מהרש"ם חלק ב קפז

פלוגתא דיחיד ורבים אף שהש"ס קבע הלכה כדברי היחיד כיון דלא אמר בלשון אין הלכה כרבים אי עביד בדיעבד לא מהדרי' עובדא אבל ריב"ן חולק ע"ז. וא"כ לפי דברי הא"ז גם בנ"ד כיון דלב"ה וכמה תנאי ואמוראי שרי אחר י"ח חדש ולפ"ד רשב"ג שהלכה כמותו במשנתינו ולשי' כמה פוסקי' גם ברייתא כנודע שרי אחר ט"ו חדש לדברי ב"ה א"כ אף דהש"ס קבע להלכה עד כ"ד חדש שוב בדיעבד הי' מקום להקל ובפרט בנ"ד שיש מקילין בזונה א"כ י"ל דאם יפרישו זמ"ז עד ט"ו חדש ותניק בעצמה הולד עד אחר שנה עכ"פ כפי הנהוג בזה"ז כי אם תגמלנו יש חשש בהפרשה כמ"ש הנו"ב במה"ק סי' י"ב (וע"ש בסי' כ"ה) דלא תמסמס לי'. וגם יש חשש סכנה. וגם תשליש בב"ד דמי מסמוס הולד עד כד"ת לאחר שתגמלנ' אז יוכל להקל לאחר ט"ו חדש. ועלה בלבי די"ל עוד דבזמן הש"ס הי' מניקים עד כד"ח ועכשיו נשתנה הענין וכמעט רובם ככולם אין יונקים כ"כ והי' מהראוי להקל בזה"ז רק די"ל דדבר שנגזר במנין כו' ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וא"כ לפמ"ש הראב"ד בפירושו לעדיות פ"א מ"ה דאי איכא דעת יחיד עכ"פ יוכל ב"ד לבטל ועתו"ס מגילה (דף ה' ע"ב) בד"ה וביקש כו' יעו"ש בסוה"ד ובגליון שם שכ' ג"כ הכי יעוש"ה ותבין א"כ י"ל דה"נ בזה שדעת רוב התנאים הי' להקל אחר י"ח חדש אבל ח"ו לצרף ד"ז כלל נגד כל הפוסקים ולא כתבתיו רק דרך הערה בעלמא וע' ח"ס א"ע ח"א סי' ל"ד שדחה בב' ידים סניף זה וע"ע ת' ב"ש א"ע סי' כ"ב בזה. הנה גליתי לו מה שנלע"ד לדינא בזה. ובכל זאת יען כי נודע מ"ש בתפל"מ בשם הגאון ר' העשיל ז"ל ושאר גאונים בענין תקנת מינקת אין רצוני שיקרא ההיתר על שמי כלל. רק באם יראה כת"ר דברי תשובתי בעיון היטב וייטבו בעיניו הטעמים יוכל הוא להתיר ולא שיסמוך עלי יען כי אין הדבר בגבולי. אבל גם בגוף הדבר אם סגי בהפרשה צ"ע בנ"ד אם נאמן לומר שוגג הייתי אחר שגם אחר הלידה לא רצה לפרוש ממנה אולי ידע שהיא מעוברת ונשא במזיד ובפרט שרוב הפוסקי' מחמירי' גם בשוגג וע' בב"מ והדבר תלוי לפי ראות עיני ב"ד ויש לצרף מה שהיא זונה ולשי' קצת פוסקי' מקילין. וע' שב"י ח"ג סי' ק"ח דבלא הפרשה כלל יש לחוש שלא יאמרו שהוא בנו ע"ש מ"ש ע"ד העבוה"ג אבל לענ"ד אין לחדש גזירות והדבר נעשה בפרסום וגם יש ליזהר בנ"ד באם שהבועל יכחיש שיזהר הולד כשיגדל מקרובות הבועל כמ"ש הב"מ סי' ד'. ואולי אם לא נחקור אותו יש להקל אבל צ"ע להקל בזה וראוי לחוש לדברי האשה בכה"ג שנראה אומדן הדעת שהבועל יכחיש. והנלע"ד כתבתי

סימן רטו ב"ה ו' בראשית תרנ"ז להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיולב במאלדוי

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי השו"ב דק' השכיר א"ע בביהכ"נ א' להתפל בימי הנוראים מוספים ואח"כ השכיר א"ע בביהכ"נ השני להתפלל שחריתים באמרו כי הגם שהשכיר א"ע בביהכ"נ הקדום למוספים בכ"ז הוא חפשי להתפלל ג"כ שחרית במק"א וצוה הראש של הביהכ"נ להשמש לעשות עמו תק"כ וכן עשה וכשנודע לאנשו ביהכ"נ הרעישו אנשי ביהכ"נ הקדום עליו והשו"ב לא שמע לקולם ועשה בר"ה שחרית שנית תק"כ עם השמש הנ"ל והתפלל שחרית א' שם והבטיח להתפלל גם ביו"כ ואח"ז חזר בו באמרו שאנשי ביהכ"נ הראשון אין רוצים לשלם לו בעד המוספין באמרם שנחלש ע"י תפלת שחרית ונאלצו אנשי ביהכ"נ השני לשכור ש"ץ אחר שאינו מרוצה להם כהשו"ב כי אין קולו ערב ועתה תובע השו"ב לשלם לו שכרו אחר נכיון מה ששלמו לש"ץ האחר בעד יו"כ והגבאי טוען שגרם היזק ליקח ש"ץ שאינו מרוצה להם ובפרט ששינה הת"כ שעשה עמהם וראוי לקנסו שלא לשלם לו כלום עכת"ד השאלה

והנה רו"מ הביא מש"ס דב"ק (ד' ע"ח) ורמ"מ סי' קי"ג ומל"מ פט"ז ממטה"ק וח"צ סי' ק"כ ושב"י ח"ב סי' כ"ט וה"נ יוכל הש"ץ לומר כיון ששמעו התפלה מה לי ש"צ מובחר מה לי ש"ץ אחר והנה זה כמה שנים העירותי בזה מש"ס דמעילה (ד' י"ט סוע"א) ורש"י ותוס' ד"ה מכדי וכו' וכעת ראיתי שרמז גם רו"מ לזה ואולם כבר כתבו בס' רני ליעקב לב"ק (ד' ט') ובשו"ת ב"ש אחרון חח"מ בסופו ותפ"צ סי' כ"ח מדברי הראב"ד שבאס"ז שם ורשב"א שם דהש"ס מיירי רק לענין הכפל אבל הקרן חייב לשלם כפי שויו וגם במזבח כפרה בקונ' מזבח חדש שבסופו הביא מדברי הגמ"ר דכתובות פי"א סי' ש"ז שביאר דהתם רק לר"ש קאי דאמר גל"מ כמ"ד ואין לבעלים עסק עם הגנב אלא במה שהפסיד בגרמא את הקרבן ולכן בכה"ג אין כאן גל"מ כיון דא"צ להביא קרבן אחר ובמה שהפסיד להקדש פטור אבל בממון גמור ל"ש ד"ז ע"ש היטב ואני מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב הישנות סי' תתרי"ד שכתב כדברי הגמ"ר הנ"ל וע"ע בש"ג פ"א דב"ב באורך בזה ומלבד כל אלה הנה כל בעיית הש"ס הוא בבא ליפטר א"ע בטענה זו אבל בבא לתבוע דמי שכירות בדבר האבוד כדין ש"ץ בימי נוראים דא"י לחזור בו וקיי"ל דשוכר עליו על חשבונו פועל אחר בודאי אם הפועל השני אין שכרו שוה כמוהו בודאי צריך לנכות הפחת משכירות הראשון שאם ימכור לו חטים יפות ויתן מחצה גרועים היעלה עה"ד שישלמו לו המותר כפי שיווי חטים גרועים ולכן כפי ערך שומא זו ישלמו לו ואין בידו לתבוע יותר

ובדבר מה שעשה התק"כ ביו"ט ע' תשו' מהרמ"ל שרמז הבאה"ט א"ח סי' תקכ"ה ובפרט בנ"ד שהי' לצורך תפלת יו"ט וכבר עשה תק"כ מקודם ולא הוסיף בחק"כ השני כלום וגם לענין שחיטתו יש לדונו לשוגג שהי' סבור בתחלה שיוכל לקיים דבריו ואדעתא דהכי שיפסיד שכרו מן המוספין לא נתחייב והיכי דאפשר למיתלי בטעות ושגגה איננו נפסל בכך כמ"ש בח"מ סי' ל"ד ס"ד וסכ"ד ומל"מ פ"ד ממלוה ה"ו ובמהרי"ט בשניות א"ע סי' מ' וח"מ סי' צ' ותשו' ב"ח סי' כ"ט

סימן רטז עי' מפתחות לחתני הרב הה"ג וכו' מו"ה שמעון באב"ד נ"י אבד"ק ואנוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר הדו"ד באחד שקנה דבש סך נ' צענטין ונתן וועקסיל על מחיר הדבש ובשעת מקח עשו תק"כ לבד ואח"כ נתן הוועקסיל וכשבא הלוקח ליקח הדבש ל"ה למוכר רק ל' צענטין והלוקח רצה דוקא כל הסכום והנה בגוף הקנין כבר העליתי בחיבורי משפט שלום ברס"י ק"צ דאם נתן שט"ח על עצמו למוכר הוי כסף ממש. ובסי' ר"ד העליתי דאם שילם כל המעות מהני גם בלא תק"כ בזה"ז משום סטימותא ומכ"ש כשנעשה מקודם גם תק"כ דהוי סטימותא וע"ש סי' ר"א עוד בזה ומ"ש מהא דכל שאינו בזאח"ז כו' יש לדחות כמובן וע' תוס' גיטין (דף מ"ב)

אבל כיון שאין המוכר נותן רק שלשים צ' הגם שבטענת במקח שלם אני רוצה יש לפקפק בנ"ד ע"פ החילוקים שבנה"מ וחיבורי סוס"י קפ"ב אבל כיון שע"פ הדין בנ"ד שכל הקנין רק מכח סטימותא מחויב ליתן הכל כפי שמכר נ' צ' דגם בלא הי' בידו הרי סטימותא מהני גם בדבר שאינו ברשותו כמ"ש בחיבורי סי' ר"א וגם בשו"ת בית שלמה כ' כמ"פ כי קנין סטימותא הוא כהתחייבות הגוף א"כ אפי' נימא דהמוכר הוי רק כגזלן על השאר שאינו נותן מ"מ אין הלוקח מחויב לקבל הסחורה עד שיקיים כפי המדובר ויעכב בידו בתורת עיקול ב"ד לכוף המוכר שלא יהי' גזלן. וגדולה מזו מצינו בר"ן פ"ו דשבועות בסוגיא דמלוה על המשכון וכו' וז"ל לפיכך אני אומר דבמשכון דלא שוה אפי' ידעינן בודאי דאיכא בידו דמלוה אעפ"כ חייב לוה לפרוע העודף שאע"פ שהמלוה עובר בלא תחמוד אפ"ה ממונא אית לי' גבי דלוה וכו' ואע"פ שאפשר שאין ב"ד נזקקין לכוף את הלוה כל זמן שהמלוה עובר בל"ת היינו כדי לכוף את המלוה שלא יעבור עבירה זו כשם שמכין אותו עד שתצא נפשו באומר סוכה איני עושה אבל הלוה אינו נפטר מחיובו בכך וחייב בבא לצי"ש וכו' עכ"ל הרי דאפי' היכי דהמלוה עובר רק בלא תחמוד שאין ב"ד יורדין לנכסיו אפ"ה אין ב"ד נזקקין לכוף את הלוה בכדי לכוף בזה את המלוה שלא יעבור באיסור ל"ת ומכ"ש היכי דהוי גזלן שב"ד יורדין לנכסיו פשיטא שהיינו כפייתו לעכב את הלוה שלא לפרוע חובו עד שיסלק מותר הסחורה שמכר ואם יעבור זמן ב"ד שיתנו לו לזה יתבטל מקחו והר"ן לא כ' בדרך אפשר רק בנידון איסור ל"ת שאין בו דררא דממונא אבל בנ"ד שהוא גזל ממש אפוכי מטרתא למ"ל ויעכב הלוה מעות שבידו והיינו כפייתו ועוד דכיון שכל המקח רק סטימותא א"כ הבו דלא לוסף שאין חיוב לקיים המקח רק כפי המנהג שהמוכר