מהרש"ם חלק ב רל

אותו מסתכל במראה כשמעביר כתמים מפניו וכדומה' הרי שעושה כן מפני זה אבל לצבוע זקנו הרי כל מכיריו ויודעיו מלפנים יכירו שצובע שערותיו ואין הכל יודעים שעושה רק מפני הבושה ויהי' נראה שעושה כן ליפות א"ע ויחשדוהו בכך והרי חשש חשדא דאורייתא הוא כדאי' שבת (דף כ"ג) ואין להתירו מפני הבושה. וכה ראיתי בשו"מ מה"ת בהערות שבתחלת ח"ד שנשאל עמ"ש במה"ק ולא הביא מהתוס' שבת (ד' נ') הנ"ל והשיב שאין בושה וצער כ"כ וע' תשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' קע"ג שדחה ד' שו"מ וסיים שאין שום מקום להתיר לצבוע שערות הלבנות זולת בצבע אדום מאוד ע"ש באורך

ובגוף ד' הש"ך דלהגן שרי ראיתי בס' תוסי"ר שהביא מד' תרגום שופטים וילקוט בפסוק וידה ליתד תשלחנה שלא הרגה אותו בסייף משום לא ילבש גבר וגו' וכ"ה ברש"י נזיר (ד' נ"ט ע"א) וצ"ל דמשום שהי' אפשר לה לעשות באופן המותר גם להגן אסור ומכ"ש דבעושה להנצל מצער וכדומה דבאפשר בדרך היתר אסור וצ"ע בזה

והנה מ"ש מדברי הפרישה בדין העברת שער דהיכי דגם אנשים מעבירים ליכא איסור דאנשים היינו עכו"ם הנה הפרישה בעצמו חזר וכ' פירוש אחר דהיינו אנשים יהודים אם כולם נהגו בזה וח"ו לסמוך על פי' אחד דגם להסתכל במראה וכל שאר דברים העכו"ם עושים כן ואתה עוקר כל דיני הש"ע

ומ"ש רו"מ להתיר לצבוע ע"י עכו"ם דהוי רק מדרבן ג"ז אינו נראה דהכא אין האיסור על הצביעה אלא על ההילוך בו דכתי' לא ילבש גבר וכו' ואטו אם עכו"ם ילבישהו בגד אשה יהי' מותר ולדבריו גם בגד שעטנז יהי' מותר להתלבש בו מה"ת ע"י עכו"ם ובע"כ דליתא דהאיסור שלא יהי' מלובש בו (שו"ר בשו"ת מהר"י אשכנזי יו"ד סי' י"ט שכ' כדברי וע"ש עוד לדחות הדמיון מתוס' שבת (דף נ') הנ"ל. וגם בתשו' ר"מ שיק יו"ד סי' קע"ג מחמיר ודחה ד' שו"מ כמ"ש לעיל

והנה במ"ש הד"ח שלא התירו מפני הבושה אלא בדרבנן ולא באיסור תורה הגם שמכוין רק שלא יתבייש יש להביא ראי' מדברי מג"א סוס"י תרי"ד דאסור ללבוש מנעלים ביו"כ גם כשהולך בין העכו"ם משום די"א שהוא דאורייתא והרי גם שם אין איסור אלא במכוין לעונג דמה"ט אם מלוכלך בטיט מותר לרחוץ ביו"כ ואפ"ה מפני הביוש שלא יתלוצצו אסור. וה"נ בנ"ד

סימן רמד להרב הנ"ל

בדבר מה שחזר על הראשונות בדין צביעת שער הזקן שהשבתי לו עפ"ד הב"ח דבכה"ג איכא משום חשדא והביא ד' תוי"ט פכ"ב דשבת משנה ד' גבי נשרו כליו בדרך במים דמשום דגדול כבוד הבריות א"צ לפשוט בגדיו משום חשדא אבל אינו ראי' כלל דהא מבואר בברכות (דף כ' ע"א) דבשוא"ת דחינן אפי' איסור תורה משום כבוד הבריות וגבי לובש כלאים שלבש מתחלה באיסור הוי קו"ע אבל התם בנשרו כליו במים דרך הילוכו הרי הוי שוא"ת לכן א"צ לפשוט בגדיו אבל בנ"ד שעושה כן בידים. ומ"ש שיצבע בפני שנים כדאי' שבת (דף ק"ל ע"א) הרי גם בפניהם איכא חשדא שמא יאמרו שמכזב בפניהם ומתכוין ליופי וגם אם יעשה בפניהם ע"י עכו"ם הרי הוא עושהו ליסע למדינה אחרת ושם יחשדוהו כל מכיריו בכך ושם לא יפורסם ע"י העדים שעשה ע"י עכו"ם ובפרט לפמ"ש בתשובתי דאפי' ע"י עכו"ם אסור א"כ פשיטא שאין זה תקנה

ומ"ש עמ"ש דגם ע"י נכרי איכא איסורא שהאיסור על מה שהוא לבוש מלבוש אשה דהיינו שערות הצבועות והביא משו"ת בש"ר סי' י"ח שנחלקו בכך אם אסור לגלח זקנו בתער ע"י עכו"ם משום צער ודעת האוסרים משום דהפעולה שיהי' מגולח אסורה והרא"ש התיר הנה ידעתי גם ידעתי ומאז ציינתיו בגליון תוס' שבועות (דף ג' ע"א) שכתבו בתחלה דלכ"ע אסור ע"י אשה ונכרי ובנתה"מ סי' קפ"ב ושמ"ח סק"ד ביאר הטעם דבכה"ג יש שליחות לעכו"ם ע"ש אך בנ"ד י"ל דגם הרא"ש מודה דהאיסור על שהולך במלבוש נשים ואינו דומה לגילוח הזקן שהאיסור רק על מעשה הפעולה דהא ע"י סם ומספרים שרי אף שהוא ג"כ מוקף זקן ועוד שגם הרא"ש שם כ' דלהתוס' איכא איסור דרבנן ומשום צער שרי ואפ"ה לא התיר למעשה אא"כ יגלח תחלה במספרים ואח"כ בתער וע' בט"ז א"ח סי' תרנ"ה סק"ב בשם סמ"ג והגמ"נ דבגילוח מצורע אסור לעשות ע"י עכו"ם מדרבנן עכ"פ אף שהוא במקום מצוה וגם בלא"ה יעוין בשו"ת פרשת מרדכי א"ח סי' ה' מ"ש ע"ד הר' הנ"ל. וכה ראיתי בשו"ת מהר"י אשכנזי יו"ד סי' י"ט שדחה ההיתר לצבוע ע"י עכו"ם וסיים שיצבע כל שעריו לבנות ולא יהי' לבושה וחרפה כ"כ

ומ"ש מתשו' מים עמוקים למהראנ"ח סי' ע' דהיכי דיש מקום שעושה בדרך היתר ליכא חשדא. הנה בט"ז א"ח סי' רמ"ד סק"ב במ"ש דכונת התוס' בסופ"ק דע"ז מבואר דדוקא בדאיכא ב' דרכים להיתרא ודרך א' לאיסורא לא חיישי' לחשדא משא"כ כששני הצדדים שוים חיישי' לחשדא ובמק"א הבאתי מש"ס דעירובין (דף ע"ה ע"ב) דמאן דידע ידע ומאן דלא ידע סבר עירובי עירב וכו' אגירי מיגר וכו' וגם מהמג"א סי' תס"ט דבדיש לו פדיון ליכא משום מ"ע דיאמרו שפדהו וגם ממהרש"א שבת (דף ק"ל ע"ב) ברש"י ד"ה ואייתוה וכו' אבל הלא ממקומו הוא מוכרע בש"ס דשבת (ד' כ"ג) שהבאתי דגבי פאה נמי איכא למימר שנתן פאה כבר וכן גבי נ"ח יש לתלות שהדליק בפתח האחרת ואפ"ה איכא משום חשדא ויש לעיין בתשו' הרשב"א ח"א סי' תס"ב בתשו' להרא"ש דלעולם הרואים תולין בהיתר ולא מיחזקי אינשי ברשיעי וי"ל דהתם נמי איכא ב' דרכים להיתר אבל בדאיכא רק חד צד להיתר וחד לאיסור איכא חשדא ועוד דבנ"ד הרי הוא עושה בדרך האיסור אלא שמתכוין משום בושה ובכה"ג י"ל שהתירו משום כבודו לכן שפיר י"ל דיש אנשים שיחשדוהו שמתכוין ליפות ולנוי ואינו דומה להיכי שיש לתלות שעשה המעשה בדרך המותר שעשה עירוב וכן אם פדהו והרי הב"ח אומר כן דבכה"ג אסור משום חשדא. ובכ"ז אחרי שהביא בשם שו"ת בית היוצר שפסק להתיר גם לצבוע שחור ע"י עכו"ם וגם כתב שכמה גדולי זמנינו הסכימו להתיר והעיד על האיש שהוא יר"ש והכל מעידים עליו שאינו חשוד במעשה האיסור וזה האות שאינו עושה מבלעדי הסכמת גדולי הדור י"ל דעי"ז גופא מתפרסם הדבר וליכא חשדא גם י"ל דאם בעירו שהכל מכירים ויודעים לא יחשדוהו אין לחוש על שיחשדוהו בנסיעתו במק"א כעין מ"ש הכ"מ פ"ט מעבדים לענין אשה שקונה עבדים קטנים שא"ר לביאה שאין לחוש לחשד שיתהוה אחר שיוגדלו ע"ש

א"ה במ"ש אא"ז הגאון נ"י דבאיכא ב' צדדים להיתר אין לחוש לחשדא יש להעיר ממנחות (ד' ל"ה) שלא יעשה הרצועות אדום בפנים והא י"ל שמא ע"י צבע אדום ושמא מדם חטטין. יוסף הכהן]: סימן רמה

נשאלתי בדין בכור שנפל בו מום שצריך שיהי' נשחט ע"פ ג' הדיוטות כמ"ש ביו"ד סי' ש"ט ס"ב וראוהו ג' אנשים זה שלא בפני זה אי מהני בדיעבד להתיר לשחטו וראיתי בשו"ת תועפות ראם יו"ד סי' מ"ז שנשאל בזה וכתב דמסברא נראה דצריך ב"ד של ג' ל"מ אא"כ הם שלשתן יחד ולא הביא שום ראי' לזה וכן יש להסתפק בנדרים דבעינן שישאל על נדרו בפני ג' אי סגי בדיעבד בזה שלא בפני זה ובש"ס דנדרים (דף ח' ע"ב) בהא דבעל מהו שיעשה שליח וכו' אי מכנפין אין אי לא לא וכו' וש"מ כי מכנפין שפיר דמי וכו' ומוכח דצריך שיהיו נקבצים שלשתן יחד אבל י"ל דשא"ה שצריך שימצאו לו פתח אבל הנה בירושלמי פ"ז דברכות ה"א בהא דפליגי רב ושמואל בהא שלשה שאכלו דחייבים לזמן וכו' רבנן דהכא בדעתון ורבנן דהתם בדעתון שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין (וה"נ לכתחלה בעינן שלשה ובדיעבד סגי בשנים) ר"י ורשב"ל תרויהון אמרי אפי' שנים שדנו אין דיניהם דין (וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו אין מזמנין ר"ה אמר ג' שאכלו זה בפ"ע וזה בפ"ע ונתערבו מזמנין ר"ח אמר והוא שבאו משלש חבורות על דעתי' דר"ז וחבורתי' והן שאכלו ג' כאחת ר' יונה על הדא דר"ה הטביל ג' איזובות זה בפ"ע וזה בפ"ע ונתערבו מזה בהן ר"ח אמר והן שבאו מג' חבילות על דעתי' דר"ז וחבורתי' והוא שהטביל שלשתן כאחת אין תומר אין למדין איזוב מברכה אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק וכו' עכ"ל ומבואר שדין בהמ"ז ודין דיינים שוים ובעינן שיהיו שלשתן יחד דוקא וה"נ בזה והעירוני מדברי הריב"ש סי' רל"ב והובא בב"י אה"ע סי' קמ"א בדין ביטול הגט בפני שנים ובפסק דבעינן שיהיו שניהם יחד כיון דתנן הי' עושה ב"ד ומבטלו ואע"ג דקיי"ל כר"נ דאמר בפני שנים מ"מ כיון דקרי להו ב"ד משמע דבעינן זה בפני זה דל"ש לאכשורי זה שלא בפני זה אלא גבי עדות וכריב"ק וכו' ע"ש ומבואר כמ"ש

אגב אבאר בדין כניסה לכיפה שבסי' ש"ט שכתב בתשו' נו"ב יו"ד סי' פ"א דטעמא משום הפסד כהן ולכן רצה לחדש דבספק