מהרש"ם חלק ב קפג

הבחנה לא הומ"ל משום חשש מעוברת חבירו דבזה שפיר תיקשי דאי מה"ט ליבעי ג"ח וג"י וא"ל דסמכי' ארובא ז"א דהא טעם איסור מעוברת הוא משום דחסה וקיי"ל דאין הולכין בפ"נ אחה"ר וא"ש ודו"ק

(י"ד) והנה התוס' הביאו בשם הר"ש דגרושה מינקת מותרת להינשא משום דלא משתעבדא להניק ור"ת חולק עליו ובהגמ"ר פ' החולץ אחר שהביא מחלוקת הר"ש ור"ת הנ"ל כ' וז"ל ומינקת שנתעברה בזנות בא מעשה לפני הרמ"ט והתירה ואמר דאפי' ר"ת האוסר הוי משום שכופה אבי התינוק ובזנות מי יכוף ולא הודו לו חכמי' דמ"מ הב"ד יכופו אותה וראי' לאסור מהא דכ' התוס' דלטעם דחסה אין חילוק בין אלמנה וגרושה ואע"ג דחוזר בו מן הטעם לבד חזר ולא מן הדין ועוד אלמנה נמי אי אמרה אנו"ע לא משעבדא עכ"ד התוס' וא"כ לפ"ז ה"ה מזנה כיון דאין תלוי בשיעבוד עכ"ל הגמ"ר ובאמת שהוא סתירה גדולה לשי' הרמ"ט דהא כל דיוקו של ר"ת הוא משום דלפי טעמא דדחסא אין חילוק וה"ה למסקנא א"כ ה"ה בזה וגם במזנה מוכח מזה דאסור לשי' ר"ת עכ"פ וע' נ"ב סי' י"ח בזה אך לענ"ד י"ל דהא כבר תמהו האחרוני' דהא גם בצמקו דדי' דקיי"ל דתנשא א"כ גם בזה תקשי כקו' ר"ת דמטעם דחסה בכל גווני אסור א"כ ה"ה למסקנא וע' בב"ש ומצאתי בק"נ על הרא"ש בפ' אע"פ שתי' דהוי מלתא דלא שכיחא ולכן אין ראי' מזה דעיקר דיוקו של ר"ת הוא דאי בגרושה מותר א"כ הו"ל להקשות על טעם דדחסא דא"כ אמאי בגרושה מותר דלשי' הר"ש מעוברת גרושה מותרת והו"ל להקשות ממעשי' בכל יום אבל מצמקו דדי' דהוי מלתא דל"ש ליכא לאקשויי מינה ע"ש וגם בשו"ת בנ"א תי' כן יעו"ש בזה וא"כ הרי כבר ביאר הנו"ב הא דזונה מותר להר"מ משום דלא שכיח ואף דמהרי"ו דחה דזנות שכיח ורק בעדו' והתראה ל"ש מ"מ ל"ש שתתעבר דסתם זונה מתהפכת ע"ש במה"ק בכמה תשובות א"כ כיון דל"ש שוב לא הו"מ להקשות מזה ושוב אין ראי' לסתור דעת הרמ"ט בזה וע' שו"ת ב"ש אחרון חא"ע סי' ג' שתמה על נו"ב הנ"ל מכתובות (דף ל"ז) בשבוי' דקיי"ל כר' יהודא דשהי' צריכה ג"ח שמא לא נתהפכה יפה וע' בב"י בשם רז"ה שרמז לזה וע"ש מ"ש ליישבו

(טו) אך בגוף הדבר שכ' קצת פוסקי' דמשום דזנות ל"ש לא תקנו בזה תמה בישועי"ק דהא בש"ס דגיטין (דף י"ד) ס"ל לר"י דטעמא דתקנו זמן בגיטין משום שמא יחפה ור"ל ס"ל משום פירות ופריך ר"ל מ"ט ל"א כר"י ומשני זנות ל"ש וכ' בתוס' דהיינו בעדים והתראה עכ"פ והרי מבואר דלדידן דקיי"ל כר"י תקנו גם משום זנות דל"ש דבוודאי לא נחלקו במציאות אי זנות שכיח או לא

ואני מוסיף דהא בירושלמי פ"ג דתרומות הל' א' בהא דפליגי בתורם קישות ונמצאת מרה או רק תוכו מר ופריך וכי דבר שאפשר לעמוד עליו חכמים חלוקים והיינו דא"א שיחלקו במציאות הנראה לעינים וע' בפ"מ שם במ"ש בכונת ירו' בעיקר בדיקתה חלוקין אבל בירו' פ"א דחלה ה"א מוכח דנחלקו במציאות בבדיקה וע' ברמב"ן חולין רפא"ט שהקשה כה"ג בהא דטרפה אינה חי' ותי' שם ל"ש בזה. ונראה ליישב דהא עיקר טעמא דזנות בעדי' והתראה ל"ש הוא משום דכיון דיהרגוה ע"י זנות זה בוודאי תחוש לנפשה ולא תזנה א"כ התינח עכשיו דתקנו זמן בגיטין וא"א לחפות עלי' אבל אי לאו דתקנו זמן דהי' ביד כל א' לחפות א"כ שוב י"ל דסומכת ע"ז שיחפה בעלה עלי' ושפיר הי' זנות שכיח ולכן תקנו זמן ואחר שתקנו שוב באמת לא שכיח ודוק

ובתשו' א' פלפלתי הרבה בסוגי' דגיטין שם ליישב קו' האו"ח ותפ"ל דאמאי לא אמר ר"ל משום טעמא ממזרים כמ"ש בתוס' שם טעם דזה"ן ובזה א"צ התראה והוי שכיח ופלפלתי הרבה ליישבו ואכמ"ל בפלפולי' רק במה שנתחדש לי כעת בס"ד וגם בענין אי תיקנו במלתא דל"ש עמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' רל"ה מכמה מקומות בזה

(ט"ז) והנה בשו"ת רע"א סי' צ"ה האריך לצדד בדין מינקת זונה ומכח ראי' הנ"ל הוכיח דלר"ת גם בזונה אסור כיון דלהס"ר הוי כן וכבר כ' דלק"מ וגם מ"ש דלפמ"ש הרא"ש דאף דלא משתעבדא כיון דרוב נשי' חסות על בניהם ומסתמא יניקו אותם אם לא ינשאו לאיש א"כ ה"נ בזונה לענ"ד י"ל לפמ"ש הצ"צ סי' כ"ה דהא דס"ל להש"ס דלא עבידי נשי' דחנקו בנייהו היינו בסתם נשי' כשרות אבל זונות עבידי דחנקו וכנראה בחוש ע"ש שהחמיר עפ"ז ולענ"ד אדרבא מה"ט יש להקל דל"ש בה לומר דחסא על הולד וממילא גם אם לא תנשא תחפש עילה שימות ולא תניקהו ול"ש בזה טעם הרא"ש כלל ובאמת שיש לי לתמוה על הצ"צ שצידד להחמיר מה"ט והרי לפי דבריו דגם זונה בכלל איסור מינקת א"כ איך קאמר הש"ס דמת מותר משום דל"ע דחנקו והא במזנה אסור ובע"כ דלא מיירי כלל במזנה וא"כ אדרבא יש להקל בזה מה"ט. ואולם בשו"ת רע"א שם העיר עוד י"ל דגם להרא"ש חמור בזונה ואסור לפמ"ש הר"ן דהר"ש מתיר בגרושה כיון דקאי אב וממסמס לי' בחלב וביצי' א"כ בזונה ל"ש זאת ואסור וכמ"ש הצ"צ שם וכ' רע"א דהר"ן יחידאי הוא ומדברי כל הפוסקי' התוס' והרא"ש וסמ"ג ומרדכי משמע דל"ה טעמא משום די"ל אב. ולענ"ד דבריו תמוהים דהא ברא"ש מבואר להדיא טעמו של הר"ש משום דקאי אב ומה שהאריך רע"א שם לפרש פי' אחר בדברי הר"ש דהא דמייתי מנתגרשה אין כופין להניק היינו רק דרך ראי' דכיון דאין כופין ממילא אינו נכלל בלשון מינקת ועיקר טעמו משום דחסות על בניהם והאריך מאוד בזה, וגם כמה אחרוני' נחלקו בזה אי טעמו של הרא"ש משום דאיכא אב או רק משום דליכא שיעבוד והקשו מהא דלב"ש אינה משועבדת כלל וע' נו"ב מה"ק ס"י י"ח ובס' נל"ש וישועי"ק הקשו מהא דב"י יהודא אין האשה משועבדת כלל כדאי' בכתובות וע' באב"מ ג"כ בזה. ואולם בס' הישר הגדול לר"ת סי' תקמ"א שם מועתקי' מקור דברי הר"ש בפירושו ומשם בארה דהאמת כדעת הר"ן הנ"ל ויען כי אין הספר מצוי אעתיק לשונו הזהב וז"ל פי' הרא"ש מינקת שנתגרשה ובעלה קיים נ"ל שמותרת להינשא לאחר ג"ח ודינה חלוק ממינקה שמת בעלה דטעמא מאי אסורה לינשא עד כד"ת דלמא מיעברא ומיעכר חלבה ותגמול בנה וימות לא דמי שהרי מניקה שמת בעלה כיון שיושבת תחתיו עלה דידה רמי להניק בנה שהרי זו אחת ממלאכות שהאשה חייבת לבעלה וכיון דעלה רמי להניק אסרוה רבנן להנשא עד כד"ח דאי בעי למסמס בעלה לא יהיב לה אבל מניקה שנתגרשה לא עלה רמי להניק בנה שאז היא פטורה מז' מלאכות ותני' בפ' אע"פ נתגרשה אינו כופה להניק וה"ה אפי' לא נדרה דגירשה פטורה מז"א וזו אחת מהן וכיון דעלי' דבעל רמי לתת בנו למניקה או למסמס לי' בביצי' וחלב דאם יהיב לברי' דידי' כל צרכו בטלה לגזרה דשמא תגמול בנה וימות ומותרת לינשא לגמרי אחר ג"ח כדפרישית וא"ת הא קתני התם אם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה הך כפי' אינו בב"ד וכל זמן שלא כפאה ב"ד מותרת לינשא ואני לא נתתי אל לבי לדון בפני רבותינו אך את אשר עם לבבי כתבתי לנדיבי והמחמירי' עלי' לא דעת ישישים ואם תחמיר היא תבורך מנשים ועוד דאמרי' בפ' אע"פ נתנה בנה למניקה גמלתו או מת מותרת כו' הוי עובדא ואסר ר"נ כו' שאני בי' ר"ג דלא הדרו בהו ועוד הרבה ראיות יש כה"ג דהיכי דגזור גזור והיכא דל"ג לא גזור עכ"ל ולא נזכר שם השגת ר"ת כלל והרי דברי הרא"ש מפורשי' בטעמן דעיקר טעמו, משום דקאי אב וממסמס לי' ול"ש טעם הגזירה כלל אבל באלמנה אף שאינה משועבדת מ"מ כיון דליכא מאן דממסמס אסור ונדחו כל קושיות האחרוני' עליו. וגם מה שהקשה ר"ת דגם אלמנה י"ל אנו"ע ג"כ לק"מ לפי הנ"ל דמ"מ הוי בכלל הגזירה וגם בלא"ה י"ל לפמ"ש במרדכי פ' שני דייני גזירות ותשו' מיימוני לס' קנין סי' י"ד דהא דיכול לומר אי אפשי בתק"ח היינו רק היכי דליכא פסידא לאחריני אבל אי איכא פסל"א ל"א ומש"ש מהא דיכולה אשה לומר אנו"ע וכ' משום דמוחזקת צ"ע שסותר למ"ש בתחלה דבעינן תרתי מוחזקת וליכא פסל"א ובמק"א כ' די"ל דלגבי בעלה ל"ה פסידא דמע"י שקולי' רק כמו המזונות ע"פ רוב ואף דלפעמים הם מיעוטים מדמי המזונות ול"ה פסידא וע' תוס' כתובות (דף צ"ב ע"א) ד"ה ראובן כו' במה שהקשו על רש"י דנראה קצת סתירה להקל אבל י"ל למעיין וע' מהרי"ט ח"ב ח"מ סי' ט' מ"ש בזה ולפי דבריו יש לדון בזה וקצרתי א"כ לפ"ז כאן שנוגע ההפסד להתינוק אין ביד האשה לומר בו כלל אבל בחו"מ סי' פ"ז סי"ב גבי שבועת נשבע ונוטל נראה קצת סתירה לסברת תשו' מיימוני הנ"ל וי"ל עפ"ז ד' מהרי"ט הנ"ל וקצרתי כיון דבלא"ה לק"מ

(יז) ובזה נדחו כל דברי הר"י מינץ בתשו' סי' ה' שהאריך להקל בדין זונה ותוכן דבריו הוא רק משום דעיקר טעמו של הר"ש הוא משום דאינה משועבדת להניק ותקנתו הוא קלקלתו דלא תרצה להניק כלל ובאמת שז"א דדוקא ביש אב הוא מתיר ומה