מהרש"ם חלק ב רלא

בכור רשאי לכנסו לכיפה ואני מצאתי במזבח כפרה לבכורות (דף כ"ח ע"א) בשם הר"א שכתב בתחלה דטעמא משום דצריך נתינה לכהן וכמ"ש הנו"ב ולבסוף מסיק דטעמא משום הפסד קדשים וכעת נדפס תוס' ר"א תנן על מס' ע"ז ושם (ד' י"ג ע"ב) מבואר ד"ז שכתב בתחלה הטעם משום דצריך לקיים נתינה לכהן ושמא יפול בו מום ויהי' מותר לכהן הוו כתב טעם ב' משום הפסד קדשים דשמא יפול בו מום ויאכלנו בלא שום פדיון אבל בקדשים דלא יהי' ניתרים לאכלן ע"י מום שרי להכניס לכיפה ע"ש. ואתה תחזה דמה"ט אין להביא ראי' מש"ס דקידושין (דף נ"ה סוע"ב) דבנמצא עז בת שנתה וכו' כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאלי' ע"ש ומוכח דבספק כונסה לכיפה אבל לפמ"ש אין משם ראי' דשאני ספק בכור דאפשר שיפול בו מום ויהי' מותר לאכלן ונראה פשוט דגם כונת הרא"ש שהובא בט"ז הוא כן וע"ע בבכורות (דף ט"ו ע"ב) דלאחר פדיונן מה תהא עליהן אר"ה כונסן לכיפה והן מתין וכו' וגם שם י"ל כמ"ש וע"ע בשו"ת ספר יהושע סי' מ"א מ"ש בזה ובדין אם מותר להאכילו סם המות

סימן רמו להרה"ג מו"ה שאול משה זילברמאן נ"י אבד"ק וויערישאב במדינת פוילין סמוך לפרייסען

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות עירו סמוך להגבול והאנשים שיש להם מסחר יי"ש מביאים להם ערלים י"ש מחו"ל בהעלמת המכס בתוך נודות של שלחופות של מ"ר מן חזירים והם מייבשין השלחופיות מקודם ומדיחין אותם מבפנים במים וגם עם יי"ש להעביר הזוהמא שבתוכן אבל אינם יבשים גמורים אלא מעט ולפעמים נמצא מעט שומן דבוק מבחוץ ובפרט פי השלחופות הוא כבשר ממש ודרך שם שופכין לתוכן היי"ש וע"פ רוב שוהה שם היי"ש יותר מכדי כבישה ולפעמים שוהין מעל"ע אבל אין דרכן למלאותן אלא עד חציין אבל דרכו לקפלן ועי"ז נקל להטמינם והיי"ש נוגע עי"ז בכל העור ורו"מ העיר דהא עור השלחופית הוא בכלל הדקין כמ"ש התוס' בפא"ט דמה"ט לא תני במתני' ניקב השלחופית וא"כ דינו כבשר טמא ובדבר חריף א"צ כבישה מעל"ע וגם אינו יבש ממש וכפי הנראה אין במה שבתוכו עד חצין שיעור ס' נגד כל העור וגם אם יש ס' הרי אסור לכתחלה והאריך בזה. והנה מעין שאלה זו כבר נדפס בחיבורי שו"ת מהרש"ם ח"א סוס"י קי"א וסי' קי"ב אבל שם הי' ספק אם הם מנבילות וטרפות וגם הי' שיעור ס' ושם הבאתי מהזכל"א יו"ד אות נ' שכתב דבשר פוגם ביין וכל מ"ש בחיבורי שם ל"ש בנ"ד שהוא ודאי איסור וליכא שיעור ס' אולם יש לצדד לפמ"ש הש"ך סי' צ"ח ועוד בכמ"ק דגם בזה"ז יש לסמוך על טעימת ישראל וכ"פ בכרתי שם והשפ"ד ובחג"ש שעל הלבוש ומה שהשיג הבכ"ש לחולין (ד' צ"ו) מהא דסי' מ"ב עי' במש"ז סי' מ"ב דלק"מ ובתשו' רמ"א סי' נ"ד התיר השמן מפני שהכל משתמשין בו ומעולם לא טעמו בו טעם חזיר וביארתי בדע"ת סי' ח"י סקט"ו דאף דהוי מלתא דלא רמיא סמכי' על הרבים ושגם בשנים יש להקל וע"ש סי' ל"ו סקע"ב ושכ"פ הרא"פ והבאתי מכמ"ק בזה ויש להביא עוד ראי' מדברי הב"י בא"ח סי' תמ"ז בד"ה ומ"ש רבינו בשם רש"י וכו' בשם מ"כ בשם תשו' ר"ת בדין כלים המחומצים שמבשלין בהם העכו"ם מי תותים אין לחוש אפי' אין להם כלים מתוקנים לכך וכו' ועוד דהא טעמו להו כולי שתא וליכא טעם חמץ עכ"ל. הרי דיש לסמוך על טעימת ישראל ואף שכל השנה לא רמיא עלייהו ועכ"פ בתשו' רמ"א מפורש כן ומזה יש לדון במ"ש ספר יהושע סי' ס"א (הנכפל) בעובדא שבשלו בכלי העור בשוגג בשר ששהה ג"י בלא מליחה ונאכל ואח"ז נודע להם והעיר לצדד מפני שכל בה"ע אכלו ולא טעמו טעם דם ודחה דהא הוי מלתא דלא רמייא עלייהו ע"ש ולפמ"ש יש לצדד בזה ואף שאין ישראל יודע טעם דם מ"מ הרי לא הרגישו שינוי טעם ואכמ"ל בזה. וא"כ בנ"ד שכל בני העיר שותים היי"ש הזה ולא טעמו בשום פעם שום שינוי טעם ומסתמא היובש הוא תמיד בסגנון אחד א"כ יש לסמוך להקל. והן אמת דבתשו' הרשב"א ח"א סי' תצ"ו כתב דיש ראיות דהא דבעינן קפילא זהו רק בעכו"ם דמשקר אבל ישראל אע"ג דלאו קפילא נאמן כיון דטכ"ע ורבנן וסד"ר להקל א"כ לדידן דקיי"ל טכ"ע מה"ת אין ראוי לסמוך על טעימת ישראל שאינו קפילא אבל הנה בתה"א בית ד' מוכח דגם לדידן דטכ"ע מה"ת וכ"פ הרשב"א שם כמ"ש הש"ך סי' צ"ח סק"ב בשמו אפ"ה פסק שם דהא דבעי' קפילא היינו רק מפני שאינו נאמן אבל אם הוא נאמן א"צ שיהי' קפילא. ועוד דכבר הביא רו"מ דברי הפמ"ג בשם בית ישראל דכבוש בציר כדי שיתחיל להרתיח הוא רק מדרבנן ואף שבשפ"ד סי' ק"ד סק"ב נראה כמסופק בזה ועיין במש"ז סי' ק"ה סק"א אבל בשפ"ד סי' פ"ג סקכ"ג כ"כ בפשי' ולענ"ד יש להוכיח שכ"ה דעת הדרישה שבש"ך סי' ס"ט סקס"ח דהנה בפי"פ פ' מטות תמה בהא דכתוב בקרא דכל אשר יבא באש ומדוע לא אסרה תורה גם משום כבוש מעל"ע בצונן והוכיח מזה כדעת הט"ז והש"ך דכבוש מעל"ע בכלי כיון דאינו מפליט אלא אחר מעל"ע ונעשה נטל"ת ע"ש. ואכתי תיקשי אמאי לא אסרה תורה גם בצונן בכבוש בדבר חריף כמו ציר וחומץ וכדומה בכדי שיתחיל להרתיח ובשלמא לשי' הש"ץ דכבוש כזה אינו מפליט מכלי ניחא אבל לשי' הדרישה קשה ובע"כ דכבוש כזה הוא רק מדרבנן וא"כ בנ"ד שע"פ רוב הוא רק כבוש כשיעור שיתחיל להרתיח ואסור רק מדרבנן ושוב נאמן גם ישראל שאינו קפילא בטעימתו. אך דמ"מ איכא חשש דאין מבטלין לכתחלה כיון דהוי ודאי איסור ול"ש בזה טעמא שכתבתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קי"ב שם אך דלפמ"ש בתשו' צ"צ סי' נ"א להתיר את היי"ש שעושין מפירות שי"ב תולעים ע"י שמתבטל בס' וליכא משום מבטל איסור לכתחלה דהא אינו מכוין לבטל וליכא בעין אלא טעם ע"ש באורך וע' בש"ך ליו"ד סי' פ"ד מ"ש ע"ד הנוב"י והוכיח דגם לערב לכתחלה מותר בכה"ג ע"ש וה"נ בנ"ד ועוד דכבר העליתי בפניו דבדבר הפוגם דאיכא הוכחה דאינו מכוין לבטל כיון דלשי' כמ"פ הם בשאר איסורים בפ"ר דלא ניחא לי' שרי לבטל א"כ בנ"ד דטעם בשר פוגם ביי"ש מותר לבטל לכתחלה

והנה עוד עלה בלבי דאם השלחופיות הם של עכו"ם והם קודם היי"ש שמביאים מחו"ל י"ל דכבר הוא מבוטל ביד העכו"ם כמ"ש בתשו' מהרמ"ל והובא בשפ"ד סי' ק"ג סקי"ד אבל מלבד דבתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז מבואר להיפוך אבל בסי' תע"א כתב בעצמו להיפוך וע' תשו' מהרי"א יו"ד סי' קכ"ב אבל הרי בשפ"ד שם סיים דאם א"ל הישראל לעשות כן לכ"ע אסור וה"נ בנ"ד ולכן אי מזה שיש צד להקל בזה ידידו"ש

סימן רמז להרב המאוה"ג מו"ה משה שפיטצער נ"י מו"צ דק' מונקאטש

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנעשה כעת בעירו מכונה להמציא אור העלעקטרי בכל העיר וגם בביהכנ"ס וביהמ"ד וכפי דברי האומן מסיקין האש כ"ד שעות מקודם וכפי רוב המשתחשין בו יתרבה ההיסק ועי"ז נעשה כח העלעקטרי בחוטי הברזל הנמשכין מן המכונה לכל הבתים ובהגיע זמן ההדלקה יחבר החוטין ומוציא האור עד שעה המיוחדת עד אשר יסיקו ועי"ז מתכבה האור וא"כ בליל ו' מסיקין האש לצורך ההדלקה של ליל ש"ק וביום ו' לעת ערב יעשה ברגע א' פתיחת האור ובליל ש"ק מסיקים לצורך הדלקת ליל מוש"ק וע"ז נסתפקו אם מותר להשתמש בהאור בלילי מוש"ק כיון שלצורך זה עושים ההסקה בליל ש"ק וצריך להמתין בכדי שיעשו ההסקה או דסגי בכדי שיעשו גוף ההדלקה ע"י חיבור החוטין שהוא כרגע ממש. עכת"ד שאלתו

והנה כפי שהציע רו"מ דבקהלתכם אם יחשבו גם הלאמפין שברחובות ושווקים הם רוב עכו"ם א"כ לכאורה אין חשש כלל וגם אם רוב הבתים של ישראל הדבר תלוי אם רוב המשתמשים בהאור הם ישראל כדאי' פ"ב דמכשירים מ"ז ומ"ח ועמג"א סי' ל"ב סקס"ו מ"ש ע"ד הע"ת בזה וע"ע בח"ס יו"ד סי' ס"ג אבל באמת ז"א דבנ"ד שהישראל משלמים בעד זה הרי עושה גם לצרכם ובפרט אם צריך להרבות ההיסק עי"ז פשיטא דאסור וע' במש"ז סי' שכ"ה סוס"ק י"א ואף דגוף המעשה אין בו איסור שהרי היהודים אין מצווים לעשות ההיסק בליל ש"ק ומצדם נכון לפניהם שיקדים להסיק ביום ו' מבע"ד ודמי להא דסי' רמ"ז וסי' רנ"ב דבקצץ ולא אמר בפירוש לעשות בשבת אף שידוע שהעכו"ם יעשהו בשבת שרי אך דמ"מ י"ל דאסור לישראל ליהנות מהאור עד מו"ש בכדי שיעשה כמ"ש הט"ז סי' ש"ז סק"ג ובסי' רע"ו וסי' רנ"ב ס"ד ומג"א סקי"א ופמ"ג בא"א שם ועתו"ס שבת (דף קכ"ב ע"א) ד"ה ואם בשביל וכו' יעו"ש בסוה"ד: