מהרש"ם חלק ב קסט

ולא בהנאה כמ"ש הב"י רס"י תמ"ז בשמו לכן יקל גם בשהיי' משא"כ לדידן ועוד דגם הראב"ד וכלבו לא התירו אלא בצירוף הביטול דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ומדברי ראב"ד וכלבו הנ"ל מוכח דגם קודם ז"א אם נתבטל תליא בפלוגתא אם חו"נ ולא אדע מדוע כ' רו"מ דבנתבטל קודם ז"א לכ"ע יש להקל ולסמוך על הרא"ש גם בלא הפסד והרי הראב"ד וכלבו מיירי שנתערב קודם ז"א ומה"ט סמכו על הא דבביטול בעלמא סגי להו דאם נתחמצו אחר זמן איסורין הרי לא היו בכלל הביטול ואפ"ה לא הקילו אלא בצירוף הביטול ומשום דאינו חו"נ וע' תשו' ח"ס א"ח סי' ק"ז בשם תשו' מהרי"ל וגם הוא האריך בביאור דבריו דמוכח דבנתערב קודם ז"א יש להחמיר טפי לענין חו"נ)

ולכאורה הי' נראה דבנ"ד שנידוכו ונעשה קמח י"ל דלהסוברים דקמח בקמח לח בלח שפיר יש לסמוך דאינו חו"נ אבל במש"ז סי' תמ"ז סקי"ח מבואר דקמח של מצה טחינה לכ"ע אין לו דין לח בלח. (ובגוף הדבר שהביא רו"מ בענין היתר בהיתר בטל ע' נו"ב מ"ת א"ח סי' ע"ב ויו"ד סי' קפ"ו ותפ"צ א"ח סי' י"ט ואני מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' קס"ה וסי' של"ב ובא"ז הגדול בשו"ת סי' תשע"ט ומהר"ח א"ז סי' י"ז דברים חדשים שלא ראו האחרונים ואכמ"ל וע"ע שו"ת ג"פ סי' ס' ובא"ז ה"פ סי' רנ"ו ואין עת האסף פה)

והנה עוד הביא רו"מ מדברי הברכ"י סי' תמוז דגם במקום שנהגו לומר דחו"נ היינו בודאי ולא בספק שמא אין כאן איסור כלל וא"כ ה"נ בנ"ד אפשר דלא נשאר בנקבים אולם הנה מקור דברי הברכ"י הם מתשו' הרדב"ז חלק ה' סי' ש"א ק"כ והנה תו"ד הרדב"ז שם הם בדין שעשו כמה בע"ב מצות ואח"כ מצאו בדופני הנפה בצק דבק בחוזק שלא נקלף כלל אלא בסכין והשיב דרוב פוסקים ס"ל דאינו חו"נ ודלא כהרמב"ם וכיון שספק אם נקלף כלל מהחמץ הוי ס"ס ושרי וא"ל דמסתפינא הו"א דגם הרמב"ם מודה בנ"ד דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ועוד דהוי סד"ר דהא דאמרי' חו"נ הוא רק מדרבנן וסד"ד להקל ואע"ג דבבדיקת חמץ מחמירין אע"ג דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי שא"ה דאיכא תרל"ר שהרי הוקבע האיסור ועוד דעיקר בדיקת חמץ על הספק תקנוה אבל בנ"ד שלא ידענו אם נתערב כלל הרי לא הוקבע האיסור כלל עכת"ד ומבואר דדוקא היכי דלא הוקבע איסור כלל יש להקל אבל בנ"ד שנודע לנו התערובות אלא שהספק אם ע"י הניעור נפלו כולם א"כ גם הרדב"ז מודה להחמיר ובאמת שגוף דינו של הראב"ד וברכ"י מבואר גם בב"י בבדה"ב סוס"י תנ"א בדין שפוד שצלאו בו עופות בפסח וקודם לזה צלו בו בשר מלות ממלח שלא נבדק מחמץ והביא בשם מרדכי להתיר לפי שכבר נתבטל קודם פסח והב"י כ' דלשי' הסוברים דחו"נ ה"נ בזה (ומזה מוכח דס"ל דגם בטעם חו"נ ודלא כמג"א סי' תמ"ז סק"ז וכבר העיר בזה הפמ"ג בא"א סק"ז וע' מחה"ש סקל"ח ובחידושי רע"א הביא מתשו' הרשב"א סי' תפ"ה מפורש כן וע"ש בשע"ת סקי"ט) ובבדה"ב כ' וז"ל ומיהו בזה אפשר דמודו כיון דאין כאן חמץ ידוע אלא חשש מלח שלא נבדק עכ"ל וע"ש במג"א סקנ"א בזה אך דגם בזה י"ל דהיינו בספק שמא אין כאן חמץ כלל משא"כ בנ"ד שכבר הוקבע האיסור הרי מפורש ברדב"ז להחמיר בזה ואף דביו"ד רס"י ש"ב ובט"ז סק"א מוכח דבמקום הפ"מ גם בהוחזק כבר האיסור לספק אם ניתק משם יש להקל בדרבנן וע"ש בט"ז סי' ש"ח סק"ה אבל דברי הט"ז שם צ"ע כמ"ש בהגהת א"ב שם וע' בשו"ת אמרי נועם סי' מ"ז מ"ש ע"ד הט"ז שם

והנה רו"מ הביא בשם. הח"א כלל קכ"ח ס"ו בדין נתפזר שק של גרויפין על מצות אפיות ואסור לאכול המצות גם יבש ביבש וכתב דשא"ה שנתפזר הרבה ובלי בספק נכנסו בנקבים ועוד דהתם הוי מבשא"מ משא"כ בנ"ד עכ"ד ובאמת שבמרה"פ על הירושלמי פ"ג דפסחים ה"א הוכיח מהירו' שם דמינו מעורר מינו והעלה דבמב"מ יש להחמיר יותר לומר בחמץ דחו"נ (ומזה מבואר דגם בטעם תו"נ שהרי מיירי בקדירה שבישל ג"פ קו"פ וס"ל דכבר נתבטל טעמו במבשא"מ ואפ"ה במינו תו"נ ע"ש) והן אמת שלענ"ד י"ל דדוקא לענין בישל ג"פ דלדידן ל"מ כלל בשאר איסורים לכן ס"ל להחמיר במינו וע' במש"ז סוס"י תמ"ז ס"ק כ"א בזה משא"כ בביטול גמור ומ"מ הרי חזינן דבמב"מ חמור טפי

אבל בעיקר דינו של הח"א הנה במרדכי רפ"ג דפסחים ובד"מ סי' תנ"ט סק"ד נראה דגם בהניחו המצה במקום קמח מהני קינות וע' בשע"ת שם סוס"י הנ"ל בשם דב"ש שלא הזכיר מזה והרי בנדה (דף נ"ו) בשרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע רק עד שעת כיבוד ובש"ס בעי אם ע"י הכיבוד חזקתן בדין ואפי' באשתכת בגומא יהא מותר ומסיק הש"ס דחזקתו בדוק וע"ש בתוס' ד"ה בגומא דדוקא בחרוץ מכוסה בקרשים אינה נבדקת משא"כ בנקב מגולה וע"ש בתוס' ד"ה וכן הכתב כו' ובד"ה ש"מ כו' ואף שהתוס' בפסחים, (דף ז' ע"א) ד"ה עשויין כו' כתבו דלענין עצם כשעורה ועדשה אין חזקתו כ"כ מתכבד היינו להס"ד של בעיית הש"ס שם דבעי אם חזקתו בדוק או לא אבל למאי דמסיק דחזקתו בדוק הרי גם בכה"ג חזקתו בדוק וא"כ בנ"ד שמנער ומעיין בכל מצה ומצה אם לא נשאר איזו פירור ואין הנקבים גדולים דאפשר שלא נכנס בו מפירורי הגרויפן כלל לכ"ע יש לסמוך על הבדיקה ואת"ל שבנידון הח"א יש חשש שהי' קמח מהגרויפען ונכנס בודאי להנקבים של המצות והי' הרבה יש להחמיר אבל בנ"ד שהי' רק פרורי לחם נראה להקל ולכן הגם שאין להקל לכתחלה ובפרט מפני שהאשה עשתה כן במזיד ואף שסמכה על האיש עובר אורח מ"מ אחרי ששמעה מבעלה בשם הרב מרא דאתרא שלא לבטל הויא בכלל מזידה כמ"ש בדע"ת סי' ל"ט ספ"ד מתשו' הרא"ש וד"מ אהע"ז מ"מ לענין הכלים יש להתירן

סימן רד עי' מפתחות: עוד להרב הנ"ל

וע"ד שאלתו בערל א' מחזיק גראלניע של י"ש והוצרך לטובה מהאדון הכותב בהוואליסט והח' שם יהודי א' סרסור שהשתדל בזה ונתן הערל קוויטל להכותב והסרסור על י"ד שטאף י"ש מן נ"ד גראד והיינו להכותב עשרה ולהיהודי ארבעה ובחהמ"פ שלח האדון הכותב להסרסור שיסע להגראלניע לקבל הי"ש קודם חגאות שלהם ולכן עשה וקיבל היהודי הי"ש מהגראלניע ונתן הי"ש להאדון הכותב וגם העגלה הי' של האדון והסרסור לא הגביה הי"ש ולא נטלו בידו כי המשרת של הגראלניע הניחו על העגלה עכת"ד השאלה

והנה רו"מ כתב דכיון דהי"ש נעשה מתפוחי אדמה ורק מעט דגן וי"ש כפל כפליים הותר וגם נמזג במים הרבה בכדי שיפול הגראד ונתבטל, בס' קו"פ ואף די"ל דטעם זיעת התפוחים והדגן נולדו ביחד ול"מ ביטול כהא דיבמה שרקקה דם מ"מ בנ"ד הי' מקודם ז"א והי' הכל בהיתר דבכה"ג מהני ביטול גם בכה"ג עכ"ד אבל בכ"ז אינני רואה דבר ברור לשער שיש ס' נגד טעם הדגן ובתשו', שו"מ מ"ת ח"ד סי' י"ב הביא בשם הגה"צ אבד"ק בוטשאטש ז"ל שיש שלשים ובשם שומר ציון ששיערו שיש כ"ה והוא כתב שיש רק ט"ז פעמים והגם דבמ"ש שם לדחות ולומר שהכל חמץ יש לדחות דבריו כיון שנתהוה קודם הפסח בזמן היתר אבל עכ"פ אין לסמוך על, שיעורו בדעתו שיש ס' שהרי כל הגדולים לא ס"ל כן אבל בתשו' א' לק' נאדבורנא העליתי דהיכי דרוב חמץ של עכו"ם גם להאוסרים בשותפות עכו"ם וישראל בחמץ מודים דאם הרוב של עכו"ם הותר כמ"ש בחמד משה א"ח סי' תמ"ח להדיא ואף שכתב שם דבלח בלח נאסר כולו בפסח משום כבוש וחנ"נ אבל נעלם ממנו דברי הרשב"א ור"ן חולין (דף קי"ב) דבלח ל"ש כלל דין כבוש וע' בב"י יו"ד סוס"י ע"ו ואף שהראש יוסף לחולין (דף קי"א ע"ב) כ' בפשי' לא קיי"ל כהר"ן הנה הבאתי ראי' ברורה מדין הלוקח יין מבין הכותים דמיירי בע"ש ביה"ש והקשה הדג"מ מ"ה סי' שכ"ד דהא היין נאסר בכבוש מעל"ע ובעכצ"ל דבלח אינו נאסר בכבוש אולם מדברי התוס' יומא (דף נ"ו) במ"ש וז"ל וליכא למימר שאני עתיד להפריש לא קאי אלא אתרומה דאי הוי חיילא בלא הפרשה א"כ הוה מדמעת ואוסרת הכל א"כ אמעשר ראשון נמי וכו' ע"ש וקשה הרי אי אמרי' דיש ברירה אין כאן דמאי ובע"כ דר"ל משום שנאסר בכבוש ומוכח דס"ל דלא כהרשב"א

אך דבנ"ד דאיכא רוב של עכו"ם דאין נ"מ בפסח לענין אכילה דגם של עכו"ם אסור רק לענין ב"י דגם השתא שנאסר בכבוש משל ישראל מ"מ הרי מה"ת בטל ברוב ומבואר במג"א רס"י תמ"ב דבלח בלח מותר להשהותו בנתבטל ברוב וגם לאחה"פ אין נ"מ אלא לדרבנן ויש לסמוך על הרשב"א והר"ן לגבי איסור קנס דחשעעה"פ ומה שיש לומר דאיסור באיסור לא בטל והרי גם חמץ של נכרי בפסח י"ל לפמ"ש בדע"ת סי' י"ד סק"י בהג"ה וה"נ הרי חמץ של