מהרש"ם חלק ב ריד

התפיסות מ"ש לחלק בענין זה ועוד דנהי דכל זמן שאינה טוענת מסתמא שמעה מ"מ י"ל דאם אמרה שלא שמעה נאמנת וע' נו"ב סי' נ"ט בענין אמירתה שלא הבינה דנאמנת משום דאינו נגד חזקה והאחרוני' פלפלו בזה ופקפקו ע"ד הנו"ב ע' בשו"ת רע"א סוס"י צ"ז ובפת"ש סי' מ"ב בשם כמה אחרוני' בזה וע' בש"ש להקצה"ח ש"ו פ"ג ובמח"א הל' אישות סי' א' וחידושי הרי"ף פ' התקבל וע' בב"מ א"ע סי' ל"ה ג"כ. אמנם נראה פשוט דהיכי דאמר אדם לחבירו דבר בפניו א"י לומר אח"כ שלא שמע ותדע דאל"כ בטל דין שתיקה כהודאה הן גבי איסורים כמבואר בש"ס דקידושין וביו"ד סי' קכ"ז הן גבי ממון וע' בתו"מ סי' פ"א וכמה דוכתי והרי י"ל לא שמעתי ובע"כ דאינו נאמן בזה וע' בש"ס סופ"ק דכתובות בקורין אותו ממזר ושותק ועוד בכ"ד מצינו מדשתיק לי' אודי לי' ודייקינין מזה להלכה וע' תוס' ב"ב (ד' ס"ב ע"א) ד"ה ומודה רב כו' דגבי חבר דייקינן הכי והרי ניחוש דלמא לא שמע וע' בב"י יו"ד סי' רי"ז גבי עללתה ובמלחמות פ"א דסוכה גבי ראש תור מכמה מקומות בש"ס בזה. א"ו דליתא. והרי גבי לא ראינו דאינה ראי' אפ"ה מבואר בחו"מ סי' כ"ט ס"ג דהיכי דתרווייהו בהדדי נינהו הו"ל הכחשה וע' ברמב"ם פ"ה ממעה"ק ופי"ט מפהמ"ק ופ"ט מאישות ובמל"מ מ"ש בשם רי"ו ובשם הריב"ש בזה ובגליון שלי ציינתי מדברי הב"ש א"ע סי' מ"ז סק"א דאין לחלק בין ראי' לשמיעה וגם בשו"ת שב יעקב חאהע"ז סי' כ' מבואר דאינה נאמנת לומר שלא שמעה אפי' במיגו דהוי מיגו במ"ע ואינו ת"י כעת. וגבי הכרזה דאמרי' ביבמות (דף ל"ו ע"א וקי"ט ע"ב) דלא מהני היינו משום דדלמא לא הוי בהאי הכרזה דל"ה בחד זמן ב' ההכרזות ע"ש אבל בחדא הכרזה באותו זמן לא חיישי' שמא לא ישמע וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סוס"י ק"ג דכיון דההכרזה בשעת גט מהני ההכרזה דמאן דשמע הא שמע נמי הא ע"ש. וא"כ כיון דנכחשה האשה בעדים במה שאמרה שלא שמעה כבר הוחזקה כפרן וגם אם תאמר עכשיו שלא הבינה אינה נאמנת וכדקיי"ל כה"ג בח"מ סי' ע"ט כמה דינים. וע' בשו"ת ח"צ סי' ל"א שכ' כה"ג גבי שינה שם האב דגם היכי דנאמן מ"מ אם הוחזק כפרן באותו דבר שוב אינו נאמן ומ"ש שם דלענין אם הוא לוי הוי כמו ממון אחר ע' בשו"ת נח"א סי' כ"א שהשיג עליו באורך דבאיסורין גרע טפי יעוש"ה ועוד דאם א"י שלא הבינה הו"ל לטעון כן וכיוצא בזה כ' התוס' בכתובות (דף ט' ע"א) דליכא ספק שמא מוכת עץ היא דא"כ הול"ל כן ומדלא טענה כן אין לצרף זאת לספק ע"ש והרי התם מכחשת ואומרת בתולה הייתי ונימא ג"כ דנשי לאו ד"ג וסברה להציל א"ע בהכחשה אפ"ה לא אמרי' הכי וה"נ בזה וע' תוס' יבמות (דף קט"ז) בהא דחיישי' לגמלא פרחא ואפ"ה מדלא טענו כן אין לחוש לזה ונהרגין ע"ש וע' ח"צ סי' ל"א הנ"ל שכ' כה"ג וע' בתוס' שבועות (דף מ"א ע"ב) בהא דאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי והקשו התוס' אמאי לא מתרצינן דיבורי' דה"ק לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי וכדאי' כה"ג בכריתות י"ב ותי' שם בסוה"ד דהכא כשטוענין עליו בב"ד יש לו להשיב בענין שיופטר ואין לנו לתרץ דבריו ע"ש

(כח) אמנם מה שעלה בלבי לצדד בזה דהא מצינו בלשון שמיעה דמשמעותי' הוא לשון הבנה וכמ"ש בפ' מקץ תשמע חלום לפתור אותו ובפ' תבא גוי אשר לא תשמע לשונו דהכונה שלא תבין את לשונו ואפ"ה נקט לה בלשון שמיעה ובש"ס דברכות (דף ט"ו) שמע בכל לשון שאתה שומע ובש"ס דעירובין (דף ק"ב) לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. ובמלכים א' ק"ג ונתת לעבדך לב שומע. וא"כ ה"נ בזה י"ל דמה שאמרה שלא שמעה הכוונה שלא הבינה ובפרט די"ל דע"י שלא הבינה הי' אצלה מילי דכדי ולכן נשכח מלבה ואומרת שלא שמעה כלום אבל יש לחלק בין לשה"ק ובין לשון לעז כמובן. והן אמת דבלשון הרי את מקודשת נראה דעת האחרוני' דגם באומרת שלא הבינה אינה נאמנת וגם הב"ש כתב דהוי בסתם נשים עכ"פ ספק קידושין ואם היא מבינה בלשה"ק הוי ודאי קידושין ורו"מ כ' בשם הב"ש דס"ל דנאמנת גם בזה ובמח"כ לא עיין שפיר דכוונת הב"ש כמ"ש. אמנם נראה כיון דס"ל להב"ש דאם ידוע שהיא מבינה הוי ודאי קידושין וסמכי' בזה אפי' לקולא דלא תפסי קידושי אחר א"כ סמכי' בזה על האומדנא א"כ נראה דגם להיפוך אם ידוע לנו לפי הענין דבוודאי לא היתה מבינה גם לשון הרי את מקודשת יש להקל גם כן דלא הוי קידושין ועוד דכיון דלא נהגו לקדש במטבע רק בטבעת יש לומר דגם סתם נשים אינם יודעות דהוי ענין קידושין ונשי לאו ד"ג וסברי דהוי שחוק בעלמא ואף דבאמת הוי קידושין גמורים לדינא וכמ"ש לקמן הנשים אינם רגילות בכה"ג ואינה יודעות שהיא ענין קידושין ולכן י"ל דבכה"ג לכ"ע נאמנת לומר שלא הבינה דהא עיקר טעמא דא"נ משום חזקה דכל הנשים רגילות בזה א"כ בכה"ג דאינם רגילות י"ל דליכא חזקה ושפיר נאמנת ובפרט דבנ"ד א"ל בפירוש שנותן להחליף וגם העדים פיתו אותה לקבל להחליף א"כ י"ל דבכה"ג לכ"ע נאמנת. וגם להסוברי' דבכל דשב"ע גם בלא אתחזיק איסורא אינה נאמנת מ"מ בנ"ד שנתבאר דגוף העדות בטל מה"ת רק מפני לעז יש להחמיר א"כ י"ל דבזה נאמנת לכ"ע. וע' בריטב"א קידושין שם דמחלק בין נשים שבזמן הש"ס לנשים שבזמנינו ומ"מ בלשון הרגיל החמיר גם בזה"ז ע"ש אבל מ"מ בנ"ד י"ל כמ"ש וע' בשעה"מ פ"ז מהל' אישות הל' י"ב מה שפלפל בדברי הר"ן והרא"ש בקידושין (ד' ס') ובדברי תשו' ב"י סי' ח' ויש נ"מ בזה לענין דברי נו"ב הנ"ל וע' בשו"ת גבעת פנחס סי' כ"ו ואכמ"ל וע' במהרשד"ם חאהע"ז סי' ל"א בסופו דגם להמרדכי שכתב דמפני הלעז צריך גט גם בלא דו"ח מ"מ אם גוף הקידושין בטלים מדינא רק מחומרא בעלמא שוב בלא דו"ח א"צ גט כלל ע"ש] ועוד נראה דגם להב"ש שכ' דהוי ספק קידושין מ"מ הרי הר"ן כ' בבעיא דנתן הוא ואמרה היא דבכל ס' קידושין מהראוי לאוקמי לקולא על חזקת פנוי' אלא דמשום חומר א"א החמירו ומ"ש הר"ן דלשי' רי"ף ורמב"ם הוי סד"א כבר השיג ע"ז המהרי"ט שם. א"כ י"ל דבנ"ד דמדינא העדות בטל משום דהוי בלא דו"ח ולא ידעו הזמן א"כ י"ל דלכ"ע בספיקא מוקמי' לה בחזקת פנוי'

(כט) ואולם לכאורה יש סתירה מפורשת לזה מדברי הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף קע"ט (שממנו מקור דברי רמ"א סי' מ"ב ס"ד] שכתב וז"ל שאלתם על בת ר"י שיצא עלי' קול שנתקדשה וכו' שקבלו ב"ד עדות כו' והבין בקולה כי היא היא וראה שנתן לה משה הנ"ל י"ח פשוטים מידו לידה בתורת קידושין ואע"פ שהי' כותל חוצץ ביניהם היתה יכולה לשמוע בקולו לפי דעתו כו' אם יש לחוש בזה משום קידושין או לא. תשובה הדעת נותנת כי מה שהעיד פ' כו' לא בשעת קבלת קידושין הי' שאי אפשר כו' אלא אי קודם מעשה או אחר מעשה הי' וא"כ לדבריו אפשר שלא זאת היתה שהכניסה ידה אלא לאחר ואם היא אינה מודה בכך אין בדברי' כלום שאין אוסרים את האשה בעדות כזו שאין מקבלים מן העדים אלא עדות ברור לא מסופקת וכל שהיא טוענת לא הכנסתי ידי ולא קבלתים והם א"י להכחישה בבירור היא נאמנת ואין חוששין להם כלל ועוד שאפי' העיד פ' זה בבירור כיון שהעד הב' אומר שהוא לא הכיר יד זו של מי אין כאן אלא ע"א וה"ז דשב"ע ואין דשב"ע פחות מב' כו' ואם היא מודה בקבלת המעות אלא שטוענת שלא שמעה שניתנו לה בתורת קידושין וסבורה היתה שלדבר אחר ניתנו לה גם בזה י"ל שהיא נאמנת לפי שזה לא שידך ולא הי' מדבר עמה על עסקי קידושיה והכותל רחב חוצץ בינו לבינה כו' וכיון שאין שם תור אלא היא א"א לשמוע בקולו של מקדש אא"כ מגביה קולו ביותר ועדים אלו לא העידו ששמעה היא אלא שאפשר ששמעה וקרוב הדבר מאוד שלא שמעה וכל כיוצא בזה אם אמרה לא שמעתי אע"פ שעדים אומרים שאפשר לה לשמוע חששא בעלמא היא וכיון שכן נאמנת לומר לא שמעתי ולא נתכוונתי לשם קידושין מיגו דאי בעי אמרה לא קבלתים כלל ואע"פ, שהעדים מעידים דלשם קידושין קיבלה ומיגו במקום עדים לא אמרי' חששא בעלמא היא ובמקום חששא אמרי' דומה למה שאמרו בשילהי פ"ב דכתובות בעי ר"א אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי מהו מי אמרי' מה לי לשקר או דלמא לא אמרי' ומ"ש מההוא עובדא דהאי גברא דאוגר חמרא לחברי' וא"ל לא תיזול באורחא דנהר פקוד כו' ומשני מי דמי התם כיון דאיכא מיא מ"ל לשקר במקום עדים ל"א הכא חששא בעלמא היא ובמקום חששא אמרינין עכ"ל הרשב"א. ומבואר מדברי הרשב"א דדוקא היכי דהעדים עצמם אמרי דאפשר לה לשמוע ויש הפסק רב בינו לבינה והוי רק חששא בעלמא בזה נאמנת במיגו דוקא אבל היכי שאמר בפני' ומסתמא שמעה אינה נאמנת אפי' במיגו משום דהוי מיגו במ"ע. ואמאי לא נימא דע"י שלא הבינה לכן אומרת שלא שמעה ובעכצ"ל דס"ל דגם בכה"ג אינה נאמנת לומר שלא שמעה. אמנם נראה לפמ"ש הב"ש סי' כ"ז סק"ה הנ"ל דבלשון הרי את מקודשת תלוי הכל לפי הענין אם נראה שאשה זו בוודאי מבינה לשון הקודש או לא ובסתם נשים הוי עכ"פ ספק קידושין ע"ש א"כ לכך כ' הרשב"א הטעם דחששא בעלמא היא משום דדלמא היתה אשה זו מבינה בלשון הקודש ולא היתה נאמנת לומר שלא הבינה וממילא אינה נאמנת ג"כ לומר שלא שמעה והוי וודאי קידושין ואם היא מסתם נשים הוי ס"ק רק אם היא בת ע"ה גמורה כתבתי דלפי