מהרש"ם חלק ב קסו

איזו תערובות ונקרא בפי הסוחרים נקי אין להלוקח טענה אבל מ"מ בנ"ד שהתנה שלא יהי' בו שום תערובות מחויב שיהי' נקי לגמרי וראי' מדכ' הטור באה"ע סי' ל"ט גבי מקדש שלא יהי' בה נדרי' הכל תלוי בנדרי' שי"ב קפידא אבל התנה שלא יהי' עליו שום נדר כל הנדרי' בכלל וע' שב"י ח"ג סי' פ"ג בדין התנו בתקנה שיקבלו רב שלא יהי' לו שום קרוב בעיר אע"ג דסתם קרוב הוי רק פסולי עדות מ"מ בזה שהתנה שלא יהי' לו שום קרוב אתי לרבוי הכל וכן הדין בהתנה שלא יהי' בה שום מומין וכמ"ש הב"ש גבי כל מומין ואף דיש מבוכה בענין לישנא יתירא לטפוי קאתי (ועסמ"ע סי' שט"ז סק"ח וב"י סי' שט"ו וע' ב"י בסוס"י ע"ב וסי' רי"ד מחודש ג' וע' ברדב"ז ח"ג סי' תקע"ג ותשו' שעא"פ סי' קכ"ט וכנ"י סי' ק"א ומהרי"ט ח"ב ח"מ סי' קי"ט ונו"ב מ"ת חא"ע סי' ק' ק"א ומל"מ פכ"ד ממכירה הט"ו וע' בקה"י לב"א אות ל' לשון השטר בשם כמה תשו' בזה] מ"מ בזה נראה דלכ"ע הוי כן דלשון שום מתפרש שלא יהי' כלום ולכן צריך לנכות לו גם בתבואה זו א' ר"כ על כל ק' והנלע"ד כתבתי

סימן קצח להרב מו"ה אבא ז"ל מו"צ דק' טאלמיטש

ע"ד שאלתו בראובן שהשכיר חנות לשמעון לשנה וסילק דמי השכירות ועתה ברצון שמעון להניח את חנותו ריקם וישתמש בו תשמיש אחר וראובן טוען שעי"ז יורגלו הקונים הרגילים לבא לשם לילך לחנות אחרת ויופחת שויו של חנותו ורו"מ נסתפק אולי הוא רק גרמא והנה לענ"ד הדין עם המשכיר חדא דגם גרמא אסור אלא שאין לחייבו לשלם בד"א כדאי' בב"ב (דף כ"ב) וע"ש בתוס' (דף קמ"ז ע"ב) וגם הרי לצי"ש חייב ונקרא רשע כמ"ש בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"א וע' באס"ז ב"ק (דף נ"ו ע"א) בשם הראשונים דכל מקום שנאמר דחייב לצי"ש פסול הוא לעדות עד שישיב והרב המאירי הסכים לזה דתורת גזילה עליו עד שישיב וא"כ מחויבים למחות בידו שלא יעשה כן אבל נראה דבנ"ד י"ל דהוי מזיק בידים שהרי בש"ס דב"מ (דף ק"ה ע"א) מבואר דהמקבל שדה מחבירו ואינו רוצה לנכש שדהו וא"ל מה איכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורך אין שומעין לו ואפי' באומר מנכישנא לך שיעורמנתך מצי א"ל קא מנסבית שם רע לארעאי ואף דהש"ס דחי לה דהתנן מפני שמעלת לפני עשבים ומסיק דאיכא טעמא דעשבים גם בכה"ג היינו משום דס"ל דלא מנסיב ש"ר שהכל רואים שלא ניכש לכן אינה מגדלת אבל בנ"ד שמפסיד שיווי דמי שכירות החנות שהרי נודע שעבור חנות הרגיל לפדיון סחורה משלמים ביוקר יותר ודבר שהכל מקפידין בו הוא והוי כגרמי שההיזק בא מיד וברי היזק לו ועכ"פ לכתחלה בודאי יוכל המשכיר לעכב בידו

סימן קצט

להרב המאה"ג וכו' מו"ה מרדכי יאמפעל נ"י אבד"ק מיידאנקא וגליל וואלאווא בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבאו לפניו רש"א מק' מיידאן לדון עם אנשי ק' וואלאווא ששכר מהם את הגאבעלא של בשר על ג' שנים בעד ה' מאות ר"כ וסילק סך הנ"ל לידם וחוץ לזה ליתן שמנה ר"כ לכל שבוע וכבר עברו ב' שנים ועתה רוצה לחזור בטענה כי בעת ששכר העסק היו זובחים רבים בעיר והגם שהי' כבר חוק ממקום המשפט כי רק א' בעיר יעשה לו מטבחיים בכ"ז לא השגיחו ע"ז בני העיר וכל הרוצה ליטול וכו' כי שר העיר לא שת לבו להשגיח ע"ז ועי"ז הי' זביחה רבה ועתה זה כששה חדשים אשר קם א' מאנשי העיר ועשה השתדלות אצל השר לחזק החוק והשיג רשיון אשר בלעדו לא ירום איש את ידו לזבוח ועי"ז נתמעט הזביחה ורוצה לחזור להבא ותובע בחזרה סך ר"נ ר"כ בעד שנה הבאה וחצי שנה שעבר כי גם מאז הזמינם לדין ולא אסתייע מלתא לבא לידי גמר עתה והקהל טענו שהם לא קבלו עליהם אחריות להבטיח שיהי' ריוח ע"י ריבוי הזובחים וגם לדעתם לא נשתנה הזביחה כי רבו זובחים בסתר ולפ"ד לא הי"ל שום הפסד וגם ד"ז לא נתברר כי ע"י א' מאנשי הקהל נגרם השגחת השר ע"ז ואולי נזכר מעצמו עכת"ד הטענות

והנה רו"מ הביא מפלוגתת רמ"פ ורמ"א ח"מ סי' שכ"א ונתה"מ סי' של"ד סק"א אך שנסתפק אם זהו בכלל מכת מדינה ומזל דשוכר גרם אלא שי"ל דכיון שתלוי בבחירה של האיש שהשתדל אצל השר ליכא למיתלי במזל כי המזל לא יכריח לבטל בחירתו. והנה ד"ז מתורתו של הרא"ש וב"ש א"ע סי' נ' ס"ק י"ג למדנו דמבואר שם דבהמירה אחר אירוסין נסתפחה שדהו אע"ג שהאדם בעל בחירה ובידו לעשות טוב או רע ע"ש וה"נ בנ"ד

והנה עוד כ' רו"מ דלפמ"ש הסמ"ע סי' שכ"א ומח"א הל' שכירות סי' ז' דבהקדים לו שכרו גם במכת מדינה אינו מנכה לו כלום וה"נ בנ"ד ששילם הסך ת"ק ר"כ מקודם אלא שתמה ע"ד סמ"ע הנ"ל ורמ"א סי' של"ד שסותר למ"ש הרמ"א בעצמו סי' שי"ב ס"ד דבמכת מדינה אין חילוק בין הקדים שכרו או לא אולם המעיין במח"א סי' ז' שם ימצא שביאר לחלק בעצמו דדוקא בנשרף כל העיר דדמי לספינה זו ויין סתם שהמניעה מלקיים תנאו הוא רק מצד המשכיר אבל השוכר עומד לקיים תנאו לכן במכ"מ מנכה אף שהקדים השכר משא"כ היכי דהמניעה אצל שניהם בשוה כגון בברחו מפני המגפה או שנגזר מהאדון שלא ילמדו או שלא להלוות ע"י שגזר המושל שלא יעשו משפט להבע"ח כנידון הסמ"ע סי' שכ"א שהמניעה אצל שניהם שוה לכן ס"ל דבהקדים שכרו גם במכ"מ אינו מנכה כלום ואף דלשון הסמ"ע אינו מדוקדק לפ"ז למעיין מ"מ לדינא יש לחלק כן ואין מדברי רמ"א דסי' שי"ב סתירה לזה אך בנ"ד בלא"ה אפס מקום לדון מכח מכ"מ כלל דכבר העליתי בתשו' א' מדברי הנימוק"י ר"פ המקבל שכתב בטעמא דמנכה מחכירו משום דבעלים שייכי בקרקע שהגוף שלהם ונוטלים חלק בפירות לכן י"ל דמזל בעה"ב גרם ובתשו' רמ"פ וסמ"ע ביארו דבמשכיר ושוכר נמי לפי שגוף הקרקע לבעלים לכן מפסיד וכ"ה בד"מ שם ומבואר בתשו' מהרי"ל סי' ל"ז דבמטלטלין דכבר נסתלקו בעלים ל"ש לבטל המקח ע"י מכ"מ וא"כ בשכירות גאבעלא וכדומה שמכרו לגמרי זכותם על משך ג"ש והם מסולקים מזה פשיטא דל"ש בזה דין מכ"מ והבאתי ראי' ברורה מדברי תשו' הריב"ש סי' תכ"ו בדין יחיד שקנה עדר היין ובשר מהקהל לשנה ונתחייבו בשטר שאם יצא ערעור על העדר מהמלך ישלמו לו כל נזק ואח"כ יצאה פקודת המלך שכל איש שאינו מהקבועים בעיר יצא מהעיר ונתמעט כמעט כל מכס העדר עי"ז והקונה מפסיד קרן וריוח ותובע מהקהל והשיב שאין זה בכלל ערעור ואין הקהל חייבים לשלם דנסתפחה שדהו וסיים הגע עצמך אם המלך ילחם ויסגור העיר ועי"ז יופסד מכס העדר האם יעלה על הדעת שיפרעו לו הקהל ההיזק זה לא יעלה על לב אדם עכת"ד ואם איתא הרי זהו בכלל מכ"מ ובפרט שהתנו וקבלו אחריות ערעור ובע"כ דבזה ליכא דין מכ"מ ואת"ל משום שהקדים שכרו א"כ ה"נ בנ"ד ואחרי שהדין מפורש בתשו' הריב"ש מי יערב לבו. לנגדו ואף שהאחרונים לא נחתו לזה הרי במחכת"ה לא ידעו מכל הנ"ל (וע"ע בתשו' ב"ש ח"מ סי' צ"ג והג"ה שם בזה). ובפרט בנ"ד שכבר הי' החוק מקודם אלא שהשר העלים עינו א"כ הו"ל להשוכר לאתנויי וכיון שם הי' בא איש זר ועשה ההשתדלות הנ"ל הי' פטור מדין גרמא א"כ ה"ה כשעשה כן א' מבני העיר אין לחייבו וע' תשו' ס' יהושע בפו"כ סי' קנ"ב ועסמ"ע סי' ס"ו ס"ק ע"ג ועוד דבנ"ד א"א לברר כלל אם הי' עי"ז היזק והמע"ה ולכן מכל הלין טעמי נלפע"ד שאין להשוכר טו"מ נגד הקהל

סימן להרב המאה"ג וכו' מו"ה שבתי ליפשיטץ מו"צ דק' יולניצא בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בישראל שהי"ל חוב אצל גוי זמן רב ולא יכול לגבותו ובא אליו העכו"ם וא"ל שאם ילונו עוד יתן לו כתב וישעבד לו החזיר שלו במשכון שאם לא ישלם עד זמן פלוני את הכל יוחלט בידו החזיר

והנה מ"ש רו"מ בעיקר הפלוגתא אם איסור סחורה מה"ת אין לי עסק בזה ועמ"ש בדע"ת סי' ס' סק"ו וראיתי לאחרונים שכתבו דמהרשב"א משמע דהוי מדרבנן מדכתב טעמא שמא יבא לאכלו ואינו ראיי' דגם בבל יראה ד' הרשב"ץ דטעמא שמא יבא לאכלו ולישנא דקרא דלא יאכל כתיב יהי' משמע דהוא משום איסור