מהרש"ם חלק ב רלו

לא הביאו מדברי הד"מ הנ"נ וע' בשעה"מ שם שהביא בשם רמב"ן וריטב"א דגם בלא פרט מותר בדיעבד ובאמת שכ"ה גם בנימוק"י פ"ט דנדרים אך לפמ"ש הד"מ י"ל דגם הם מודים בנשבע לחבירו דגם בדיעבד ל"מ ועכ"פ דברי הד"מ הנ"ל תמוהים לשיטתו ולפמ"ש ניחא דאפשר שלא יגלה להם מי האנשים שנשבע להם ושפיר יועיל ההתרה. אולם בעיקר הקושיא שתמהו הריטב"א ואש"ו מהא דשבועת צדקי' יש לי לדון דכיון דהא דצריך לפרט הוא רק מדרבנן משום חשש מלתא דאיסורא כמ"ש הרשב"א וב"י וכ"ה בט"ז סי' שכ"ג סק"ב א"כ אפשר דבימי צדקי' עדיין לא נגזר גזירה זו כמ"ש כה"ג במל"מ פ"ז מביהב"ח ה"ו לענין ישיבה בעזרה ועי' בתוי"ט פ"ח מכלאים מ"ב שדבריו תמוהים דמנ"ל להירושלמי להקשות דלמא לא היתה גזירה זו בימיהם ועי' תשו' רע"א מ"ת סי' קכ"ח מ"ש בזה

ועוד יש לדון דכיון דכל החשש משום מלתא דאיסורא א"כ היכי דהתירו לו קודם שפרט ואח"כ פרט הנדר ואיגל"מ שלא הי' שם חשש אסור בודאי מהני התרתם בדיעבד כמ"ש כה"ג במהרמ"ל שבת (ד' י"ז) בהא דלא תמלא אשה וכו' דלטעמא דשמא יחתה אם עשה כן ולא חיתה אין לאסור בדיעבד ועמ"ש בדע"ת סי' נ"ז סקמ"ח מכמ"ק בזה וכבר כתב הר"ן בנדרים (דף ס"ה) דמשום איסור דלכתחלה לא תיקשי כלום בהא דצדקי' דמשום מצוה או ציווי המלך הוי שרי לעבור לכתחלה א"כ ה"נ הי' בידם להתיר באופן אם יתברר שאין בזה חשש איסור ואם יוודע אח"כ שהי' בו איסור לא יהי' התרה דהויא התרה בטעות כמ"ש בתשו' מים עמוקים להרא"מ סי' ח' כמה ראיות דהתרה בטעות גם היכי דבידע מזה מהני בדיעבד מ"מ בלא ידע החכם שהי' ע"ד חבירו לכ"ע ל"מ בדיעבד דהוי התרה בטעות ע"ש א"כ הי' בידם להתיר על אופן שהבטיחם שאין בזה מילתא דאיסורא וגם אי נימא דבעלמא אין להתיר בכה"ג מ"מ התם משום מצוה שפיר התירו לו ובדיעבד הועיל שפיר מטעמא דכתיבנא כיון שנודע להם שלא הי' בו חשש מלתא דאיסורא

ומ"ש רו"מ ראי' מתוס' כתובות (דף ע') בד"ה ה"נ כיון דמשועבד לה וכו' וליכא למימר כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך אם תהנה ממני דאז אסורה ליהנות וכו' וע"ז הקשה דא"כ אמאי ימתין ל' יום דלמא ימצא פתח לנדרו הרי אין מתירין עד שיחול הנדר וכל זמן שלא נהנית ממנו לא חל איסור תשמיש ומזה הוכיח דבבא להתיר הנדר מותר לה ליהנות דהא יהי' ניתר למפרע ולענ"ד י"ל דע"י שחל האיסור שלא תהנה ממנו זהו עצמו בכלל חל הנדר ומהני התרה וגם בלא"ה י"ל דימתין ל' יום דשמא תשכח ותהנה ממנו ויחול הנדר ובגוף הדבר אם האיסור נעקר למפרע עי' בדג"מ סי' רל"ח והגהת אמרי ברוך על הדג"מ שם ולפמ"ש בתשו' חו"י סי' קכ"ט היכי דעובר מפני שבדעתו לישאל הו"ל כאומר אחטא ואשוב ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקנ"ד בזה. ועכ"פ לדינא בנ"ד יש להתיר שלא יגלה למי נשבע ואז יתירו לו ואח"כ יגלה ויתברר שאין בזה חשש מלתא דאיסורא ולכ"ע יועיל ההתרה בדיעבד

ומה שנסתפק אם מועיל התרתו ע"י פתח של מיתת האיש ואף שאין פותחין בנולד ומיתה הוי נולד כיון שבנ"ד הי' בן פ"ה שנים לא מקרי נולד כהא דגיטין (דף כ"ח) ורש"י שם בהגיע לגבורות יותר מן פ' שכיח שימות והביא מהשעה"מ פ"ד מסוכה דבאשה ל"ה נולד והנה בגוף דברי שעה"מ יעוין תוס' ב"מ (ד' ל"ט ע"ב) ד"ה דלמא וכו' דמפורש להיפוך אך לפמ"ש התוס' בכתובות דטעמא משום דשכיח שמסתכנת בלידה י"ל דבזקינה שאינה יולדת ליכא חשש מיתה כמו באיש ועי' באס"ז ב"מ (ד' ל"ט) שם בשם תלמיד הר"פ שחולק ע"ד רש"י גיטין הנ"ל וס"ל דדוקא בבן מאה חיישי' למיתה וגם יפה הביא רו"מ מתוס' יומא (דף נ"ה ע"ב) ד"ה והתנן דלחד תי' דוקא בחומר א"א חיישי' למיתה בזקן שהגיע לגבורות ועי' מל"מ פ"ד מפהמ"ק בדין גוסס אם דוקא בחומר א"א (וע' בחקר הלכה שהקשה לשי' תוס' כתובות (פ"ג) הנ"ל מהא דיומא (ד' י"ג) א"כ אין לדבר סוף והרי כ"ג נושא בתולה וליכא חשש מסתכנת בלידה) ומ"מ נראה דבנ"ד שפיר מהני התרה שהרי מבואר בתוס' יבמות (דף כ"ו) דלזמן מרובה חיישי' למיתה דחד ואף שהח"צ סי' מ"א תמה עליהם מהא דנדרים (ד' ס"ה) דמשמע דגם לז"מ מיקרי מיתה נולד אפי' בחד והעלה דהתם ודאי לא ימתין זמן מרובה מלישא אשה עד שימות האב ע"ש וא"כ הכא שנדר בפירוש עד כלות שנה א' שהוא זמן מרובה ולשי' כמ"פ גם במשך ז"י מקרי ז"מ וע' בפי' הרא"ש רפ"ק דנדרים ועוד בכמ"ק ואכמ"ל א"כ אין המיתה נולד ובפרט בזקן בן פ"ה שנים גם אי נימא דמוקמי' לי' בחזקת חי מ"מ בנדר דתלוי לפי דעת בנ"א ובודאי כל א' חושב על זקן כזה שמא ימות במשך כל השנה ול"ה נולד ובצירוף דברי רט"ז סקי"ז דאם הוא עצמו מתחרט מהני גם בנולד במתחרט מעיקרו וע' תשו' אבקת רוכל סי' קפ"ח בתשו' תר"י בן צייצאח באמצע התשו' בזה לכן נ"ל להקל בזה

ומה ששאל בדין בשלו ג' ביצים ונמצא בא' מהם דם שנהגו כמה מורים להתיר גם המים והקדרה מטעם סלוק שא"מ דלא כהל"ש ותמה דהא הטעם היוצא מבצים המותרים מיא דביעי בעלמא וליכא רוב במים מטעם ביצים הכשירים נגד האיסור כבר קדמו בזה בשו"ת שארית יעקב חיו"ד סי' י' בשם רב א' וע"ש מ"ש ליישבו דבכה"ג דהוי רק ספק איסור יש לצרוף דעת הי"א שברמ"א סי' פ"ו דכל ביצים דינם שוה ועכ"פ יש להתיר הכלים אחר מעל"ע ועמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קל"ז ובמפתחות שם. והנני ידידו"ש

סימן רנא כ"ה ג' מקץ ב' דחנוכה תרנ"ד ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה פסח אהרן ווייסמאן נ"י אבד"ק אזירייאן פלך ואלין רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' ששמה מלכה מרים מעריסתה ונקראת בפ"כ מלכה לבד וכתובתה נאבדה ושם אבי' לס"ת קלונמוס קלמן ונקרא בפ"כ קלמן והוא לוי ושם המגרש עקב יהושע בן אליהו חיים לס"ת ובפ"כ נקרא אביו אליה חיים והרב דק' קאוולע סידר הגט אנא יעקב יהושע בן אליהו חיים דמתקרי אלי' חיים וכו' אנת אנתתי מלכה מרים בת קלונמוס קלמן והשמיט בשם אבי המגורשת שם קלמן לבד בדמתקרי או המכונה וגם לא הזכיר שהוא לוי ובשם המגורשת השמיט שם שנקראת בפ"כ מלכה לבד ושם מרים שנשתקע הזכיר שלא כדת ויצאו עליו מערערין מארבעה טעמים א' מפני שם אליהו שהי"ל לכתוב ב' גיטין ב' מטעם שכתב בשם המגורש שם הנשתקע ולא כתב שם שנקראת בפ"כ לבדו. ג' שהי"ל לכתוב קלונמוס קלמן דמתקרי קלמן. ד' שהשמיט שהוא לוי

והנה מצד שם אליהו כבר האריך רו"מ והביא מהט"ג ש"א אות ג' סק"ד בשם גדליהו ונקרא גדליה בשם ארבעה ט"א לכתוב גדליהו דמתקרי גדליה ובאות ח' סק"א וי"ג וליקוטי שמות עיירות סקי"ג ובאות ט' סק"א בשם טובי' דגם בלא נודע מסתמא כ"ה וע"ש בלק"ש סעי' ל"ח סקל"ט ושבולי לקט ס"ו סק"ז ואף שאין הוכחה מקריאת החזן כמ"ש בט"ז בשבולי לקט סעי' י' וע' בט"ג ש"א אות א' ס"ק ל"א. וגם אני הארכתי בהסכמתי לס' דברי אברהם והבאתי מכמ"ק דשם אליהו ואליה הוא א' ע"פ רוב וכבר כ' השב"י ח"א סי' קכ"א דמסתמא קורין אליהו וכ"ה בס' ד"ח ומבואר בתשו' מהר"ח א"ז סי' קכ"ו באמצע התשו' דמי ששמו אליהו וכ' אליה חסר כשר ובתשו' ד"ח ח"ב א"ע סי' קכ"ג באחד שעלה לס"ת אליהו יעקב ונקרא בפ"כ אליה יאטשא וכ' דכיון דצריך לכתוב גם שם יאטשא שנקרא בפ"כ יכתוב אליהו יעקב דמתקרי אליה יאטשא כיון דהקריאה בפ"כ הוא אלי' בסגול ע"ש וא"כ אין שום מקור לערער בנ"ד ובפרט שהוא שם אביו דבלא כתב שמו כשר ורק בשינה פסול ובנ"ד אין כאן שינוי עכ"פ ולכן מה שהעיד הרב מבראניבקא שראה מכתב מהרה"ג מוהר"י נ"י מקארץ שהמנהג בכל ב"ד לכתוב לכתחלה אליהו דמתקרי אליה יש מקום לדבריו ועל כל פנים בדיעבד בודאי אין חשש כלל. אולם מצד שם המגורשת הוא דבר חמור מאוד דכיון דשם מרים נשתקע וגם להסוברים דשם הנכתב בכתובה ל"ה נשתקע הרי בנ"ד אין בידה הכתובה ואולי גם בהכתובה לא נכתב כלל והרי בכתב שם הנשתקע פסול ואף שאבי' כשהי' כותב קוויטליך לצדיקים שמאמינים בהם או שהזכיר שמה באיזה מכתב הי' מזכיר שני השמות מ"מ הרי בדין אם מיעוט מזכירים אותו דלא מיקרי נשתקע כבר כתב בשו"ת נאות דשא סי' ז' דדוקא מיעוט ולא מיעוטא דמיעוטא והוכיח כן מתשו' נו"ב מה"ק סי' פ"ח דמיעוטא כמאן דליתא דמי וה"נ בזה ע"ש ולכן הגם שבט"ג בלק"ש סט"ו צידד להיתר בשעה"ד בכתב שאסיה טובא ונקראת ע"פ רוב טובא לבד רק קצת ב"א ומשפחתה קורין בשניהם שאני התם שיש מיעוט גמור אבל בנ"ד אפי' אם אבי' לבד קורא אותה בשניהם אינו בגדר מיעוט ומכ"ש שגם הוא אינו קוראה