מהרש"ם חלק ב ריב

אף דא"צ עשאי"ל ולכן קאמר דהך מ"ד דמכשיר מיוחדת לא מקיש הגדה לראיי'. ואחר החיפוש מצאתי בנו"ב מ"ת ח"מ סי' מ"ח שהשיג השואל על דבריו בזה והרגיש קצת בדברינו אבל לא ביאר הדבר היטב ומה שדחה הנו"ב שם דבריו דלדידן דקיי"ל כריב"ק דגם בהגדה כשר י"ל דמקשינין הגדה לראיי'. תמהני עליו דמנ"ל לומר כן כיון שאינו מבואר בש"ס דילפי' מראיי' להכשיר מיוחדת וי"ל דלדידן כשר רק מדרבנן ומנ"ל להקשות ולדחות דברי הפוסקים. וע' בתוס' ב"מ דף ד') במ"ש שם דגבי עד א' איתא נמי בתורת הזמה דמה שא"ת לשלם משום דלא עשה כלום אבל אין מזה ראי' לנ"ד דעכ"פ אם בא אח"כ עד ב' ומתחייב ממון על פיהם שפיר תליא בהנ"ל כמובן

ועקצה"ח סי' ל"ת סק"ה שנסתפק בעד א' כשנתחייב הבע"ד ממון ע"י שביעתו כגון במחשואיל"מ אי שייך כאשר זמם ובמחכת"ה נעלם ממנו דברי רמב"ם פכ"א מהל' עדות הל' ה' דמפורש גבי ע"א שהעיד שזינתה אחר קינוי וסתירה דחייב לשלם אם הוזם הרי דגם בע"א שייך הזמה. ובזה נדחה ג"כ ראיית הנו"ב להכשיר עשאאי"ל בממון מהא דכ' התוס' במכות (דף ו' ע"ב) ד"ה בד"נ בשם ר"א מאורליינש דהא דמיוחדת כשר בד"מ ולא ילפי' ממשפט א' משום דהאי קרא מיוחדת דפסול לאו בד"מ קאי דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהו איתא וא"כ ה"נ כיון דע"א לשבועה א"צ שיהי' עשאי"ל דלא משכח"ל הזמה כלל אפי' במלקות דהא לא עשה כלום וכמ"ש הרמב"ן במלחמות בסנהדרין (דף פ"ו) א"כ שוב גם בממון גמור א"צ שיהי' עשאי"ל ע"ש ולענ"ד דהא וודאי היכי דאתי רק לשבועה לא מקרי ממון כלל רק דכיון דלפעמים מתחייב ממון ע"י העד כגון במחשואיל"מ או אם א"ר לישבע דנחתי' לנכסי לכן שפיר קאמרי התוס' דע"א מועיל בממון וא"כ לענין עשאי"ל הרי בכה"ג באמת גם בע"א שייך הזמה וכמ"ש. [ובאמת שסברת התוס' צ"ע סנהדרין (דף ל') מבואר טעמא דמאן דפסול במיוחדת משום דע"א לשבועה אתי ולא לממון וגם מאן דמכשיר קאמר רק דמ"מ חזי לאצטרופי ע"ש ולכ"ע לא אמרי' דכיון דמחייב שבועה מועיל לממון וצ"ע קצת] ועוד דכבר הבאתי מהש"ס דב"מ (דף ד') דגם בע"א שייך תורת הזמה רק דכיון דלא עשה כלום למה יתחייב ע"ש בתוס' ותבין ודברי נו"ב תמוהים וע' בשו"ת השיב משה סי' ס"ה אות מ"ז שכ' דהיכי דלא עשה כלום גם לתי' א' של התוס' מכות א"צ שיהי' עשאי"ל כלל הדבר שאין ראיות הנו"ב מכריעות כלל

(כג) ועתה אביא ראיות להיפך והנה מדברי הרי"ף ורא"ש שהעתיקו דין עד קרוב לדיין משום עשאי"ל כמה כרכורים כרכור הנ"ב לדחוק וליישבו אבל בזה נראה עיקר כתי' התומים סוס"י ל"ג ע"ש ותבין כי נלאיתי מלהאריך. אמנם מהש"ס דב"ק (דף ע"ה) יש סתירה מפורשת ונהי די"ל דמ"מ מדרבנן כשר אבל עכ"פ מוכח דמה"ת כשר ודלא כהנו"ב. וכבר נתבאר במ"ש הנו"ב לחלק בין ממון לקנס דליתא דגם קנס א"א ללמוד מעדים זוממין גם מהרשב"א והר"ן סופ"ב דכתובות הודה הנו"ב בעצמו כי אין בידו להשוותם לדעתו רק בדוחק. גם דברי הרמב"ם פ"ג מעדות אם כי הנו"ב נדחק להעמיס בדבריו מה שאינו הנה האמת יורה דרכו דהרמב"ם סובר דדו"ח ועשאאי"ל חדא היא וכל מעיין ישפוט בצדק דא"א להעמיס בדבריו פירוש אחר וכן מצאתי באס"ז ב"ק (דף ע"ה) בשם הרמ"ה וז"ל קיי"ל כרבנן דעשאאי"ל לא הוי עדות ודוקא בדיני קנסות ובד"נ אבל בהודאות והלואות כיון דתיקון רבנן דלא בעי דו"ח הויא עדות עכ"ל הרי מפורש להדיא דמה"ת גם בממון בעינן עשאי"ל רק מתקנתא דרבנן כשר ודבר זה נעלם גם מרבינו הש"ך סוס"י ל"ג יען כי ס' אס"ז לא נדפס בימיו ועכ"פ מבואר דלא כהנו"ב וכן מצאתי באס"ז ב"ק (דף ט"ו ע"א) בהא דקאמר הש"ס דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה וכ' בשם תלמוד הר"פ וז"ל וא"ת למ"ל קרא לרבוי אשה לדמים תיפוק לי' מדאיצטריך למעיטנהו מעדות אלמא שייך בדינים דאל"כ למ"ל קרא אנשים ולא נשים למעוטינהו מעדות ת"ל דהוי עשאאי"ל וי"ל דסד"א דמיעוט דעדות איצטריך לעדות ב"ג וב"ח שאינו בתורת כאשר זמם ואיצטריך למעוטי מעדות עכ"ל. [ומזה משמע קצת כתי' ב' של התוס' מכות דו"ק ותבין] הרי מפורש דבממון בעינן עדות שאי"ל מן התורה עכ"פ דהא קאי אקרא. גם מדברי נימוק"י ר"פ אד"מ שכ' שם דכיון דבעי דו"ח א"כ גט וקידושין שא"ב זמן מהראוי שיופסלו מה"ת ומחמת תקנת חז"ל כשרים [ומה שיש לפלפל מדברי הנימוק"י הנ"ל בסוגי' דגיטין י"ז ע"א) עי' בס' ט"ג שם וגם אני פלפלתי בענין זה בתשו' לק' טאלאמוטש בדין שינה מקום עמולה והדברים עתיקים ואכמ"ל רק במה שנתחדש לי כעת בעזה"י מידי עיוני בזה הרי מפורש: דמה"ת בעינן דו"ח ועשאי"ל רק משום נע"ד הקילו וע' בב"י אהע"ז סי' י"א במ"ש בשם הרשב"א בתשו' להוכיח דבגיטין וקידושין א"צ דו"ח מהא דגט שא"ב זמן דאם נשאת הולד כשר וכן בקידושין וסיים דטעמא משום דאף הם כדיני ממונות דמיין דבדידהו נמי איכא נע"ד ע"ש היטב ועכ"פ מבואר דלא כהנו"ב ז"ל ומצאתי בשו"ת הגאון רח"כ בסופו נדפס תשו' הגאון מו"ה בעריש בן הפ"י ז"ל שהאריך להוכיח דבעדות איסור אשה לבעלה פסול באינו יודע הזמן והביא ראי' מתשו' הרשב"א הנ"ל. וע' נו"ב מ"ק סי' נ"ח ג"כ בזה שנמשך לשיטתו ודובר מהא דגט שאב"ז הנ"ל ובמח"כ נעלם ממנו דברי רשב"א ונימוק"י הנ"ל. ונראה עוד ראי' דגם בד"מ בעי' עשאי"ל מסנהדרין (דף כ"ח) דבעי למימר טעמא דאחין לעלמא פסולי' משום דאם יוזמו עד נהרג בעדות אחיו וק' דלמא באמת אם יוזמו לא יהרג מה"ט וצ"ל דא"כ שוב הוי עשאאי"ל ולפ"ז ק' דעכ"פ בד"מ יהי' אחין כשרי' לעלמא להך טעמא ובע"כ דגם בד"מ בעי' עשאי"ל ודו"ק

(כד) והנה הנו"ב הביא בסי' ע"ד עוד ראי' דמה"ת א"צ עשאי"ל בד"מ מהא דכתי' אם יקום והתהלך בחוץ ונקה המכה רק שבתו יתן כו' ואמאי הא הוי עשאי"ל דיכולי' לומר אנו לחייבו מיתה באנו ובמאי דנחייב העדים מיתה לא מיקרי הזמה לגבי ממון דיד ביד כתיב ועוד דכיון שנתרפא גם ממיתה פטורים ועוד דהא קרא בשוגג איירי וי"ל לחייבו גלות באנו ובע"כ דבממון א"צ שאי"ל גם מה"ת. והנה מ"ש דבמיתה לא מקיים כאשר זמם במחכ"ת נעלם ממנו דברי ריטב"א ריש מכות שכ' להיפך והובא לעיל. ועיקר קושיתו מלבד די"ל כמ"ש בעצמו דמיירי בהודה בעצמו גם י"ל לפמ"ש הר"ן סופ"ב דכתובות בשם קצת פוסקים דגם בד"מ אם, הב"ד בעצמם ראו א"צ שיהי' בהזמה א"כ י"ל דמיירי בראו הב"ד, אבל הר"ן שם פקפק בזה. וע' בחו"מ סי' ד'. גם מ"ש הנו"ב ראי' מהא דלא פריך בב"ק (דף פ"ח) לר"י זוממי עבד לא ישלמו ממון והרי מבואר במשנה דהעבד ואשה פגיעתן רעה ולאחר שישתחרר חייב לשלם והרי כיון דזוממי עבד א"צ לשלם גם העבד יופטר משום עשאאי"ל ובחבלות הרי אוקמוה אדאורייתא ול"ש תקנת חז"ל ובע"כ דגם מה"ת א"צ עשאי"ל ע"ש ולענ"ד לק"מ חדא די"ל לאחר שישתחרר היינו שהעידו אחר שנשתחרר ואז גם לר"י הוי בכלל אחיו ושייך הזמה ואף דבשעת ראי' הי' עבד מ"מ י"ל דלענין עדות שאאי"ל אף שבתחלה הי' עשאאי"ל מ"מ לא מיקרי תחלתו בפסול ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"ח בהא דכתובות (דף ט"ו) גם י"ל דהומ"ל דמיירי בהודה העבד בעצמו ולכן לא הו"מ להקשות מזה ולפי האמת הרי גם בעבד שייך הזמה וא"כ מיירי מתני' בכל גווני אבל עכ"פ לא הו"מ הש"ס להקשות מזה. ולפמש"ל מהר"ן פ"ב דכתובות י"ל ג"כ דמיירי שעשה לפני ב"ד. כלל הדבר דהעיקר דבד"מ מה"ת צריך שיהי' עשאי"ל רק מתקנתא דרבנן כשר וא"כ בדין מרומה דלא תקנו רבנן תקנתם שוב נראה העיקר כדעת החולקים על הריב"ש אמנם בעדות איסור א"א בלא"ה י"ל דמה"ת הוי עשאי"ל כיון דבאו להפסידה כתובתה ואף דבממון הרי לא בעינן עשאי"ל היינו מתקנתא דרבנן אבל מה"ת צריך וא"כ שייך בי' הזמה מה"ת אי כתובה דאורייתא ואי מזונות דאורייתא י"ל דחייבי' לשלם מה שהפסידוה מזונות ושוב מצאתי בח"ס ח"מ ס' ה' באמצע התשו' רמז קצת דגם בעדות איסור א"א שייך הזמה שרצו להפסיד כתובה ונדוני' וכדומה ויש לדון בזה מדברי ריטב"א ריש מכות במ"ש ליישב הא דגבי ב"ג וב"ח א"צ העדים לשלם מה שהפסידו מת"כ ותי' דהוי רק גרמא ושמא לא יבא וגם לא קיץ ועוד דכיון דעיקר הענין שבאו להעיד עליו לי" הזמה שוב א"צ לשלם ג"כ ע"ש אבל יש לחלק וקצרתי, וע' תוס' מכות (דף ג' ע"א) ד"ה מעידין דמוכח דלא כהריטב"א לחד תי' שם בריטב"א. וע' באב"מ סי' י"א בשם תשו' רמ"א. וע' סנהדרין (דף ט' ע"ב) ורש"י ד"ה ואין משלמין דמוכח דלגבי כתובה הוי גוף העדות וגם הריטב"א מודה ואם מקצת עדותן בטל שוב י"ל דעשב"מ בטלה כולה כנודע. וע' בשו"ת הש"מ סי' ס"ה הנ"ל שהעיר מהא דעדות החדש שכ' התוס' בכתובות דף כ"א) דבעינן עשאי"ל ומאי הזמה שייך שם ובע"כ רק מה דנפסל העד זומם ע"ש היטב באורך. ובזה י"ל דגם בהא דגיטין וקידושין ויל"ע בזה בנו"ב סי' נ"ז ע"ש ותבין. ובעיקר הדבר אי עדות אישות הוי כד"נ אף דהשתא ליכא ד"נ י"ל עפ"י הש"ס דעירובין (דף מ"ג) הריני נזיר ביום שב"ד בא כו' וה"נ בזה שמא