מהרש"ם חלק ב רד

פי"נ שם דבזה ל"ש תקנה כיון דהוי מנהג צדוקין וחוני דוקא תקנה כללית ל"מ בזה משא"כ בפרט על אדם א' אבל ג"ז אינו דבשל יחיד ל"ש תקנה כלל וי"ל קצת דכיון דהי' מנהג שטר ח"ז אף שבזה"ז אין כותבין היינו מפני שבעוה"ר אין יד ב"ד תקיפה והולכים בדא"ה משא"כ באנשים גדולי הערך ואף שלא נכתב כנכתב דמי ע' בש"ך סוס"י מ"ב ובב"ש א"ע סי' נ"ג סק"כ ופ"ת לא"ע שם סקי"ג וע"ע בב"ש סי' ב' סק"ב ויש לדון בזה מהא דח"מ סי' ס"ז ס"ט בהג"ה ומל"מ פ"ט משמיטה ויובל הל' י' וע' שב"י סי' ק"כ וע' בזל"א חח"מ אות י' בשם ח"ש במ"ש דהבת מכח תקנה אבל ג"ז כתבתי דרך הערה ולא להלכה

ומ"ש עוד הרב מיאג' מכח סטימותא ומנהג אבותיהם הקדושים זי"ע הוא תמוה דבדבר שאינו מצוי ל"ש מנהג ואם אבותיהם קיימו הצוואה של א"ז זצ"ל איך נוכל לחייב עי"ז את ביניהם ואטו אם האב נהג לקיים מקח בלא קנין יחויבו גם הבנים בזה וגם אם נהג בעצמו איזו זמן בזה אטו יחויב בזה להלאה אם לא הי' קבלה דרך נדר ולכן אין לזה מקום כלל וגם מ"ש מכח דברי' המותרים ואחרים נהגו איסור ליתא מטעם הנ"ל. ומ"ש מדברי מרדכי פ"ב דב"ב סי' תקי"ז דרב יכול לגזור על תלמידו הבא לגור וחלה עליו גזירתו וגם מדברי רדב"ז ח"ג סוס"י רנ"ב דאף דא"י לאסור פירות חבירו על חבירו דהספרים הי' של בנו אפ"ה צריך לקיים בכה"ג שהוא אביו ורבו וגדול הדור ואין לחלק בזה בין גזר בחרם או לא. יפה הביא. ומ"ש בשם המערערים דבודאי ל"ה קנין כדי שלא יכשל בהעברת נחלה מלבד מ"ש הרב הנ"ל לדחות דבריהם הנה לפמש"ל אדרבא תקנת שטח"ז הי' כן והוא פיחת עוד מכפי התקנה כנודע

סימן רכה

ע"ד השאלה באחד שנשתדך עם אשה וקודם התקשרות הלך עמה לטייל הרבה ואז עשו תנאים ואח"כ טען שנודע לו שהיא חיגרת על רגל א' ושתקנו לה רגל של עץ והיא טוענת שנודע לו מקודם אחרי שטייל עמה הרבה ודיבר עמה כמה שעות נלע"ד פשוט שהחתן נאמן בשבועה לומר שלא הרגיש בהילוכה ולא נודע לו קודם וראי' מהתוס' תענית (דף ד' ע"א) בהא דשלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבו כהוגן אליעזר עבד אברהם דכתיבי והי' הנערה וגו' יכול אפילו חיגרת אפי' סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה ובתוס' ד"ה שלשה וכו' וא"ת היכי קאמר דשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא אמר אלא אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואם יראה שהיא חיגרת או סומא לא יאמר לה זיל דה"פ יכול אפי' חיגרת שיהי' לה אפילו רגל של עץ והוא לא יהא רואה וכו' עכ"ל והרי התם ראה שיורדת לעין ועולה ואפ"ה אפשר שלא יהא רואה ומוכח דהוי מום שבסתר ואפשר שלא יראה וה"נ בזה. ועוד דהא מבואר בתשו' רדב"ז ח"ד סי' קכ"ד דגבי שידוכין גם במום שבגלוי יכול לטעון שלא חשש לחקור ולבדוק עד הנישואין ע"ש. ובדבר מה שטען שיש לה מצח קצר מאוד וע"י שהיתה מלובשת כובע ורדיד על הראש ועל המצח לא ראה מקודם נראה פשוט שאין זה טענה חדא שלא נמצא ד"ז בין מומי הנשים וגם מבואר בתוס' סוכה (דף ה' ע"א) בד"ה ואל יוכיח וכו' דסתם מצח רחב ב' אצבעות וכיון דבנ"ד יש להמצח רוחב זה אינו מום כלל

ואגב אבאר בהא דמבואר בזוהר פ' פנחס רכ"ח כ' דשיעור עין וחוטם ופה כשיעור אצבע אגודל אבל בר"מ ורע"ב פ"ז דבכורות משנה ד' מבואר דשיעור חוטם כאצבע קטנה וע"ש ברש"י בכורות (דף מ"ד ע"א) ד"ה באצבע וכו' שפי' בענין אחר באם החוטם גדול יותר משאר חוטם של אדם ארוך בגוף כמוהו כרוחבי אצבע קטנה הוי מום ע"ש וע' תשו' חו"י סי' ר"כ ופת"ש סי' ל"ט סק"ב

והנה מ"ש התוס' בתענית שם דגבי אליעזר לא שייך לומר ששאל שלא כהוגן דשמא ממזרת או שפחה תזדמן לו דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי ע"ש ולכאורה לפ"ז י"ל דבשידוכין אין בידו לבטל השידוך בטענה כזו ליפטר מקנס אבל נראה דליתא דגבי שידוכין לא בעינן מום גמור אלא כל שדרך בנ"א להקפיד עליו והרי גם בזינתה אחות המשודכת אפי' בהיותה פנוי' הוי פגם גבי שידוכין כמ"ש הט"ז וע' בפת"ש סי' נ' סק"ה כמה שו"ת בענין זה ומכ"ש בזה

סימן רכו

להרב המאה"ג וכו' מו"ה נטע יעקב אינדירשטיין ז"ל אבד"ק טשערניליצא יע"א

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה אשר אירע בכפר א' הסמוך לקהלתו זה קרוב לג' שנים קידש בחור א' את בתולה במטבע של ב' זעקסיר בפני ב' עדים ואמר לה הרי את מקודשת לי במטבע זו כדמו"י [והסיבה הי' כי הבעה"ב של הבחור פיתה אותו והבטיח לו חמשים ר"כ בעד זה יען כי הוא שונא לאבי הבתולה יען ששכר העסק הראנדע שלו] ומקודם אמר לה להחליף לו השני זעקסיר ומקודם לא רצתה לוקח ממנו רק העדים אמרו למה זה תירא להחליף לו וקבלה מידו המטבע ובשעה שנתן לה א"ל הרי את מקודשת כו' כנ"ל כן העידו העדים בזה"ל בשעת ער האט איר גיגעבין דיא ב' זעקסיר האט ער איהר גיזאגט הרי את מקודשת כו' והיא שתקה ונכנסה עם המעות לבית וכפי מ"ש לי האברך המופלג בתורה כו' מו"ה דוב בעריל נ"י העיד ע"א שאח"כ בא אחי' לחוץ ושחק מן הקידושין ואמר דאין בהם ממש כיון שקידשה במטבע ועד ב' אמר שאינו זוכר זאת. והבתולה מכחשת שלא שמעה אמירת הרי את כו' כלל ואמרה שהלכה לבית ולקחה המעות קטנים להחליף לו ויצאה לחוץ ליתן להם ולא היו עוד כי הלכו לדרכם וכאשר חקר כבודו בהגב"ע לא זכרו העדים איזה יום ואיזה חודש ובכמה בחודש רק זאת יודעים שהי' בזמן החורף וכפי הנשמע יש קול על א' מהעדים חשוד על עריות רק שלא נתברר בגב"ע כי הוא איש אלם ויראים להעיד עליו גם בפני מעכת"ה אירע שעמד ביום ש"ק אצל בנין ביתו ורצה גם לעסוק בבנין בעצמו וגם אחרי שהתרה בו רו"מ העיז נגדו ולא רצה לשמוע עד כי ביד חזקה עלתה ביד מעכת"ה לבטל הדבר ולגרשו משם אך דזה הוי רק שבות ע"י עכו"ם ונפסל רק מדרבנן וגם עד ב' הוא בנו של הרינדאר שהוציאו זה מהעסק והוא לו שונא גמור והעדים והמקדש כוונו דבריהם בלשון א' ממש. עכת"ד השאלה: (א) והנה מעכת"ה האריך למעניתו לצדד בזה בכחא דהיתרא והנה ראשית דבריו הביא מהש"ס דקידושין (דף י"ב) האי גברא דקידש בציפתא דאסא א"ל הא לית בה ש"פ א"ל תיקדיש בד' זוזי דאית בה ואישתיקה ואמר רבא שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא כו' והרמב"ם כ' א"ל קודם שנטלתו אבל הטור כתב בין א"ל קודם שנטלתו בין בשעה שנטלתו והב"ח תמה על הש"ע שלא כ' כלשון הטור ורו"מ הביא דברי שו"ת רע"א סי' צ"ז שנחלק שם עם השואל בדין שניהם אדוקים אי הוי שעת מתן מעות ודעת השואל דהוי שעת מ"מ והגאון רע"א ז"ל דחה דכיון דשניהם אדוקין הוי בשותפות דכל א' נוטל עד מקום שידו מגעת וכיון דהוא רוצה לקדשה בכל החפץ ושלה לא הוי רק מה שבידה ע"כ אינה מקודשת וכ' רו"מ דבזה פליגי הרמב"ם והטור דהרמב"ם סובר כדעת רע"א דאם שניהם אדוקים ל"ה שעת מ"מ ולכן כ' קודם שנטלתו והטור ס"ל כדעת השואל דכה"ג הוי שעת מ"מ ולכן כ' גם בשעה שנטלתו ועפ"ז העלה דבנ"ד דאמרו העדים שא"ל בשעה שנתן לה א"כ סתמא הי' שניהם אדוקים במטבע א"כ לדעת הרמב"ם אינם קידושין עכת"ד בקצרה והנה בגוף תמיהת הב"ח נלענ"ד בפשיטות דלא פליגי הרמב"ם והטור כלל דהנה ז"ל הטור א"ל כנסי סלע זה בפקדון חזר וא"ל התקדשי לי בו אם אמר כן בשעה שנתנו לידה או קודם לכן אפי' קבלתם בשתיקה מקודשת כו' הרי דנקט רק לשון נתינת הבעל לידה ולא נקט בשעה, שנטלתם דהיינו קבלת האשה אבל הרמב"ם וש"ע כ' בזה"ל אם א"ל כן קודם שנטלתו כו' וגם ברש"י שם נקט בזה"ל אם קודם שקבלתן א"ל התקדשי לי בו מקודשת כו' והיינו משום דנתינת הבעל מיקרי מה שפושט ידו ליתנו לידה אבל עדיין לא בא לידה שהניח לתוך ידה אבל הוא מחזיק הדבר בידו לגמרי אבל נטילת האשה מיקרי כשבא כבר לידה וסילק הבעל ידו מכל וכל ודבר זה מבואר בש"ע א"ע סי' קנ"ד בסדר הגט סעי' פ"ד שכ' וז"ל יתן הבעל הגט בידה וכה יאמר לה כשיתנו בידה ה"ז גיטך והתקבלתי גיטך כו' ואח"כ בסעי' פ"ה כ' וז"ל אחר שהניח הגט בידה וסילק ידו מכל וכל אז תקפוץ ידי' כו' ע"ש והרי מבואר בסג"ר סכני' רכ"ו