מהרש"ם חלק ב קפ

בנדרי' (דף ל"ו ע"א) גופא אר"י כו' ור"ן שם ד"ה אלא מעתה וד"ה אשתו וד"ה אלא מעתה דמוכח דר"י גופא ס"ל דדני' וצ"ע] וגם מצינו כמ"פ סתירה בדעת איזו אמורא בין בבלי לירושלמי וגם בדברי ר"י גופי' מצינו סתירה כמ"ש התוס' בכתובות (דף ק"ב) סוע"א בדין חייב א"ע במה שאינו חייב יעו"ש ותבין וא"כ לשיטת ש"ס דילן בדעת נדחו דברי. ולא נאמרו אלא לפלפולא בעלמא

(ו) ובעיקר הסברא שהבאתי לעיל דמסייע חזקת כשרות דילה יש לי להעיר עפמ"ש התוס' בב"מ (דף קט"ו) דכלים גנובים סתם י"ל דנאמן דל"ה בכלל אחזוקי אינשי ברשיעי ל"מ משום דגנבי טובא איכא בעלמא אבל אם אומר על אדם פרטי אינו נאמן להוציאו מחז"כ וא"כ. ה"נ בנ"ד בשלמא אם אומרת סתם, לכשר נבעלתי י"ל דמסייע לה ח"כ וליכא למימר דחזקת כשרות של הבועל סותר לחזקתה דטפי עדיף לתלות בפסולין עכו"ם דפריצי' בעריות דז"א דפריצי טובא איכא בעלמא גם בישראל אבל באומרת על איש פלוני הרי איכא חזקת כשרותו להיפוך וא"כ י"ל דלא תהא נאמנת ובעכצ"ל כשאר טעמי' שכתבתי. ולכאורה י"ל לפמ"ש הה"מ בפ"א מהל' אישות ראי' להרמב"ם דסובר דהבועל פנוי' לשם זנות לוקה מה"ת דאי נימא דהוי רק מדרבנן א"כ איך אמרו בהרבה מקומות חזקה אאע"ב ב"ז הא איסור דרבנן כולהו אינשי לא זהירי בי' ע"ש א"כ י"ל דאיננו סותר חזקת כשרותו דלגבי איסור דרבנן דלא זהירי אינשי ליכא חז"כ וע' ברשב"א יבמות (דף ל"ו), דמה"ט דרבנן צריך חיזוק משום דלא זהירי בי' אינשי. אבל באמת ז"א דסתם נשי' פנויות הם נדות ואיכא איסור כרת וכבר מחו לי' עוכלי להרב מנ"י ריש ה' נדה שכ' דלמאן דדריש טד"ק ליכא בפנוי' איסור נדה והשיגו עליו כל הבאי' אחריו ומהגם שכל דבריו סובבים לר"מ ובמשנה רפ"ג דכתובות אלו נערות שי"ל קנס כו' הבא על הנדה כו' ובש"ס מוקי להך מתני' כר"מ וכבר העיר הגר"א בזה. שוב ראיתי בתשו' ריב"ש סי' תכ"ה שממנו מקור דין הרמ"א ריש ה' נדה הביא שם בעצמו ממשנה רפ"ג דכתובות. ובמק"א הבאתי ראי' ע"ד פלפול מהש"ס דיבמות (דף מ"ט) דהכל מודי' דבנדה תפסו קידושין והרי התוס' בקידושין (דף נ"א) הקשו למ"ד קידושין שאין מסור' לביאה אינם קידושין א"כ איך תופסין קידושין בח"ל הא אמל"ב ותי' דדוקא אם ע"י הקידושין אמל"ב כגון במקדש ב' אחיות בזה ל"ה קידושין אבל בח"ל הא גם בלא הקידושין אסורה ע"ש ומעתה אי נימא דפנוי' ליכא איסור נדה [וכמ"ש המנ"י סי' קצ"ב וכן הבין הכו"פ בדעתו דליכא איסור כלל ע"ש] א"כ שוב ע"י הקידושין נעשה האיסור דבלא קידושין היא פנוי' וע"י הקידושין חל איסור נדה א"כ שוב מדוע יתפסו הקידושין הא הוי שאמל"ב וכמ"ש הב"י באהע"ז סי' ס"א בשי' רמב"ם דמה"ט חופת נדה א"ק. והארכתי לפלפל בזה אבל י"ל דבזה כיון דאחר שתיטהר הוי לענין תפיסת קידושין כמסור לביאה וע' תוס' ריש יבמות כה"ג ודוקא גבי חופה ס"ל כן לרמב"ם ואכמ"ל. ועכ"פ לדינא הדבר פשוט דגם בנדה פנוי' איכא איסור כרת וכמ"ש הריב"ש ורמ"א ביו"ד קפ"ג וא"כ שוב איכא חז"כ לגבי בועל להיפוך ואוקי חזקה להדי חזקה והדק"ל ובע"כ כמש"ל. ויש מקום לומר לפמ"ש הב"ש דליכא רובא משום די"ל דהיא אזלא לגבי' ובכה"ג שוב ליכא חז"כ דהיכא דמחזרת אחריו הוי כאנוס כמ"ש התוס' בגיטין (דף מ"א) וע' ירושלמי פ"א דכתובות הלכה ח' בסופה אפי' חסיד שבחסידי' כו' וגם אי אזיל לגבה י"ל דבתחלה חזרה אחריו אבל יש לפקפק וקצרתי ובעיקר דברי הה"מ פ"א מאישות שהבאתי למעלה ע"ע במל"מ פ"ד ממלוה ה"י והג"ה שם ופ"ה מתרומות הי"ג וקה"י למהריט"א חמ"ח אות ל"ז ותשו' מהרי"א חיו"ד סי' צ"ו וסי' רצ"ג ובתשו' א' העליתי דגם הה"מ מודה דגם בדרבנן רובם נזהרים אלא דבקידושין בעינן ראי' ולא סגי בידיעה כמ"ש התומים סי' צ' סקי"ד דלא כהב"ש א"ע וא"כ בעינן אומדנא בדבר ברור דמהני גם בד"נ כמ"ש התוס' שבועות (דף ל"ד ע"א) סוד"ה דאי וכו' א"כ בדרבנן הוי רק כידיעה בלא ראיי' דל"מ ודו"ק]

ז') ומעתה אשיב לעיקר הדין והנה כבר הבאתי מ"ש כת"ר מד' יש"ש דס"ל דבארוס וארוסה אם הארוס מכחישה האשה פסולה לכהונה דהוי כברי וברי והעיר רו"מ דגם לפמ"ש הש"ש דברי ל"מ רק לבע"ד ולא לגבי אחר מ"מ זהו דוקא בממון מהא דכתובות (דף ע"ו) אבל באיסורא אכתי תקשי על כהן זה שידור עמה הרי אצלו ל"ה ברי ואי משום ברי דידה הרי עומד לנגדו כרי של הבועל ודוקא בארוס וארוסה י"ל דס"ל לרמב"ם דנאמנת ומסייע חז"כ דלא זינתה עם אחר כיון דהויא ארוסה לזה והיא באיסור נערה מאורסה לעלמא אבל לגבי ארוס היא רק איסור כלל בלא ברכה אבל בפנוי' שזינתה י"ל דאינה נאמנת לכ"ע עכ"ד. והנה מ"ש להשיג ע"ד הש"ש לא עיין שפיר דהש"ש לא, דיבר שם מהערת יש"ש כלל רק דבריו סובבי' כלפי דין הולד ולא מיירי כלל היכא דבועל מכחיש אבל בעיקר הסברא כבר ביארתי למעלה. דכיון דנאמנת לעצמה נאמנת גם לגבי בעלה ולשי' רוב הפוסקי' גם האשה מוזהרת בדין זונה לכהונה ועוד דכיון דגבי האשה אין הבועל נאמן דהוי ע"א בהכחשה של בע"ד שוב מותרת לכל העולם וכמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ס"א וע' בש"כ שם סק"ו ואע"ג דב' עדים מכחישי' זא"ז חמיר טפי וע' בש"כ שם סקי"ב מ"מ הכחשת בע"ד עדיף דאדם נאמן על שלו וע' בב"ש אהע"ז סי' מ"ב סק"ז באורך בזה לענין קידושין כה"ג וע' בתשו' שבו"י ח"א סי' מ"ד וסי' קס"ג וע' בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' קי"ט ואני מוסיף עוד לפמ"ש, המאירי בנדרים צ' ליישב מה שהקשו התוס' והר"ן בהא דהאומרת טא"ל דאינה נאמנת משום שמא ענ"ב והא שוי' אנפשה חד"א ונדחקו בזה וכ' המאירי ז"ל דאיסור זונה מוזהרי' האיש והאשה והיכא דהאיסור, חל על שניהם אז הו"ל דין זונה אבל הכא דלגבי בעל שריא דאינה נאמנת לומר טא"ל שוב גם היא אינה מוזהרת דהיא אינה, מוזהרת רק היכא דגם הוא מוזהר. וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד כיון דהאשה אינה מוזהרת שוב גם הוא אינו מוזהר כיון דהוקשה האשה לאיש, וא"כ הרי אין היקש למחצה והוקש גם האיש לאשה וכיוצא בזה כ' באהע"ז סי' י"א סק"ג דכיון דאמרי' כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל כן ה"נ להיפוך כשם שאסורה לבועל אסורה לבעל וכוונתו משום דאין היקש למחצה כדאשכחן בקידושין (דף ה') ופסחים (דף כ"ה) וכמ"ד. וע' בצל"ח פסחי' (דף כ"ח) בזה. ומ"מ צ"ע בזה די"ל דעיקר איסור של האשה היא רק משום הבעל ולכן היכי דהוא אינו מוזהר ממילא גם היא אינה מוזהרת אבל בנ"ד שהאשה נאמנת לעצמה י"ל דלגבי בעל דאינה נאמנת הוא מוזהר בה דהאשה טפלה לו אבל הוא אינו טפל אצלה. ועוד נלע"ד דגם היש"ש ל"ק אלא בארוס דהא באמת תמה הב"מ דכיון דאין לארוס דין עד וגם אינו בע"ד מדוע יהי' נאמן לגבי האשה ואולם נראה דכיון דקיי"ל דהאב נאמן על בנו וגם נאמן לומר שאינו בנו וע' באב"מ סי' ד' סק"כ בשם ריב"ש ותשב"ץ בזה א"כ כיון דנאמן לגבי בנו שוב נאמן גם לגבי האשה להכחיש ברי שלה וא"כ התינח גבי ארוסה דהבן ממזר ובזה נתנה לו תורה נאמנות אבל בפנויה שאין להולד דין ממזר ואין לבועל נאמנות בזה כמ"ש הב"מ סי' ד' סכ"ו בהג"ה לדחות דברי, תשו' דב"ש בזה וגם אם נאמן לענין ירושה הוא רק מספק דא"א להוציא ממון מיורשים וכיון דאינו נאמן בתורת נאמנות גמור שוב אינו נאמן לגבי האשה וכה"ג כתבו הריטב"א ונימוק"י ביבמות פרק האשה רבה לענין עד הבא ראשון דנאמן כשנים דדוקא בדשב"ע משא"כ באיסורין כיון שלא נתנו לו שם דין נאמנות כשנים וע' בט"ז יו"ד סוס"י א' וש"ך סי' קכ"ז סקי"ד וב"ש א"ע סי' ד' סק"ס ובט"ז וש"ך חו"מ סי' פ"ז ובפ"י גיטין (דף ג') ותשו' תפא"צ חא"ע סי' צ' וכן י"ל בנ"ד. ואולם דעת רמב"ם וש"ע נראה דאף דנאמן לגבי הבן אינו נאמן לגבי האשה דדוקא היכי דשניהם שוים ואין האחד טפל, להשני אמרי' מגו דנאמן לאחד נאמן גם להשני אבל בנ"ד הרי כל דין איסור והיתר נצמח ממנה וממילא דין הבן נשמע ג"כ ואיך נימא דהאשה טפילה לבן ותדע דאפי' למאן דפוסל בבתה מכשיר בה ולא אמרי' דהאשה טפילה לבן לכ"ע וע' נו"ב מה"ק יו"ד סי' נ"ז שדיבר ג"כ מזה וכבר כתב הריטב"א בעירובין (דף ל"ו) בשם הר"מ בר שניאור כעין זה לענין חזקה וע"ע כה"ג בפרישה וש"ך יו"ד סי' רס"ז סקע"ה ליישב סתירת דברי רמב"ם שפסק דהכותב לשפחתו מעוברת הרי את ב"ח וולדך עבד דבריו קיימים ואם אמר את שפחה וולדך ב"ח ל"א כלום ותמה הראב"ד דכיון דבסיפא צ"ל דס"ל עובר ירך אמו והוי כחציה א"כ אמאי ברישא דבריו קיימים ותי' הפרישה וש"ך דאין שפחה טפלה לגבי עובר אבל העובר בטל ונגרר אחר האם ע"ש ואף דבנ"ד כבר נולד הולד מ"מ כיון שהכל נמשך ממנה י"ל כמ"ש ואף דהארוס נאמן לגבי בנו ואינו נגרר אחר האם מ"מ עכ"פ לבטל, נאמנותה ע"י מה שאינה נאמנת לגבי בן לא אמרי' כן וא"ל דנימא לגבי האשה דעדות שבטלה מקצתה ב"כ דגם לגבי איפו איסורים אמרי' כן כדמוכח מהתוס' סוטה (דף ל"א ע"ב) בשם ירושלמי דדוקא התם משום דאיכא רגל"ד לא אמרי' הכי משא"כ בעלמא וע' תשו' נו"ב מה"ק חא"ע סי' מ"ה דז"א דהא בנ"ד בע"כ לאו מתורת עדות נאמנת דהא פסול זונה לכהונה הוי דשב"ע לשי' תוסרי"ד קידושין