מהרש"ם חלק ב רמ

בכל מקום הלכה כל"ק ולשי' כמ"פ בכל מקום הלכה כל"ב ועי' בג"פ בכללים שבסופו כלל ז' מכמ"ק בזה א"כ בנ"ד בדרבנן שפיר יש להקל בממ"נ וכמ"ש. ובפרט דהא ראש המחמירים בחשש שאלה הוא הב"ח ובתשו' ב"ח סי' פ"ז מבואר דבזמן מועט אין לחוש לשאלה וכן ה"נ בנ"ד הרי נמצא למחרתו

הנה בנ"ד שהכירו כל בגדיו כבר נודע שי' כמה אחרונים דלכ"ע לא חיישי' לשאלה ומ"ש הנו"ב דמ"מ יש לחוש לגנבה ואבדה כבר כתבתי בתשו' שבמתכת"ה נעלם ממנו ד' הרשב"א וב"י תו"מ סי' ס"ט וסמ"ע סקי"ב וש"ך ס"ק ט"ז דמפורש להיפוך והבאתי עוד ראי' מירושלמי פ"ה דשבועות ה"א דלאבדה לא חיישי' וגם במ"ש החמ"ח דיש לחוש למכירה יעוין בתשו' פ"י ח"א סי' ח' וח"ב סי' נ"ח דגם החושש לשאלה מידה דאין לחוש למכירה והגם דבתשו' עבה"ג סי' ע"ב פסק דחיישי' למכירה היינו בסחורה העומד לימכר משא"כ בבגדיו ומהם כתונת וט"ק ומכנסים ובפרט דבגד אינו ראוי אלא לאיש גדול בקומה ורוחב ועוביו כמוהו ודמיא לנפילה דיחיד דלא חיישי' כמ"ש הח"צ סי' קל"ד ועי' תשו' ב"ח החדשות סי' ס"ה ובהג"ה שם שנחלקו בזה גדולי הדור ובנ"ד שאין דרך למכור כל בגדיו לכ"ע י"ל כן

והנה בתשו' נו"ב מה"ת סי' ס"א העיר בדבר חדש דבנטבע יש לחוש לכל הבגדים שמא השליכם מעליו כדי שיוכל לשוט במים ולהקל המשאוי מעליו ומצאם אחר ובתשו' לק' ניזניוב כתבתי במ"ש הנו"ב שם דבהיכרו כל בגדיו אין לחוש לכך דמסתמא נתפזרו במים אחת הנה ואחת הנה ואני מצאתי בכנה"ג הגב"י אות שמ"ט שהביא דברי מורו מהרי"ט דבכל בגדיו ל"ח לשאלה וכתב ע"ז דדוקא ביבשה אבל במים גם בכה"ג חיישי' שמא השליכם מעליו להקל המשאוי הרי דגם בכה"ג חיישי' וגם תמהתי על שלא הביאו ד' הפרישה בשם לבוש וט"ז סקמ"ו וב"ש סקצ"ח שהעירו מזה וכתבו דדוקא בבגדים עליונים חיישי' לזה ולא בתחתונים ולפלא על הנו"ב שכתב שד"ז חדש ולא נזכר בשום מקום ונעלם ממנו כל הנ"ל

והנה עוד יש לדון במה ששמעו העדים מהטביעה ואמרו בדדמי א"כ איך נסמוך על הט"ע לפמ"ש בתשו' בש"ר סי' קל"ז וכסד"ה שם דדוקא בט"ע יש להקל בכל בגדיו שלא לחוש לשאלה משא"כ בסימנים של בגדיו אפי' מובהקין אין להקל ע"ש טעמו א"כ בנ"ד ממ"נ אין להקל אך לשי' כמ"פ אין לחוש בבגדים לדדמי עי' נו"ב מה"ק סי' כ"ח בהג"ה וסי' מ"ג ופת"ש ס"ק קל"ז וכיון דכל חשש דבדדמי הוא רק מדרבנן כמ"ש במלחמות ועי' ב"ש ס"ק קי"ג ותשו' תפ"צ חא"ע בקו"ע סי' י"ז י"ח יש לסמוך על המקילים בנ"ד שטבע במשאל"ס דרבנן

והנה עוד יש לדון דכיון דכל חומרת משאל"ס הוא רק משום דאף דאיכא רובא מ"מ משום חומרא א"א חיישי' למיעוטא ובתשו' בי"ע סי' ט' המציא להקל בעגונה בתרי רובי ואף שהשיגו עליו מתוס' יבמות (דף קכ"א ע"א) ד"ה ולא היא וכו' המעיין בתשו' בי"ע ימצא שהעיר בעצמו בזה ותי' בדוחק ובחיבורי דע"ת סי' ט"ו סקל"ד ביארתי שד"ז תלוי בפלוגתת ראשונים ולשי' כמ"פ יש להקל ובתשו' לק' בראיולב ולק' אדעס העליתי דבזה פליגי הרי"ף והרא"ש בדין ב' עדים אי חיישי' לדדמי דגבי ב' עדים איכא תרי רובי דבכל א' מהם הרוב אין טועין ולשי' הרי"ף גם בכה"ג חיישינן לדדמי

ועכ"פ לדידן דקיי"ל כהרא"ש י"ל דבתרי רובי תנשא א"כ בנ"ד שהכירו, ע"א בפדחתו דלל"ק הוי רק חששא דרבנן והיינו משום דע"פ רוב אינו טועה ומכירו עי"ז א"כ איכא תרי רובי להקל גם יש לצרף מ"ש בתשו' נט"ש סי' ס"ד להקל בכה"ג מפני שנמצא קרוב למקום הטביעה ועי' תשו' ב"א א"ע סי' ל"ב בזה וגם בזה הארכתי בתשו' ואכמ"ל. וגם לשי' תשו' ב"י דגם בלא עביד למישאל חיישי' לשאלה הרי כל טעמו שם משום דאפי' בסימנים שאינם מובהקים אין להתיר ה"נ בזה א"כ בנ"ד שהוא רק דרבנן דקיי"ל דגם בסד"ר מקילין וא"צ מובהקים א"כ גם הוא מודה ובתשו' הארכתי בפלפולים בישוב ד' הב"י, ואין עת האסף פה. ולכן לענ"ד יש להתיר העגונה אבל רק באופן אם יסכימו עוד ב' רבנים מובהקים עמדי: סימן רנו להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד פרידמאן נ"י מו"צ דק' הוסט

וע"ד שאלתו באחד שהשתדל להשיג ליסענץ והי' בו מספר ידוע כמה הרשות ליתן והוא הי' יותר מהמספר והי' צריך השתדלות רב ונדר לפני מעכת"ה סך מסוים עבור עניים הגונים על דעת פח"ד שבאם יעזור הש"י שישיגהו יתן כו"כ ליד כת"ר ואחר עבור איזה חדשים ברצוא ושוב במכתבים לפני שרי המדינה נזדמן ע"י סיבה אשר א' מן המנוים שהי"ל ליסענץ משך ידו מהליסענץ וקנה הנודר זכותו דהיינו שהמוכר החזיר זכותו ונמסר מהשרים להקונה ועתה חוזר בו מליתן לצדקה כפי נדרו באמרו שהוא נדר רק אם הי' מקבל מעצמו מן השרים ולא ע"י קניית זכות ולכאורה הי' נ"ל שזהו נידון תשו' הרשב"א שהובא בד"מ חו"מ סוס"י רמ"א אות ט' בראובן שהי"ל לאביו בית ולקחו המלך וראובן כתב ללוי מתי שיגיע לו הבית מהמלך ויחזירנו לו יהא במתנה ללוי ואח"כ נתן המלך הבית לשר והשר החזירו לראובן דאין ראובן חייב לקיים המתנה דהא לא בא מיד המלך ליד ראובן וכו' ושם בגוף התשו' סיים דאף שהוא באפשר שלא נתכוין זה אלא כשיחזור לידו אותו קרקע שהיא עכשיו ביד המלך מ"מ הל' מסופק וכיון שהוא מסור ביד יהודא מספק אין מוציאין מידו דהמע"ה ע"ש וע"ע כה"ג בתשו' רדב"ז ח"א סי' ק"כ דכיון שבא נחשון והוסיף בסחורה ונתנוה לו השרים נתבטל שותפות הראשון וכו' ואע"פ שנשבע להעמיד הרביע בידם מהשותפות זהו שותפות חדש והביא ראי' מהא דב"ב (דף ס"ג) בן לוי שמכר שדה ע"מ שהמעשר שלו מכרה לאחר וחזר ולקחה אין המעשר שלו ועוד ראי' מהמקבל לזון בת אשתו דבגרשה והחזירה פטור ע"ש אבל באמת אין לו דמיון דודאי אם הי' קונה הראשון מהמוכר שהי' בידו זכות למכרו לאחר אז י"ל דאינו בכלל נדרו אבל בנ"ד הרי השיג הראשון מיד השרים אלא שנגמר ע"י סיבה שחזר בו המוכר ע"י שפייסו ברצי כסף והחזיר זכות להשרים והם נתנוהו לו א"כ אין כאן פנ"ח שהרי מיד השרים השיג הרשיון מה לי סיבה זו מ"ל אחרת אלא שנתהוה סיבה שלא עלה בדעתו ואולי זכות הצדקה גרמה סיבה זו והרי מבואר בתשו' הריב"ש וב"י סי' רי"ח דדוקא בלבישה וטעינה שהם ב' ענינים חלוקים אז אם יש הוכחה גדולה על מי מהם נתכוין אזלי' בתרה מה שאין כן אם הם בענין א' ובתשו' תפ"צ יו"ד ס' א' בדין שו"ב שנשבע שלא ישחוט בלא קוויטל והתנצל שלא לקח המעות והודיע תיכף ומסתמא לא השביעוהו אדעתא דהכי אלא שלא יעלים מעות והשיב דכיון דהלשון כולל הכל לא אזלי' בתר הכוונה וע"ש סי' כ' בנשבע שלא ישתה י"ש ועבר ושתה מעט באמרו שנתכוין רק שלא לשתות הרבה עד שישתכר והביא מדברי ריב"ש הנ"ל והעלה דל"מ כונתו להוציא מידי חיובו בלשון השבועה כיון שאינו ב' ענינים ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד מחויב לקיים נדרו (וע' בב"מ (דף ע"ז ע"א) בדין שכר פועלים ואתא מיטרא ובתוס' גיטין (דף ע"ד ע"ב) ד"ה רבה כו' אבל אין לו דמיון לנ"ד)

סימן רנז להרב המאה"ג וכו' מו"ה יעקב קאווי שיין נ"י דומ"ץ דק"ק ראהטין

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתי בראובן שאמר לשמעון שיתן לו קמח בהקפה וכי לוי יהי' ערב בעדו ולא רצה ש' ואחר איזה ימים פגע לוי בש' וא"ל שיתן לר' הקמח בהקפה שהוא ישלם בעדו (בזה"ל איך גראניטירע פר ראובן) ונתן הקמח לר' וכעת חזר בו ש' לתבוע את ר' ואמר דיין א' שזה דומה להא דסי' קכ"ט סעי' כ' דאם לא דבר הלוה כלום עם המלוה אלא ראובן אמר לשמעון הלוה ללוי ואני פורע או ואני חייב לך או אני נותן לך אין לשמעון על הלוה כלום אפי' נתנם לו מידו ורו"מ חולק עליו דדוקא בלא דבר הלוה כלום משא"כ בנ"ד והנה כבר ישב על מדוכה זו בתשו' מהרי"ט ח"א סוס"י קכ"ב בדין ראובן שאמר לש' תן לי סחורה זו ואעמידך אצל לוי והמחהו אצלו דלכ"ע אין שמעון יכול לחזור ולתבוע מראובן דמי הסחורה דמצי אמר אלמלא נתרצית לקבל מלוי לא הייתי מתחייב לך ותדע דאלו אמר לוי לשמעון תן מנה לר' ואני אתננה לך אין לש' על ר כלום וכו' והכי מוכח מדברי הרא"ש שלהי ב"ב וז"ל וההוא דינא דערבות וקבלנות היינו כשיתבע הלוה מן המלוה וכו' אבל אם לא דבר הלוה עם המלוה כלום וכו' ומדיוקא דרישא דמלתי' משמע דוקא שתבע הלוה מן המלוה שילונו ונכנס הערב עמו ערבות אז איכא דינא דערבות וקבלנות אם מתחלה א"ל הלוה למלוה הלויני ואמתה אותך אצל בע"ח לא נתחייב הוא כלל ואי קשיא לך דיוקא דסיפא דקאמר אבל אם דבר הלוה וכו' דמשמע הא דיבר עמו לא נפטר יכילנא לשנויי דבכל דוכתא אמרי' רישא דוקא וסיפא נעשה כאלו וכו' ומצאתי להרא"ש