מהרש"ם חלק ב ריג

יבנה המקדש וידונו ע"פ עדות שנגבה והוחזק עכשיו כמ"ש כה"ג ברמב"ם פט"ז מסנהדרין גבי העיד ע"א שהוא חלב כו' וע' בר"ן פ"ב דקידושין גבי עדות מיוחדת דל"מ בקידושין משום דדמי לד"נ וע' שו"ת רע"א סי' רכ"ב אות י"ח בהג"ה מ"ש ע"ד הר"ן בזה ואין לדחות מש"ל דכיון שנתבטל לגבי כתובה בטל הכל דא"כ גם בסנהדרין (דף מ"א) לאסרה על בעלה באנו נימא כן אבל ז"א דהתם באו רק לאסרה ולא מיקרי עדות שנתבטלה מקצתו דלא נתכוונו להרגה כלל אבל בנ"ד ל"ש זאת דא"א לזה בלא זה וכמ"ש תוס' בסנהדרין (דף ט' ע"ב) ד"ה עידי האב ע"ש ודו"ק

(כה) זאת תורת העולה מזה דהיכי דמשכחת לה דין הזמה בעינן דו"ח ועשאי"ל מה"ת רק מדרבנן א"צ והיכי דהוי דין מרומה שוב אם אין העדים יודעים העדות בטל ולפ"ז הי' נראה דבנ"ד שכיוונו המקדש והעדים לשונם ממש ומזה נראה בעליל שהוא דין מרומה כמ"ש בח"מ סי' כ"ח ס"ו וא"כ בוודאי צריך דו"ח וכן מצאתי בשו"ת שארית יוסף סי' ע"ז שפסק שם בעובדא דידי' שכיונו העדים לשונם ופסק דצריך דו"ח וכל שלא נחקר כתיקונו לאו כלום הוא ע"ש אבל בכנה"ג א"ע סי' מ"ב הגב"י אות נ"ח הביא בשם כמ"פ דגם בדין מרומה לא מצרכינן דו"ח רק להחמיר אבל לא להקל ובשם תשו' ר"ב אשכנזי סי' ז' כ' בשם מאירי דבקדושין א"צ דו"ח גם בדין מרומה. אבל מדברי הרשב"א וש"פ והרמ"א מוכח דלא כהמאירי הנ"ל וע' במהרשד"ם חאע"ה סי' ל"א ג"כ בזה. ועכ"פ הדבר תלוי בפלוגתת הפוסקים וגם תליא בב' תירוצי התוס' ריש מכות הנ"ל דאי נימא דהיכי דליכא דין הזמה בעדים א"צ שיהי' עשאי"ל אין להקל בעידי קידושין כיון דלא משכח"ל דין הזמה וכמ"ש הנו"ב וכבר הארכתי בזה לעיל והנה במ"ש הב"ש דהיכי דהאשה מכחשת צריך דו"ח כבר הארכתי בזה לעיל וע' בכנה"ג אות נ' בשם מהרח"ש חא"ע סי' י"ט דהריב"ש חולק ע"ז וסובר דגם במכחשת א"צ דו"ת גם מדברי אא"ז הב"י בח"מ סי' ל' שכ' דהמרדכי סובר דצריך דו"ח וגם מתשו' סי' ה' כ"כ וביאר בח"מ שם דהא דכ' המרדכי פאד"מ דהאשה מכחשת משום דאל"כ הרי הודית ושאחד"א ע"ש ומבואר מזה דלא ס"ל לחלק בין מכחשת לאינה מכחשת

וגם בכנה"ג רמז לזה. אמנם המעיין בדברי מרדכי שם ימצא דהעיקר כדעת הב"ש שהרי ז"ל המרדכי שם סי' תשי"א נשאל לר"י על א' שהטעה כו' ואמר להם להעיד שקידש אשה א' ולבסוף חזר בו א' מן העדים והשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז ולולא כן לא היתה מזוקקת לכך כי מן הדין יש לפטרה בלא גט כי צריכין דו"ח הואיל והיא מכחישתן וכל זמן שלא נחקרה עדותן י"ל מבנדין היינו לבטל עדותן כו' ועוד דאפי' בהודאות והלואות צריך דו"ח עכ"ל. והנה מה שסיים המרדכי דגם בהודאות והלואות צריך דו"ח הוא תמוה דהא חז"ל תקנו דא"צ דו"ח ובע"כ דכוונתו משום דסובר דבאשה מכחשת הוי דין מרומה וצריך דו"ח גם בד"מ ומזה ראי' ברורה להבנת הב"ש בדעתו ודלא כהב"י ז"ל. גם מוכח מהמרדכי דגם להקל סמכי' אהא דצריך דו"ח בדין מרומה וע' בשו"ת הב"י להל' קידושין סי' ב' דמוכח שם ג"כ דהיכי דנראה הדין מרומה כגון בקידושי בת ת"ח בלא שידוכין ובלא דעת קרובי' לכ"ע צריך דו"ח וגם לקולא סמכי' ע"ז ומשמעות דבריו שם דגם באמרו בחקירות אינו יודע העדות בטל יעוש"ה ותבין וע' במהרשד"ם\ חאה"ע סוס"י ל"ד ובשו"ת שב"י ח"ב סי' קי"ח ג"כ בזה וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב א"ע סוס"י ל"ח שהביא ג"כ כמה ראיות דקידושין דמי לד"נ לענין דו"ח ע"ש היטב. וכבר כתבתי דגם להסוברי' דא"צ דו"ח היינו רק מדרבנן ואף שהריטב"א בסוף יבמות הביא בשם ר' פנחס אחי הרא"ה דגם מה"ת א"צ דו"ח בקידושין וגיטין כבר הביא הנו"ב בשם תשו' ר"ב אשכנזי דרוב הפוסקים חולקים ע"ז ושכן עיקר ע"ש ואף שהנו"ב האריך להחמיר כבר נתבאר בדברינו ת"ל בראיות ברורות אשר יתנו עדיהן ויצדקו דלא כהנו"ב. ואולם נלע"ד דהיכי דהבעל ואשה מודים בקידושין א"צ דו"ח מה"ת ומהני עדותן מה"ת גם בלא דו"ח וטעמא דידי שהרי בש"ס דקידושין (דף ס"ה ע"ב) אי א"ל ר"א לר"כ מאי דעתך דילפית דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כק' עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד כו' א"ל התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייבה לאחריני ופירש"י שקרובי' נאסרים לו וקרוביו נאסרים בה ע"ש ומבואר מזה דמהראוי שיועיל הודאת בע"ד כיון דילפי' דין ערוה מממון אלא דכיון דחב לאחריני ל"מ הודאתם

ומעתה אם העדים מעידים שנתקדשה אלא שלא נחקרו בדו"ח הרי עכ"פ מדרבנן מהני עדותם וכבר נאסרו בקרובותיהם ע"פ העדים א"כ שוב הודאת הבע"ד אינו חב לאחרים ושוב אמרי' הודאת בע"ד כק' עדים דמי ומהני הודאתם מה"ת. אבל היכי דהאשה מכחשת דליכא הודאת בע"ד בזה באמת ל"מ עדותן בלא דו"ח רק מדרבנן. ובזה י"ל דברי המרדכי הנ"ל שכ' כיון דהאשה מכחשת צריך דו"ח והיינו דבעובדא שכ' שם שהטעה את העד הי' נראה כדין מרומה גם בלא הכחשת האשה אך די"ל דגם בדין מרומה בעינן דו"ח רק לחומרא ולא להקל והמרדכי שם סמך להקל ע"י מה שלא הי' דו"ח וכבר כ' לעיל בשם כמ"פ דלהקל לא סמכי' ע"ז אבל התינח היכי דשניהם מודים דאיכא הודאת בע"ד עכ"פ. ואי נימא דא"צ דו"ח יועיל ההודאה מה"ת בזה לא סמכי' להקל אבל במכחשת הרי מה"ת צריך בכל גווני דו"ח גם בלא דין מרומה רק מדרבנן א"צ דו"ח ובדין מרומה כיון דלא תקנו בזה חז"ל ואוקמוה אדאורייתא שוב יש לסמוך ע"ז גם לקולא ודוק. אבל יש לפקפק דהיכי דמודים דנתקדשו בפני עדים הרי בוודאי מהני הודאתם לבד ועי' נו"ב סי' נ"ז בזה ותבין וקצרתי כי אין בזה נ"מ לדינא רק לפלפולא בעלמא]

(כו) ונחזור לעיקרא דדינא דנ"ד דלשי' תי' א' בתוס' ריש מכות וגם הרא"ש והא"ז סוברי' כן שייך הזמה בעדות קידושין ע"י מלקות כיון דא"א בהזמה אחרת וא"כ אם אמר בחקירות א"י העדות בטל מה"ת אלא דרבנן תקנו דא"צ דו"ח א"כ בכה"ג שנראה בעליל דין מרומה והאשה מכחשת יש להקל וכדעת החולקים על הריב"ש אמנם לפי תי' ב' של התוס' וכ"ה דעת ר"ת והראב"ד ורא"ה וריטב"א דבכה"ג א"צ שיהי' עשאי"ל כלל א"כ אם אמרו אינו יודע עדותן קיימת אף דצריך דו"ח דבא"י עיקר טעמא משום עשאי"ל וכאן ל"ש זאת. וא"כ הוי ספיקא דדינא. ואמנם גם אי נימא דשייך הזמה והעדות בטל הרי מבואר במרדכי הנ"ל דגם היכי דבעי דו"ח מ"מ צריכה גט מפני הלעז וגם הב"י ז"ל בח"מ סי' ל' הביא דבריו להלכה וא"כ אין בזה מרפא להתיר הבתולה בלא גט לכל הדיעות, וגם הש"ך בסי' ל"ג לא כתב רק בממון דשייך הזמה עכ"פ משא"כ בנ"ד ובפרט דעכ"פ צריכה גט מפני הלעז וכמ"ש המרדכי והב"י הנ"ל. ולתי' ב' של התוס' מהני עדותן מן התורה כיון דא"צ בזה עשאי"ל ואולם נראה לפמש"ל לענין איסור א"א דאי כתובה דאורייתא בעינן מה"ת שיהי' עשאי"ל מחמת הממון ורק מדרבנן א"צ דו"ח א"כ כיון דהמקדש אשה וחזרה בה מד"ת צריכה להחזיר כסף קידושין רק משום גזירה שמא יאמרו קידושי טעות היו ויאמרו קידושין תופסין באחותה א"צ להחזיר א"כ גם בעידי קידושין כיון דהאשה אינה רוצה בו הרי מה"ת היתה צריכה להחזיר כסף קידושין וא"כ ע"י עדותן הפסידוה הכסף קידושין ובזה שייך שפיר הזמה מה"ת ולא אימעוט עדות קידושין מקרא דכאשר זמם ובכה"ג שוב גם השתא דלא משכח"ל הזמה כלל שוב צריך עשאי"ל כיון דלא אימעוט מקרא וכמש"ל בשם הריטב"א והארכתי. בזה ועוד דכיון דלגבי ממון הקידושין הוי עשאאי"ל ונתבטל עדותן, אם אמרו אינו יודע שוב בטל כל העדות דעשב"מ ב"כ וכמש"ל. ורק מדרבנן א"צ עשאי"ל כיון דא"צ דו"ח א"כ שוב בדין מרומה דצריך לכ"ע דו"ח שוב בעינן ג"כ עשאי"ל וכיון שאמרו א"י העדות בטל וא"כ שוב גם לתי' ב' של התוס' נוכל לבטל העדות בזה

ואמנם בכל זאת כיון שכ' המרדכי דגם היכי דצריך דו"ח צריכה, גט מפני הלעז א"כ גם בנ"ד אין להקל. אבל עכ"פ היא רק חומרא ולא מעיקר הדין. וכ"ז נלפע"ד ברור אחר העיון היטב, הדק בעזה"י. שו"ר בישויע"ק א"ע סי' מ"ב דיבר קצת מכסף קידושין ולא דבריו דברי. ובגוף ההערה כוונתי לדעתו ת"ל. ושוב מצאתי בח"ס א"ע סי' ק"ג שדחה בפשי' ד' נו"ב וכ' דבמכחשת צריך דו"ח אבל לא. הביא מכמה מקומות שהבאתי

(כז) ועתה אשובה אראה ההיתר ג' שכ' רו"מ לפמ"ש הב"ש סי כ"ז דגם בלשון הרי את מקודשת נאמנת לומר שלא הבינה וא"כ בנ"ד דהיא בת כפר והיתה אז בת י"ד שנים ובודאי לא הבינה ואף שאמרה שלא שמעה היינו משום דלאו ד"ג וסברה להציל א"ע בזה וחזר ופקפק בזה כיון דלא טענה כן

והנה מקודם אבאר אם נאמנת לומר שלא שמעה דלכאורה י"ל דהעדים א"י להעיד ע"ז ששמעה בבירור וא"ל דא"כ הרי תלוים הקידושין באמירתה ששמעה דהם אין יודעים וא"כ הוי תמיד מקדש בלא עדים ז"א דכבר הקשו המקנה ואב"מ סי' כ"ז כה"ג בהא דאם אינה מבינה וביארו דבכה"ג ל"ה מקדש בל"ע וע' בנה"מ בקונ'