מהרש"ם חלק ב רמב

רמ"א ודלא כהמע"צ ובעיקרא דדינא דנ"ד כיון שהסחורה של שניהם והסכימו שניהם להעבירה חוץ לגבול ואדעתא דהכי נשתתפו הרי מבואר בתשו' מבי"ט ח"ב בשאלות השניות סי' קנ"ח דהיכי דעל הסחורה עצמה אירע ההיזק גם להסוברים בשותף פטור מפדיון שותפו מודה דבכה"ג חייב גם השותף ומבואר שם דגם בעשה איסור נגד דד"מ דוקא אם פשע בזה פטור השותף דהוי כשינה מדעת השותף ודמי לא"ל לקנות חטים וקנה שעורים ע"ש ומוכח דבלא פשע אלא הי' מדעת שותפו גם בכה"ג חייב ועי' בחיבורי משפט שלום סי' קע"ו סל"ז שם הבאתי דבריו בשלימות וע"ש מ"ש עוד בזה ובתשו' לחם רב סי' קי"ד וקי"ח הביא בשם מורו שכתב דהיכי דהריוח יגיע גם להשותף כמו שנהנים שניהם כן אם יגיע הפסד אפי' ע"י עלילה יפסידו ג"כ שניהם והמליץ ע"ז מאמר כבולעו כך פולטו וע"ש בדין אם כבר חלקו ביניהם דמ"מ אם הוא בגוף סחורת השותפות מסתמא אדעתא דהכי נשתתפו דכל ריוח והפסד שיתהוו יחלקו ביניהם וכמו שנהנה מהריוח כן ילקה בהפסד ע"ש וה"נ בנ"ד ואין זה ענין להא דשותף שגנב ולדין משום אשלד"ע דהכי הרי נתהוה ההיזק מגוף סחורת השותף השני ג"כ וזה שהעבירה חוץ לגבול לא שינה מדעת שותפו נהי דנימא אשלד"ע ולא עשה בשליחותו מ"מ גם שינוי מדעתו ליכא והרי ידענו דניחא לי' בכך ומדוע יסבול השותף האחד ההיזק המתהוה ע"י סחורת שותפו כיון שבהסכמתו עשה ואדעתא דהכי נכנסו לכך ועוד דהוי כהתנה בפירוש להתחייב בכה"ג וכמש"ל וראי' לזה מש"ס דע"ז (דף נ"ג ע"ב) ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא נכרי והשתחוה לה אסרה מנ"ל מתחלתה של א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה הוא להם מאבותיהם ואא"א דשא"ש אלא מדפלחי ישראל לע"ג גי"ד דניחא להם בע"ז וכי אתי נכרים שלוחותיהו קעבדי וכבר תמהו בזה דהא אין שליחות לעכו"ם ובמגלת ספר על מצוה לאוין ס"ה ותשו' בש"ר סי' ש"פ תי' דהתם א"צ לדין שליחות אלא גי"ד דניחא להו וכ"ה בברכ"י א"ע סוס"י ה' וה"נ בנ"ד וזהו ראי' ברורה

אולם מה שטען ר"ש שפשע יש לברר הטענות ואיזה אמתלא השיב ר"י ע"ז ואם אולי נתיירא לנפשו מעונש יותר גדול או שלא הי' יכול הגם שנגד השותף השני הי' נקל להסיר העונש מ"מ נגד מי שנתפס בעצמו לא רצו בכך ולפמ"ש הראב"ן שהובא בשע"מ סי' קע"ו סק"ד אם נתכוין לטובה אין לחייב משום דד"ג וכבר כתבו התוס' בב"ב (דף ב' ע"ב) ד"ה וחייב כו' דהכא ליכא למיחוש, להכי שבעל הכרם נמי מפסיד וכו' יעו"ש וה"נ מסתמא רצה להציל את שלו בכל האפשר ולכן צריך לברר טענתו והכל לפי ראות עיני ב"ד אם פשע שלא כהוגן וגם כיון דהוא נגד דד"מ וגם בד"י יש חשש איסור ועי' תשו' חו"י סי' קל"ו ותומים סי' ט' אין לחשבו לפשיעה אך דבנ"ד הרי אדעתא דהכי נשתתפו

סימן רנט להרב המאה"ג מו"ה פנחס חאנדריווער נ"י אבד"ק טלוסט

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שמלחו כמה עורות אוזות יחד ואח"ז מצאו בריאה א' של אווזא מכה בשיפולי ריאה והנה בגוף דין בועה בעוף שאינו בשיפולי כבר נתבאר בחיבורי דע"ת סי' ל"ז סק"ג וסק"ד באורך וגם דין שיפולי יעו"ש ושם הבאתי בשם תשו' בכת"י מהג' מליסא ז"ל להקל אם אינו בשיפולי ושכ"ה בתשו' שם ארי' ושכ"פ הג' ר"מ טויביש ובמ"ש האחרונים ראי' מהגמ"ר לאסור בשיפולי כתב לי רב א' מרוסיא שאין ראי' דהגמ"ר אזיל לשי' דסובר דטעם בועה בשיפולי משום דמתחזי כתרי בועי לכן גם בעוף טרפה משא"כ לדידן י"ל דכשר ועמ"ש בדע"ת סקל"ג ומ"מ לדינא אין להתיר אם הוא בשיפולי אבל מ"מ הוי רק ס"ט וכבר ראו עיניו מ"ש בשפ"ד סי' ל"ז סקכ"ג להקל בלא נודע עד אחר שנתערב. ומ"ש רו"מ מדברי הל"ש בחי' דינים סקל"ח דהיכי דהי' אפשר להוודע אלא שלא שמו לב לעיין יש לאסור יעוין בדע"ת סי' מ"ט סקט"ז שדחיתי כל ראיות הנא"ד ושנעלם ממנו דברי התב"ש סי' א' סקכ"ה וגם מ"ש רו"מ בשם המח"ב דצריך לבדוק גם בעוף יעוין בשפ"ד סוס"י ל"ה וסוס"י ל"ח להיפוך ועמ"ש בדע"ת בפתיחה לסי' ל"ט אות ג' ועמ"ש בדע"ק סי' נ"ג סק"ג ג"כ בדין לא נודע הנ"ל יעו"ש באורך צדדי קולא. וגם בדין נמלח יחד ע' בלב"ש חי' דינים ס"ק קי"ט וק"כ וגם בפמ"ג דיני ס"ס אות א' הביא בשם ר"מ זיסקונד להחמיר בנמלח יחד והוא השיג עליו ימו"ש ומ"ש רו"מ מדברי תשו' ב"ש סי' קל"ה שהמציא דבדאיכא הרי איסורי דרבנן שאין שם ס' וגם הוא חהר"ל גם בלא נודע עד שנתערב וס"ט יש להחמיר אין לזה שום יסוד לגבב חומרא שאין לה שרש ובפרט דעור אוז אינו חהר"ל במדינתינו כמ"ש רו"מ בעצמו כיון שאין נוהגין לכבד בחתיכה א' כמ"ש הנה"כ. ומ"ש רו"מ בדין אם בצד ב' הוא רק מורסא עמ"ש בדע"ת סי' ל"ז סקמ"ב ע"ד הטטו"ד בזה וגם לפמ"ש רו"מ שהי' בו גם מדין בועה מעל"ע שנמשך הרבה ברוחב הריאה מעל"ע מ"מ הוי רק ס"ט כנודע ויש מקום להתיר השומן אבל גוף האווזא גם אם הי' רק בשיפולי טרפה וכמש"ל ויפה הורה רו"מ אבל אם אינו בשיפולי ולא מעל"ע יש להקל

ומ"ש בדבר הגט שאין מכירין אם הוא בעל האשה הזאת והוא שעה"ד יעוין בט"ג על סה"ג סקי"ח ובפת"ש סי' ק"כ סק"ח בשם נו"ב וב"ח החדשות ושם סקי"ג וט"ו ובביאורו לסה"ג סקי"ח ובתשו' נט"ש חא"ע סי' נ"ט וס' באמצע התשו' ובשו"ת ברכת יוסף חא"ע סי' פ"ט דלאו כל שעה"ד שוה בזה

סימן רס להרב המאה"ג וכו' מו"ה יהושע העליר נ"י מו"צ דק' סטריא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנודע לו ע"י ט"ג שמתה אחותו בעיר וויען ונודע כי לא יקברוה עד אחר ב' ימים מעל"ע משעת מיתה והוא לא יוכל לבא עוד שמה משעה שנודע לו עד שעת קבורה אימת יתחיל להתאבל אם מיד או משעת קבורה וח"א הביא ראי' מלשון הרמב"ם שכתב מי שדרכו לשלוח את המת למדינה אחרת לקברו ואינם יודעים מתי יקבר וכו' משמע דדוקא משום שא"י שעת קבורה אבל ביודע ימתין עד שעת קבורה ובפרט מדברי הב"ח מוכח כן יותר שכתב דהטעם משום דבעיר אחרת א"י מתי יקבר משא"כ אם הוא בעירו יוכל לידע שעת קבורה ורו"מ השיג עליו. והנה לא אכחד כי בענין כזה אשר אין בו מקום לחתור היבשה במקור נפתח מה מני יהלוך אבל הנה מאז ראיתי בס' שד"ח מערכת אבל סוס"י ס' בשם מהרא"ף שפסק דאין האבילות מתחיל עד שעת קבורה דהא מה שמשהין הזמן ההוא משום שחוששין שמא חי הוא א"כ לא נתייאשו ממנו ולא יתכן למנות אבילות כיון דהמטפלים בקבורתו אין מתייאשין עוד ממנו ע"ש אבל לענ"ד דברי' תמוהים דכבר האריך בתשו' ח"ס סי' של"ח והביא בשם הגאון רי"ע וגם הוא הסכים עמו דאין לספק כלל שמא לא מת וגם אם אירע פ"א שחזר וחי הוא רק מקרה א' לאלף שנים ואפי' מיעוטא דמיעוטא לא הוי (ועי' תשו' חיים שאל סי' כ"ה אות ב' בזה) ואיך נימא דהוי כלא נתייאשו והוא רק חק מטעם מטעם המלך וגדוליו אבל הלב יודע ומתייאש בבירור ואינו מצפה כלל שיחי' עוד וגם נראה דהעיקר דהרמב"ם נקט הא דא"י מתי יקבר משום אורחא דמלתא ועיקר הטעם כמ"ש הרמב"ן מפני שאין דעתו עליו וגדולה מזו מצינו בהה"מ ובב"י א"ח סי' ת"י בהא דנקט הש"ס הב"ע שיש לו ב' בתים דלאו דוקא אלא משום דהכי אורחא דמלתא נקט הש"ס כן ובכ"מ פ"א ממכירה הל' י' דהא דנקט תיחוד ותפתח לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט ושם הל' י"א דהא דנקט והשלימו לעשרה אורחא ובש"ך יו"ד סי' ס"ט ס"ק ס' דהא דנקט הש"ע מלוכלך בדמים לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט ועתו"ס כתובות (דף מ' ע"ב) ד"ה כמה וכו' דהא דנקט שפחה אורחא דמלתא נקט וע"ע כה"ג בש"ך ח"מ סי' ס' סקל"ה בדעת הרא"ש וסי' של"ג סק"ז בשם תוס' ועוד בכמ"ק ויפה כתב רו"מ דמדהשוה הב"י דעת רמב"ם עם ד' הרמב"ן מוכח דאין חילוק ביניהם ובאמת שא"צ לדייק כן מהב"י כי בהרא"ש שם העתיק דברי הרמב"ן ושכ"כ הרמב"ם וכ"ה בטור שם ועוד שהרי בהרמב"ן ורא"ש וקיצור פסקי הרא"ש מבואר דטעם החילוק משום דבמוליך לעיר אחרת אין דעתו עליו משא"כ בעירו וכיון שכתב שכ"ה גם ד' הרמב"ם א"כ בע"כ דלא כהב"ח בשי' רמב"ם וגם י"ל דכונת רמב"ם כיון דע"פ רוב לא נודע שעת קבורה במוליך ממל"מ גם אם לפעמים מזדמן שיודע מזה מ"מ לא פליג ומתחיל להתאבל מיד וכן י"ל בדעת הב"ח ולכן גם אם בנ"ד הודיעו שעה הקבוע להקבורה וכפי מנהג המקום שם לא יתאחר משעה הקבוע מ"מ לא פליג בדבר כמו בכל תקנת חז"ל ועוד שהרי בירושלמי שהובא בתוס' (דף כ"ב) ורא"ש סי' פ"ו מת שמוליכין אותו ממל"מ אית תניא תני אלו שבכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונין משיסתום הגולל ואית תנא תני הני והני משיסתום הגולל והרמב"ן פסק כהך מ"ד דבמוליך ממל"מ מכי הדרו אפייהו מונין וכ"ה בקיצור פסקי הרא"ש וצ"ל דהיינו מפני שס"ל דהש"ס דילן פוסק כן ומיירי רק בכה"ג ששולח ממל"מ והרי הך מ"ד דסובר דהני והני משיסתום הגולל בע"כ דמיירי כשידוע כאן