מהרש"ם חלק ב קפח

מקיים המקח הכל כפי המדובר ולא בנותן רק מקצת דבזה אין מנהג תדיר שהוא רק דבר המזדמן. ובכל תקנה ומנהג נגד דין התורה יש למעט כח המנהג כמ"ש בשו"ת צ"צ סי' א' דאמרי' הבו דלא לוסיף

ומה שנסתפק אם שטר העומד לגבות כגבוי תמהני דע"כ לא נסתפקו רק בשטר גמור שיש בו שיעבוד נכסים וגובים ממשעבדי אבל שטר שא"ב אחריות נכסים כהנך טראטע"ן שבזה"ז לכ"ע לאו כגבוי דמי כדאי' בש"ס דגיטין (דף ל"ז) דאפי' ב"ש מודו דלא כגבוי וכ"ה גם בקצה"ח סי' פ"ג סק"ה וע' בשו"ת בית אפרים חו"מ סי' ל' בשם הגאון מליסא וגם הוא מסכים עמו שבטראטע"ן שבזה"ז אין בעל השטר מוחזק לענין קים לי והלוה דינו כמוחזק ע"ש וממילא אסור למוכר לתובעו בדא"ה בכח הטראט"ע שבידו וגדולה מזו מבואר בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' ס"ג דגם בשטר גמור שיש דיעות שהוא כגבוי ולשי' תומים הוי כשניהם אין מוחזקין מ"מ אין לב"ד להוציא מעות מיד לוה בדאיכא סד"ד וע"ש מ"ש ע"ד הנו"ב מה"ק ח"מ סי' ה' בזה ודחה דבריו ע"ש אבל בטראטע אינו דומה בזה כשטר לענין שיהי' כמוחזק לכ"ע וכמ"ש ולכן לדינא כבר כתבתי שבאם לא ישלים המוכר המקח כפי המדובר אין חיוב על הלוקח לשלם מקצת הסחורה ולקבלה

ומה שנסתפק במה שחתם הלוקח על ה"ע על הסחורה הנ"ל ולא הרויח בה אם מחויב לשלם התפשרות העסקא הנה ראיתי בכתבי הגה"צ אבד"ק בוטשאטש ז"ל שהתקנה של מור"ם הי' שכל העסקים משועבדים לנותן העסקא א"כ בקנה הסחורה ונותן טראטע דהוי כוקף ע"ע במלוה עצה"ע ואם לא הי' זוקף המלוה הי' מוכרח להתבטל משאר עסקיו ולשלם נראה דחייב לשלם העסקא אם לא נשבע שלא הרויח בכל עסקיו וע' בתשו' הריב"ש סי' שמ"ב שהוכיח בראיות דבכל זקף עליו במלוה הוי כפרע החוב וחזר ולוה מחדש וכ"ה בתשו' רמ"א סי' פ"ט ולכן לפע"ד חייב בהעסקא ואף שהט"ז סי' קס"ט סקי"ד וסי' קע"ג סוסק"ט ס"ל דבריבית ל"מ הודאה בשקר כבר השיג עליו בקצה"ח סי' קצ"ד סק"ד ובפרט לפמ"ש בתשו' שו"מ מה"ג ח"ג סי' ק"ס דהיכי דאם הי' צריך לשלם הי' מתבטל מעסק פרנסתו צריך לשלם העסקא ומכ"ש בנ"ד שהי"ל באמת שאר עסקים וגם העצ"ל סי' קע"ז סל"ה בשם הה"כ סי' כ"ג מודה בזה ע"ש ותבין

חזר חתני הרב נ"י וכתב לי דלענין איסור ריבית ל"מ זקיפה במלוה כיון שבאמת לא פרע וחזר ולוה ודמי להא דסתם הט"ז סי' קס"ט דבאיסורא ל"מ אודייתא ובאמת שכבר רמזתי לעיל שהקצה"ח סי' קצ"ד סק"ד חולק על הט"ז ועכ"פ באיסור דרבנן ודאי מהני וכבר העלה הגה"צ אבד"ק בוטשאטש ז"ל בכתביו דבהלואה עצה"ע אפי' לא הרויח אין בהריבית אלא א"ר שהרי הקציצה הי' בהיתר וא"כ ה"נ בזה והרי בסי' קע"א גבי גר שנתגייר מפורש דמהני זקיפה בריבית לגבי איסור ריבית דרבנן ולחד טעמא שבאס"ז שם משום דא"ר בגבה א"צ להחזיר וה"נ הוי כגבה וע' בש"ך סי' ק"ע סק"ה וגם בגוף תשו' ריב"ש סוס"י של"ה וסי' שמ"ב שרמזתי בתשו' מפורש כן. ומ"ש רו"מ ראי' מהא דע"ז (דף ע"א ע"א) מדאמר רב להנך סבויתא כי כייליתו חמרא לנכרים שקולי זוזי והדר כיילן להו ואי לא נקיטו זוזי אוזיפינהו והדר שקילו וכו' ואמאי לא זקפו במלוה ומוכח דלגבי איסורא ל"מ לק"מ דכבר העליתי במשפט שלום רס"י ק"צ דדוקא בנתן שט"ח ע"ע דינו ככסף משא"כ בזקף ע"ע במלוה בע"פ ע"ש א"כ ה"נ הי' צריכים לעשות שט"ח ועדיף טפי ויותר בניקל לאוזיפינהו משא"כ בנ"ד שנתן וועקסיל ע"ע והרי במכירת חמץ סמכי' על הזקיפה במלוה כמ"ש בסי' תמ"ח וע"ש במק"ח וגם כבר העלה בתשו' שו"מ מה"ק ח"ג סי' ק"ס דגם בלוה לצורך מלומדות ולהשיא בתו וכדומה עצה"ע מ"מ כיון דאם א"י לעשותו יצטרך להתבטל מלימוד התלמידים ויקופח שכרו הוי שפיר בכלל ריוח ואם כי דבריו צע"ג ומתשו' הה"כ סי' כ"ג שהובא בעצ"ל סי' קע"ז סל"ה מוכח להיפוך מ"מ גבי סוחר שעוסק גם במסחרים אחרים ואם הי' מוכרח לשלם בעד הדבש הי' מתבטל ממסחרים האחרים כבר הבאתי בשם הגה"צ הנ"ל שכן הי' התקנה שכל עסקיו משועבדים לזה א"כ פשיטא דכל זמן שלא ישבע שבועת לא הרוחתי בשאר עסקים מחויב לשלם העסקא

וכה ראיתי בשו"ת איגרא רמא סי' י"ט במי שלוה מעות ובנה בית על מקום פנוי שלו ורצה א' לומר דהוי בכלל עסקא שהרי הבית השביח לו והוא דחה דקיי"ל דהבונה חורבתו של חבירו הריוח לבעל הקרקע וצריך לשלם שכר דירה ודבריו צע"ג דהא הש"ך סוס"י קס"ו ביאר הטעם מפני דכשנגמר הבנין נתחייב בעל הקרקע לפרוע לו הוצאתו נמצא דנוטל ריבית בעד מעותיו משא"כ הכא שלוה עצה"ע וצריך לישבע שלא הרויח והרי הרויח בשכר הדירה ואולי מיירי בלא נדבר עצה"ע אבל בלוה עצה"ע נלפע"ד דבכה"ג שבנה ביתו הוי בכלל הרויח בשכר דירה אפי' אם דר בה בעצמו הרי הרויח שא"צ לשלם שכר דירה במק"א מחויב לשלם העסקא כנלע"ד

סימן ריז להרב וכו' מו"ה ישעי' שארפבערג ב"י מו"צ דק' זאבלאטאב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהס"ת שבסוף שיטה א'. ככתב שם הוי"ה ב"ה ובתחלת שיטה השני' נדבק מטלית ברוחב ט' אותיות ויען שהי' צריך לכתוב שם אלהים לא רצה לכתבו על המטלית הניח את המטלית פנוי ואח"כ כ' השם השני ועתה נולד ספק אם הס"ת כשר כיון שיש שיעור פרשה בתחלת השיטה במקום שאין פ' וגם נסתפק די"ל דגם אם יסורו עתה המטלית יופסל משום תולמ"ה וצידד דיש לצרף שי' הב"ח רס"י רה"ע דדעת הטור דאם הניח פנוי במקום שא"צ כשר ושמא הניח המטלית אחר כתיבת שם אלהים ויוכל להסירו כמ"ש בא"ח סי' ט"ו והנה הגם שדעת הרדב"ז שהובא בכנה"ג הוא ג"כ כהב"ח מ"מ א"א לצרף דעתם שהרי ד' רמב"ם ברור לפסול והב"ח ורדב"ז כ"כ רק בשיטת הטור ורבים חולקים גם בדעת הטור לפסול א"כ אין זה ספק השקול ועוד דבתשו' שמ"צ יו"ד סי' נ"ג ותשו' מאהבה חא"ח סי' ק"ה הוכיחו דרוב בנין ומנין לפסול וע' תשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' ש' באורך שהוכיח ג"כ כן והביא מקור לשי' רמב"ם ע"ש וכן מצאתי בתשו' הריב"ש ס' רפ"ו מפורש דפסול. אבל בגוף הדבר אם יש בזה משום תולמ"ה הגם שבס' גן המלך סי' ה' חידש דבכתב על המטלית קודם שנדבק ואח"כ דיבקו פסול משום תולמ"ה והסכים עמו בס' מלאכת שמים ובקסה"ס סוס"י י"ח אבל בתשו' דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ק קכ"ב תמה ע"ז דאטו כתיב עשיי' בס"ת והוכיח ממהרי"ק וש"פ דליתא וסיים שהגם שבעל גו"ר וג"ה כ"כ אין להשגיח ע"ז ע"ש ויש ראי' מדברי הפ"י בסוכה (דף ט' רע"א) דאפי' במצה דלא כתיב בה תעשה אין ראוי להצריך לשמה אלא משום גז"ש דחמשה עשר מחג הסוכות וא"כ ה"ה לענין תולמ"ה וגם בלא"ה בנ"ד דמי להסיר הגג מהסוכה אחר שעשה הסכך המבואר בסי' תרכ"ו ס"ב בהג"ה כמ"ש רו"מ והגם שהמג"א סק"ז הביא מחמירים יעוין בתשו' נט"ש סי' י"א שהוכיח להקל וכיון שאינו הידור ס"ת להניח שם מנוקב יעשו נקבים קטנים בהמטלית באופן שלא ישאר כשיעור ט' אותיות ואף שיש דיעות דגם בשיעור ג' אותיות מיקרי פ' כבר כתב בגן המלך סי' ה' שם דלא קיי"ל כן וכן לפמ"ש בתשו' מהרי"ו שם דאם המקום פנוי בלא שרטוט כשר דאיכא הוכחה שאינו לשם פרשה כמ"ש בתשו' פמ"א ח"ב סי' קע"ט ותשו' מאהבה חא"ח סי' ק"ה ק"ו ק"ז בשם באר עשק ודב"ש והנו"ב הסכים שם עמהם א"כ יוכל לגרר השרטוט מן המטלית ויוכשר ג"כ ובפרט אם אין שם שרטוט על המטלית פשי' דיש להקל שהרי הבנ"י שהובא בפת"ש צידד להקל במטלית במקום שאין דרכו לכתוב עליו וה"נ בנ"ד שהוא שם קודם ואין דרך לכתבו על הטלית וכמ"ש רו"מ ומכ"ש כשאין שרטוט על המטלית

סימן ריח

להרב המאה"ג וכו' מו"ה יצחק הארוויץ נ"י מו"ץ דק' באראנאב סמוך לדעמביץ

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שהשכיר ביתו לשנה לשמעון ולוי דהיינו לשמעון החלק התחתון שלמטה מהעליי' ולל' חלק העליון שע"ג העליי' ובאמצע השנה שכר סך כ"ה כל הבית לעצמו היינו העליון והתחתון שכללן בסך א' ונתן סך נ"ה כסף אנגעל"ד וכפי דברי ר' עשה גם תק"כ כנהוג וצוה לו לעשות קונדיגונג ללוי על דירתו וכן עשה ראובן ואחר שעברו איזה שבועות טרם כלות זמן השכירות הקדום חזר בו ש' באמרו שלא עשה תק"ח וגם כי נודע לו שיש פשפשין (וואנצען) בדירה העליונה ויש מום במקח ודירה התחתונה צר לפניו ולא יוכל לדור בה ולכן שכר לעצמו דירה אחרת ותובע להחזיר לו כסף הדראן שנתן והמשכיר תובע שיקבל הדירות וישלם כפי המדובר: