי' ביהכ"נ זה בית ע"ז וכן הוה ע"ש הרי שע"י עון זה שעשו רק קצתן האוחזים בהס"ת נענשו כולן שנעשו הביהכ"נ בית ע"ז וכיון דלענין קריעה לא חלקו בין ס"ת ובין פרשה א' ובפרט בנ"ד שנקרעו שמות הקדושים בוודאי צריכים כל בני הביהמ"ד לרחמי שמים שלא יענשו בחורבן הביהמ"ד ח"ו בעון זה ואף שמצד א' י"ל דהתם משום שלא מיחו הרואים וגדול המחלוקת אבל הרי הי' לש"ש שנחלקו בהלכה וגם לא נקרע בשאט נפש אלא מאליו ובנ"ד כבר נתבאר דאיכא נמי פשיעה מצד הקהל וגם קרעוה בידים ואף שראיתי מובא בשם לב חיים ח"ג סי' קל"א להקל בנפל מידו מזוזה דא"צ להתענות דקיל קדושתה מתפילין מלבד שאין דבריו מוכרחים גם י"ל דבנקרע חמיר טפי וכמ"ש ביו"ד סי' ש"מ שם. ובגוף דין ס"ת ותפילין שנפלו שהאריכו בשו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ב ואמרי אש חא"ח סי' ו' וד"ח סי' נ"ט ושאר אחרונים הנה מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא (חבירם של מהרי"ו ומהרי"ל) סי' קכ"ז שנשאל בזה והשיב כך ראיתי רבותי נוהגים שאם לא אכל בו ביום יתענה באותו יום ומתפלל ענינו כמו בתענית חלום דטוב יותר בו ביום והטעם שהראוהו מן השמים שצריך תשובה וגם בנפילת תפילין איכא סימנא כדאמרי' במאן דאתהפיך לי' רצועה ובהג"ה כתב דלנערים הורה שילמדו ב' או ג' שעות בו ביום (ושם בהג"ה בשם גדול א' די"ל דטעמא דיתענה משום זלזול ושכ"כ בס' ב"ש סי' י"ב א"כ עדיף שיקבל עליו תענית ביום אחר) ותענית עדיף מצדקה ומ"מ אין לסמוך ע"ז להתענות בשבת אם אירע כן ויש מורים ליתן לצדקה ואינו נ"ל אלא יתענה ובהג"ה מיקל גם לגדולים ליתן צדקה אא"כ פשע אז יתענה עכת"ד שם. והנה מ"ש בתשו' ד"ח סמוכין מהא דתענית ד' ט"ז) שמוציאין בתענית את התיבה וס"ת לרחוב לומר כלי צנוע הי' לנו ונתבזה בעונותינו הרי שהעונות גורמים לבזיון הס"ת א"כ כשאירע בזיון לס"ת הוא בעונות אנשי העיר כבר פקפק עליו עליו הרה"ג מבלאזוב נ"ו דמ"מ מנ"ל שצריך להתענות עבור זה דהתם התענית בשביל עצירת גשמים ולענ"ד בלא"ה אין ראי' דהתם הכונה שבעונותינו נעצרו הגשמים ואנו צריכים לעשות בידים בזיון להס"ת שיהי' עמנו בצרה כדי לעורר רחמי שמים ותדע שהרי התם אנו עושים כן בידים להוציא התיבה לרחוב ומניחים אפר, ע"ג תיבה כדי לעורר רחמים ומה ענין זה להיכי שאירע ד"ז מאליו ע"י פשיעה ובפרט בשוגג. וגם מ"ש הרב מבלאזוב סמוכין כי התורה נקראת נר וכן הנשמה ואחז"ל אם אתה משמר את נרי וכו' ולכן כשלא שמרו הס"ת עד שנפל וכדומה צריכים להתענות לנתק התקשרות רוחנו בגשמי המתהוה ע"י אכילה כמ"ש בא"ח סי' ו' בביאור מ"מ ומפליא לעשות שמעתי ולא אבין כי ענין שמירת התורה שאמר השי"ת אם אתה משמר נרי היינו לשמור מצות התורה ולקיים מ"ש בתורה ולפי דבריו אם רואים שיש בביהמ"ד פורצי גדר התורה לעבור על מצות התוה"ק הי' ראוי יותר לגזור תענית על הקהל ומדוע דוקא בנפילת הס"ת יחויבו בזה. וגם מ"ש דבמזוזה אין חיוב רק לקבעה ויותר אין מוטל עליו הרי בנ"ד הי' . פשיעה בעת הקביעות כמש"ל וגם רו"מ העיר בזה

סוף דבר כי בנ"ד צריכים לבקש רחמים שלא יענשו בחורבן הביהמ"ד ח"ו אבל אין בידינו להטיל תענית בדור החלוש הזה לכן יסבבו בין כל אנשי הביהמ"ד וכל א' יתן פדיון נפשו ונפשות ביתו כפי שתשיג ידו ויחלקו לעניים וגם יתאספו כולם יחד ויאמרו כל תהלים בלא הפסק כלל וגם הפסוקים ויה"ר לא יאמרו בין ספר לספר אלא אחר גמר כל תהלים כי כן מקובל מרבינו הבעש"ט כמ"ש בס' עט"צ שלזה רמז מ"ש מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו והשם הטוב יכפר בעדם

סימן רסה להרב וכו' מו"ה פנחס הלוי הורוויץ נ"י ראבד"ק קאסוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במי שבנה בביתו עליי' לדור בה (שטאק) נעשה פתח לחוץ לצאת משם אל המעקה (גאניק) אבל עדיין לא יעשה הגאניק רק הפתח נעשית במשקוף ומזוזות אם צריך לקבוע שם מזוזה אי נימא דכיון שנעשה לכניסה ויציאה מחויבת במזוזה או כיון שעתה א"א לצאת ולכנוס כל זמן שלא נבנה המעקה פטורה ורו"מ כ' דתלוי בפלוגתת רש"י ורמב"ם [בזו דמנחות (דף ל"ד ע"א) ורש"י ד"ה אע"ג דרגיל דהיכי דבשעת עשיית הפתחים הי' ב"ב מרובים ונתמעטו חייבים ומשמע דאם בשעת מעשה הי' מועטים אף שאח"כ יתרבו פטור ולשי' רמב"ם פ"ו ה"י חייבים וביו"ד סי' רפ"ו סי"ח ובבאה"ג אות ל' רמז שהוא שי' הטור וז"א דהטור סובר כרש"י ודברי המחבר הם כרמב"ם והא דלא כתב רמ"א וי"ח מפני שבמחבר אין הכרע כמ"ש בהגהת הגראו"ו אות י"ז ועכ"פ לשי' רש"י פטור עכ"ד] והנה לענ"ד הדבר פשוט שפטור ממזוזה ול"מ אם המעקה אין בו דע"ד דודאי פטור כמ"ש בתשו' חסל"א חיו"ד סי' צ"א ואף דלפמ"ש החמ"ד ופת"ש סי' רפ"ו סק"ט י"ל דחייב אבל בשו"ת ק"ס סי' קי"ח פסק דהטור ובתשו' ר"מ שיק סי' רפ"ז כתב דתלוי במחלוקת הפוסקים וע' ב"מ סוס"י רפ"ט במ"ש מתשו' מהרי"ל שלא העתיק כדת ושם מבואר להיפוך וגם אם יש בו לרבע דע"ד הרי לשי' הט"ז בא"ח סוס"י תרל"ד אם אינו רחב ד"א פטור לשי' רמב"ם ובתשו' א' הארכתי בזה מכמ"ק בש"ס ועמ"ש בס' י"ש לסי' רפ"ו בשם הגאון מו"ה ר"נ אבד"ק ראווע דיש לעשות לפתח מעקה מזוזה בלא ברכה אם יש בו לרבע דע"ד וגם הוא הסכים עמו אך בנ"ד נראה דלכ"ע פטור כיון שא"א כלל לכנוס ולצאת דרך שם ואדרבא מחויב לסתום הדלת ולקבוע במסמרים שלא יעבור בלאו דלא תשום דמים ובעשה כמ"ש בחו"מ סי' תכ"ז ובד"ז מוזהר בכל רגע אם אינו סותם ובכה"ג כל העומד ליסתם כסתום דמי ואיך נאמר שהוא בכלל ביתך ביאתך שחייבה תורה במזוזה ולכן כל זמן שאינו עושה המעקה פטור ממזוזה שאין זה בכלל פתח ודוקא היכי דאפשר לכנוס ולצאת אלא שא"צ לזה מפני שב"ב מועטין וכדומה נחלקו הפוסקים משא"כ בזה ואף דלענין טומאה תליא בפריצת הפצימין כדאי' בב"ב (דף י"ב) וכן לענין חזקת פתח וכן לענין נקב בשבת עיין שבת (דף קמ"ו) מ"מ הכא דתליא בדרך ביאתך שאני כמובן ועתו"ס ע"ז (דף כ"א ע"א) ד"ה הא אמר ר"מ וכו' דבית שלו ואינו דר בו פטור ממזוזה ועתו"ס מנחות (דף מ"ד ע"א) סוד"ה טלית וכו' ומכ"ש בזה

סימן רסו להרב וכו' מו"ה אברהם עפשטיין נ"י מו"צ דק"ק ליטאוויסק

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בראובן ושמעון שנשתרכו ונתחייב ש' אבי הכלה לנדן ח' מאות ר"כ מצי עד ר"ה תרנ"ו וחצי השני עד חדש תמוז תרנ"ו וזמן החתונה מתי שיתרצו ב' הצדדים ונתנו מתנות זל"ז ולא סילק עד עתה שנת תרנ"ח ובאיזו זמן תבעו לסלק והשיב גיסו בפני ש' שישלם ריבית וש' שתק ועתה תובעו שיסלק הנדן והריבית וש' טוען כי מהריבית פטור וגם הנדן יסלק עתה רק ב' מאות ועד ד' חדשים יסלק ד' מאות והשאר סך ב' מאות יתן טראטע לסלק שנה א' אחר הנישואין כי, השעה דחוקה לו שנתקלקלו עסקי' ונאלץ לבנות לו בית וגם תובעו ראובן לעשות הה וש' טוען שהילדים רכים ואין רצונו להשיאם עכת"ד והנה בדבר הריבית