מהרש"ם חלק ב רלד

סקס"ז ובתשו' מהר"י לבית לוי סי' ח"י והובא בדע"ת סי' נ"ז סקנ"ג ובתשו' רע"א מ"ת סי' נ"ו וע"ע בתשו' פנ"י ח"ב ח"מ סוסי' צ"ה בשם מהריב"ל וא"כ ה"נ בנ"ד ובפרט כיון שהיא אומרת שהי' באונס הרי כבר האריך בתשו' בר"א סי' ע"ח בשם תשו' פמ"א ונוב"י מ"ת סי' י"ד וסי' ט"ז דנאמנת בכה"ג ועי' בתשו' ברכת יוסף חא"ע סי' י"ג באורך שהעלה ג"כ דדעת רוב הפוסקים דבשוטה אונס הוא וגם יש לצרף עוד ספק וע"ש מהא דס"ט ברה"י גם בס"ס טמא אך דבספק רשויות טהור ויש לדון מזה דלפי מאמרה שבא עלי' הבועל בביהכ"ס א"כ הוי ס"ט ברה"י אך דבאמת הרי לפנינו לא נולד שם הספק ועי' תשו' תועפות ראם חא"ע סי' מ"ג שהעלה דגם בספק כגון עתים חלים ועתים שוטה יש להקל דמוקמי' לה בחזה"ת וחזקת צדיקת וע"ש שהעלה ג"כ דגבי שוטה גם הרמב"ם מודה והביא מש"ס דסנהדרין (דף ס"ו) ראי' להרמב"ם ע"ש באורך וגם בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קי"ג פסק דבשוטה לכ"ע אונס הוא וגם מ"ש רו"מ די"ל דבזה"ז אינו נאמן לומר שלא בעל אותה נגד חדר"ג והביא מדברי נוב"י וח"ס גם מזה העירותי בתשו' הנ"ל והגם שבתשו' פרשת מרדכי להג' מהר"מ בנעט חא"ע סי' ט"ו העלה דבשניהם מודים על הזנות נאמן גם בזה"ז וע"ש עוד סי' י' אבל בתשו' רח"כ חא"ע סי' י' וסי' י"ב מבואר דגם בכה"ג אינם נאמנים ע"ש ומ"מ קשה לסמוך ע"ז כי הנה מצאתי בתשו' ר"י הלוי אחי הט"ז ס' מ' שהעלה בדעת רמ"א דבאומר שמאמין לה ולא חזרו מדבריהם חייב לגרשה ע"ש באורך וגם בסי' מ"א במ"ש ע"ד תשו' רש"ל ומ"מ בנ"ד שהיא אומרת שזינתה באונס ובזמן שטותה דאיכא כמה צדדי היתר יש לצרף גם ד"ז לסניף וי"ל דבכה"ג גם החולקים מודים דאיכא חדר"ג כיון שלפי דברי' אינה אסורה לו כלל. גם אבאר דאין לחוש שמא היתה שפוי' בדעתה בשעת זנות דכיון שהלכה ללבוב בזמן שטות וגם ראוה שם כן וגם חזרה לביתה בשטות אין לחוש שמא הי' שינוי בינתים כדאי' כה"ג ביבמות (דף פ' ע"א) וליחוש שמא הבריא בינתים כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישי' ועמ"ש בדע"ת סי' ח"י סק"ט וסי' ל"ט ס"ק קי"ג וסי' מ"ו סוס"ק י"א מכמה מקומות בזה ואף דיש לפקפק דבנ"ד שאירע לה כמ"פ שנשתטית וחזרה לבריאותה ליכא לאוקמה אחזקה כמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"א) גבי נכסי דבר שטיא ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקמ"ג מ"מ הרי מקודם כשחזרה לבריאות נמשך כן זמן רב ולא אירע לה לחזור מיד לשטות א"כ אין לחוש בנ"ד לשינוי בנתים בזמן השטות שנמשך בפעם זה משך זמן רב וביתר תוקף מזמנים הקודמים ובפרט שכבר הבאתי מתשו' תועפות ראם להתיר גם בע"א וע"ש וספק שמא זינתה בעת חלימותה ומכ"ש בנ"ד. לכן באם יסכים רו"מ להתירה לבעלה גם אני אצטרף עמו וכבר כתב בתשו' תוע"ר א"ע סוס"י נ' דאם חכמי הדור מתירים אפקעינהו חז"ל לקידושין וגם אם הדבר אמת ליכא חששא ע"ש וה"נ בנ"ד. ידידו דו"ש

סימן רמח לחתני הרב הגדול מו"ה יעקב לנדא נ"י דאבד"ק טשארטקוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהס"ת שנקבו עכברים והשחיתו הגליון ביריעה למטה עד ז' שיטין ורמז למה שנחלקו הפוסקים בש"ע סי' ר"פ ונה"ך שם והנה בכל האריכות שהאריכו בזה המחברים וגם בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' רצ"ה רצה אחר אחרון אני בא כי הנה בתשו' ח"ס חלק ששי סי' ס' וסי' ס"ח הביא מהתוס' שבת (דף ע"ט ע"ב) דמוכח שהי' להם גי' אחרת בש"ס דיותר משלש לא יתפור וסיים דאלו הוו חזי הרשב"ץ וש"פ דברי התוס' הוו הדרו בהו להחמיר כיון דתלוי בחילוף גרסאות בש"ס ע"ש ואני מצאתי בפר"ת ליו"ד סי' נ"ב סק"ה וסי' נ"ג סק"ה שכתב בפשיטות דבדבר התלוי בחילוף גירסאות גם אם רוב פוסקים מקילים יש להחמיר ע"ש וע' בשד"ח מערכת ח' כלל ל"ו מכמ"ק בזה להוכיח דגם בדרבנן מחמירים בכה"ג. אבל תמהני על הח"ס שהרי כבר קדמו הב"ח סי' ר"פ ובתשו' הישנות סי' ק"ח והביא דברי תוס' הנ"ל ופסק ג"כ להחמיר מטעם זה ואני מצאתי ברשב"א למנחות (דף ל"א ע"ב) שפסק ג"כ דביותר מן ג' שיטין לא יתפור וה"ה בין שיטה לשיטה ספק בעיא להחמיר ע"ש אבל באשכול הל' ס"ת סי' י"ד פסק ג"כ דביותר מג' שיטין לא יתפור והביא ראי' מהירושלמי ומ"מ בין שיטה לשיטה יש להקל דהוי סד"ר דכל הני מילי דרבנן משום זא"ו והנה כבר נחלקו מהר"ם ב"ב והרא"ש אם דבק מועיל ודעת מהר"ם דדבק גרע מתפירה והרא"ש ס"ל דדבק עדיף מתפירה ובתשו' גבעת פנחס ס' נ"ח העלה דביותר מג' שיטין גם להרא"ש לא יועיל דבק ע"ש טעמו אבל מצאתי ברשב"א מנחות שם שהעלה דגם היכי דאין לתפור היינו משום דהוי גנאי אבל דבק בכל גווני מהני וזהו כדעת הרא"ש שהובא בב"י ואף דהריב"ש מחמיר בדבק בודא אלו הוה חזי לדברי הרשב"א הי' חוזר בו לכן יש להקל ע"י שידבוק טלאי מבחוץ. ובפרט אם יעשה הדבק ע"פ כל רוחב היריעה ויתפור גם הדבק עם היריעה אל היריעות שלפני' ולאחרי' לכ"ע יש להקל כמ"ש בתשו' ג"פ שם דבכה"ג לכ"ע אין חשש כלל אבל לענ"ד יש להקל גם ע"י דבק במטלית מסביב כיון דהרשב"א והרא"ש מקילים וכ"נ דעת האשכול שם כמ"ש בנח"א שם ובפרט דכיון שהבאתי מהאשכול בשם י"א דכל הני חששי הם רק מדרבנן א"כ בודאי יש לסמוך ע"ד המקילים והנלע"ד כתבתי

סימן רמט להרב המאוה"ג מו"ה שלום יצחק כ"ץ שטערנבערג מו"צ דק' אנטווערפען בארץ בעלגיען

מכתבו הגיעני וע"ד מ"ש רו"מ ליישב דברי רש"ל שבמג"א סי' ת"ל שדרש לאכול קודם פסח מהקמח לתלות שאכל מה שהי' בו חשש חמץ ותמה המג"א דזה שייך רק גבי יבש ביבש אבל קמח הוי לח בלח ותי' רו"מ דיש לחוש שמא הי' פירור חמץ בהקמת וזהו יבש כמ"ש המג"א סי' תס"ו סק"ט יש לפקפק בדבריו שהרי המג"א סי' תס"ו רמז שם להא דסי' תמ"ז ס"ד ור"ל דדמי להתם כמ"ש המחה"ש שם והרי בסי' תמ"ז מבואר דלא תלינן שנטלו משם וא"כ מה יועיל מה שאכל מעט קו"פ ומצאתי בפמ"ג בא"א סי' ת"ל שרמז באמת דבדאיכא חשש פירור לא תלינן שנטלו כהא דסי' תמ"ז הנ"ל אך שכתב די"ל ואולי ר"ל דדוקא בידוע שנפלו פירורין לא תלינן שנטלו משא"כ אם הוא רק ספק שמא לא נפל שום פירור שפיר תלינן להקל ועוד י"ל לפמ"ש בתשו' רע"א מהד"ק סי' כ"ו באמצע התשו' דהא דלא תלינן בסי' תמ"ז שנטלו משם משום דחמץ הוי דשיל"מ אלא משום דחוזר ונאסר לשנה הבאה ל"ה דשיל"מ לדידן וא"כ כיון דבסינן קודם הפסח סומכין להקל ולסמוך על הסינון שוב הוי דשיל"מ שה' לא יחזור ויאסר לשנה הבאה לכן אין להקל מספק שמא נטלו, משם ע"ש וא"כ בנפלו פירורין להקמח דס"ל להמג"א דחוזר וניעור אם נטל קצת ממנו ואכלו קו"פ וכדומה שוב יש להקל ולתלות שהאיסור נפל וניטול משם דבזה ל"ה דשיל"מ שהרי יחזור ויאסור לשנה הבאה

והנה עוד יש להעיר בזה לפמ"ש בבדה"ב שבב"י סוס"י תנ"א ומג"א שם סקנ"א דגם להסוברים דחוזר וניעור מ"מ בספק שמא אין כאן חמץ לכ"ע אינו חו"נ וכ"ה בט"ז סי' תמ"ז סק"ז ויש לזה טעם לפמ"ש בתשו' רדב"ז ח"ה סי' שני אלפים ק"כ דכל הך דינא דחוזר וניעור הוא רק חומרא דרבנן א"כ בספק הוי סד"ר ולהקל א"כ בנידון רש"ל שהוא רק ספק שמא הי' פירור ליכא כלל חומרא דחוזר וניעור אך לפמ"ש בדג"מ דרש"ל ס"ל כהרמב"ם דחמץ הוי דשיל"מ שפיר י"ל דגם סד"ר להחמיר. ואף דלכאורה דברי דג"מ תמוהים שהרי האיסור נולד בתערובות ובכה"ג ל"ה דשיל"מ. אבל י"ל לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה לסי' תמ"ז דהרמב"ם לא ס"ל כדעת או"ה בזה א"כ גם רש"ל י"ל דס"ל כן ויש להוסיף טעם לפמ"ש הלב ארי' חולין (דף ק"ח ע"ב) להוכיח מהש"ס שם דהיכי דלא בטל מה"ת גם בנולד האיסור בתערובות לא בטל ורק אם דשיל"מ רק איסור דרבנן יש לחלק כן ובזה ביאר דברי תוס' מעילה (דף כ"א) בהא דפרוטה שנפלה לכיס הקדש וליישב קו' הפלתי לשי' או"ה הנ"ל ע"ש א"כ הרמב"ם לשיטתו דפסק בפ"ז ממעילה דדשיל"מ מה"ת לא בטל כמ"ש הכ"מ שם ובפרט די"ל דגם אי בעלמא הוי רק מדרבנן מ"מ גבי חמץ מדאורייתא לא בטל שהרי בפט"ו ממ"א הי"ב ביאר דגבי חמץ גם במבשא"מ לא בטל משום דכתיב כל מחמצת לא תאכלו ושם הל' ט' כתב דחמב"פ דשיל"מ א"כ י"ל דמה"ת לא בטל לכן גם בנולד בתערובות לא בטל מיהו נראה דליתא דודאי לכ"ע הא דחמץ במשהו הוא רק מדרבנן כדמוכח מלשון רמב"ם בעצמו שם ועוד בכמ"ק בש"ס ובמק"א הארכתי לפלפל בדברי, רמב"ם פט"ו ממ"א הנ"ל וליישב מה שתמהו עליו מש"ס דע"ז (דף ע"ד) ואכמ"ל: