מהרש"ם חלק ב רב

ברש"י איכה שם שכ' קבוצת כלי נוי הזהב קרוי כתם וי"ל דהכל אחד וכמ"ש) וע' מגילה (דף י"ב ע"ב) תרשיש אלו בגכ"ה דכתי' בה תרשיש וכו' וי"ל

(כב) ועוד נ"ל ראי' מהא דמלכים י' דקרי לכסא שלמה כסא גדול מצופה זהב ובילקוט מגלת אסתר ובפרט בכלבו סי' קי"ט בשם מדרש כפל ושנה לקרותה בשם כסא זהב ומבואר שם שהי' קבועים בו כמה אבנים טובות ומרגליות יקרים מאוד ומבואר כמ"ש ואף דאין למדין ממדרש כמ"ש התוי"ט פ"ה דברכות כבר כ' הנו"ב מ"ת יו"ד סי' קס"א דבענין מציאות למדין שפיר ע"ש. ועוד ראי' ממדרש שה"ש דדריש קרא דכתי' תורי זהב נעשה לך כו' זו ביזת הים וברש"י פ' בשלח בפסוק ויסע משה הסיען בע"כ שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות כו' וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים שנא' תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. והנה מה דנקט גבי ביזת מצרים רק כסף אף דגם שם השאילום כלי זהב מבואר במד"ר שה"ש שם כשם שהפריש בין כסף לזהב כך יש שבח ביזת הים מביזת מצרים. אבל אכתי תיקשי לפי דעת המכלתא אמאי לא נקט אבנים טובות היקרים יותר מזהב כמש"ל מש"ס דב"ב (ד' ע"ה) ובע"כ שהי' קבועים בתוך תכשיטי הזהב ונקראים על שמם ומוכח כמ"ש. וגדולה מזו מצינו בתשו' רדב"ז ח"א סי' תס"ז בדין המקדש בטבעת כסף מוזהבת וא"ל שהוא של כסף ולא הזכיר שהוא מוזהבת ופסק דל"ה קידושי טעות ואפי' אמרה לא נתכוונתו להתקדש אלא בשל זהב אין שומעין לה שהדבר מצוי שיש כמה כלי כסף מוזהבות וסברה וקבלה ע"ש. ולכאורה קשה מהא דחו"מ סי' רל"ב ס"ח דהמוכר פרה וא"ל יש בה מום פ' ופ' הניכרים ובכללם הזכיר גם מום שאינו ניכר ולא מומין אחרים שיש בה ה"ו מקח טעות שיאמר הלוקח כשראיתי שלא הי' בה מום א' שהזכיר כשם שאין בה מום זה כך אין בה מום האחר וה"נ כיון שקרא הטבעת של כסף והוא מוזהב ונקרא על הזהב א"כ תוכל לומר שסברה שהוא זהב ממש ובע"כ דכלי כסף מוזהב נקרא רק כסף בלשון ב"א והציפוי בטל לגוף הכלי בלשון ב"א ומכ"ש אבנים הקבועות בו שהזהב הוא עיקר המעמיד והכל הולך אחר המעמיד, ועוד ראי' ממ"ש במגלת אסתר ומרדכי יצא כו' בלבוש מלכות תכלת וחור כו' ובתרגום שהי' קבועי' בו א"ט ומרגליות והי' טווי בזהב אופיר ואעפ"כ נקרא לבוש תכלת וחור הרי דגוף הבגד הוא העיקר

(כג) עוד עלה בלבי לדון בזה עפמש"ל אות כ"א דסתם בגדים משמע כל בגדים ומכ"ש דמ"ש בתחלת הצוואה הוני ורכושי דודאי הכונה כל הוני ורכושי וא"כ הגם דקיי"ל דהיכי דפרט אח"כ אין בכלל אלא מה שבפרט גם בלשון השטר וכמ"ש בנימוק"י הובא בש"ך ח"מ סוס"י ס"ו ס"ק קל"ח אבל בנ"ד הרי בחלק הונו שיקחו מהם גם בנותיו פרט מתחלה ואח"ז פרט כי הבית שייך רק לבניו א"כ הדיוקים סותרים זא"ז דאי נימא דכלי כסף וזהב שאין בהם א"ט דוקא קחשיב משמע דאותן שי"ב א"ט שייכים להבנים ומדפרט אח"כ השייכים לבנים משמע להיפוך וא"כ אף דבכה"ג אזלי' קולא לנתבע כמ"ש בתשו' הרא"ש שבטוח"מ סי' רכ"ה וע' תשו' ח"צ סי' ס"א שהוכיח דיש לדון כפי דיוקא דרישא והביא ראי' מתוס' פסחים (דף ח') וכ"ה במהרי"ט ח"א סי' קל"א אבל בשו"ת גא"י חח"מ סי' נ"א דחה ראיית הח"צ והוכיח להיפוך דדיוקא דסיפא עיקר אבל הדבר פשוט דכל זה היכי דא"א להשוות הסתירה אבל היכי דאפשר להשוותן אפי' בדוחק אמרינן כן כמ"ש הסמ"ע סי' מ"ב סק"י ואף דהש"ך פקפק עליו מ"מ בתשו' ח"צ סי' ד' ובכנה"ג ועט"צ שם פסקו כהסמ"ע ומכ"ש היכי דאפשר להשוותן בלא דוחק לכ"ע גם להוציא ממון עושין כן כמ"ש הרשב"א ומהרי"ק שבב"י שם וע' תשו', ח"ס סי' ט"ו וע"ע תשו' מהרי"ק שרש י' ושרש צ"ז ובקה"י לב"א סי' תשע"ח בשם ר"ש הלוי בזה וא"כ בנ"ד דאפשר להשוות ולומר דגם אותן שקבוע בהם א"ט בכלל סתם כלי כסף וזהב פשיטא דיש לדון כן אבל יש לפקפק בזה כיון דאיכא עוד בגדים וכלי הבית שלא נחשבו בהצוואה ובודאי שייכים לבנים בלבד א"כ אין ראי'. אבל מ"מ נראה מדסיים שמובטח שיעשו רצונו בלא שום שינוי מדנקט שום שינוי אתי לרבות גם מה שיש קצת ספק בהלשון וכמ"ש כה"ג בטור אה"ע סי' ל"ט דאם קדשה ע"מ שאין עלי' נדרים דוקא ג' נדרים הוי קפידא אבל שאר נדרים מקודשת אבל אם אמר ע"מ שלא יהא עלי' שום נדר אפי' נדר כל שהוא בכלל וכה"ג מבואר בשו"ת שב"י ח"ג סי' פ"ג בדין תקנה שעשו שלא לקבל רב שיש לו קרובים והעלה דדוקא קרובים הפסולים בכלל. אך אם כתבו שלא לקבל רב שיש לו שום קרוב כולן בכלל אפי' הרחוקים הרבה כמו בגיטין ע"ש וה"נ בנ"ד אתי לרבות שלא יעשו שום שינוי אפי' מה שיש קצת ספק אם הוא בכלל. וכה ראיתי בתשו' הגאבדק"ק הרימלוב שהביא מתוס' שבת (דף נ"ז ע"ב) ד"ה ואין מטמאהו כו' בשם ערוך דאיסטמא חתיכה של בגד מוזהב וקבועין בו א"ט ומרגליות ואינו מטמא בנגעים שאין הבגד עיקר אלא הזהב וא"ט ומה"ט אין בה משום כלאים וחזר ודחה דהתם דהציפוי הוא זהב אזלינן אחר הציפוי כדאי' בחגיגה (ד' כ"ו) ורמב"ם פ"ד מכלים והנה מ"ש מחגיגה (דף כ"ו) אדרבא שם מוכח להיפוך וכמה נדחקו מהר"י קורקס שבכ"מ שם ותוי"ט שלהי חגיגה בישוב ד' רמב"ם ומשנה ערוכה בפי"א דכלים מ"ד קלוסטרא טמאה ומצופה טהורה ופי' הר"ש ורא"ש דבתר עיקר הכלי אזלינן וע"ש בר"ש מ"ו ומ"ז עוד בזה וע' מל"מ פ"ו דכלים הט"ו ובפ"י הלכה י"א אבל מצאתי בתוס' יומא (דף ע"ב ע"א) ד"ה שמעמידין דמוכח ג"כ דבעלמא הציפוי המעמיד עיקר רק בשלחן גלי קרא דכלי עיקר והציפוי בטל ע"ש וצ"ע אבל לענין נגעים הלא בעורות חי' שבים טהור ואם חיבר חוט כ"ש טמא כדאי' בפי"א דנגעים ורמב"ם פ"ג מט"צ הל' ה' אך דבאמת אזלי' אחר הנראה כמ"ש בפי"א דנגעים שם ורמב"ם פי"ב ה"י אבל בברייתא שם מפורש דגם בכלאים הדין כן ובע"כ דהוא ג"כ מטעם הנ"ל וכמ"ש התוס' שם וצ"ל דשם הזהב וא"ט הם המעמידין הבגד או דהתוס' לשי' דבכל דכותי הציפוי עיקר אבל ד' התוס' צע"ג דהמעיין בערוך ימצא מפורש דהתם טעמא לפי שאינו ארוג ולא שתי וערב לכן א"ב כלאים ונגעים א"כ אדרבא מוכח דהבגד עיקר מדהוצרך לומר טעמא משום דאינו ארוג ולא שתי וערב דאל"כ הול"ל בפשי' משום דבטל לגבי הא"ט ומרגלית ונראה דהתוס' הי"ל גי' בערוך שהי' מוזהב ולכן שפיר כתב דבטל לגבי הזהב המצופה אבל בערוך שלפנינו איתא שאין בו כסף וזהב רק א"ט ומרגליות קבועים בו ולכ"ע לא בטל לגבייהו ולכן הוצרך הערוך לטעמא שאינו ארוג אבל מ"מ ד' הערוך צ"ע דכיון שכתב שם דהבגד צבוע א"כ הרי בגדי' צבועי' א"ב דין נגעים ולמ"ל לטעמא דאינו שו"ע ומצאתי בא"ז הל' כלאים סי' ד"ש שהעתיק ג"כ דין אסטמא וד' הערוך שהוא מן תכשיט של צבעונים וכ' בתחלה טעמא משום שאין הבגד עיקר כ"א א"ט ומרגליות אינה מטמאה בנגעים וא"ב משום כלאים דאינו עשוי אלא לחבר הזהב עם הא"ט ומרגליות אך בערוך עצמו ביאר טעמא מפני שאינו אריג ולאו שו"ע הוא והאריך בזה והוא תשו' רשב"א ע"ש ויל"ע מהא דשבת (דף נ"ט ע"ב) כלולא וכו' דבאריקתא פליגי רו"ש איזהו עיקר וע"ש בר"ש דהיינו רצועה של בגד ובו זהב וא"ט וקיי"ל דבגד עיקר וראיתי במכתב הגאון מלבוב ז"ל שהציעו לפניו ראייתי מחשן ואיפוד הנ"ל והשואל פקפק עלי' מציץ דנקרא בגדים והגאון הנ"ל חזר וקיים ראייתי עפ"ד הא"ע שהבאתי. אבל באמת ראייתי אינה מדנקרא בגד רק מדנקרא זהב וא"כ אין קושי' כלל מציץ אבל בכ"ז צדקו דברי הגאון הנ"ל וכבר הבאתי גם דברי בסה"ט ומג"ע בזה אבל פלא בעיני מדוע לא הביא ד' תוס' נזיר ושאר מקומות שהבאתי לעיל ובתשובתי מאז וכפי הנראה לא סיימוה קמי' דמרי

(כד) עוד ראיתי במכתבי הגאונים הנ"ל שהביאו עוד ראי' משבת (ד' נ"ט ע"ב) טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה לרבנן דקיי"ל כוותייהו אף שהאלמוג יקר מאוד כדאיתא בר"ה (ד' כ"ג) ואם כי יפה העירו אבל מ"מ י"ל דנהי דלדינא כן הוא אבל מנ"ל דנקרא כן בלשון חכמים או ב"א ובזה נדחה גם הראי' מהערוך ותוס' שבת שהבאתי באות הקדום אבל לפמ"ש לקמן מהא דפי"א דכלים מ"ב מלקיים ראייתם אבל מ"מ מאן יימר דאלמוג יקר כמו א"ט ושמא אינו יקר יותר מהטבעת כלל ומה שהאריך הגאון מלבוב ז"ל בסתירת ד' רמב"ם דפסק לענין שבת כר"נ דהלך אחר חותמה וגבי טומאה פסק כרבנן והאריך בדברי רשב"א ומג"א סי' תרכ"ט בענין שליבות הסולם ואני כבר הבאתי בתשובתי מאז ד' רש"י בעירובין (דף ס"ט ע"א) ד"ה בחומרתא כו' דס"ל דיש חילוק בזה בין שבת לטומאה וע' בס' בי"ע לעירובין שם. אבל מ"מ לא יתיישבו בזה ד' רמב"ם למעיין וקצרתי ועמ"ש לקמן ליישב ד' רמב"ם בזה. והנה עוד הביא הג' מלבוב ז"ל מהא דפי"א דכלים מ"ח חוט של מתכות וחוליות של א"ט ומרגליות דמבואר בר"ש דא"ט ומרגלית אינם מקב"ט מפני שהם כלי אבנים והוא כ' מפני שבאים מן המים כדאי' בפ"ג דכלים מי"ג ולכן אם לא נשתברו החוליות הכל טמא כדאי' בפי"ז מי"ג דאם חיבר להם מן הגדל בארץ אפי' חוט ומשיחה הכל טמא ובתוי"ט פי"א דנגעים