מהרש"ם חלק ב רלח

ע"ז שהרי הלוה טוען שהי' מוכרח לצרף הכל בקרן וליתן לו האק"ט מפני שנתיירא שלא ינגשנו בתוקף דא"ה ואף שבסי' פ"א סל"א וסמ"ע סקי"ד מבואר דלא הוי אנוס מפני שהי"ל למסור מודעה בפני עדים מ"מ הרי בסי' ר"ה ס"א לשי' י"א שבהג"ה דבעינן שראו עדים נתינת המעות והטעם דכיון דידעי' באונסי' על המכירה מסתמא אנסוהו גם על ההודאה כמ"ש הסמ"ע שם והרי לא מסר מודעא וצ"ל דהודאה כמתנה דסגי באונס בלא מודעא והאריך בזה. והנה כבר כתב בנה"מ סוס"י פ"א דהודאה ל"ה כמתנה ועוד דבנ"ד הרי נתן לו עוד ז' מאות ר"כ במזומן בהלואה עבור זה ועוד שהרי בנ"ד אין זה אונס כיון שמדינא הי' ביד שמעון לתבוע המעות ולגבות מן הבית כמ"ש בח"מ סי' ק"ג ס"ה ושם בהג"ה שאין מרחמין על הלוה לומר כיצד נוציא הלוה מביתו משום דבר מועט ומכ"ש בנ"ד שהי' דבר מרובה וכבר כ' בתשו' הרא"ש שהובא בב"ש א"ע סי' קי"ח סקי"ח דהיכי שהדין עמו אינו אונס ולא דמי להא דסי' פ"א סל"א דהתם לא הי' כתוב הפרעון בשטר ונתיירא מאונס שלא כדין משא"כ בנ"ד וגם מה שעשה א"ע לסיקוועסטר כיון שלא שילם לו חובו עשה כדין ואף דאפשר עשה שלא ברשות ב"ד ולא הזמין אותו לד"ת כבר כתבתי בתשו' לק' זאבנא בשם כתבי הגה"ק אבד"ק בוטשאטש זצ"ל דבדבר ברור שאין עליו טו"מ אפי' עשה שלא ברשות ב"ד אין עליו איסור בזה"ז שאין יד ב"ד תקיפה ועוד שאם הי' רוצה לעשות ליצטאטציאן הי' בידו לעשות ברשות ב"ד.

ומה שכתבתי בתשו' שא"י לומר להלאה לא הרוחתי שהרי אם הי' משלם החובות הי' מוכרח למכור הבית ול"ה מרויח שכר הבית א"כ ע"י מעותיו של זה הרויח שכר הדירה ורו"מ פקפק ע"ז מדברי הח"ד סי' קע"ב סק"ב בדין השכין המקבל עסקא הבית לנותן ואח"כ טען שלא הרויח והנותן השכיר הבית לאחרים דמחויב להחזיר השכר לבעלים להסוברים דמשכנתא בלא נכייתא הוי ר"ק והרי הכנסת הדירה הוא הרויח עכ"ד. לק"מ דהתם כשקיבל ממנו המעות עצה"ע לא הי' הבית עומד לימכר עבור חובות אלא שאם לא הי' נותן לו המעות לא הי' עוסק במסחר וכשקיבל המעות עסק בהמעות במסחר וכשלא הרויח בו פטור מלשלם עסקא ולכן צריך הנותן לשלם שכר דירתו אבל בנ"ד שהי' דחוק ע"י החובות ואם הי' הנותן דוחק עליו את השעה לגבות חובו הי' נאלץ למכור הבית א"כ ע"י מעותיו של זה הרויח שכר הדירה ושפיר צריך לשלם. ועי' בשו"ת שו"מ מה"ק ח"ג סוס"י ק"ס שכ' כה"ג ממש (ועמש"ל סי' קט"ז בזה) ובמק"א הבאתי מ"ש בשו"ת אגרא רמה סי' י"ט שנראה היפוך מזה וביארתי דלק"מ דהתם מיירי בלא ה"ע

סימן רנג עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל בדין ראובן שהי' שענקיר כמה שנים בכפר אצל ערל רינדאר ואח"ז שכרו שמעון ולוי הראנדע ולא רצו ליתן לו שענק והוא מכר י"ש בהעלמה והפסיד להם הרבה והעריכו ד"ז לפליליהם ומענישים אותו בסך עצום והוא תובע מהם שיתנו לו השענק להלאה שיש לו חזקה בזה וגם תובע מה שמסרוהו והזיקו לו סך העונש והם תובעים מה שהפסיד להם כמה שנים במכירת י"ש ורו"מ כ' דכיון שהחזיק בזה כמה שנים בפני העכו"ם ובפני אביו ואמו וגם אצלם לסירוגין הוי אומנתו בכך ואין בידם להשיג גבולו והנה הגם שמבואר בשו"ת ד"ח ח"א חח"מ סי' כ"א דמי שהוא שענקיר אצל האדון יש לו חזקה אבל היינו שאסור ליהודי אחר להשיג גבולו ליקח השענק מהאדון אבל אם יהודי שוכר אח"כ הראנדע נלע"ד שאין להשענקיר עליו חזקה שהרי גם מצרנות קיי"ל דבמוכר בהמתנה ליכא דדבמ"צ שביד מוכר לומר שזהו אינו בטוח אצלו וכן אפי' בהבטיח ללוה ללות לו וכתב השט"ח יוכל לחזור בו לשי' הרשב"א דיוכל לומר שאינו מאמין לו כמ"ש בסוס"י ל"ט וע' תשו' פ"י ח"ב סי' צ"ב דלא קיי"ל כהרמב"ן החולק ודלא כהש"ך שם ומכ"ש בנ"ד שהם חכרו העסק בהיתר איך יתכן שיוכל השענקיר לכופם ליתן לו שענק אם אינם מאמינים לו שלא יעלים מהם וחושדים אותו בזה ובפרט שכבר עשה כן לנגדם ומכר י"ש בהעלמה לפי דבריהם והרי אפי' במשרת תו"ז כשחושש שיגנוב לו יוכל להוציאו כמ"ש רסי' תכ"א ס"ו בהג"ה וע' מל"מ פ"ג מעבדים הל' ה' ושאילת יעב"ץ ח"ב סי' ל"ח ומכ"ש בנ"ד שהוא בא רק מכח חזקה ומעולם לא החזיק רק באופן אם יהי' נאמן בעיני החוכר ולפי דבריהם עבר לנגדם והעלים שלא כדת שגם אם הי"ל טו"ת לנגדם מכח חזקת המזיגה לא הו"ל למיעבד דינא לנפשי' בלא רשות ב"ד ולכן לענ"ד אין לו טענת חזקה לנגדם על להלאה

ומה שתבעוהו שהעלים י"ש משך כמה שנים ורו"מ הביא מ"ש בחיבורי בקת"ע אות י"ב וצידד דבנ"ד הוי רק טענת ספק והנה במה שחקרתי שם אם חלים התשלומין של הראנדע לכל יום בפ"ע ומיקרי הפסד מכיסו מצאתי אח"כ ראי' דמיקרי הפסד מדברי מג"א סי' רמ"ד סקי"ח ובענין הבירור מצאתי בתשו' שו"מ תליתאה ח"ג סי' קי"ט דבכפרים שא"א לברר ע"י ישראל נאמנים העכו"ם אבל אני מצאתי בסהי"ש לר"ת סי' תרי"ב ותרי"ג דמפורש דגם בדליכא ישראל אין שמאים עכו"ם נאמנים כי ימינם ימין שקר ע"ש וזהו כדברי הח"ס יו"ד שהבאתי שם אבל אין נ"מ כ"כ דהא גם בטענת ספק יוכלו להטיל עליו עכ"פ קב"ח כנודע. ובגוף דין המכס של הפר"פ שרמזתי בקת"ע לסי' רל"א אות ל"ג שיש בו עיון רב הנה בענין זה ראיתי תשו' בכת"י מהגאון מהרש"ק ז"ל מבראד שהעלה דדינו כמכס שיל"ק והביא מפיהמ"ש להר"מ פ"ו דב"ק דדוקא היכי דהמלך עשה קצבה מתחלה אלא שנתן רשות להמוכס ליקח גם יותר אז הוי מוכס שאל"ק אבל היכי דמתחלה הוא בלא קצבה דדמ"ד וגם הגאון בעל שו"מ ז"ל השיב כן מטעם אחר וגם בשו"ת, בר ליואי ח"מ סי' ט"ז כ' בפשי' דהראנדע הוא כדין שהאדון יש לו זכות בעירו שלא להניח למזוג י"ש לאחרים זולת אם ישלמו לו כו"כ ככל אדם שיש לו סחורה שיוכל לוקח כמה שירצה ואח"ז מצאתי בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' ל' שהעלה כן שביד האדון לגזור שלא ידורו בארצו עד שיתנו לו ממשקין כו"כ ע"ש והנה מה שיש לדון דמ"מ א"י לתבוע על העבר ראיתי בשו"ת מגדל השן סי' מ"ח תשו' הגאון מוהר"נ ז"ל אבד"ק ראווא שפסק בפשי' שיוכלו לתבוע גם על העבר אך בנ"ד יש לדון דכיון שהחיוב משום דד"ג ודעת הש"ך סי' שפ"ו דבשוגג פטור ואני מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' רכ"ג שנראה מדבריו להדיא כהש"ך דכל דבשעת מעשה עביד בהיתרא. אף שאח"כ בירר חבירו שעשה שלא כדין אין בו משום דד"ג וע' מח"א הל' נזקי ממון סי' ו' בשם רמב"ן ותשו' שאילת יעב"ץ ח"א סי' פ"ה באמצע התשו' א"כ י"ל דבנ"ד שהוא תבע חזקתו ולא שמעו לו ולא רצו ליתן לו שענק ולהציל א"ע עשה י"ל דלא מיחייב מדר"ג

ובדבר מה שמסרוהו הנה הגם דקיי"ל גם בקנס דדמ"ד כמ"ש בתשו' מבי"ט ח"ב בשניות סי' קנ"ח ותשו' ח"צ סי' ע"ב ואני מצאתי מפורש כן בתשו' הרשב"א ח"א סי' תרי"ב ומפורש שם דגם אם דד"מ ליתן הקנס לאחרים למי שירצה דדמ"ד ע"ש מ"מ בנ"ד שעשו כן בלא רשות ב"ד בודאי מחויבים לפצותו אבל מעתה והלאה יהי' מותרה ועומד בב"ד שאם יוסיף להזיק להם יהי' להם רשות לאסרו

סימן רנד להרב המאה"ג וכו' מו"ה יחיאל איכל הכהן ז"ל מו"צ דק' עיר ישן

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שישב בשכירות בבית וחנות של שמעון זה ט"ו שנה וקודם ר"ה העבר חזר ושכר להלאה בשכירות מוקדמת לעשר שנים בעד תשעה מאות וחמשים ר"כ ונתן לו תיכף ג' מאות ושיתן לו המותר אחר יו"כ ואחר איזו ימים חזר ש' ושלח אליו איש שקנה ממנו עורות שיתן עוד ע"ח השכירות רס"ח ר"כ ונתן לו וועקסיל כמו לא הי"ל מעות ושילם אח"כ וזאת התנה עמו ראובן בשעת שכירות שיעמידנו בטח בכתבים המועילים בד"י ודא"ה ועשו כתב עברי ע"ז ונכתב בו שנעשה בחיוב ושעבוד גמור בקגא"ס ובבואם לבית הנאטריון לעשות הכתבים א"ל שא"א להבטיח רק באופן שיעשה על השכירות טאבילאציאן ומיאן ש' לעשות כן ור' טוען כי אולי ימכור ש' הבית במשך הזמן ובדיניהם בטל השכירות בלא עאבעלע וגם כי שמעון איש זקן ופן יפול ח"ו לפני יתמי ובאו לפניו לד"ת ופסק ע"פ המבואר בסי' רמ"ג ס"ט דבא"ל זכה ואכתוב השטר כיון שזכה א"י לחזור מלכתוב השטר וכיון דשכירות קרקע נקנה בכסף בלא שטר כמ"ש בסי' קצ"ה ס"ט לכן מחויב להבטיח באופן המועיל בדיניהם כיון שבדינינו אין הקונה יכול להוציא השוכר ואח"ז ערערו על הפסק עפ"ד הבי"ע ושאר אחרונים שבפמ"ש סי' שט"ו שאין הקנין חל תו"ז שכירות הקדום דהוי דשלב"ל וא"כ אולי