מהרש"ם חלק ב קסה

תמהני עליו דהא הבאתי שם ד' ירושלמי פ"ב שכ' להיפוך ובהגהת צי"ר שם במקומו מבואר שד' ירו' סותרים זא"ז אבל הוכחתי שפיר דעכ"פ אף שהיא פלוגתא איך יפרנס הך מ"ד דסובר דאין זכי' לחרש הך מתני' דחרשת מתגרשת ובע"כ דסובר דא"צ קנין ובזה לא פליגי הנך מ"ד וגם מ"ד דחרש י"ל זכי' מודה דא"צ קנין דבזה לא פליגי וכיוצא בזה מבואר ברא"ש פ"א דקידושין סוס"י כ"ה דאף דלית הלכתא כריבר"י דס"ל מעות ראשונות לאו לקידושין נתנו מ"מ מייתי ר"נ שפיר סיוע לדבריו דבהך סברא דקאמר שמתקדשת בשיור פרוטה שעלי' מדעת אבי' לא אשכחן מאן דפליג עלי' וכו' יעו"ש וזה כדברי. ובפרט שהוכחתי מדברי כמה ראשוני' דס"ל דאין זכי' לחרש ומוכח דא"צ קנין. [ומ"ש רו"מ מהתוס' סוכה (דף מ"ו ע"ב) ד"ה דינוקא במ"ש מהא דשוטה דגרע דלא קני כלל דמוכח דלא ס"ל כחילוקו של הרמ"ה שהובא ברא"ש פ"ב דכתובות והובא בקצה"ח סי' רמ"ג יעוין בהה"מ רפכ"ט מהלכות מכירה שכ' בדעת רמב"ם לחלק כסברת הרמ"ה ויען כי אין הדבר נוגע לדברי קצרתי] שוב מצאתי בקה"י אות ז' מ"ש ליישב ד' הירושלמי ולפמ"ש שם דברי הש"ע נכוני' דיש זכי' לחרש

ומה שהקשה עמ"ש בתשו' דלפמ"ש בקצה"ח דדע"מ בתורת זכי' א"כ בגט דחוב הוא ל"מ דע"מ והקשה דהא בעומדת בצד חצרה מהני גם בגט ובע"כ משום דחבין בפניו א"כ ה"נ בזה. תמהני עליו דודאי היכא דנותן לידה ממש אף דחוב הוא לה כיון דלא בעי' דעתה מהני א"כ ה"נ בעומדת בצד חצרה דמהני בתורת יד שפיר מתגרשת אבל היכא דאינו נותן לידה אם ירצה אחר להיות זוכה בגט עבורה ודאי דל"מ דדוקא לזכותה יוכל אחר להיות שלוחה בלא רצונה אבל לא לחובתה וגם אם יזכה במעמדה ל"מ כלל כיון דאינו ידה וא"כ ה"נ בזה אי נימא דבעי' קנין והיא א"י לקנות דאין לה יד וא"כ גם בדע"מ דמהני רק בתורת זכי' ולשי' רוב הפוסקי' זכי' מטעם שליחות א"כ היכא דהוי לחובתה בודאי ל"מ כלל וז"פ

ומ"ש עמ"ש דבכתב על איה"נ הרי בעי' עכ"פ שיתן משלו ותמה רו"מ דהא בגיטין (דף כ') שם מבואר אלא משום דכתי' ונתן דלמא נתינת הגט הוא. הנה נעלם מרו"מ דברי הב"י באה"ע סי' ק"כ שכ' שם להדיא בדעת הפוסקי' שכ' דהסופר צריך להקנות לבעל משום דכתי' ונתן ובעי' שיתן משלו יעו"ש וזהו כדברי והא דקאמר בגיטין אלא משום דכתי' ונתן כו' היינו לענין דאין הגט ש"פ כמ"ש רש"י שם דהא התם קאמר מעיקרא דאקנויי אקני לי' רבנן והוי של בעל רק לענין שאינו ש"פ ולא מקרי נתינה לזה קאמר דנתינת הגט הוא אבל לא בעי' שיהא ש"פ כדי נתינה אבל מ"מ בעי' שיתן משלו לשי' רוב הפוסקי' וכמ"ש הב"י הנ"ל ושפיר כתבתי. וגם ברמב"ן לע"ז ר"פ השוכר את הפועל והעתיקו בח"ס יו"ד סי' ק"ל מבואר ג"כ כן דל"ש לשון נתינה רק במה שהוא שלו

ומ"ש ליישב מה שהקשיתי ע"ד הרשב"א מירו' פ"ח דתרומות שהובא בתוס' קידושין (דף י') וכ' דכל הוכחת הרשב"א מדאמר רבא דאמר לעדי' כו' ולאשה כנסי שט"ח כו' ובירו' פ' חרש ה"ב מפרש דברי ריב"ג דלא כרבא א"כ הירו' לשיטתי' לא הסכים הזמן לעיין ולפום ריהטא ניתן להיאמר

ומ"ש עמ"ש מהרא"ש פ' הזורק לענין טלי גיטך מעג"ק וכ' רו"מ דשא"כ דלשי' ר"י נתן כבר בידה רק דהי' יכול לחזור ולהביאו אצלו אבל כאן מקצת הגט לא בא לידה עדיין כלל ידעתי מאז דיש מקום לחלק כן אבל אין הכרח לזה ולכן כתבתי רק דיש לפקפק בדבריו ולומר דבכה"ג דהתחיל קצת נתינה סגי בזה ועתו"ס ב"מ (דף ז' ע"א) עוד בזה

ומ"ש עמ"ש שבדברי רש"י עירובין יש ט"ס דחלילה לשבש כל הספרי' הלא כתבתי שם ליישב ד' רש"י גם בלא ט"ס

ומ"ש ראי' מגיטין (דף כ' ע"ב) כתב לה גט על טס של זהב דסגי אף שלא נתן לשם מתנה אין מזה ראי' דהתם עכ"פ נקנה לה לשם פרעון אבל היכא דלא נקנה לה כלל י"ל דל"ה בכלל נתינה ובפרט לפמ"ש הרשב"א הובא בב"י סוס"י קכ"ד בלא"ה אין ראי' כמ"ש רו"מ בעצמו. ומ"מ לדינא דבריו נכוני' וכמ"ש בתשו' ושוב נראה להביא עוד ראי' דגט א"צ קנין מהתוס' עירובין (דף ע"א ע"א) שהקשו שם מהא דתיחוד ותפתח דשרי קניית רשות בשבת ותי' דבשכ"מ התירו שלא תטרוף דעתו תדע הא אף בלא קנין איכא איסורא לגרש בשבת כדתני' אין מגרשין בשבת כו' ומוכח דגט א"צ קנין דאל"כ הא גם התם י"ל דהיינו משום קנין ובע"כ כמ"ש ובפרט שכבר הוכחתי מהא דמבואר שם גם בסה"ג של שליח שיתן ליד שליח ויגביה ג"ט מוכח להדיא דאינו לשם קנין. והנני ידידו

סימן קצז

ע"ד הדו"ד במי שמכר לחבירו כמה מאות ק' תבואה וכ' לו בשטר מכירה שהתבואה מחויב להיות טוב וגם נקי בלא שום תערובות ובאם, שיהי' איזו תבואה לא טובה או שלא יהי נקי מחויב להניח לו על מה שיהי' ל"ט או אינו נקי א' ר"כ מהמקח על כל ק' ואח"כ הי' קצת מהתבואה גרועה מאוד וקצת מהתבואה שהי' טוב אבל הי' קצת מעט מזעיר תערובות מין (הנקרא קאקיעל) וטען המוכר כי יקיים כפי המו"מ שיניח לו א' ר"כ על כל ק' של תבואה הגרוע אבל מתבואה הטובה לא ינכה כלום ומה שאינו נקי קצת אין זה בגדר אינו נקי כיון שהוא רק מעט מזעיר ומנהג הסוחרים שאין מקפידים ע"ז כלל וקורים לזה נקי והלוקח טען כי התבואה הגרוע לא יקבל כלל כי הגם שהתנה שבאם יהי' לא טוב ינכה לו א' ר"כ היינו אם לא יהי' טוב אבל ג"כ לא יהי' רע וגרועה והגם שאין בה שיעור אונאה יותר משתות בכ"ז הוי מום במקח וחוזר וגם התבואה הטובה כיון שיש בה עכ"פ קצת תערובות מעט מזעיר אין זה כפי תנאו שיהי' נקי בלא שום תערובות. וזה תשובתי. הנה בשו"ת צ"צ סי' י"א נשאל בדין מי שמכר לחבירו בגדיו ונתחייב ליתן בגדי' טובים ואח"כ נתן לו בינונים והשיב דגם בינוני' בכלל טובי' וראי' מהש"ס דב"ב (דף ס"ט ע"ב) אמר לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא שיורי שיירי' אי דיקלא בישא כ"ש הנך ופי' רשב"ם אי דיקלא טבא כלומר מן הבנונים שטוען פירות קצת ומבואר דקרי לבנוני טבא וגם בש"ס דר"ה (דף ט"ז) מפרש לקרא דעם צדיקי' לא יכתבו זה ספרן של בנוני' הרי דקרא לבנוני' צדיקי' ע"ש ולפ"ז היכי שהתנה שאם יהי' לא טוב כו' היינו גרוע לגמרי והדין עם המוכר ואולם בעט"ז או"ח סי' רי"ט בשם מהרא"ש ז"ל מבואר בענין ברכת הגומל לחייבי טובות שגמלנו כל טוב דלא יברך עד שיצא לגמרי מן הצרה והחולי דכל זמן שלא נגמרה אין זו טובה ואולי בעת שתיקנו לברך שגמלנו כל טוב הפירוש הטוב הוא כולו ולא רובו וכן אחז"ל למה לא נאמר כי טוב ביום שני לפי שלא נגמר כו' הרי שלשון טוב מורה על טובה שלימה שנגמרה בטובה ובמילואה עכ"ל. ונראה מזה דטוב היינו טוב גמור וזהו היפוך ד' הצ"צ ואף די"ל דדוקא אי נקט כל טוב משמע כולו וע' ט"ז או"ח סי' תקפ"א אבל ממה שהביא דרשת חז"ל מכי טוב נראה דטוב לבד הוי פירוש ג"כ הכי ובאמת כי ראיית הצ"צ יש לדחות דהתם כיון דנקט בסיפא דיקלא בישא והיינו דלא טעון פירות כלל וכדאי' בש"ס דב"ק (דף צ"א) וע' רשב"ם שם א"כ בע"כ הא דנקט ברישא דיקלא טבא לאו דוקא הוא והכונה בינוני ולכן כ' רשב"ם כלומר דהיינו שאין הכונה כמשמעו ולאו דוקא נקט ובפרט די"ל דנגד בישא נקרא גם בינוני טבא וכמו שמצינו כה"ג בתוס' ביצה (דף ל"ט) גבי הא דהקדש לא בדילי מיני' ובפסחי' אי' דהקדש בדילי ותי' דהתם לגבי חולין מיקרי בדילי מיני' וע' זבחי' (דף צ"א) מילה לגבי פסח כתדיר דמיא ועוד בכמ"ק וגם מש"ס דר"ה הנ"ל ג"כ אין ראי' מטעם הנ"ל וגם מצינו דלשון צדיק מתפרש על כל אדם אשר הוא צדק במשפטו וכמ"ש צדיק הראשון בריבו וכיון דבינוני' מטה כלפי חסד כדאי' בר"ה שם לכן נקראי' צדיקים. אבל נראה דגם מד' העט"ז הנ"ל אין ראי' דאף דבעי' שיהי' הטוב ההוא נגמר במילואו אבל היינו רק דהטוב כפי שהוא יהי' נגמר אבל מ"מ גם מדה בינונית מיקרי טוב. וגם נראה ראי' מהש"ס דשבת (דף קמ"ט) בהא דכל מי שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה דכתי' גם ענוש לצדיק לא טוב ואין לא טוב אלא רע וכתי' לא יגורך רע ופירש"י דכיון דהוי לא טוב ממילא הוא רע ע"ש ומבואר דלשון לא טוב פירושו רע וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שהתנה שבאם יהי' לא טוב ינכה לו א' ר"כ א"כ אף שהתבואה גרועה המקח קיים כפי המקח הזה בפחות א' ר"כ ויש להעיר מש"ס נדרים (דף ס"ו) ות"ל דאין רע ופירש"י ור"ן דאף שאינו יפה מ"מ עכ"פ אינו רע למעים ואף די"ל מ"מ צל"ע עוד בזה ואמנם בהתבואה הטובה והיא קצת אינו נקי נראה דודאי בסתם כשמוכר לחבירו תבואה והתנה שיהי' נקי הכונה רק כפי מנהג הסוחרי' וקפידתם ואם נמצא מעט מזעיר