מהרש"ם חלק ב רמג

כעת סתימת הגולל דאל"כ איך יתחיל למנות משעת סתימת הגולל ואפ"ה פליג אידך תנא וס"ל דכאן משיצא המת ואיפסק כוותי' ואי נימא דמיירי רק בלא נודע שעת קבורה לא הו"ל לאתויי פלוגתא דתנאי דמר אמר חדא וכו' ולא פליגי ובע"כ כמ"ש ומוכח דאין חילוק הרמב"ם נקט רק מה שהוא ע"פ רוב ואורחא דמלתא וכמ"ש לכן לענ"ד יתחיל מיד להתאבל

סימן רסא

נשאלתי בדבר אחד שגירש אשתו על תנאי אם לא יבא בחזרה מאמעריקא לעירו עד כלות שנה ואם יבא יתבטל הגט ומפני שהלך למדה"י ולא רצה לגרש באופן אחר התירו לגרש בתנאי כמ"ש בשו"ת לשון זהב סי' י"א שהעלה בהסכמת הגאון מו"ה שאול ז"ל אבד"ק אמשטרדם בכה"ג לגרש על תנאי ובנסיעתו בבואו אל חוף הים נמצא איזו קלקול בתעודת מסעו (פאס) והוליכוהו הממונים בחזרה לעירו ותיקן התעודה וחזר ונסע לדרכו ונולד ספק אולי כבר נתבטל הגט כיון שכבר חזר לביתו תוך השנה. והנה בגוף הדבר אם להתיר בכה"ג לגרש בתנאי לזמן ראיתי בתשו' ח"צ סוס"י ל"א שכתב בפשיטות דגם בכה"ג אין נוהגים במדינות אלו לגרש לזמן אבל כדאי הם הגאונים המקילים לסמוך עליהם בשעה"ד ועי' תשו' מהר"ם שיק חא"ע סי' קל"ז ולענין הספק מפני שהובא לעירו תוך השנה ולכאורה הי' נראה ראי' מהש"ס דיומא (ד' י"ג ע"ב) אלא דמגרש להו לתרוייהו לחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך ולחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ ופריך ודלמא לא מייתא חברתה ולא עיילא היא לביהכ"נ והו"ל גיטא דתרוייהו גיטא וקם לי' בלא בית ובתוס' ד"ה ודילמא וכו' הא דנקט גבי דידה ע"מ שלא תכנסי ובסמוך גבי דידי' ע"מ שאכנס י"ל דלא הומ"ל גבי דידה ע"מ שתכנס בשעה שהיא בריאה דאינה רשאה לכנוס לביהכ"נ דלמא מייתא חברתה וקם לי' בלא בית וכשתהי' חולה ונטויה למות אע"פ שהי' יכול להתנות תנאי א' שיולכוה לביהכ"נ מ"מ השתא מיהת לפי תנאו לא הומ"ל איפכא וכו' עכ"ל ומוכח דלפי לשון תנאו ע"מ שתכנס אם יוליכוה אחרים לא מתקים התנאי שאין זה בכלל שתכנס אבל בתוסי"ש שם הקשו בהא דפריך דלמא לא וכו' וא"ת מ"מ אם לא מתה חברתה יוליכוה בע"כ לביהכ"נ ותתגרש י"ל דס"ל לתלמודא כיון שבדעת אחרים הדבר תלוי וכו' עכ"ל ומוכח דגם אם יוליכוה אחרים מתקיים התנאי ויש להעיר מהא דבכורות (דף נ"ח ע"ב) יעבור ולא שיעבירוהו אחרים ובב"ק (דף ל"ט ע"א) גבי שור האצטדין וכו' כי יגח ולא שיגיחוהו אחרים ובב"מ (דף ל"ו ע"א) כי תשבע ולא שהדיינים משביעים אותה וכו' אבל התם לא קי"ל כר"א בהא אבל הנה מצאתי במל"מ פי"א ממכירה ה"ח שהביא בשם הריב"ש דבאומר ה"ז גיטך אם לא באתי ואנסוהו והביאוהו דנתבטל הגט באונס דדוקא בקיום התנאי י"ל דאף שנתקיים התנאי אי חשיב קיום כיון שנתקיים התנאי באונס אבל בביטול התנאי אף שנתבטל באונס לא שייך לומר דלא נחשב ביטול כיון שהי' באונס דמ"מ כיון שנתבטל אף שהי' באונס אין כאן גט ע"ש וע' בי"ש ליו"ד סוס"י רל"ו בשם תשו' ב"י סי' ג' מדברי הריב"ש בזה והוא ביאור הדבר ע"פ דברי נה"ך שם ורמז להאס"ז כתובות (דף ב' סוע"ב) בזה ויש לפקפק בזה ומ"מ להלכה אין בידי לחלוק ע"ד הריב"ש ומל"מ ובפרט שכן נראה דעת תוסי"ש שהבאתי

סימן רסב

נשאלתי אם שייך בחלב דין בישולי עכו"ם והשבתי דכיון דראוי לשתותו חי' ליכא משום בש"ע ואף דביצה ראויה ג"כ לגמעה חיה ואפ"ה שייך בש"ע כמ"ש ביו"ד סי' קי"ג סי"ד ועתו"ס שבת (דף קמ"ג ע"ב) ד"ה הלכה שכתבו דדרך לגמעה חיה וע"ש בתוס' (דף מ"ח ע"א) ד"ה דזתים וכו' מ"מ חלב עדיף ומצאתי הדבר מפורש ברמב"ם פי"ז ממ"א הי"ד דמפורש דחלב נאכל חי וליכא בי' משום בש"ע ועדיף מביצה וגם מהתוס' תענית (דף ל' ע"א) ד"ה ערב ט"ב וכו' מפורש כן וכ"ה ברא"ש וש"ג שם (וע"ש דבצלים אינן נאכלין חיים משום דקשין לגוף כחרבות וא"כ אם טיגון עכו"ם אסורים וגם בתוס' שבת (דף מ"ח) שם מבואר כן ועמג"א סי' רנ"ד סקי"ג בדין טרדעפיל נראה דבבישול כיון שעולין בזה"ז על שלחן מלכים אסור משום בש"ע אבל בצלוים ע"י עכו"ם יש להקל כמ"ש כה"ג הפר"ח סק"ה בדין אפונים ועדשים שבסעי' ב' בהג"ה דבקלוים מותרים ומ"מ בבישול אסורים וה"נ בזה ועי' בשו"ת נחלת שבעה סי' ע"א שפסק דהיכי דע"י הבישול עדיין אינו ראוי לאכילה אא"כ כובשין אותו אח"כ אפי' נעשה הכל ע"י עכו"ם שרי והוכיח מהא דסי' ל"ו ס"ב בהג"ה דונגביל יבש אין בו משום בש"ע אף שאינו נאכל חי כיון דדטיבתא נאכל חי אף שאינו נאכל לרוב ב"א אלא לצורך רפואה וכדומה מ"מ גם היבש מותר מה"ט וכן בכל כה"ג ע"ש לענין הליטווערק ועי' בתורת חיים לע"ז (דף נ"ט) שהעלה דמרקחת כיון שאין מלפתין בו פת ליכא משום בש"ע ועס"י צ"ו ס"ב בהג"ה וש"ך סקי"ז אם דינו כדבר חריף וע' בט"ז א"ח סי' תמ"ז סוסק"י בזה ובמש"ז שם בשם הת"ח כלל ס"א דין ז' דהדבש מבטל התכיפות וע"ש במנ"י בזה וכ"ה בתר"י פ"ו דברכות ד"ה ומרקחת וכו' ובד"מ סי' קכ"ב ועי' תשו' משיבת נפש סי' ו' בדין הקאלמיסען דכיון שמבשלים אותם מקודם למתק המרירות ואינן עולין עש"מ אף שמבשלין אותו אח"כ שנית עם צוקר ליכא משום בש"ע ועמג"א סי' ר"ג סק"ד דגם היכי שאינו נאכל בעצמו חי אלא עם דבר אחר יחד הוי בכלל נאכל חי וליכא משום בש"ע ועי' בת"ח כלל ע"ה דין י"א בשם או"ה ובסלת למנחה בדין עעש"מ ע"י תיקון לפרפרת ועי' תשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' ל"א דגם במומר לחלל שבת בפרהסיא בישולו אסור משום בש"ע ועי' פת"ש רס"י קי"ב בשם תפל"מ ועפמ"ג א"ח סי' שכ"ה סיס"ק כ"ב מ"ש בזה] ובדין הקאווע כבר הביא בפת"ש רס"י קי"ד בשם פמ"א להחמיר ואני מצאתי בתשו' הרדב"ז ח"נ סי' תרל"ז שפסק להקל וז"ל חקרתי על פרי זה ואינו נאכל כמו שהוא חי וכו' רק קולין אותם בכלים מיוחדים לכך ומתרכך מעט ואוכלין גם המלכים וכו' וכן שותים המשקה וכו' אבל אינו עעש"מ ללפת בו הפת ולפיכך אין בו בש"ע ואי משום גיעולי נכרים הרי יש להם כלים מיוחדים לזה שלא יהי' בהם טעם כלל שלא יפגום ואע"ג דלא סמכי' אסתם כלים אב"י לכתחלה ובנ"ד לכתחלה הוא [עי' בט"ז סי' ק"ח סק"ד בשם ת"ח להיפוך וכ"ה בסי' קכ"ב ס"ו בהג"ה ואולי בנידון הרדב"ז שעושין כן לכתחלה לצורך הישראל הוי לכתחלה וע"ש בש"ע בסוף הסעיף ותבין דבע"נ יש לו ליזהר בזה] הא ל"ק דהם עצמם זהירין שיהי' נקיים מכל טעם וא"כ מותר לאכול ולשתות הקאווה מ"מ לשתות במסיבת עכו"ם אין להקל לפי שנמשך מזה כמה תקלות וכו' עכת"ד ובתשו' באר עשק סי' ק"ה פסק ג"כ להקל שאינו עעש"מ ללפת בו הפת וגם אם מקצת ב"א טובלין בו פת הבב"כ אין רוב העולם עושים כן ועוד דאיסור בש"ג הוא רק במה שמבשלין לאכילה כגון שכר וכדומה ולא ע"מ שיהי' לשתי' ועוד דכל מיני משקין מותרין חוץ למסיבתן וקביעותן ואפי' בביתו של עכו"ם דרך ארעי שרי והחנות ששותין בו הקאווע אינו מקום קביעות שיהי' שייך חשש חיתון ועוד שהם רוב מים אלא שטעם הקאווע בו ועוד שהקאווע כבר צלויה ולויה מקודם שטחנוה ואז מותרים שאינן נאכלין כן ושוב אין הבישול אוסר עכת"ד. וטעמים האמצעים יש לפקפק בהם ובפרט מ"ש דשכר עומד לאכילה הוא תמוה וכבר רמז ביא"פ קצת שאין דבריו נכונים ומ"מ טעם העיקר הרי הרדב"ז פסק כן ואף שמלפתין בו הפת כשמעורב עם חלב הרי כבר נתבאר דבחלב ליכא משום בש"ע א"כ אין לאסור הקאווע משום תערובות החלב ומצאתי בחידושי ח"ס לע"ז (דף ל"א ע"א) שהעלה דגם להסוברים דבשכר אין השעורים בטלים לגבי המים כדעת הב"ח מ"מ בקאווע שהגרעינין עצמן אינן נמוחים רק הטעם נכנס לכ"ע אין בו בש"ע ולכן שלא במסיבה ומושב לצים אין בו שום איסור וכן בטשיקילאדע ליכא איסור שהרי נאכל חי ודלא כתשו' פמ"א שהחמיר בזה ע"ש ונודע כי הטשיקילאדע בזה"ז יש בה חשש תערובות איסור ואין לאכלה ולשתותה בלא הכשר מרב יר"ש

סימן רסג להרה"ג מו"ה בנימין שור נ"י אבד"ק קופין ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה באחד ששמו דוד שנשא אשה מגרידונג ושמה נחמה והי"ל אח א' בעיר הסמוכה ואביו מת זה ט' שנים ובמשך ד' חדשים אחר הנשואין הלך ר' דוד לעולמו ונשארה אשתו בלא בנים והאנשים זכרו כי אביו ר' איציא שארגיס הי"ל ב' בנים מאשתו ראשונה וזה מג' שנים הלכו לקאמוניץ ואח"כ נשמע שהאחד נהרג בקאמוניץ והשני הלך משם לבעסארביע והזהיר חו"מ את האלמנה והודיע לה שהיא זקוקה ליבם ואסורה להנשא וכן הזהיר לה הרב מגרידונג והיא ע"י פיתוי אנשים נסעה לסמאטריטש והעלימה הדבר ונשאת לחייט ע"י שסידר ש"ץ א' הקידושין אבל הגם שאספה לביתו אבל מפני שלא טבלה עוד לא בא עלי' וכשנודע להרב מסמאטריטש פירש אותם זמ"ז ואחר החקירה ודרישה שעשה רו"ב בהכרזות באו עדים כשרים בפני ב"ד והעידו בתו"ע אחר האיום והעיד א' שזה