מהרש"ם חלק ב רלז

אלא כותב כן בקוויטליך לצדיקים והלא הצדיקים אינם דרים בעירו רק במק"א ואפי' אחד קוראה בע"פ בשניהם ל"מ כלל והוא רק לפעמים ע"צ הזדמנות ואולי רק צדיק א' או ב' והרי זהו רק מיעוטא דמיעוטא גר בשבולי לקט מהט"ג סקי"ח כתב דמדמ"ע כגון שבני ביתה לבדן קורין כן אינו בכלל פורתא ומכ"ש בנ"ד שגם האב קוראה בע"פ רק בשם מלכה ורק במכתבים מזכיר שניהם א"כ פשיטא דהוי רק מעדמ"ע וע' בתשו' ב"ש חיו"ד סי' קס"ה וחא"ע סי' קכ"א וסי' קכ"ו בכ"ז

והנה מ"ש הרב מבראניבקא להחזיק בידי בנו המסדר ולהתיר הגט לאשר ששם הנכתב בכתובה לא מקרי נשתקע כמ"ש בשו"ת חא"ש סי' נ"ה וס"ג וקל"ח וקנ"א וקס"ג הנה אמת שבסי) ס"ג וק"ט וקכ"ב וקמ"א ועוד בכמה תשו' פסק כן אבל בד"ח בשער התשו' בהגהות לחא"ש סי' נ"ה וקמ"א חולק וכ' דכיון שדעת הג"פ וכל גדולי האחרונים דשם הכתוב בכתובה מיקרי נשתקע וגם הדעת נותן כן אין להורות כן ובאמת שבחא"ש עצמו סי' קמ"ט פסק דלכתחלה אין לכתוב שם הנכתב בכתובה אם אין קורין אותו כלל בשם זה ע"ש וגם בשו"ת ב"ש חא"ע סי' קי"ז חולק עליו והגם כי בשו"ת מ"מ סי' ג' העלה ג"כ דלא מיקרי נשתקע אבל יעוין בשדי חמד מער' גט סי' מ"א מדברי כמה מחברים בזה שפסקו כן דהוי נשתקע ומהם בשו"ת מים חיים ושו"מ ועוד כמה אחרונים ועי' בד"ח בכללי הב"ש אות ג' שצידד לכתוב גם שם הנשתקע שנכתב בכתובה מפני דכשתבא לגבות כתובתה יהי' לעז על הגט אם לא נכתב כפי הכתובה וצריך ב' גיטין ובשו"ת אבני צדק מדעש חא"ע סי' קט"ז כתב דבמחלה כתובתה י"ל דלכ"ע אין לחוש לשם שבכתובתה וגם העלה שהד"ח לא כ"כ רק לחומרא בעלמא וע"ש סי' קט"ו ג"כ כן והעלה דודאי להקל א"א לסמוך כלל ע"ז ע"ש היטב אבל רו"מ כתב שבנ"ד אין הכתובה בידה כלל א"כ אין שום צד לסמוך עליו ולא אדע מה הי' להרב המסדר ואביו שהחזיק בידו מפני הכתוב בכתובה והביא בשם אחרונים המקילין בזה וכיון שאין כאן כתובה אפס מקום לדבריו כלל

והנה מ"ש בתא"ש סי' קמ"ד דגם שם הנכתב בפתקאות לצדיקים מועיל שלא יהי' נשתקע התם מיירי בשם שנשתנה מחמת חולי לשנות מזלו אלא שנשתקע וכיון שהוא כותב את השם לפני צדיקים הרי מחזיק בו משא"כ בשם מעריסה שאין בו קפידא אבל בסי' ע"ח שם נראה דבכל גווני סובר כן ובד"ח בהגהות מפקפק עליו דכיון דלא נקרא בשם זה כלל מה תועלת במה שהצדיק מזכירו בתפלתו בחשאי והלא כל רואה הגט לא ידע מזה וגם בס' אה"ש כלל ב' ושדי חמד שם חלקו עליו ומלבד זה הנה הוא מיירי אם הוא בעצמו כותב כן ומחזיק א"ע בשם זה וגם דוקא בכותב כן בכל עת לפני כמה צדיקים אבל מה שאביו כותב שם בתו לפני איזה צדיק שבמק"א הרי גם אם א' או ב' קורין בפה את השם הוי בכלל נשתקע ומכ"ש כשאין קורין כן בע"פ שהוא ע"פ רוב רק בכתב שהוא, רק דבר הבא ומזדמן לפרקים ע"צ המיעוט הרי כבר נתבאר דמיעוטא דמיעוטא אינו בכלל פורתא ואף שבשד"ח סי' מ"א אות ו' הביא קצת מקילין דגם באחד ושנים הוי בכלל פורתא היינו אם עכ"פ הם קורין בתמידות בשם זה אבל אם גם הם קורין רק לפרקים ע"צ המיעוט ולא ע"פ רוב לכ"ע הוי בכלל נשתקע ומכ"ש אם זה המיעוט הוא רק בכתב ומכ"ש אם הצדיק דר במק"א דאף שדעת הגהת מל"מ פ"ג מה"ג בשם הנשתקע במקום כו"נ נקרא בו במק"א אינו בכלל נשתקע מ"מ גם בזה יש חולקים וע"ש בשד"ח אות ח' וסי' ל"ט אות ד' בזה מדברי כמה אחרונים וע' שו"ת מ"מ סי' נ' במי שנקרא מעריסה מנחם מענדל ולס"ת מנחם ובפ"כ מענדל דאם כתבו בגט מנחם מענדל דמתקרי מענדל דכשר אבל אינו דומה לנ"ד כמובן

והנה מ"ש הרב הנ"ל מתשו' חא"ש סי' פ"ו באשה ששמה עטיא חסיא ושם חסיא נשתקע ואין קורין בו כלל והכשיר והוא כנ"ד ממש אתפלא עליו דהתם מבואר שהיתה חותמת בשניהם ואפ"ה כתב שהי' צריך לכתוב גם שם עטיא אלא דכיון שהועד לפניו שכמה אנשים קורין בשניהם וגם ראה אגרות שבני ביתה כתבו לה בשני השמות וגם בכתב התעודה שלה (פאס) מערכאות כתובים שניהם וצידד דכתב הערכאות מועיל ג"כ (ובשד"ח סי' מ"א אות ד' פסק בפשיטות דהפאס אינו מועיל ולא ידע מתשו' חא"ש הנ"ל וצ"ע לדינא) ולכן פסק דבדיעבד מהני הגט שנכתבו ב' השמות יחד ולא יותר ובסוף התשו' הוסיף לחלק בין אם נשתקע שם הראשון בזה חולקים על הב"מ בשם יעקב ישראל אבל בנשתקע שם ב' י"ל דכ"ע מודו דהוי קיצור השם אבל נודע שאין לסמוך על סניף א' שכותבים בעלי התשו' כמ"ש הש"ד בח"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ט וסי' פ"א סק"ד ועוד בכמ"ק ובתשו' ח"צ סי' ע"ג הוכיח כן מהש"ס דחולין וע' תשו' ב"א חיו"ד סי' מ"ו ומ"ש עוד מרא"ש סי' צ"ז שם מיירי בנקראת בפ"כ רק רבקה ובעת הנישואין אמרה ששמה מעריסה רבקה לאה וכתבו כן בכתובה ובשעת הגט לא הי' הכתובה בידה אבל לפי שאמרה שיש בידה בביתה הכתובה והוא מלתא דעל"ג לכן כ' דנאמנת לומר שכתובים שני השמות בהכתובה וכיון דס"ל דשם הכתוב בכתובה ל"ה נשתקע לכן פסק שהגט כשר וא"כ אין מזה שום ראי' לנ"ד שאין הכתובה בידה כלל וגם אינה יודעת אם נכתבו ב' השמות בכתובה

ומ"ש מחא"ש סי' קי"ג הנה שם מיירי באשה ששמה רוסיא שינדל ונקראת בפ"כ רוסיא לבד ומ"מ אמה ודודה לפעמים קורין אותה בשני השמות והמסדר כ' ב' השמות יחד והשיב דגם אם לא נכתב בכתובה כן כיון דהמיעוט קורין לה כן ל"ה נשתקע וכשר במקום עיגון ומ"מ סיים שם דכיון דתיבת מותרת שבגט הראו לתינוק ולא הכיר שהיא רי"ש אף דהג"פ מתיר במקום עיגון, מ"מ תרי קולי לא מקלינין כמ"ש כה"ג הט"ז ביו"ד סוס"י צ"א ע"ש והנה מלבד שהוא סובר דגם באחד או ב' מיקרי פורתא וכבר נתבאר דרוב האחרונים לא ס"ל כן ועכ"פ גם לשי' חא"ש הרי בנ"ד שלא כתב בשם אבי' שהוא לוי ובחא"ש שם סי' ע"ח מבואר דבכה"ג הוי בכלל שינה שם אבי' ועכ"פ אין להקל אלא במקום עיגון והוא סובר דתרי קולי לא מקילינן גם במקום עיגון וא"כ ממ"נ איך מקום להתיר ולכן אין בידי להתיר האשה הזאת

סימן רנב להרב המאה"ג וכו' מו"ה מיכל גילעהרנטער נ"י אבד"ק נאוויטאניץ

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שלוה מעות משמעון עצה"ע ושילם בכל פעם העסקא וכאשר מטה יד ראובן ורצה שמעון לערוך עליו בדא"ה והתפשרו ביניהם שיתן לו שמעון עוד שבעה לחות ר"כ שיהי' בס"ה ב' אלפים ואשת ראובן חתמה לו נאטראק"ט על חלקה בבית שהי"ל בעזבון ע"ס ב' אלפים הנ"ל על שבעה פ' ממאה לשנה וכעת טען ראובן כי האק"ט נעשה מקרן וריבית וגם נכתב ז' פ' והוי ר"ק וגם טען שלא הרוחתי שלא עשה שום מו"מ וכל פרנסתו משכר הדירה מהבית הנ"ל ומעולם לא מחל לו מה שנתן עסקא והי' אנוס ליתן לו ולחתום הנאטראק"ט אחרי שלא הי"ל לשלם והי' לוקח הבית מידו כי נעשה סיקוועסטר בדא"ה ושמעון טוען שהאק"ט הוא קרן וגם עשה ה"ע והמקבל חתם א"ע בביכ"ל שלו שלקח עצה"ע עכת"ד השאלה. ומאז השבתי לרו"מ בקיצור דאף שנכתב בהאק"ט ריבית מ"מ כיון שעשו עצה"ע אין בזה חשש ומה שצירף העסקא להקרן ועשאו קרן בנאטראק"ט הוי כהודה שכבר הרויח ואי"ל שלא הרויח. ואבאר כעת טעמי שהרי דעת מהריב"ל דבנתן לו כת"י על הריוח ואח"כ טען שטעה בחשבון או שהפסיד אח"כ ולא נשאר ריוח אינו נאמן ואף שהש"ך סוס"י פ"א חולק עליו הנה בתשו' שעא"פ סי' קמ"א סילק כל תלונות הש"ך מעל מהריב"ל בזה וכ"ה בתשו' מהרי"ט בשניות חח"מ סי' פ"ו ותשו' תורת חיים למהרח"ש סי' כ"ד ואף דבתשו' רשד"ם חח"מ סי' ק"פ פסק כהש"ך היינו בכת"י אבל בשטר גמור בודאי אינו נאמן לומר שלא הרויח כמ"ש בתשו' דמ"א והובא בעט"ז לחו"מ שם ויש להביא עוד ראי' מהא דמבואר באה"ע סי' צ"א ס"א בהג"ה בשם תשו' הרשב"א דאם עשו שט"ח על הנשאר יורשין החוב אפי' לא נשבעה דהוי כסילק וע"ש בח"מ וב"ש סק"ה וכ"ה בתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ג שאם הי' הזקיפה בשטר ובעדים אינו נאמן לומר שלא נתן בתורת ריוח ושבסוף בא לחשבון ואין כאן ריוח וסיים המבי"ט שאינו נאמן לומר יראתי פן ידחוק אותי על מעות הקרן ולכן הודיתי שהי' ריוח ע"ש ואף שהמבי"ט כתב טעמו ע"פ דברי העיטור דכי יהב לי' באפי סהדי בשם רווחא לאו כל כמיני' למיחשב לי' השתא לשם קרן והוא כדיעה א' בש"ע סי' פ"א ס"ל והרי בש"ע הובא אח"כ דעת י"א דגם בנתן לו בפני עדים אם לא אמר אתם עידי ישבע שלא הי' ריוח היינו בעדים בע"פ אבל בשטר לכ"ע אינו נאמן וע' בש"ך סקע"ז וכ"ה בעט"צ וגם בלא"ה כתב העט"צ דהלכה כדיעה א' ושכ"פ בס' ישמח ישראל ואין המוחזק יכול לומר קים לי כדיעה ב' ע"ש וכיון שהשטר הנעשה בפני נאטריון ע"פ דד"מ נחשב כשטר בעדים ואינו נאמן לומר שלא הרויח והנה רו"מ פקפק