מהרש"ם חלק ב רלב

ואולם נ"ל לדון בזה בדבר החדש דהנה בגוף ענין האיסור ליהנות מן האור הנעשה בשביל רוב עכו"ם ומיעוט ישראל בידועה שנעשה גם לצורך ישראל כפי שנתבאר יש להעיר כיון דליכא בגוף המעשה איסור כיון שהוא בקבלנות ורבים לא חשידי ואינו אומר לעשות בשבת כמש"ל אלא דמ"מ אסור להישראל ליהנות מהנעשה בשבת בשבילו וכיון שהאש הבוער לעשות ההכנה למאור רובו של עכו"ם אמאי לא נימא שיתבטל חלק הנעשה לצורך הישראל ברוב הנעשה לצורך רוב העכו"ם (ועי' בחוו"ד סי' ק"א סק"ה ושו"ת ב"א יו"ד סי' ע' ושפ"ד סי' ק"ה סק"ל) וכמ"ש בס' חמד משה א"ח סי' תמ"ח כה"ג לענין חשעה"פ דאם הי' רוב של עכו"ם ומיעוטו של ישראל בטל ברוב ומותר הכל וע"ש בהגהותי לס' אר"ח שנדמ"ח סי' תמ"ח בזה ורמזתי גם למ"ש בזה בשו"ת אריה דב"ע א"ח סי' ו' וגם מה שפקפקתי שם בדברי הח"מ ל"ש בנ"ד וגם מ"ש הארדב"ע שם מהא דממונא לא בטל ל"ש בנ"ד דהא עדיין הכל של העכו"ם אך דבאמת ז"א דהא הוי דשיל"מ שהרי סופו להיות היתר אחר השבת ושיעור כדי שיעשו ול"מ ביטול ואף שנולד בתערובות כבר כתב המהריט"א והובא בדע"ת סי' י"ד דהיכי דמתהוה יחד האיסור וההיתר ל"מ ביטול בדשיל"מ וע"ש מדברי כמה מחברים בענין זה ועוד שהרי כיון שנעשה כן בתמידות לצורך ישראל הרי קיי"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה ועי' בשפ"ד יו"ד סי' ק"ג סוס"ק י"ד בשם מהרמ"ל ומ"ש עליו מהא דש"ס דחולין דבא"ל עשו לי משליכי כמאן דערב בידים דמי וכדבריו מפורש בתה"א להרשב"א שהובא בב"י סי' קכ"ב והביא ג"כ מהש"ס הנ"ל וע' בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תע"א וסי' תקמ"ז ותשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' קכ"ב ואכמ"ל ובפרט שבדבר הרגיל גם בדיעבד דינו כלכתחלה כמ"ש בתשו' הרא"ש שהובא בב"י וש"ע או"ח סי' תקי"ז ס"ב ובמהרי"ק שהובא בד"מ יו"ד סי' ע"ו. ולכאורה יש לדון מהא דביצה (ד' ד') דהיכי דמיקלי קלי איסורא ליכא משום דשיל"מ וכן באיסור דרבנן מבטלין בכה"ג גם לכתחילה כמ"ש הרא"ש שם וכ"ה ביו"ד סי' צ"ט אבל ז"א דגבי נר ל"ש הא דמיקלי קלי כמ"ש המג"א סי' תק"ז סק"ג והוכיח כן גם מהתוס' ב"ק (ד' ק"א) דלגבי מאור הוי כבעין ע"ש וכן יש לדון גם במחצה עכו"ם ומחצה ישראל הרי לפמ"ש השאג"א סי' צ' דגבי חמץ של שותפים עכו"ם וישראל גם במע"מ יש להקל גם לענין חלק הישראל לאחה"פ משום דלהקל בדרבנן אמרי' אין ברירה ושמא הוא חלק העכו"ם ע"ש באורך א"כ גם לענין איסור הנאה ממלאכת שבת הנעשה ביחד בתערובות לצורך עכו"ם וישראל נימא כן דהישראל לא נהנה ממה שנעשה בשבולו אלא ממה שנעשה לצורך העכו"ם כיון דכל איסור כדי שיעשה הוא רק מדרבנן נימא להקל דאין ברירה ואף דהמק"ח רס"י תמ"ח השיג ע"ד השאג"א ודחה דבריו בשתי ידים הרי כבר באו אחריו בתשובה אריה דב"ע חא"ח סי' ו' ומהר"ם מרוט"ב האחרונים סי' ט' וקיימו דברי השאג"א והסירו כל תלונות המק"ח ע"ש באורך אך דג"ז ליתא שהרי השאג"א שם הוכיח בעצמו דגבי דשיל"מ א"א להקל בכה"ג ותולין להחמיר גם בדרבנן ע"ש וה"נ בנ"ד. וכן אין לעשות סד"ר לכתחלה כנודע. וא"כ לפ"ז בנ"ד שהאור של האש מן ההסקה כולו חליף הלך לו אלא שנכנס לתוך החוטי ברזל לעורר בהם כח העלעקטרי וגם הם אינם מאירים עד שיגעו החטים זב"ז בשעת ההדלקה ועי"ז יוצא הכח אל הפועל להאיר את האורה א"כ פשיטא דהוי בכלל מיקלי קלי איסורא ומהני שפיר הביטול ברוב וגם י"ל דאין ברירה וגם ליכא בזה איסור דאין מבטלין לכתחלה ואין הישראל נהנה כלל מן האיסור של מעשה שבת ואין שום מקום לאסור על הישראלים ליהנות מן האור במוצ"ש ע"י ההסקה שנעשית לצורך הכנת הכח ההוא בליל ש"ק

ועוד אני אומר דגם אי נימא דגם בנ"ד איכא משום גזירה דשמא יאמר לו לעשות בשבת מ"מ יש להקל שהרי מבואר בתשו' שב"י ח"ב סי' מ"ב דגם אגרת בע"ש על הבי דואר ומשלם עבור שישלחו מהב"ד שליח מיוחד ומוכרח לשלחו בשבת דוקא והישראל משלם תשלומי השליח מ"מ כיון שהוא מדבר עם האדון הממונה והאדון שולח השליח מידו והשליח עושה רק בשביל פקודת האדון יש להקל לצורך גדול ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שהיהודים שוכרים המאור והוא העומד על הפקודים והפועלים העושים ההסקה עושים פקודת אדונם הרי יש להתיר לצו"ג בכל גווני ועי' בשד"ח מערכת א' סי' ש"ס שחידש מדנפשי' סברא זו ליישב דברי מהרמ"ל שבשפ"ד סי' ק"ג הנ"ל שהתיר בשוכר גבינות מן השר אף שהפועלים עושים לצורך הישראל דכיון שהם עושים רק לעשות רצון אדונם שרי ע"ש ולא ידע מדברי השב"י הנ"ל וא"כ עכ"פ לא שייך למיגזר בזה בנ"ד ששוכרים מהאדונים ואין אומרים לעשות בשבת וניחא להם שיעשו ההכנה ביום ע"ש מבע"י כיון דאפי' כשיאמרו לעשות בשבת וישלמו בעצמם להפועלים יש להקל לצו"ג ואם באנו לגזור שמא יאמרו בליל שבת עצמו לעשות כן בודאי אין לגזור בנ"ד כי כבר אין הזמן פנוי אז בבתי הפקודים ואין הזמן מוכשר עוד כמובן מאליו. וגם בלא"ה י"ל מסברא דגם אי בעינן שיעור כדי שיעשו אין להחמיר אלא כשיעור שעת ההדלקה שהיא כרגע ולא כשיעור ההסקה הנעשית לצורך הכנת הכח העלעקטרי כיון דפנים חדשות באו לכאן וכלה הפעולה של האש ונשארה רק טמון בכח הטבעי אשר שם הש"י בקרב חוטי הברזל ועודו חשך ואפילה עד שידבקו החוטי ברזל ויפגשו זב"ז יחד וכל האיסור רק משום קנס וגזירה ליהנות ממנו והבו דלא לוסיף כדאי' בירושלמי פ"ב דשביעית הלכה ד' אין מחדשין על הגזירה וכו' ואין מוסיפין על הגזירה וכו' עיין שם ולכן יש להתיר לעניות דעתי להשתמש באור ההוא בליל מוש"ק

ומ"ש במכתבו השני אם יש להאמין להאומן האומר שעושים ההכנה מקודם כ"ד שעות לענין שימוש האור בליל ש"ק לענ"ד כיון דאומן הוא והוא דבר שאפשר להתברר ע"י אומנים שבשאר מקומות הוא נאמן ועי' תשו' נוב"י מ"ת או"ח סוס"י ע"ב מ"ש ע"ד המג"א רס"י כ' וע"ע במש"ז או"ח סי' רנ"ג סקי"ח בדברי הש"ך סי' ש"ב ותשו' ח"צ סי' ל"ט וח"ס א"ח סי' קל"ה ותפארת צבי א"ח סי' י"ט ושב"י ח"ג סי' ע"ב ומנ"י כלל ל"ב סקמ"ו ואכמ"ל

ומ"ש בדבר כיבוי המאור בליל ש"ק שבביהכ"נ ע"י עכו"ם והעיר דלא דמי לכיבוי הנרות שהתירו השב יעקב ושאר אחרונים משום דאיכא סכנת דליקה משא"כ בנ"ד שאין בו אלא הפסד ממון בתשלומי דמי האור כל הלילה וכפי הנראה אין העכו"ם מושכר מבעלי המכונה אלא מיד הישראל גבאי דביהכ"נ. אך דבאמת השב"י שם כתב רק לסניף מה שיש חשש שרפה וגם בלא"ה התיר משום דהוי רק שבות דשבות דכל כיבוי הוי משאצל"ג ובמקום פסידא יש להקל ובפרט שההפסד יגיע למעות ביהכ"נ וביהמ"ד שיש בהם צרכי מצוה ועוד דבנ"ד אם לא יתירו לכבות ימנעו מלהדליק אור זה בלילי ש"ק ויתמעט כבוד ביהכ"נ וידליקו נרות פשוטים וגם אותם יכבו ע"י עכו"ם מפני שי"ב חשש סכנת דליקה ולא יהי' שום תועלת למעט בשבות דאמירה, לעכו"ם כלל ועוד דבכח"ק התירו סופן משום תחלתן שלא ימנעו א"ע מלעשות כדאי' בר"ה (ד' כ"ג ע"ב) ובתוס' שם ד"ה שהי' מהלכין וביומא (ד' ע"ז ע"ב) רב יוסף שרא וכו' וע' בט"ז א"ח סי' ש"א סק"ג שהניח בצ"ע אמאי לא חשיב לה בביצה (ד' י"א) בהנך שהתירו סופן משום תחלתן אבל בתוס' עירובין (דף מ"ד ע"א) ד"ה כל וכו' כתבו דלא קחשיב אלא מה שיש בו חידוש ע"ש וה"נ י"ל בזה ולכן גם בזה יש להקל ולא אכחד כי אני חוכך בלבי אם בההבערה וכיבוי של העלעקטריציסעט יש בו מלאכה דאורייתא כיון שלא הי' כמוהו במשכן כמ"ש כה"ג הח"ס א"ח סי' ע"ג לענין מכסה הגשמים דכיון שלא הי' אוהל כזה במשכן אין בו מלאכה של תורה ועמ"ש בהגהותי לאו"ח סי' ש"א מדברי התוס' בכמ"ק בענין זה ויש לדון משם גם לנ"ד (ועי' היטב בשו"ת הלק"ט ח"א סי' קפ"ט ותבין) ואת"ל דחייב גם בכה"ג וכהא דאין מוציאין האש מן האבנים העפר ומן המים דפ"ד דביצה וא"ח רס"י תק"ב משום שמוליד האש מ"מ י"ל דליכא משום הבערה וכיבוי בכה"ג שהרי אינו אש ממש ואינו שורף החוט ברזל כאש דידן שאוכלת ואינה שותה והוא מעין דוגמת אש שלמעלה דכתיב גבי סנה שנתפלא מרע"ה מדוע לא יבער הסנה וע' יומא (דף כ"א ע"ב) ורע"מ שבזה"ק פ' צו ובנ"ד איננו אש ממש רק אור האשיי הטמון בטבע חוטי הברזל אבל בהא דפ"ד דביצה יוצא אש ממש ודולק בעצים שמתדבק בהם וגם אי נימא דשייך בי' הבערה מ"מ י"ל דליכא משום כיבוי שהרי נשאר שם כח האשיי אם יחזר החוט ויתחבר בחוט השני ובמק"א כתבתי כי כח העלעקטרי מרומז במשלי כ"ז ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו עפמ"ש חכמי הטבע כי גם שני אנשים יתדבקו בכח העלעקטרי להוציא מה שטמון בלבו אשר יהי' נאלץ להוציא בפיו ולגלות סודו והאריכו למעניתם בהראות נפלאות בחכמת היצורה אשר שם השי"ת בבריאתו ואמרתי שזהו מרומז במקרא הנ"ל וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. ויהי מה כי אם אמנם לא אוכל להחליט אבל אני חוכך מאוד בזה. ולכן יש לצדד להקל בכה"ג דנ"ד שהוא לצורך כבוד ביהכ"נ ונוגע להפסד מעות מקומות המקודשים. ידידו"ש: