מהרש"ם חלק ב רטז

לפסלו מ"מ בכה"ג דכל הקידושין בטלים מדינא רק מחומרא דא"א אין לנו לסמוך על אומדנא שוב י"ל דבמוחזק העד לריק ופוחז בצירוף חשש שנאה של השוכרו י"ל דעכ"פ אינו נאמן גם בלא הכרזה וכמ"ש רש"ל הנ"ל ובפרט בזה"ז דא"א להכריז כלל

(לב) ואי משום דאכתי נשאר עדות עד ב' הנה מלבד דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וע' במהרי"ט סי' מ"ג הנ"ל ובתשו' אבן השוהם מסי' נ"ד עד סי' נ"ח בשם כמה גדולים שפלפלו בדברי הב"ח וחמ"ח וב"ש ובנ"ד לכ"ע לאו כלום היא כמבואר למעיין. ועוד די"ל דבכה"ג דאחד מהם פסול שוב עשב"מ ב"כ ואף דפסול רק מדרבנן ומבואר בשו"ת ב"י סי' י' דבפסול דרבנן ל"א עשבמב"כ כבר דחיתי זאת בחיבורי לחו"מ בקת"ע לסי' רל"א אות כ"ג והוכחתי מהר"ן פ"ק דגיטין להיפוך והתומים לא דיבר מזה אבל גם התומים הוכיח מהריטב"א להיפוך ועמש"ל סי' ז' כמה ראיות לזה ועוד דבנ"ד דכל הקידושין רק דרבנן לכ"ע אמרי' מחמת פסול דרבנן דעשבמב"כ וכעין דברי רשב"ץ ורמ"א סוס"י מ"ב הנ"ל

ואף די"ל דלא ידע זה בפיסולו וע' חמ"ח סי' מ"ב שם סק"ו וב"ש סק"ח המעיין בגוף תשו' ר"מ מפדאוה סי' ל"ז ימצא דיש להקל ובפרט דבנ"ד גם אם נשאר ע"א אין לחוש לקידושין דהוי ע"א בהכחשה וכמ"ש. והנה באמת מבואר בש"ע ב' דיעות גם ברשע אם יש לחוש שמא עשה תשובה ודעת רמ"פ להקל דדוקא בתנאי ע"מ שאהי' צדיק רגלים לדבר כמ"ש הב"ש סקכ"ב וכן מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' ק"מ שכ"כ. אבל מתשו' הרא"ש כלל ה' דין ב' גבי הריגת מסור מוכח דבכל גווני יש לחוש משום חומרא דא"א דאל"כ הו"ל לחלק כן בין הא דקידושין להא דהריגת מסור א"ו דליתא ע"ש ודו"ק ויל"ע בברכות (דף י') ופסחים (ד' נ"ו) גבי חזקי' שגירר עצמות אביו ולא חשש שמא עשה תשובה אבל י"ל כסברת רמ"פ וגם להרא"ש לק"מ דדוקא משום חומר א"א חיישי' לזה כמובן ודו"ק. אבל מ"מ נראה דהיינו רק בחומר קידושין של תורה משא"כ בנ"ד והבן

לג) והנה עוד נ"ל לצדד בנ"ד דהא וודאי המעשה שעשה המקדש בצירוף העדים הוא מעשה רשע להטות את הבתולה בפיתוי דברים ולקדשה בלא שידוכין ובשוק ומתחלה בעלילה באו וכל כוונתם רק לביישה ולנוולה ולבייש אבי' ואמה [וכבר כ' התוס' בסוטה ד' י') דהלבנת פנים הוא אביזרי' דש"ד ויהרג ואל יעבור וכמ"ש חז"ל נוח לאדם שישליך א"ע כו'] והניחו דברי הרב ושמעו לדברי התלמיד בעה"ב של המשרת משנאתו לאבי הבתולה א"כ לא מיבעי' לפמ"ש המל"מ פ"ד ממלוה הל' ו' בשם הכנה"ג וש"פ דמשום לפ"ע נפסלים לעדות א"כ פשיטא דהעדים שעברו בזה על לפ"ע הם נפסלים עי"ז לעדות וא"כ אינם נאמנים דאאמע"ר רק גם אי נימא דאינם נפסלים בזה מ"מ הרי כבר כתבתי בחיבורי לחו"מ סי' קפ"ג ס"ב להוכיח דגם בדרבנן אאמע"ר א"כ פשיטא דאינם נאמנים בזה. וא"ל דבנ"ד דמי להא דכ' התוס' ב"מ (ד' ד') דבבא לעשות תשובה נאמן וה"נ י"ל דרוצים להציל אחרים ממכשול עון א"א ז"א דכבר כ' בתשו' נו"ב מ"ת אה"ע סי' קנ"ו דגבי להציל אחרים ממכשול ל"ש זאת והביא שם ראי' מהעדים שאמרו אנוסי' היינו ע"ש ושאר אחרוני' תי' בע"א ולפי דבריהם גבי העדאת עדים ל"מ כלל סברת התוס' דב"מ הנ"ל וא"כ פשיטא דבנ"ד אין נאמני' ואף דהוא נסתפק אם שייך זאת באינו נפסל לעדות אם כי נראה כדבריו בב"ש א"ע סי' קנ"ב סקי"ג ע"ד הב"ח עכ"ז העיקר כמ"ש בחיבורי שם ראיות מהרשב"א והריב"ש דגם בדרבנן אאמע"ר וע' בשע"מ בחו"מ סי' ע"ג סקי"ג מ"ש בזה וע' בשו"ת רח"כ יו"ד סי' א' ובשו"ת בר"א חאה"ע סי' י"ג ובתשובה א' שכתבתי על שאלה שנשאלתי מח"א מק' חראסקוב בעובדא שהעידו שהחמיצו בידים קימחא דפיסחא של אחר והארכתי בזה מאוד. וא"ל דנימא פלגי' דיבורייהו ובמה שאמרו שהם הלכו וסייעו לדבר לא נאמין להם רק במה שנתקדשה לפניהם נאמנים ולא עשו בזה מעשה רשע כלל אם נעשה לפניהם בלא כוונה ז"א לפמ"ש התוס' בכתובות (דף י"ח) לחד תי' דבקיום שטרות דרבנן ל"א פ"ד לפסול השטר דאוקמוה אדאורייתא ע"ש א"כ ה"נ בזה דמה"ת אינם קידושין רק לחומרא מדרבנן וגם כל העדות אינו כשר רק מדרבנן כיון דלא ידעו הזמן וכמש"ל א"כ י"ל דבכה"ג ל"א פ"ד ואוקמוה אדאורייתא ואף שהתוס' כ' שם עוד תי' אחרים הנה לשי' הרמב"ם בפיה"מ שילהי נדרי' ולשי' הראב"ד שהובא ברא"ש סופ"ק דמכות בעכצ"ל רק כתי' זה של התוס' וא"כ יש לנו עמודים גדולים לסמוך עליהם. והן אמת כי בדברי התוס' הנ"ל יש עיקולי ופישורי ובתשובה א' הארכתי בזה. עכ"ז חזי לאצטרופי בנ"ד לשאר קולות שכתבנו

והנה במש"ל בענין אאמע"ר באומר לעשות תשובה היא רוצה והבאתי מתוס' ב"מ (דף ד') וכמ"ד ונו"ב א"ע קנ"ו ובאמת בנו"ב עצמו חא"ע שם סי' כ"ג כ' בעצמו להיפך והביא ראי' מסופר שאומר אזכרות כתבתי שלא לשמן וגם מכהן שפיגל דאם הוא בידו נאמן אף דמע"ר ובע"כ משום דבא להציל אחרים ע"ש וסותר ד"ע אמנם מ"ש מאזכרות כתבתי שלא לשמן במח"כ נעלם ממנו דברי המרדכי בשם ר"ש שהובא בט"ז יו"ד סי' רע"ו דהוכיח דהתם הכוונה ששכח לכתוב לשמה בפירוש אבל באמר כתבתי שלא לשמה אאמע"ר וא"כ מוכח להיפוך וע' תוס' ע"ז (ד' כ"ז ע"א) ומנחות (דף מ"ב ע"א) בזה וקצרתי וגם בא"ז הגדול ה' פסחים סי' רכ"ג שהקשה איך יהא נאמן ששחט הפסח שלא לשמו הרי אאמע"ר ע"ש והרי י"ל שבא לעשות תשובה להציל האוכלים ממכשול א"ו דליתא והעיקר כמ"ש בסי' קנ"ו אבל צע"ק דהתם י"ל שמציל גם א"ע להקריב פסח אחר אבל הרי הומ"ל שנפסל בשחיטה בדברי' הפוסלים בה' הלכות שחיטה וכדומה ויש לפלפל דאדרבא התם דאית לי' מיגו לומר אומר מותר הייתי וכדומה ע' מנחות (דף מ"ט) שוב שפיר הקשה הא"ז. וא"ל שבא לעשות תשובה ז"א דהול"ל אומר מותר הייתי דלא ליפרסם חטאי' כדכתי' מכסה פשעיו לא יצליח וכמ"ש בשו"ת בר"א חא"ע סי' ע"ד כה"ג בהא דאנוסים היינו אבל מהמרדכי הנ"ל מוכח כן וע' בהקדמת הא"ז מהגאון אבד"ק לבוב בזה שלא הביא מהנו"ב כלל ות"ל הרגשתי בעצמי בראיות המרדכי מכבר ונהירנא שראיתי בשו"ת ש"צ סי' כ"ג שדיבר מסתירת ד' הנו"ב ואינו ת"י כעת וגם מהא דגיטין (דף נ"ג) דקאמר כדי שיודע מוכח דאם יודע יהי' נאמן וי"ל דבאו"ה נאמן במיגו דהי' אומר שפיגל בשוגג אבל היכי דבעינן עדים ממש ל"מ מיגו עתו"ס קידושין (דף ל"ה) ואכמ"ל ויש לפלפל הרבה בזה ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקכ"ו כ"ז באורך בכ"ז וע' בתשו' הר"ן ס' מ"ג ושו"ת רח"כ סוס"י ס"ג ותמצא ג"כ ראי' לזה

(שוב בא לידי הגב"ע והעיד העד בזה"ל האט זיא צי גינעמין דיא צווייא זעקסיר אין בשעת זיא האט ציא גינעמין האט ער גיזאגט האמ"ל כו' ומדאמר מקודם מה שקיבלה ואח"ז אמר העד מה שאמר האמ"ל מוכח דהקידושין הי' אחר שקיבלה וכה"ג כ' בשו"ת בגדי כהונה סי' כ"א ואף דבשו"ת רמר"א חא"ע סי' י"ג פקפק עליו מ"מ ספיקא עכ"פ הוי ודו"ק וא"כ יש כאן עוד לצרף להיתר)

ובצירוף כל הני טעמא נלפע"ד להתיר הבתולה ההוא להתנסבא לכל גבר דיתצובין וא"צ לקבל גט מהמקדש הזה באם שא"א בנקל לקבל גט אמנם עלה בלבי לחוש בזה מחמת הקול שהי' זה כמה שנים שנתקדשה וברמ"א סי' מ"ו ס"ד מבואר די"א דבזה"ז אין מבטלין קלא ואף דהח"מ וב"ש הביאו בשם ד"מ דיש לסמוך על המיקל בד"ס יעוין בכנה"ג בשם מהרשד"ם ורש"ל דיש להחמיר וע' תשו' עה"ג סי' ל"ד שהחמיר הרבה מכח הקול ותמהני רו"מ שלא הרגיש בזה כלל אבל נראה דכיון דכל זמן שלא הוחזק בב"ד אין לחוש להקול ואחר שהוחזק בב"ד תיכף נולד האמתלאה והספיקות אי חלים הקידושין מדינא והוי קול ושוברו עמו ועיין בר"ן פ"ק בקידושין בהא דאיכא סהדי באורי' דהוי בי' ש"פ במש"ש דלפעמים גם בקלא דלא איתחזיק חיישי' היכי דעכ"פ פשטה ידה, וקיבלה קידושין וא"י אם ש"פ וגם בזה פליגי ר"ח ואביי ורבא ע"ש היטב אבל אין לו ענין לנד"ד וע' בשו"ת הב"י סי' ב' שפסק בפשיטות דמבטלינן קלא וע' במהרשד"ם אה"ע סי' ל"ג בסופו, מ"ש לצדד בענין הקול וע"ש סי' ד' עוד בזה וע' בשו"ת רמ"א סי' צ"א כמה צדדי' בזה וע' בתשו' אבן השוהם סי' נ"ד ותשו' שארית יוסף סי' ל"א וע' בתשו' נו"ב סי' נ"ז וסוס"י ס'. ובשו"ת ספר יהושע סי' פ"ט בזה ולענ"ד י"ל דהיכי די"ל דאויבים אפקוה לקלא בלאה אין לחוש מחמת הקול וכדקיי"ל כה"ג גבי קלא דזנות דא"א ע' מ"ק (ד' י"ח) וא"ע סי' י"א וע' בשו"ת חא"ש סי' צ"ג ויכון כי לא אדע מהות הקול איך הי' ואם הוחזק הדבר, מוטל על מעכת"ה לחקור בזה וכפי ראות עיניו כן יעשה. אבל מעיקר הדין באם ליכא חשש מחמת הקול נלפע"ד להתיר הבתולה לשוק בלא גט ואי נימא כמש"ל דהוי רק קידושין דרבנן א"כ בדרבנן הרי לא חיישי' לקלא וכדמוכח בא"ע סי' ו' גבי חליצה. אמנם מחמת חומר הדבר יאבה לדרוש עוד מאיזה רב מובהק בתורה ויראה ואם גם הוא יסכים להתיר גם אני אשא ואסבול שובא מכשורא אכן אם אפשר בנקל להשיג גט מהיות טוב אל תיקרי. רע ולא נעייל נפשין בספיקי ואף דהמ"ב בתשו' כ' דאין להחמיר בחכם להצריך גט עכ"ז ירא אנכי מחומר א"א. ומ"ש רו"מ אם יש למחות בין