מהרש"ם חלק ב קעא

ספק מבשל ואי נימא דאינו מבשל אלא מבליע א"כ אינו נ"נ מה"ת ושפיר י"ל כתי' האחרוני' דאין אנו מוציאין את ההיתר מחזקתו (וע"ע בנדרי זריזין ח"ב כינוי נדרים לסי' רט"ז תשו' ד' שהעיר ג"כ בכמ"ד שכ' רו"מ ומ"מ פסק להחמיר)

וגם מ"ש רו"מ דעירוי רק ספק וא"כ הוי כעין ס"ס שמא נשפך אחר שנצטנן כבר הרגיש בעצמו שמדברי הפמ"ג סוס"י ס"ח מבואר להיפוך דאין לצרף ד"ז לספק כלל. אבל מה שיש לדון בזה שהרי כבר נודע דעת רמב"ם דחזקה דכשעת מציאתן הוא דאורייתא ובתשו' נו"ב מ"ק א"ע סי' ל"א ביאר ההבדל בין ראוהו חי מבערב או לא ראוהו חי דהכונה שיש הבדל בין ראוהו חי במקום הזה שנמצא שם מת דכשם שאין מחזיקין איסור וטומאה ממל"מ כן אין מחזיקין היתר וטהרה ממל"מ ולכן אם ראוהו במקום זה חי ב' החזקות שוים היינו חזדמע"ק וחזקה דהשתא ולכן ספק הוא וטהור ברה"ר אבל בלא ראוהו במקום הזה חי אף שבמקום אחר בודאי הי' חי מ"מ במקום מציאתו לא הו"ל חזקת חי ועכשיו נמצא מת לכן דנים אותו כשעת מציאתו ואף שלדעת התוס' אינו כן כבר האריך בס' פתחי נדה פותח ו' ופותח מ"ג להוכיח בראיות ברורות דלא קיי"ל כהתוס' אלא כהרמב"ם וחיזק סברת הנו"ב הנ"ל במסמורות ע"ש היטב וכבר העלה במש"ז סי' ק"ה סק"ג דה"ה מכלי לכלי דמי ממקום למקום והביא שם מהראב"ד פי"ז משאה"ט. וא"כ לפ"ז כיון שהחלב נמצא עתה בהקערות צונן לפנינו ומעולם לא הי"ל בהקערות חזקת חם אלא בהיותה בהקדירה היתה חמה א"כ שפיר מוקמי' לה אחזקה דכשעת מציאתה שהיתה קרה דה"ה כשנשפכה לכאן כבר היתה צוננת ואף שהמש"ז שם סיים דאין לסמוך ע"ז אלא בדרבנן ולא בשל תורה מ"מ הרי דעת כמ"פ דדבר הנאסר כ"ק וא"א לקלפו מותר בדיעבד וכבר העלה הט"ז בחידושים והגהות שבסופו לסי' ק"ה דבכלי שדרכו להשתמש בשפע אף דס"ל דאסור להשתמש בו מ"מ כיון שהוא רק חומרא שמא ישתמש בלא שפע יש לצרף דעת הסוברים דבדבר שא"א בקליפה שרי ע"ש א"כ ה"נ כיון דעכ"פ יש ספק שמא כשנשפך לכאן הי' צונן שוב יש לצרף דעת הסוברים דדבר שא"א בקליפה מותר לגמרי וגם לדעת הש"ך דבכלי שהקליפה ניכרת אסור גם בדיעבד הרי כבר העלה החו"ד סי' צ"ה סקי"ב דכשיש ספק אם נאסר כ"ק הוי כאין הקליפה ניכרת וגם בעירוי מותר דיעבד ואף דבתשו' ב"ש חח"מ סי' נ"ג השיג עליו מדברי הרמ"א סי' ק"ד ס"ב אבל לפמ"ש הפלתי סי' צ"א סק"ב וסי' ק"ד סק"ג לחלק בין בב"ח לשאר איסורים לק"מ וא"כ בנ"ד שהוא בב"ח יש להקל ועכ"פ לכ"ע הוא רק איסור דרבנן ותדע שהרי מבואר באו"ה שהובא בפלתי סי' צ"א סק"ב והגהת א"ב שם דכל קליפה אינה אלא מדרבנן ואף דעירוי ספק מבשל מה"ת כ"ק מ"מ בכלי כיון דא"א לקלפו י"ל דלכ"ע הוי רק מדרבנן וא"כ שוב סמכי' אהא דאין להחזיק מכלי לכלי ומוקמי' בחזקה דהשתא דכשעת מציאתן בדרבנן וכמש"ל וע' במש"ז סי' ק"ה סק"ו שכ' בפשי' דבעירוי שלא נפסק הקילוח גם בדיעבד אוסר ונ"נ וע' תשו' ח"ס יו"ד סי' פ' מ"ש לחלק בע"א בזה ולפ"ז יש לפקפק בדברינו ומ"מ בנ"ד דבלא"ה לשי' הכר"ו סי' ק"ד מהראוי לאוקמי' בחזדמע"ק ולתלות השפיכה באיחור הזמן ובנ"ד ממ"נ מותר דאי נימא דחזקה דהשתא עדיפא א"כ ראוי לומר דכשם שהוא עתה צונן כן הי' גם בשעת שפיכה לקערה צונן ואי נימא דחזדמע"ק עדיף א"כ ראוי לתלות השפיכה באיחור הזמן ולכן יש בזה ב' חזקות דעדיפי מרובא כנודע דעת הריב"ש ומכ"ש בספק דיש להקל

ואגב אכתוב מה שמצאתי בתשו' אבקת רוכל להב"י סי' רט"ו שפסק בפשי' דלשי' ר"ת דבכל האיסורים חנ"נ אם נאסרה חתיכה כ"ק ונתבשלה צריך ס' נגד הקליפה וגם הכ"ק אסורה ולפמ"ש הכר"ו לחלק בין בב"ח לשאר איסורים אינו סותר לדברי רמ"א סי' צ"א והאחרונים לא הביאו מזה. ובמה שהבאתי לעיל בדין כ"ק אי הוי רק מדרבנן עמ"ש בדע"ת סי' כ"ב סק"ו באורך והבאתי סמוכין לזה מדברי רש"י בזבחים (ד' צ"ה) ליישב קו' הפלתי סי' ק"ג יעוש"ה וגם בענין חזה"ת של הכלים יעו"ש סי' א' סקכ"ד כ"ה באורך מכמה מקומות

וגוף שאלתינו מבוררת בשו"ת טטו"ד תליתאה סי' ר"א ופסק להתיר מטעם חזה"ת של הכלים וצירוף חזקה דהשתא שהחלב צוננת לפנינו ע"ש וע"ע בשו"ת שו"מ מ"ת ח"ב סי' מ"ה וכבר נתבאר בדברינו כל פרטי הדברים על נכון בס"ד. וע"ע בשו"ת ב"ש תא"ת סי' ל"ו ובהג"ה שם בענין ספק כבוש וד' הט"ז ונה"ך שם בזה

סימן רו ע"י מפתחות להרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם יוסף יעקב געלעהרינטער נ"י אבד"ק יאשניצא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי ר"פ ובנו ר"ל השוו א"ע עם ר"ז ובתו אשת ר"ל הנ"ל שיתן לה ר"ל הנ"ל סך ר"נ ר"כ עד י"ד יום ולהחזיר לה כל החפצים ויתן לה גט וע"ז השלישו וועקסיל ביד שליש באוהיו"מ מצד העובר וכו'. ועתה הבעל רוצה לעכב נתינת המעות עד שיעשו הגירושין גם בנימוסיהם יען שהנישואין היו ע"פ נימוסי' ור"ז ובתו מעכבים שלא נתחייבו רק להתגרש בגט ואין במשמעות הזה לעשות גם הגירושין בנימוסיהם עכ"ד

והנה בתשו' גבעת פנחס סי' ל"ב נשאל אם מועיל נתינת הגט בטרם הותר הקשר בנימוסיהם והוכיח בכמה ראיות דכיון שאין העיכוב מן הבעל רק ע"י אחרים ומצדו היא מותרת לכל אדם אין חשש ומ"מ סיים וז"ל ועכ"ז אם אפשר בשום אופן שיעשו בטחון שלא יחזור בו אין להקל כ"א במקום חשש עיגון עכ"ל וע' תשו' רע"א מ"ת סי' פ"ג ג"כ בזה דהב"ד מחויבים לומר להזוג שגם בעסקי ממון אין להם עוד דין בעל ואשתו בשום דבר רק מצד חק המלך שנותן עוד זכות בזה עד שיחגרשו בנימוסיהם דאל"כ יש חשש כאומר חוץ מירושתך ע"ש ובתשו' רדב"ז ח"א סי' קט"ו הביא מתשו' הרמב"ם במי שיש לו שט"ח על חבירו ורוצה שיכתוב לו שטר בערכאות בכדי שיהי' בטוח ופסק דאף שבשעת הלואה לא דברו מזה מחויב לעשות לו שטר בדא"ה באופן שלא יגיע ללוה היזק יותר מדיני תוה"ק וע' בשע"מ לחו"מ סי' נ"ג בזה וא"כ ה"נ בנ"ד ל"מ אי נימא דבכלל תנאי שיתן גט הוא גם שיגרש בנימוסיהם שלא יהי' ביניהם עוד שום התקשרות כיון דשלא במקום עיגון אין להקל כלל עד שיגרש גם בנימוסיהם כמ"ש הג"פ הנ"ל א"כ ג"ז בכלל הגט וגם אי נימא שאינו בכלל תנאי של נתינת גט מ"מ כיון שע"פ הדין הוא פטור מכל חיובי איש לאשתו ואסורה לתובעו בדד"מ א"כ אם הבעל רוצה שתקבל הגט גם בנימוסיהם בכדי שלא תוכל לתבעו שלא כדין בחיובי מזונות וכדומה יש להב"ד לחייבה בזה ולעכב השלישות עד שיתקיים כן וכופין אותה בזה

והן אמת דלפי לשון כתב השלישות שנכתב בו וכן מחויב הר"ל ליתן גט לז' וכו' מזה נראה שהוטל רק עליו החיוב ולא נזכר שם חיוב כלל על האשה לקבל הגט א"כ כל התנאי והתקשרות נאמר רק לחובתו ולא לטובתו וכמ"ש כה"ג בתשו' מהרי"ט בשניות חח"מ סי' ק"ז דכיון שלשון התנאי הי' שמחויב לקבל הסחורה של חלקו וכו' לשון זה משמע לחובתו ולא לטובתו ובתשו' הרשב"א חלק תו"א סי' ד"ש בראובן ושמעון שלוו מנה מלוי וכתבו בשטר שמחויב המצוי בעד שאינו מצוי ואח"כ בא המלוה לגבות משמעון בשביל שלא מצא נכסים לראובן וטען שמעון שאע"פ שסתם לווין ערבים זל"ז מ"מ הכא הרי פורש לחייב המצוי בעיר בעד שאינו מצוי בעיר א"כ כיון שראובן ג"כ מצוי בעיר אף שאין לו לשלם מ"מ הוא פטור והשיב דל' זה לא נכתב להרעות כוחו של מלוה אלא ליפות כוחו דאל"כ לא הי"ל לכתוב בל' חיוב על הלוה אלא בלשון שלילות שלא יתחייבו אלא המצוי בעד שאינו מצוי ובע"כ שנכתב כן כדי לחייב המצוי על שאינו מצוי בלא שום זמן כלל שיביאנו לב"ד ע"ש היטב וה"נ בנד"ד. אבל באם שהשליש יודע שנדבר ג"כ שהאשה מחויבת לקבל גט ובאם יהי' מניעה ממנה יוחזר לר"פ ובנו הוועקסיל הרי השליש נאמן ואז יהי' הדין כמש"ל שמחויבת לקבל גם גט בנימוסיהם באופן שיופטר הבעל מכל חיובי איש לאשתו

ובדבר טענה ב' שטען ר"ז שהי' מדובר בפירוש שיתן ר"פ קאנטראקט קודם קבלת הגט שמחויב להחזיק ילד א' ולגדלו ור"פ מודה בזה וגם השליש אומר כן אלא שנשכח לכתוב כן בכתב השלישות באם שנדבר כן קודם הקגא"ס בודאי מחויב בזה

סימן רז עי' מפתחות. להרב הה"ג וכו' מו"ה שמעון צבי ווייגער נ"י אבד"ק קרופטש

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן ששכר דירה שידורו יחד ויתן כל א' חצי דמי הסקה ואח"ז עקרה האשה דיראה משם