מהרש"ם חלק ב קעט

והתניא ט' חניות מוכרות שחיטה וא' נבלה בנמצא הלך אחר הרוב ומשני דביוחסין מעלה הוא דבעי' ב' רובי. ואי אזיל לר"י הא מפורש לעיל (דף י"ג) דר"י פוסל אפי' ברוב כשרי' והו"ל להקשות התם ממתני' דט' חניות ומזה הוכיח דגם לר"ג בעי' ב' רובי ע"ש באורך ולפמ"ש ניחא דהא לפמש"ל לא מהני בזה הרוב כלל כיון דאנו דני' על רצון האשה למי נתרצית וא"כ לר"י גם ברוב כשרים הוי רק כמחצה ואינה נאמנת וא"כ מאי קושיא מט' חניות ולכן לא פריך הש"ס כלל לעיל מזה אבל הכא דקאי אמתני' דמיירי בנאנסה באמת וא"כ שוב הדבר תלוי ברוב שפירשו ובעלו אותה באונס וא"כ שוב שפיר פריך מט' חניות וא"ש ודו"ק (והא דפריך לעיל אמתני' אי ר' יהושע אפי' ברוב כשרים נמי פסול ולא משני דשא"ה דברצון ליכא רובא משא"כ במתני' י"ל לפמ"ש התוס' יבמות (דף ס"ז ע"ב) ד"ה אין חוששין בהא דר' יוסי חייש שם למיעוטא וגבי תינוקת ל"ח למיעוט משום דהוי רובא דא"ק לכן גם בט' חניות כ"ע מודו והרשב"א תי' דבתרי רובי מודה א"כ י"ל דלהס"ד דלא ידע מט' חניות פריך לר' יוסי לשי' דחייש למיעוט גם בתינוקת אין מועיל רוב ולבתר דמייתי מהא דט' חניות ברובא דאתיא קמן מודה ר"י ודו"ק)

(ג) ועוד נ"ל דבלא"ה א"ש הא דנאמנת בזה דהא אית לה לאשה חזקת כשרות לכהונה וא"כ אף דאיכא רובא דפסולי' הרי י"ל דסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא וכמ"ש התוס' בכתובות שם (דף י"ג ע"ב) ד"ה מסייע לי' לריב"ל וכו' ע"ש וא"כ שוב מהני ברי שלה דל"ה נגד רובא ולכן נאמנת. ובזה יש ליישב מה שהקשה בתשו' רמ"א סי' כ"ג בהא דלא העתיק הרמב"ם דין הכשר בתה גבי כהונה כיון דקיי"ל כר"י דהמכשיר בה מכשיר בבתה וכמ"ש הרמב"ם עצמו ה"ו מאי"ב גבי פסולי קהל וא"כ ה"נ גבי כהונה ולפמ"ש י"ל דהא בש"ס שם מבואר טעמי' דר"א דס"ל דהמכשיר בה פוסל בבתה היינו משום דאיהי אית לה חזקת כשרות אבל בתה לית לה ח"כ (וע' בש"ש ש"ב פי"ט שחידש דגם בבתה איכא ח"כ דאמה ותמהני מדוע לא הביא מש"ס הנ"ל דמפורש דבבתה ליכא ח"כ ואולי ס"ל דלר"י ס"ל דגם בבתה איכא ח"כ וכ"נ להדיא מדברי התוס' בקידושין (דף ס"ו) ועתו"ס ב"ב (ד' ל"ב) וצ"ע על הש"ש שלא הביא מזה וע' בתשו' נו"ב מה"ק חיו"ד סי' נ"ז באמצע התשו') ויש להבין למ"ל ח"כ כלל. ולפמ"ש הדבר נכון בטעמו דכיון דליכא ח"כ שוב א"נ נגד הרוב. וכבר כ' לעיל מד' הרשב"א דאדם נאמן ע"ע בברי נגד הרוב והבאתי מש"ס דיבמות (דף פ"ח) דאיסור כהונה שאני ול"מ בי' טענת ברי וא"כ א"ש דדוקא בפסולי קהל מהני ההכשר גם לבתה משום דמהני ברי נגד רוב גם בלא ת"כ אבל בכהונה בעי' נמי חז"כ דאל"כ א"נ נגד רוב ולכן בבתה דליכא ח"כ פסול ובש"ס שם מיירי רק בפסולי קהל וכמ"ש בש"ש ש"ב פי"ח בשי' רמב"ם יעו"ש ותבין. וא"ש

(ד) ובאופן אחר נ"ל ליישב קו' רמ"א הנ"ל. דהנה הגאון בס' ש"ש שם פי"ז חידש דאף דנאמנת בטענת ברי היינו רק לגבי דידה אבל לגבי הולד ל"מ טענת ברי דידה וכדאי' בכתובות (דף ע"ו ע"א) ותוס' שם רישא מנה לאבא בידך דכתובת ארוסה לאב ול"מ ברי שלה לגבי אב אבל סיפא מנה לי בידך ע"ש וגם בתשו' הריב"ש סי' מ"א מבואר סברא זו והובא בש"ש שם וגם באב"מ סי' ד' סק"כ וע' תשו' ח"צ סי' מ"ד וע' חו"מ סי' ע"ה סעי' כ"ג וש"כ ואחרוני' שם שדברו מזה ג"כ

ואולם לע"ד יש לשדות בה נרגא עפמ"ש הרמב"ן בפ"ק דגיטין ליישב מה שהקשו התוס' דנילוף מנדה דנאמנת גם נגד חזקת איסור וטומאה ויהי' עא"נ נגד חזקה ותי' דשא"ה דעל עצמה נאמנת כיון שטוענת ברי וכיון שנאמנת ע"ע שוב נאמנת גם לגבי בעל אבל היכא דהעד מעיד לאחר א"נ נגד חזקה ע"ש וכ"ה בהג"א פ"ק דחולין סי' י"ד בשם א"ז ע"ש ותבין וכיוצא בזה כ' תוס' בחגיגה (ד' י"ד ע"ב) בהא דבתולה שעיברה מהו לכ"ג כשאמרה בתולה אני דאי שכיחא לדשמואל בקי בהטיי' מהימנא והקשו בתוס' דהא לר"י לא מפי' אנו חיין והכא משמע דלכ"ע מהימנא ותי' דכאן דאף היא בכלל האיסור כדכתי' בבתולי' יקח קרי בי', יקיח לכן נאמנת לכ"ע ע"ש, וע' ברש"י ותוס' סנהדרין יו"ד דסד"א הואיל ומהימן בהאי דיבורא למיקטל חברי' מהימן נמי לגבי דידי' וע' רמב"ם פי"ב מעדות וטוש"ע חו"מ סי' ל"ד גבי פלוני רבע שורי המבואר בש"ס שם דאע"ג דאם מעיד על שורו אינו נאמן מ"מ אם מעיד פ' רבע שורי מיגו דמהימן לגבי פ' נאמן גם על שורו ע"ש וע' בט"ז יו"ד סי' קכ"ז סק"ד אבל י"ל למעיין וא"כ בשלמא בהא דכתובות (ד' ע"ו) דכתובתה לאבי' לבד ואין לה נ"מ לגבי עצמה לכן ל"מ ברי שלה לגבי אחר אבל הכא שהאשה טוענת ברי ויש נ"מ גם לעצמה אם איננה זונה למיפסל לכהונה ולגבי עצמה נאמנת א"כ שוב נאמנת גם לגבי ולד בהא דיבור גופי' שאומרת לכשר נבעלתי ובנ"ד עדיפא מהא דסנהדרין הנ"ל כמובן. והנה בתוס' נדרי' (ד' צ') הביאו בשם הר"א דלא מצינו זונה שאסורה לכהן דדוקא הוא מוזהר עלי' אבל היא אינה מוזהרת עליו והתוס' הקשו עליו מיבמות (ד' פ"ד) אבל בתשו' נו"ב מ"ק חא"ע סי' ע' תי' דברי הר"א דבמה שאינו מפורש בפרשה באזהרה אינה מוזהרת וע"ש במהדו"ת א"ע סי' כ"ג שהוכיח כן מד' הרשב"א וע"ש בחא"ח סי' קי"ח בזה וע' בשו"ת תפ"צ חיו"ד סי' י"ב ודבריו רחוקים וזה נראה ג"כ דעת תוס' חגיגה הנ"ל דאל"כ אין הבנה לדבריהם דהא גם בהא דר"י אף היא בכלל האיסור ע"ש ותבין ואכתי צ"ע דהא ר"י מיירי גם בפסולי קהל ואכ"מ ומעתה לפ"ז י"ל דלגבי פסולי כהונה שוב ל"מ ברי שלה לגבי ולד כיון דאין הדבר נוגע לעצמה דהיא אינה מוזהרת באיסור זה כלל. ומעתה א"ש דדוקא בפסולי קהל שפיר קאמר הש"ס לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה כיון דנוגע לעצמה שוב נאמנת גם לגבי ולד והש"ס מיירי בפסולי קהל וכמ"ש הש"ש הנ"ל וגם הרמב"ם פסק כן בפסולי קהל אבל בפסולי כהונה ס"ל דבתה פסולה וא"ש ודו"ק היטב

וגם לפמש"ל דהכא טעמא משום חזקת כשרות וי"ל דטעמא דר"י משום דכיון דכבר החלטנו מכח חז"כ לגבי דידה דנבעלה לכשר שוב גם בתה כשרה אבל היינו אם יש נ"מ גם לעצמה אבל בפסולי כהונה דאין נ"מ לעצמה כלל ואני דנים רק לגבי ולד או לגבי הכהן ובזה שוב ל"מ חז"כ דידה וא"ש ג"כ לחלק בין פסולי קהל לכהונה וע' ברש"י כתובות שם שכ' גם לגבי חזקה דידה לגבי אביה וכה"ג כ' הרמב"ן בגיטין פ' התקבל הובא בב"ש אהע"ז סי', ל"ה דחזקת פנוי' דידה מהני רק לגבי דידה ולא לגבי קרובותי' אך דקשה הרי התם יש נ"מ גם לעצמה אך הרי בלא"ה דברי הרמב"ן שם סותרי' למ"ש בעצמו פ"ק דחולין וע' בתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' ו' מ"ש בישוב הדברי' ותבין דלק"מ וע"ש שדבריו סותרי' למ"ש בעצמו בחיו"ד סי' נ"ב. וגם י"ל דבנ"ד בלא"ה עדיף מהא דכתובות דהתם אין מועיל ברי שלה לגבי אחר אבל כאן הולד נולד ממנה ומכחה בא ואם היא כשרה ממילא הולד כשר וכה"ג כ' הנו"ב סי' נ"ז שם לענין דם האשה וחלב הבהמה. אבל יש לפקפק קצת

(ה) ודרך פלפול עלה בלבי ליישב עוד קושי' רמ"א הנ"ל ולומר דהש"ס מיירי גם מפסולי כהונה ודוקא ר' יוחנן לשיטת' יוכל לסבור דגם בפסולי כהונה כשר הולד ולא לדידן דהא הש"ש שם כ' דבפסולי קהל דגם בלא עדותה מותר מה"ת דאפי' ברוב פסולי' הוי רק ספק ממזר ולכן נאמנת גם לגבי ולד משא"כ בפסולי כהונה בעי' דוקא ברי ול"מ לגבי ולד ע"ש. והנה אם נאמר דע"א נאמן נגד הרוב א"כ איננו בתורת ברי ושמא רק דעדות האשה כשר בזה. אך דבאמת אין עא"נ נגד רוב וגם י"ל דאשה אינה נאמנת בזה בתורת עדות. אך הנה התוס' בפ"ק דגיטין הקשו דנילוף מנדה דנאמנת נגד חזקה ותי' דבידה ליטהר ואינו חזקת טומאה וע' ברשב"א שם והאחרוני' הקשו דהא גם נגד רוב נאמנת דרוב דמי' טמאי' והיא אומרת דם טהור ראיתי ואני מוסיף דרוב נשי' יש להם עונה בינונית והיא נאמנת לומר עונה יותר גדולה ולכמה תנאי' ווסתות דאורייתא אבל הרמב"ן שם תי' דאין דני' אפשר מאי אפשר דבנדה לא משכח"ל בענין אחר וכ"כ הריטב"א שם וע' הגהת תיו"ט על הטור אה"ע סי' ד' דהיכא דא"א בע"א מה"ת נאמן, והנה ד"ז פלוגתא דתנאי כנודע ומצאתי בירושלמי פ"ב דתרומות ה"א בהא דאין תורמין מן הטהור על הטמא ומפרש ר' יוחנן בשם ר' ינאי דטעמא דכתי' ונחשב לכם תרומתכם כתרומת דגן מן הגורן כו' מה גורן ויקב א"א מקצתו טמא ומקצתו טהור וזה אע"פ שאפשר למדין אפשר מא"ת ושאר אמוראי מפרשי התם טעמי אחריני יעו"ש וע' בר"ש ובמרהיפ שם וא"כ לר"י לשי' למדין מנדה דאשה נאמנת גם, נגד הרוב ושוב נאמנת גם לגבי ולד אבל לדידן דקיי"ל דאין למדין אפשר מא"א כדמוכח ברמב"ם פי"ג מאי"ב ודוקא בהיקש למדין. א"כ שוב בע"כ רק מדין ברי ושמא קאתינן עלה. א"כ שוב רק בפסולי קהל ולא בכהונה. וא"ש

ואולם אם כי הדברים נכונים לפלפולא אינו עולה במרכז האמת דהמעיין בבבלי יבמות (דף מ"ו) ימצא דר"י גופי' ס"ל דאינו גר עד שימול ויטבול וכחכמי' שם ומוכח דס"ל אין דני' ושלא יהי' סתירה לירושלמי י"ל דהתם משום ר' ינאי קאמר ולי' לא ס"ל [וצל"ע