מהרש"ם חלק ב קסז

אכילה אבל באמת מפורש כן בתשו' רשב"א ח"ג סי' רכ"ג דהוי רק מדבריהם. ובכ"ז אין בידינו להכריע במחלוקת ראשוני'. ומ"ש רו"מ מדהתירו נזדמנו לק"מ דכיון דחילקה תורה בזה בין לכתחלה לדיעבד בכה"ג שנזדמנו הוי כדיעבד. ומ"ש רו"מ מהא דבשביעית התירו משום מס כבר הבאתי בדע"ח? שם בשם הא"ז דבבכור ושביעית הוא באמת רק מדרבנן ורק בשאר איסורים כנבלה וטרפה הוי מה"ת וא"כ לק"מ

אבל בעיקר דין הלואה על חזיר כבר כ' בתה"ד די"ל דאין זה בכלל סחורה דדלמא לא יבא כלל לידי מכירה דשמא יפרע לו העכו"ם ותלי לה בפלוגתת ר"ת ורשב"ם בדין איסור עשיית שותפות עם העכו"ם אי חמיר טפי לכתחלה מדיעבד דלשי' רשב"ם י"ל דלהלווח שרי אלא שסיים דמ"מ מכוער הדבר. וא"כ לכ"ע אין בזה איסור תורה כלל ואפילו איסור דרבנן ותדע שהרי לשון כמ"פ שבב"י ח"מ סי' קפ"ב גם איסור עשיית שותפות הוא רק זהירות ומדת חסידות וראייתם מדנקט תיתי לי דלא עבדית שותפות עם העכו"ם. וה"נ בזה הוא רק משום הרחק מן הכיעור ואף שמצינו בש"ס דב"ב (דף נ"ז ע"ב) ורשב"ם ד"ה רשע הוא דמשום הרחק מכיעור נקרא רשע היינו משום דהתם יוכל לבא עי"ז להסתכלות ועבירה גמורה ובנ"ד שא"א להציל חובו אף שמוסיף עתה מעות כיון דבעד חוב הקודם שרי גם בכה"ג שרי וכמ"ש כה"ג בתוס' זבחים (דף ע"ז ע"ב) ד"ה ובדם וכו' דכיון דדם כשר מעורב בו ואין עיקר זריקתו לשם הפסול אלא לשם כשר שרי ע"ש וה"נ בזה. וגם בש"ס דב"מ (דף ל') שטחו לצרכו ולצרכה מאי והוי בעיא דלא איפשטא ולחומרא כמ"ש בח"מ סי' רס"ז סי"ח והרי קיי"ל דבעיא דלא איפשטא בדרבנן להקל וה"נ בזה. אך בזה יש לפקפק לפמ"ש הב"י בא"ח סי' תקנ"ד בדין רב אצל תלמיד מאי וכו' דאם הבעיא בשל תורה יש להחמיר גם בדרבנן וע' במרה"פ על הירושלמי רפ"ד דמעשרות מ"ש בזה וע' במש"ז א"ח סי' קס"ב סק"ה דס"ל דבלא חיקו הוי ספק ח"ח אבל מהב"י הנ"ל מוכח להיפוך אך בנ"ד שהוא רק משום כיעור י"ל דלכ"ע בכה"ג ליכא משום כיעור וע' בנה"מ רס"י צ"ז מ"ש בזה. ומ"ש רו"מ שהח"ס סותר א"ע מסי' ק"ד לסי' ק"ח לק"מ דבסי' ק"ח מיירי בהלואה ולכן שרי בכה"ג שהוא בבית העכו"ם אבל בסי' ק"ד גבי סחורה אסור גם בכה"ג

ומה שהקשה רו"מ בהא דדריש ריה"ג קרא דחלב יעשה לכל מלאכה והא בפ' ויקרא כתיב כל חלב וכל דם ל"ת ודם מותר בהנאה לק"מ דנהי דהך לא תאכלו משמע רק אכילה דומיא דדם מ"מ כיון דכתיב בפ' צו שנית כל חלב וכו' ל"ת ויש לפרש דהכא אתי לרבות גם הנאה לכן אצטריך יעשה לכל מלאכה להתיר בהנאה

ומ"ש עמ"ש בדע"ת סי' טו"ב לענין עגל אי מיקרי גסה לענין פרכוס והביא מזבחים (דף ע' ע"ב) ורש"י ותוס' ד"ה אבל עז וכו' לא אדע מהו דודאי לא יעלה עה"ד דעגל מין דקה שהרי כשיגדיל יהי' גסה ושור בן יומא קרוי שור אבל עיקר הספק הי' לענין פרכוס ואולי מפני שאיננו כבד בטבע דינו בפרכוס כדין דקה וע"ז הבאתי ראי' מהש"ס דמ"מ דינו כגסה

ומ"ש שם מתשו' מהרמ"ל הוא רק מפני שכתב שלא נמצא בשום מקום וכו' ועיקר ראייתו מהש"ס דע"ז הוא ראי' ברורה בס"ד

סימן רא עי' מפתחות. להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיולוב ראמעניען

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שישבה עגונה כמה שנים ע"י שלא נודע מקום בעלה שהלך למרחוק ועתה נודע לה כי בעלה הוא בעיר קאנסטאנטינאפאל ובטורח והוצאה רבה שלחה לשם שליח והרב דשם בכח הממשלה השתדל שנתן להשליח ג"פ וכבוא השליח לביתו רצה אצלה ש"ט סך רב שלא הי' ביכולתה ליתן לו ולא רצה למסור לה הגט והחזיק הגט איזו שבועות בתוך בגדו הסמוך לכתונת ועי"ז מחמת הזיעה נתלחלח הגט ונדבקו האותיות למק"א חלק שבהגט ונשאר שם רושם הדיו ונפסק הדיו בכמ"ק מגוף האותיות קצתן הוכהו משחרירותן ורצתן נפסקו באמצע ובפרט בהדל"ת של תיבת ודן די יהוי לך מנאי וכו' נתהוו בתוך הד' כמה נקודות שחורות קצת אבל ין שחרירותן דומה לגוף אות הד' ויען שא"א להשיג עוד גט אחר בשום אופן כי הבעל נסע משם תיכף אחר הגט ולא נודע מקומו וגם אין לאל ידה להרבות עוד הוצאה ותשאר האשה ח"ו עגונה עולמית

והנה מה שנמחקה המ"ם מתיבת יום ונשאר רק רושם דיו ורו"מ הביא מתשו' ג"א שהובא בפת"ש סי' קכ"ו סק"ו בדין חסר ימים וכאן שהיו אחד ועשרים יום לכ"ע כשר הנה כפי שראיתי הגט הנשלח אלי נשאר מגוף הדיו קו דק למעלה וכן למטה וגוף המ"ם ניכרת היטב א"כ בלא"ה אין חשש כלל ועוד דכל הטעם בחסר תיבת יום משום דאתי למיטעי שהוא מספר אחר ובנ"ד שיש לפנינו תיבת יום אלא שכהה שחרורית הדיו ליכא למיטעי כלל ולכ"ע אין חשש כלל

ומה שהוכהה שחרות מן רגל הנו"ן של תיבת בשנת ורו"מ הביא מהפת"ש סקכ"ט שהביא מתשו' ג"א שנחלקו בו גדולים ובמקום עיגון יש להקל והנה לענ"ד העיקר כדעת הגאון מו"ה יושע שהרי מסיים למנין שאנו מונין כאן וכו' א"כ א"א לפרשו על חדשים שהרי אנו מונין לשנים ולא לחדשים מבריאת עולם ועוד דכל החשש משום מוקדם והרי בשולח ע"י שליח גם גט מוקדם כשר משום דאית לי' קלא כמ"ש בסי' קכ"ז ס"ד וה"נ בנ"ד גם בלא עיגון אין חשש כלל ובפרט שנשאר רושם הדיו ועמג"א סי' ל"ב סקל"ת ל"ט

ומה שנמחק והוכהה שחרורית קצת מן השי"ן ובי"ת מן תיבת ושבקית כבר הביא רו"מ מהא דסי' קכ"ו סי"ט דבחיסר תיבה מהטופס אינו נפסל והביא מתשו' רח"כ סי' ס' דתיבת ושבקית הוא טופס ולענ"ד כיון דלעיל כתוב בגט ושבקית ופטרית וכו' אלא שכופלין עוד הפעם ובסוף הגט כתוב שיהי' זה ג"פ בידה לכ"ע אין חשש כלל דכבר תמהו על כפל הלשונות וע' בש"ג שעל המרדכי ר"פ הזורק ותי' דלעיל מספר רק סיבת הגירושין שרוצה לגרשה ומה שמסיים ואומר ודן די וכו' ספר תרוכין דליהוי ידים מוכיחות וא"כ כשכ' בתחלה ובסוף ולא באמצע ג"כ סגי ובפרט דבאמת סגי בלשון אחד וכפל המלות הוא רק לשופרא דשטרא כמ"ש בג"פ סי' קכ"ו סקמ"ט בשם כתבי מהרא"י אלא שדברי חכמים משולשין כמו מגל זה וכו' וע' תוי"ט פ"ג דפרה מ"י ובכתבי מהרא"י סוס"י רכ"ח שם מבואר דלשון תרוכין הוא משמעות יותר מתיבת שבוקין ועכ"פ אין שום קפידא בזה אלא לשופרא דשטרא

ואולם במה שיש איזו נקודות נוטים לשחרורית בתוך הד' של תיבת ודן שנעשו ע"י לחות האותיות ורו"מ הביא מדברי הפר"ח סי' קכ"ה סק"כ דלשי' רוב הפוסקים תיבת ודן מעכב וגם הביא מדברי הג"פ סקל"ט וסקצ"ו להחמיר אך מדברי הנו"ב מה"ק א"ע סי' פ"ה יש ללמוד להקל עכ"ד והנה בגוף דברי נו"ב שם שכתב דגם בדאיכא טשטוש דיו אם האות משחיר יותר כשר הנה בפמ"ג א"ח בא"א סי' ל"ב סקל"ד מבואר להיפוך ובתשו' ב"ש חא"ח סי' ז' האריך להוכיח כדעת הפמ"ג ודלא כהנו"ב יעוש"ה אבל גם בנו"ב שם סיים וז"ל אמנם דא עקא מה שמלת מותרת נעשה בסוף גג הרי"ש מצד שמאל כעין רגל תי"ו וא"כ נעשה ת' מהרי"ש ואף שזה הרגל אין הדיו משחיר הרבה יותר מחציו השנית הכי בשביל זה לא יצא מכלל תי"ו ואם מתחלת הכתב אות א' חציו משחיר הרבה יותר מחציו הב' הכי בשביל זה לא מיקרי כתב וכו' ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שיש נקודה א' בתוך הדל"ת משחרת יותר משאר נקודות הנוטות ללובן א"כ י"ל שעי"ז נעשית הד' ה"א ונשתנה תיבת ודן לתיבת והן ויש שינוי במה שמעכב בהגט ולא דמי למ"ש הנו"ב לעיל דבניכר צורת האות ע"ג קלף שחור כשר דהתם היינו בלא נשתנה לאות אחר עי"ז וצורת האות ניכר היטב אלא שיש חשש כתב ע"ג כתב או שאינו מוקף גויל בזה ס"ל דאין חשש כיון שהאות שחור יותר וניכר צורתו משא"כ בזה שנשתנה עי"ז האות דל"ת ונעשית ה"א. אך דבאמת גם בנכתב והן די יהוי וכו' י"ל שאין בזה פיסול כלל כי הנה בערוך ערך הן הביא דבלשון התלמוד הן הוא זה והנו אלו א"כ פשי' דכשר ועוד הביא שם דהן הוא אחת בל' יון לפי שאין להם זוג וג"ז אינו מפסיד כונת הגט ומורה שנפרדת מלהיות זוגתו ואף שהביא שם עוד דהן לשון בנחת כמו אתנהלה לאטי (לאנגזא"ם) מ"מ כיון דלעיל מינה כתב וכדו פטרית וכן כתוב לעיל מן יומא דנן שהוא מורה מעכשיו א"כ היכי דהלשונות סוחרות זא"ז מתחתון לעליון ואפשר להשוותן מפרשין גם התחתון כעליון כמ"ש בח"מ סי' מ"ב וכיון שיש לפרשו מלשון וזה טפי עדיף לפרש כן ולא יהי' סותר לעליון ולכן לענ"ד גם מזה אין חשש ועי' רש"י עירובין (דף ל"ח ע"א) ד"ה הא לאיי וכו' בכולי הש"ס הן תרגום של לאיי והוא לשון ודאי ע"ש. וכה ראיתי