מהרש"ם חלק ב קע

עכו"פ עומד להיות מותר לאחה"פ ואף די"ל דעכ"פ אינו בידו וכ"כ לי ח"א בשם שו"ת עין יצחק א"ח סי' כ"ו דמיקרי אב"א אבל לפמ"ש במהר"פ בירושלמי פ"ב דפסחים דבע"פ מותר חמץ עכו"ם בהנאה א"כ נתבטל בע"פ

וכה ראיתי בשו"ת ארי' דב"ע חא"ח סי' ו' שהאריך מאוד בנידון כזה והביא בשם המש"ח שהחמיר והוא העלה להקל ומ"ש שם מצד האחריות הרי בנ"ד הי' בביתו של עכו"ם וגם בהיותו על העגלה הרי העגלה של האדון הכותב. אך שבנ"ד חלקוהו לאחה"פ וכבר נחלקו בזה השאג"א והמק"ח ולשי' מק"ח של ישראל אסור אבל כבר השיג בתשו' ארי' דב"ע שם ע"ד המק"ח וגם בתשו' מהר"ם מרוטנבערג האחרונים חא"ח סי' ט' הסיר תלונת המק"ח מעל השאג"א ובפרט בנ"ד שהי' הרוב של העכו"ם י"ל דגם המק"ח מודה דחלק של ישראל מותר כיון דלא עבר בב"י כל זמן בתערובות יחד עם רוב של עכו"ם ולכן גם אני מסכים עם כתר"ה להתיר היי"ש ע"י שיערבנו ברוב י"ש אחר וגם יתן לעניים איזו סך כפי ראות עיני כתר"ה

סימן רה להרב וכו' מו"ה יחיאל אלעהרער נ"י מבאביב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שהניחה ע"ג הכירה קדרה עם חלב רותח וסמוך לשם עמדו קערות ב"י מבליעת בשר בהמה ואחר כמה שעות נמצאה הקדרת חלב הפוכה והחלב נשפך ע"ג הקערות ולא נודע אימת נהפכה אם בעוד החלב רותח שהיס"ב או אח"כ בהיותה צונן ויש מי שהטריף כל. הקערות עפ"ד המש"ז סי' צ"ד סק"א ומהא דסוס"י ק"ד דבבא לפנינו רך דאסור מספק וכן מדין ספק כבוש

ורו"מ פלפל מד' הט"ז ואחרונים בהא דספק כבוש דנימא דמוקמי' אחזקה דהשתא נפל ונכבש וכן הקשו בהא דנשפך בא"מ וספק אם הי' ס' דנוקמי ההיתר בחזקתו ותי' דגם האיסור יש לו חז"א וגם הרי ההיתר אינו נהפך לאיסור ואין מוציאין אותו מחזקתו כלל כמ"ש הש"ש וישויע"ק ותשו' שיבת ציון ושאר אחרונים ובספק כבוש לשי' החו"י דבכל רגע פולט מעט אלא דאיכא ס' ובתשלום המעל"ע פולט עד שאין ס' לנגדו לכן ליכא לאוקמי' בחזה"ת שיש להאיסור להיפוך חז"א והנה מאז אמרתי ליישב בזה שי' רש"י דסובר דלא אמרי' כבוש אלא בחומץ וציר ותמה הרא"ש מש"ס דפסחים (דף מ"ד) דמסיק דליכא למילף דטכ"ע דאורייתא מבב"ח דחידוש הוא דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי הרי דגם בחלב שייך כבוש דאל"כ מאי חידושא דבב"ח. וגם ליישב קו' הא"ח שבתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' ל"ג ל"ו לשיטת רש"י דטכ"ע מה"ת רק בב"ח ולא בשאר איסורין איך יפרנס ש"ס ריש בכורות דדייק דחלב שרי מדאצטריך למיסר בב"ח הא חלב לחודי' שרי ולשי' רש"י הא אצטריך לאסור טכ"ע בב"ח דבשאר איסורי' שרי מה"ת גם הקשו בהא דמשני הש"ס בבכורות דלמא להנאות בב"ח דאסור והא אכתי תיקשי דא"כ למ"ל ג' קראי דלא תבשל דקרא חדא לאכילה והא לאכילה לא אצטריך כלל

ונראה דהנה טעמו של רש"י לפמ"ש הפלתי סוס"י צ"ט דהא דקיי"ל דחו"נ הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא הואיל ואשתרי אשתרי ע"ש ובמק"א הבאתי ראי' מהתוס' בכורות (דף נ"ו ע"ב) להיפוך ועכ"פ י"ל כן בדעת רש"י דכיון דבכל רגע פולט מעט מעט ומתבטל קמא קמא. לכן גם במעל"ע שרי אבל בחומץ וציר דפולט מיד כשיעור שיתחיל להרתיח אז פולט בפעם א' כשיעור האוסר לכן אסור. וכבר העלה בתשו' מהרי"א חא"ח סי' קצ"ג דגם להסוברי' דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן מ"מ באיה"נ לכ"ע אין מבטלין לכתחלה מדאורייתא ע"ש וא"כ גם לשי' רש"י אסור מדאורייתא לכבוש איסור הנאה בהיתר גם בשאר דברים שאינם מין חומץ וציר דכיון דכל ההיתר משום דקמא קמא בטיל א"כ הרי אין מבטלין לכתחלה וא"כ ה"נ בב"ח דאסור בהנאה אסור לכבוש לכתחלה מדאורייתא וא"כ מיושב קו' הרא"ש דהנה ברש"י פסחים שם כתב בזה"ל תרי לי' שורהו בחלב כל היום שרי כלומר מותר לשרותו בתוכו ואינו עובר עליו ואפי' על אכילתו וכו' הרי דלישנא דאי תרי היינו ששורהו בידים לכתחלה וזהו חידוש שחדשה תורה בב"ח דבשאר איה"נ אסור בכה"ג

ולפ"ז מיושב שפיר קו' הא"ח בהא דבכורות דדייק דחלב שרי מדאצטריך למיסר בב"ח והא נ"מ לטכ"ע ולפמ"ש ניחא דהא באמת מהראוי למילף טכ"ע מבב"ח לשאר איסורים אלא דבב"ח חידוש הוא דאי תרי כולי יומא שרי וכבר נתבאר דכל החידוש הוא לענין שריי' לכתחלה והיינו משום דבאיה"נ אין מבטלין לכתחלה מן התורה. אבל התם בבכורות לפי הס"ד דלא ידע הש"ס דבב"ח בהנאה נמי אסור והוי ס"ל דבהנאה מותר א"כ מותר לבטל בב"ח לכתחלה מה"ת ואינו חידוש כלל ושוב ילפי' טכ"ע גם לשאר איסורים ושפיר פריך למ"ל קרא לאיסור בב"ח. ולזה משני דאצטריך קרא לאסור בב"ח בהנאה וכיון דאסור בהנאה שוב אסור לבטל לכתחלה מה"ת ושוב הוי בב"ח חידוש דשרי כבוש לכתחלה וליכא למילף לשאר איסורים א"כ שוב אצטריך גם קרא דלא תבשל לאכילה דנ"מ לטב"ע דבשאר איסורים שרי ומיושבים כל הקושיות וא"ש ודו"ק היטב

ואולם הנה בתשו' רע"א סי' ר"ז העיר לחדש דבבב"ח מותר לבטל לכתחלה כיון דבאמת הוא היתר בהיתר אלא דלא אסרה תורה אלא בדרך בישול ביש בו כדי נ"ט א"כ כשמבטל לכתחלה הרי אינו מתחיל איסור כלל דלא אסרה תורה בכה"ג כלל וגם חז"ל לא אסרו בכה"ג כיון דאינו ראוי לבא לנ"ט כלל אבל הרי חזר ודחה דמ"מ הבשר שהוא החלק המועט שמבטלו בחלב בששים הרי הוא בולע מהחלב ועובר משום בישול בב"ח וע"ש שהאריך למצוא סמיכות לאסור גם בכלים הבלועים כבוש בב"ח לכתחלה ע"ש ועפ"ז יש לפקפק במ"ש רו"מ דבכבוש בב"ח שפיר מוקמי' בחזה"ת דכל זמן שלא, נכבש מעל"ע ואיכא ס' ליכא איסורא כלל ולפמ"ש הרי כיון דאסור לכתחלה לכבוש גם בפחות מעל"ע הרי איכא שם איסור עלה עכ"פ לענין לכתחלה

ומה שחקר רו"מ בהא דכתב הפמ"ג סי' ס"ד וק"ה ובחו"ד שם בשם או"ה דספק כבוש בב"ח אסור לבשלו שהרי יהי' סד"א אמאי לא נימא דכיון דבעודו סד"ר הותר לא יאסר אח"כ הנה כבר ישב על מדוכה זו בפמ"ג מש"ז א"ח סי' ש"ג סוסק"י דכיון דעיקר הספק בדבריהם גם אם יוצא ממנו סד"א אפשר דלא גזרו אספיקן ומאז העירותי שזה סותר למ"ש בשם או"ה בספק כבוש דאסור לבשלו אבל באמת נראה דזה תליא אם סד"א לחומרא מה"ת אז לא יתכן להקל ע"י דרבנן בשל תורה דחז"ל לא תקנו תקנתן להקל על ד"ת וכמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין חמב"פ דאף דאסור לאחה"פ מ"מ אם דשיל"מ מה"ת לא בטיל לא תקנו חז"ל תקנתם להקל על ד"ת משא"כ אם כל דין דשל"מ רק מדרבנן ע"ש וה"נ בזה ודוקא לשי' הרמב"ם דסד"א לחומרא הוא רק מדרבנן י"ל דבכה"ג לא גזרו (ושו"מ בלב ארי' חולין (דף קי"א ע"א) ד"ה דם כו' דלשי' רמב"ם הנ"ל מותר לבשלה ג"כ). אולם היכא דנכבש חלב בכלי בשר ב"י וספק אם נכבש מעל"ע נ"ל דמותר לבשל החלב בכלי אחרת אח"כ כיון דסד"ר להקל וכאן גם אם יבשלנו אח"כ ליכא סד"א כיון דמדאורייתא הוי נ"ט בר נ"ט כיון דכבוש מותר מה"ת אם כן גם אם יבשל החלב ליכא איסור תורה לכ"ע ולא יהי' סד"א כלל זולת אי נימא דבנצלו אסור מה"ת נ"ט בר נ"ט וזה א"נ כלל ובפרט דרבים מקילים גם בנצלו ולשי' החוו"ד סי' צ"ה טעם בשר הנבלע בכלי ע"י בישול וחזר ונפלט ברוטב הויין ג' נ"ט כנודע והארכתי בזה בתשו' לק' ווארשא ואכמ"ל

ומ"ש מדברי החו"ד סי' ק"ה דבהיתרא בלע לא אמרי' כבוש כמבושל אמת כי בשו"ת טטו"ד מה"ק סי' ק"ז דחה דבריו וגם אני הבאתי ראי' מדברי הר"ש פ"ט דשביעית מ"ה הכובש ג' כבשים בחבית א' ר"א אומר אוכלין על הראשון רי"א אף על האחרון וכו' ובר"ש מפרש טעמי' דר"י דבשביעית בזה"ז דרבנן הוא ובעלמא מודה ליי דשביעית אוסרת בנ"ט ושא"ה דנעשו ג' כבשין כא' קודם שיבואו לידי איסור ואפ"ה פליג ר"ג והלכה כר"ג ומבואר דגם בדרבנן והיתרא בלע אפ"ה כבוש אסור וא"כ ה"נ בבב"ח

ומעתה נשוב לענינינו בזה שחידש רו"מ דבספק בב"ח י"ל דמוקמי' אחזה"ת דבזה א"א לתרץ דיש להאיסור חז"א להיפוך וכן א"א לומר שאין אנו מוציאין את ההיתר מחזקתו דהא אינו נהפך להיות איסור שהרי בב"ח חנ"נ. והנה אף דבתשו' בר"א חיו"ד סי' ל"ב חידש ד"ז וגם בתשו' שו"מ מ"ת סי' קל"א ויעו"ש שהעיר גם במ"ש רו"מ ע"פ דברי החו"י אבל בנ"ד יש לפקפק דהא בתה"ד צירף דעת הסוברים דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע כדעת המחבר שבסי' צ"ח וא"כ אין הבלוע נ"נ ושפיר י"ל דליכא לאוקמי' אחזה"ת וגם הרי עירוי רק